התקשורת, האקדמיה ולצערנו כמעט כל תושבי ישראל, מייחסים תכונות חיוביות לכל שם וכותרת אליהם מתלווה הכינוי "ציבורי". "ציבורי" זה סמל לאובייקטיביות שמבטאת את רצון הכלל, משהו ששייך לכולנו, משהו עממי ולא מתנשא. "ציבורי" זה בדיוק ההפך מ"פרטי" – שזה סמל הרוע, האנוכיות והחזירות. זה ההקשר שאנשים חשים למשמע התואר הנפוץ.
לכן עדיפה מערכת בריאות ציבורית, טוב שיש בדירקטוריון של חברה ממשלתית "נציגי ציבור", ותמיד חיוני להקים ועדת חקירה ציבורית. אין פלא שכולם מזועזעים מנתניהו שדורש את דחיית הפעלתו של "תאגיד השידור הציבורי" שהוקם כתחליף לרשות השידור שאוטוטו נסגרת.
רשות השידור "הישנה" סבלה מכל הוירוסים שמקננים בכל מוסד ממשלתי ותיק: טכנאים שמשתכרים 44 אלף שקל לחודש, פרשנים שמקבלים 52,000 שקל, קביעות בעבודה ופנסיה בשמיים. ועדי העובדים ב"ציבורי" תמיד מגיעים ל"הישגים" שמשמעותם מינימום עבודה תמורת שכר שלעולם עולה, תוך התנגדות לכל שיפור טכנולוגי. רשות השידור עמוסה עובדים מיותרים, חלקם קרובי משפחה. הארגון כולו בקושי מייצר תפוקה של ממש – אין קונים לסחורה, הרייטינג אפסי. לממשלה, נציגת "המדינה" בעלת העסק, אין שליטה של ממש בארגון.
אבל כך מתנהל בדרך כלל כל ארגון ציבורי. אז למה סוגרים את רשות השידור ולא את חברת חשמל או את נמל אשדוד? הרי שם המצב גרוע לא פחות. את רשות השידור סוגרים משתי סיבות: האחת – כי שר התקשורת שקיבל את ההחלטה, גלעד ארדן, היה זקוק לכלי שיעלה אותו לכותרות (זה הצליח מצוין למשה כחלון עם "רפורמת הסלולר"), והסיבה השנייה לסגירה – כי את רשות השידור אפשר לסגור, בניגוד לניסיון חסר סיכוי לסגור את הועד למען החייל, מפעל הפיס או נמל אשדוד. לרשות השידור יש חלופות פרטיות מתפקדות בדמות ערוצי שידור אחרים. המשפט "אני סגרתי את רשות השידור" יכול להועיל גם בוועידת מרכז הליכוד. אחלה גבר.
"ארגון ציבורי" הוא לרוב הונאה חוקית. כל ארגון כזה הופך מהר מאד לעסק פרטי של מנהליו ועובדיו הבכירים. חברת החשמל שייכת למדינה רק ברישומי רשם החברות. חברת החשמל היא בבעלות מעשית של ועד העובדים. בתי החולים הממשלתיים שייכים בפועל למנהלי המחלקות שממונים "לכל החיים" ולרופאים הבכירים. כך באוניברסיטאות הציבוריות ובכל מוסד ממשלתי או מוסד אחר שמתפרנס מתקציב המדינה. לא ייתכן אחרת כאשר אין "בעל בית" וכאשר מחויבים לחוקי עבודה "מתקדמים" – אלה שמגינים על מה שמכונה "זכויות העובדים". שילוב תנאים קטלני.
לנתניהו נמאס מזמן מרשות השידור שבעליה (אלה השולטים בתוכן השידורים) צבועים בגוון פוליטי מסוים – ולכן הוא תמך בצעדו של גלעד ארדן לפרוק רשות השידור. תמימות היה לחשוב שתאגיד שידור ציבורי חדש לא יתנהל ברבות הימים באותו תוואי, כי תנאי הסביבה נותרו ללא שינוי. את זה כתבנו כאן כבר לפני שנתיים.
טעינו – נתניהו הגיע למסקנה זו לא "ברבות הימים", אלא מוקדם בהרבה – ממש ערב חנוכת הבית החדש של השידור הציבורי הישן. נתניהו גילה "להפתעתו", שגם בתאגיד החדש מגייסים עובדים מאותו צבע פוליטי כפי שהיה. נתניהו קיווה שהממשלה תהיה בעלת הבית של התאגיד החדש (לפחות בשנים הקרובות, כי זה מה שמעניין פוליטיקאי), אבל הסתבר שאין חדש תחת השמש והתאגיד יהיה "עצמאי" – דהיינו, ישקף את הדעות "האובייקטיביות" של מנהליו ועובדיו.
לא קיים מוסד ציבורי "חסר פניות" ואובייקטיבי. ברירת המחדל היא שליטת המנהלים במוסד. ברוב המקרים השליטה פוליטית. אמת אמרה השרה במשרד המיותר מירי רגב: "לא יכול להיות שנקים תאגיד שלא נשלוט בו". פירוש רש"י: "אם אנחנו לא נשלוט, מישהו אחר ישלוט – אז עדיף שאנחנו".
ממשלה לא צריכה לספק שירותי בידור – לא בתי קולנוע, לא תיאטרון, לא גלי צה"ל ולא שידורי טלוויזיה. ממשלה לא צריכה לכפות באמצעות מיסים על אזרחיה לממן שירותים עסקיים. ושירותי בידור הם שירותים עסקיים.
את רשות השידור צריך לסגור ולא לפתוח מחדש. לצערנו, נתניהו מעריך שאין לו די כוח פוליטי לבצע זאת כי כולם בעד "שידור ציבורי". נתניהו אולי מבין מה צריך לעשות, אבל הוא פוליטיקאי פרקטי ביותר – אם מהלך מסוים עלול להפריע להמשך הקדנציה – הוא לא יבוצע. נתניהו לא שואף "להנהיג", הוא מעוניין רק לשרוד. במסגרת כללים אלה – נתניהו צודק בהערכתו. לכן אין לנו ברירה – נמשיך לשלם עוד כמיליארד שקלים בשנה מיסים כדי לממן מוסד ממשלתי מיותר ומחיר הקוטג' לא ירד.
מוטי היינריך
להפריט את רשות השידור
לא לסגור. יזמים ישלמו לממשלה כסף טוב עבור הערוץ הראשון ותחנות הרדיו של רשות השידור. מרבית העובדים (אלה שלא יצאו לפנסיה מוקדמת) יועסקו על ידי הבעלים החדש, ובא לציון הגואל.שידור ציבורי -סתירה פנימית
אם ננסה לעקוב אחרי ההגיון של התומכים בשידור ציבורי - נגיע לסתירה פנימית לוגית.בשביל המ צריך שידור ציבורי (לפי השקפתם)? כדי לספק תכנים תרבותיים איכותיים (להבדיל מהתכנים הקלוקלים של השידור המסחרי). ומה אם מנהל התחנה הציבורית לא מצליח להפיק תכנים "איכותיים" (איך מודדים??) - צריך להחליף אותו במנהל יותר טוב. ומי יעשה את ההחלפה? לבעל הבית (הממשלה) אסור לפטר מנהל - כי זה ייחשב ל"התערבות פוליטית" וזה פסול.אז איך? תיק"ו.הפרטה ודעה
כעקרון אני כמובן מסכים לניתוח. אבל בכל זאת יש לי בעיה עם למשל תחנות טלוויזיה פרטיות. בעיה אחת מי שולט בהן . כלומר בעלי אינטרסים כלכליים, שאת העסקים שלהם כמובן אין חוקרים. מאחר שלא חוקרים אז התחקירים הם בדרך כלל בנושאים שלא מהשורה הראשונה. שנית, תוכניות הריאלטי. הן הפכו לתוכניות מרכזיות לטמטום הציבור. נכון שזכותו של ציבור להטמטם, אבל הבעיה שאין אינטרס לתחנות פרטיות לשדר תכניות של סוגה. אז אולי בכל זאת יש מקום לסוג של שידור ציבורי או פרטי הממון גם ע"י המדינה? עובדה את תחקרי" 60 דקות" משדרים בערוץ הראשון וגם סרטי הטבע של אטנבורו.רק התחילו לגייס עובדים
לתאגיד השידור הציבורי.אז איך כותב המאמר יודע שהעובדים יהיו ממגזר פוליטי מסוים.אולי יבחרו לפי כישוריהם,וזו מטרת תאגיד השידור.ואף אחד לא צופה בזה
"עובדה את תחקרי" 60 דקות" משדרים בערוץ הראשון וגם סרטי הטבע של אטנבורו."ומי מבצע את תחקירי "60 דקות"? הטלוויזיה הציבורית של ארה"ב? לא, המסחרית.הבעיה עם ה"תרבות" (תרבות רחמנא ליצלן, לפי השקפה של מלומדים אלה או אחרים) היא שאתה יכול להפיק "תרבות" כמה שאתה רוצה (בטלוויזיה, תיאטרון או קולנוע ממומנים על ידי הממשלה) - אבל אתה לא יכול לגרום לאנשים להסתכל על זה. אז - בשביל מה (ובשביל מי) אתה מפיק?אם אתה כול כך אוהב "תרבות" - תגייס קבוצה של "אוהבים", תאספו כסף (כולל תרומות או תשלום מרצון של מי שרוצים לראות את התכניות), ותקנו תחנת טלוויזיה, ותשדרו כמה תרבות שאתם רוצים - אין מניעה לכך.וגם - שוחרי התרבות יכולים לממן תכניות או סדרות תרבותיות לפי טעמם ברשתות המסחריות - תמורת סכום סימלי המסחריות ישדרו כול דבר.מי ימנה את חברי התאגיד הציבורי
"אז איך כותב המאמר יודע שהעובדים יהיו ממגזר פוליטי מסוים...?"מי ימנה את חברי התאגיד הציבורי? אלוהים?מה מסתתר מאחורי-איך מודדים איכות
איך מודדים איכות ? שואל יעקב. מסקנה, הטעם של הצרכנים קובע וכל אחד לפי טעמו, הכול יחסי, והרי אין תרבות שהיא מוסרית יותר מאחרת וכך הגענו לרב תרבותיות של פוסט מודרניות. אבל אם נישאר מודרנים ולא פוסט מודרנים אולי בכל זאת נסכים שיש תרבות של עילית, תרבות איכותית לעומת תרבות עממית. קפקא וכנראה גם הביטלס שייכים לראשונה. אבל השידורים המסחריים הנעשים יותר ויותר צהובים, ראו תכנית הריאלילטי מספקים את הריגושים של הצרכנים ולא עונים לסטנדרטים סבירים של תרבות איכותית. נניח שזה בסדר שיש צריכה של תרבות שכזו, אבל מי יספק את תרבות העלית בטלוויזיה? ולפי ההגיון של יעקב מדוע שילמדו התלמידים את המקצועות הנלמדים ולא ישחקו כל היום בבית הספר בהתאם לרצון שלהם?תרבות "עילית" דה לה שמטה.
"בכל זאת נסכים שיש תרבות של עילית, תרבות איכותית לעומת תרבות עממית. "אתה חופשי להסכים עם עצמך.כול אדם והטעם והתרבות שלו. אין לאיש זכות לכפות את "תרבות העילית" שלו על אחרים - וגם לא חינוך כזה או אחר."מי יספק תרבות עילית בטלוויזיה?" - בשביל מה צריך "תרבות עילית" בטלוויזיה? כי אתה רוצה שיספקו לך "תרבות" לפי טעמך?לך לתיאטרון, לך לספריה.איש לא חייב לממן עבורך את התרבות שאתה אוהב (עילית רחמנא ליצלן). ואם לא תצליח להשיג לעצמך "תרבות עילית" - זה לא סוף העולם. העולם לא יחרב בגלל מחסור ב"תרבות עילית".בכול אופן - אם יהיה ביקוש ל"תרבות עילית" - תספק אותה הטלוויזיה המסחרית. ואם אין ביקוש - אז בשביל מה להשקיע ולהפיק ולשדר אם איש לא מסתכל על זה?(דרך אגב - אני לא נתקלתי באף ענין טעם "תרבותי" שמחפש את התרבות בטלוויזיה. עניני הטעם סולדים מהטלוויזיה, והיא סולדת מהם. בצדק.).יוסי, מה היא תרבות עילית?
החמישייה הקאמרית, הבורגנים, הבורר, חטופים, בטיפול, מה?תגובה למגיבים
מהי תרבות? מהי תרבות עלית ומהי תרבות עממית? האם יש חשיבות לשמור על התרבות העלית? האם ראוי לתת לכוחות השוק הכלכליים לעצב את התרבות? האם רמת הביקוש הצרכני של הטלוויזיה היא שתקבע את התכנים? דנתי בשאלה האחרונה מתוך ניסיון לפתוח את השיח לשאלות האחרות. התוכנות בטלוויזיה מפותחות בהתאם לרמת הצפייה המשוערת שלהן. ריטינג זה שם הסיפור. בארצות הברית בת 330 מיליוני איש גם מיעוט של מספר אחוזים, הינו עדין מספר אנשים שיש כדאיות כלכלית לפנות אליהם בתוכניות יעודיות כמו " שישים דקות", שאגב, אני לא בטוח שזו דווקא הדוגמה הטובה ביותר להוכיח את טעוני. בישראל לאותם אחוזים אין שום כוח מספרי כדאי מבחינת הריטינג. הבעיה הבסיסית שאני מתייחס אליה היא כיצד יש לראות את תרבות העלית ולפתחה? סיפוק צרכים של המכנה המשותף הנמוך (לפעמים ביותר) מרדד את התרבות ולא מגביה את התרבות. עולמם של הצעירים בימינו רדוד מזה של הדור הקודם להם.יוסי דיקטטור התרבות
"האם ראוי לתת לכוחות השוק הכלכליים לעצב את התרבות?"האם ראוי לתת לנודות נפוחים "אליטיסטים" או "אינטלקטואלים" (רחמנא ליצלן) לשדוד את כספם של האנשים בתירוץ נבוב וריקני של "תרבות עילית"? "כיצד יש לראות את תרבות העלית ולפתחה?"כול אחד רשאי לאהוב כול תרבות ולפתח כול דבר כרצונו, חופשי חופשי. אין מניעה.באשר לכספם של אנשים - כול אחד יוציא את כספו על מה שהוא אוהב ("תרבות" או בירה או נשים).זה פשוט מאד.והממשלה לא צריכה להתעסק בתרבות - גם זה פשוט ביותר.אף אחד לא שם ולא מינה כת של "מלומדים" (דוגמת שרת התרבות שלנו מירי רגב) שיקחו לעצמם את הזכות לקחת את הכסף של אנשים אחרים בכוח, כדי ל"האכיל" אותם ב"תרבות" שהם (האנשים) לא רוצים.המדינה לא אלוהים - המדינה היא פוליטיקאים מטומטמים. אולי אלוהים יודע מה זה "תרבות עילית" ואולי גם יוסי. אשרי הם. המדינה לא מוסד "תרבות". המדינה היא מוסד של כוח.ליוסי ברנע
יוסי ברנע אמר/ה : לכל אדם ולכל חבר בני אדם יש 'אינטרסים כלכליים'. זה טבעי וזה בסדר - כל עוד הם מממנים בעצמם את האינטרסים הכלכליים שלהם ולא כופים עליי או עליך לממן אותם. העיתונים "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ועוד - ממומנים בידי גורמים אינטרסנטיים, לעתים סותרים זה את זה - וזה היופי שבשוק החופשי.כמו כן, ישנם פודקאסטים איכותיים ביותר, כגון "סיפור ישראלי" שנחטף אל גלי צה"ל כשנה לאחר תחילת שידוריו, ו"עושים היסטוריה" של המהנדס רן לי - שתכניותיו לא נופלות באיכותן מ"שעה היסטורית" הזכורה לטוב.חבורת "לאטמה" יצרה תכנית הומוריסטית שבועית איכותית בתקציב של פחות מעשירית מזה של "ארץ נהדרת".סופרים כותבים ספרים נהדרים ללא תמיכה ממשלתית, חבורות נגנים ושחקנים מנעימות את אוזני הארץ בביצועים ליצירות איכותיות ועוד היד נטויה.אפשר ליצור תרבות איכותית בארץ, אם רק יהיו לכך מספיק תומכים - ואכן ישנם.כפיית "תרבות" מגבוה אינה הדרך.תגובה נוספת-הזהרו מדמגוגיה
יעקב- האם לדעתך יש תרבות עלית או שזה מושג שאני המצאתי?האם בתחום הטלוויזיה חסדי השוק החופשי האובייקטיביסטים סבורים שזה מצב תקין שטייקון כלכלי ,ולצורך העניין גם חבר ממשלה (מדוע שלא?) היה גם בעלי ערוצי טלוויזיה?ואם נמשיך את הדוגמא, מאחר והוא מאוד עשיר אז הוא משיג את הריטינג הכי גבוה בתוכניות ורוב האנשים צופים דווקא בערוצים שלו,- האם זה מצב תקין? ואם זה נשמע הזוי אז האם אתם מוסרית מצדיקים את אפשור ההתנהלות של ברלוסקוני שהיה גם ראש ממשלה וגם בעל שליטה בתקשורת האיטלקית הפרטית כמובן??!!?ננסה להתחיל לברר מכאן.לאריה: תרבות והממשלה
אכן, אופציות רבות לתרבות מכול הסוגים קיימות בחברה חופשית, וזה היופי שלה.והממשלה לא יכולה להוסיף כלום.הרעיון (המקובל על רוב הציבור) שהממשלה מסוגלת (וצריכה) ליצור "תרבות איכותית" הוא פשוט לחלוטין לא נכון. הממשלה מסוגלת לבזבז כסף של אחרים בכמויות גדולות - אבל כסף לא מבטיח תרבות.האם יתכן לאום במדינה אוביקטיביסטית
הלאום מיסודו הוא קולקטיב. יש כמובן לאומיות ליברלית והלאום הינו אזרחי. אבל גם למדינה כזו יש תרבות. אם מדובר בנושא זיכרון ותודעה לאומית, יש קבר החייל האלמוני, המנון, טקסי קבורה על מי שנפלו למען האומה, יש גם מוזיאונים ואנדרטות. אני מניח שהאוביקטביסטים יחלצו תשובה היזמים פרטיים המעוניינים בכך יבנו האחרונים, אם זה יהיה כדאי להם כלכלית. ואם לא? אז לא יבנו מוזיאונים, לא יוקמו אנדרטאות?(בהנחה שהנוגעים בדבר,למשל נופלי יחידה שרוצים בהנצחת חלליה אינם יכולים לעשות זאת). אז הכול כלכלי בחיים? ותמיד השוק יכול להסדיר את הכל?( לשירות בצבא אני לא נכנס עכשיו)שינית נושא
האנדרטאות הוא נושא חדש.בהזדמנות נדון גם בזה.הללואי שהמדינה לא תעסוק ביותר מאשר אנדרטאות.ומה לגבי מוזיאונים לאומיים?
יעקב, אני נשאר במסגרת כלל סוגיית התרבות. ומה לגבי מוזיאונים לאומיים? מי אמור לממן? ועדין לא ברור לי אם בנושא הטלוויזיה אתה מכשיר אתית את שליטת ברלוסקוני כראש ממשלה בעל השליטה התקשורתית?לא אנדרטאות ולא מוזיאונים
המדינה לא צריכה להתעסק בזה. זה לא אומר שלא יהיו דברים כאלה. יקימו אותם עמותות שונות או גופים אחרים עם תרומות של עשירים.המדינה לא גוף כללי שעושה מה שבא לו. היא צריכה לעשות מה שחיוני (בטחון) ולא להתעסק בדברים אחרים מסביב.הלאום היהודי קיים מאות בשנים ללא טלוויזה ממלכתית
אני כבר עשרות שנים לא צופה בטלוויזה, . אני אכן לא מעודכן בתוכניות עכשיות אך לא מנותק מהלאום.