רביעי, 08 מאי 2013 17:06

בעד התערבות המדינה

ישנם מוצרים ושרותים שהמדינה צריכה לספק. אך אלה אינם ראיה לכישרון הניהול והפיקוח של "המדינה", ובשום אופן אינם הוכחה לחיוניות התערבותה גם בתחומים אחרים. די לנו במשימות בהן אין לנו ברירה זולת המדינה.

מקובל עלינו כי המדינה צריכה לספק "מוצרים ציבוריים" מובהקים בלבד – דהיינו, שירותי ביטחון, משפט, תאורת רחוב וכדומה. שירותים שליזם פרטי לא כדאי למכור כי קשה לחייב את האזרח עבור השימוש בשירות וקשה עוד יותר למנוע מסרבן תשלום את ההנאה מהשירות ("נוסעי חינם") – אי אפשר למנוע את שירותי ההגנה של "כיפת ברזל" מסרבן מיסים. כמובן שלא נובע מכך שהמדינה צריכה להיות הספק הבלעדי והמונופוליסטי של השירות – לא צריך למנוע, לדוגמה, ממושב ליד קלקיליה העסקת חברת שמירה פרטית שתירה ברגלי גנב שחודר למושב...

ישנם מוצרים ושירותים נוספים שהמדינה צריכה לספק למרות שאינם מוצרים ציבוריים מובהקים, לדוגמה: מערכת כבישים ודרכים ציבוריות, צנרת ביוב ארצית ועוד. אפשר לכאורה להפריט את כל מערכת הכבישים ולחייב בתשלום את המשתמשים (בעזרת הטכנולוגיה של כביש 6), אפשר שכל כביש חדש מהיום והלאה ייסלל רק על ידי יזמים פרטיים... אפשר. אבל אנחנו חיים במציאות מסוימת ולא על אי בודד חדש שזה עתה התגלה. הצמדות דוגמטית לאידיאולוגיה (גם אם היא נכונה להשקפתנו) חוטאת בהערכת העלות הפרקטית של תקופת ההסתגלות למצב תיאורטי חופשי חדש. במקרה של הפרטה מלאה של כבישים, צפויה תקופת מעבר ארוכה מאד, קשה ויקרה של עיוותים עד שהמערכת תתייצב וקשה מאד לתאר מה יקרה בין לבין. אז כנראה שלא כדאי להיכנס לזה. אבל כמובן שלמדינה לא צריך להיות מונופול על כבישים. לא צריך למנוע מיזם שמעוניין, לדוגמה, לבנות כביש אגרה על גשר בים התיכון מאשדוד לחיפה (במקביל למישור החוף) – שיחייב את המשתמשים ככל העולה בדעתו.

הגנה על אזרחים חסרי ישע הוא תפקיד נוסף של המדינה. אי אפשר לצפות מילד, או מקשיש מוכה ומנוצל, שיפעלו בעצמם למימוש זכותם לחיים ללא פגיעה מהזולת – גם אם "הזולת" הם בני משפחה. וכאן אנחנו נוגעים באקטואליה של "השופט המכה" והיועץ המשפטי לממשלה.

תמיכתנו ב"תפקידי המדינה" אינה נובעת מהאמונה האוטופית ש"המדינה" מסוגלת להעניק שירותים טובים יותר (או "לפקח"). אנחנו מאצילים תפקידים ל"מדינה" מחוסר ברירה – למרות שאנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק... "המדינה" זה אולמרט, יחימוביץ', נתניהו, דרעי ועכשיו גם לפיד – המנהלים הדגולים. "המדינה" הם פקידים שקשה להזיז מהכסא בגלל קביעות, אפילו אם סרחו. "המדינה" עובדת בין 8 ל- 16 במקרה הטוב – לא דקה לפני ולא דקה אחרי, ולפעמים גם לא כל כך באמצע.

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ויינשטיין, היה לאורך הקריירה שלו סנגור פרטי מוכשר. קשה להאמין שלקוח פרטי היה מאפשר לסנגור ויינשטיין לקבור טיפול בתיק (מסיבות שתלויות בסנגור) במשך שלוש שנים כפי שעשה, ככל הנראה, במקרה של "השופט המכה".

אבל לצערנו, בדרך כלל גם אנשי קריירה מוצלחת בשוק הפרטי, כאשר הם מגיעים לתפקיד ציבורי, עוברים כנראה "השתלה גנטית" וה-DNA שלהם עובר מוטציה למצב "ציבורי". רובנו מתנהג באופן שונה מאד בתנאי סביבה שונים – כך אנחנו. הסנגור הפרטי ויינשטיין והיועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין – אינם אותו אדם.

כוחות השוק הם "הרגולטור" הטוב ביותר בתגמול ובענישה. כיועץ משפטי לממשלה הוא יכול להרשות לעצמו "למרוח" תיקים שבמשרדו הפרטי לא היה מעז. השיקולים שלו משתנים משיקולים כלכליים (ריצוי הלקוח) לשיקולים פוליטיים בחלקם או ברובם – הסנגור הפרטי הופך לפוליטיקאי למחצה. ברוב המקרים, כאשר מגיעים לג'וב הציבורי, מגיעים גם אל המנוחה והנחלה. זה סוד הקסם של "עבודה בשירות המדינה". אין יותר "בעל בית" על הראש שלך.
               
הספק המסורתי שלנו בהטלת משימות על הגוף הערטילאי, החוסה תחת כותרת "המדינה", אינו מתערער גם במשימות שאנחנו מסכימים כי על המדינה לטפל בהן. המסגרת המדינתית נוצרה כדי לספק ליחיד צרכים מסוימים – אך מרגע הקמתה היו לה, במקביל, גם חיים ואינטרסים משלה שאינם חופפים תמיד לאלה של "העם".

התפקידים שאנחנו מייעדים למדינה אינם ראיה לכישרון הניהול והפיקוח של "המדינה", ובשום אופן אינם הוכחה לחיוניות התערבות המדינה גם בתחומים אחרים. אם קיים צורך להתערבות המדינה בחוקי התנועה בדרכים – לא נובע מכך שהמדינה צריכה לנהל את מערכת החינוך.

נהפוך הוא – די לנו במשימות בהן אין לנו ברירה זולת המדינה. וכדי לקזז את הנזק שגורמת המדינה לאזרח בתחומי העשייה המובהקים שלה – צריך שכל יתר התחומים יהיו חופשיים מהתערבות פוליטיקאים. די לנו במערכת הביטחון הבזבזנית, בצבא חובבני, במשטרת ישראל העצלה, במערכת המשפט העמוסה ובפוליטיקה המושחתת. אנחנו לא צריכים את "המדינה" גם בתעשייה, בחקלאות, בנמל ובחינוך. המינון גבוה מידי.

אנחנו זקוקים לויינשטיין, לרמטכ"ל, לשר פנים, לפוליטיקאים ולעובדי ציבור – למרות שלעיתים יפשלו, למרות שלרוב יתנהלו ביעילות מופחתת, למרות שחלקם ייחשפו כמושחתים. ברוכים הבאים למציאות.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 21 יולי 2016 18:55

3000 תוים נשארו