שבת, 10 מרס 2012 03:50

אירופה קנתה כרטיס להפלגה בטיטניק

הבנק האירופאי הדפיס יותר מטריליון אירו. למרות זאת, "הצפיות האינפלציוניות" נמוכות. כלכלה אינה מדע מדויק - מדובר באנשים עם פסיכולוגיה ותחושות. מי שמאמין בניסים שימשיך להאמין שההפלגה בטוחה.

התקשורת הכלכלית בעולם מתייחסת לגרמניה כעוגן הכלכלי של אירופה. כמעט בכל כתבה שעניינה "הצלת" מדינות ה- PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון, ספרד) מועלית ההנחה שמאחורי כל תוכנית חילוץ ניצבת הכלכלה הגרמנית האיתנה.
 
אכן, גרמניה היא מעצמה כלכלית,  עם תוצר שנתי של כ-3.3 טריליון דולר, מקום רביעי בעולם ועם היקף היצוא השני בגודלו בעולם (אחרי סין שבמקום הראשון).

1252 3

אבל גם עשירים עלולים להיקלע לצרות אם הם לוקחים יותר מידי הלוואות. יחס החוב/תוצר של גרמניה עומד על כ-84 אחוזים (גבוה מזה של ישראל!). גרמניה שקועה בחובות מאותה סיבה שיוון ואיטליה בצרות – פוליטיקאים מממנים את הנטל הכלכלי של מדינת הרווחה באמצעות הלוואות וגלגולן לעתיד כל עוד הציבור מאפשר להם. כל עוד הציבור מוכן להמשיך ולקנות את אגרות החוב שהמדינה מנפיקה. 

1252 2

הבנק האירופאי המרכזי הפעיל בשנה החולפת את מדפסות הכסף והדפיס למעלה מטריליון אירו. למרות זאת, "הצפיות האינפלציוניות" נמוכות. כלכלה אינה מדע מדויק בו ניתן לחשב את מסלול החלקיקים. "החלקיקים" בכלכלה הם אנשים, ולכל "חלקיק" יש רצון והעדפות משלו, פסיכולוגיה ותחושות. מי שמאמין בניסים, שימשיך להאמין שההפלגה בטוחה.

"הראש הפוליטי" פועל בדרך ייחודית: אם טריליון אירו הודפסו ו"הכול בסדר", אז לא רחוק היום בו יצטברו לחצים להדפיס את הטריליון הבא ל"ביסוס היציבות" בגוש האירופאי.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלצה ממשלת גרמניה לגייס סכומי כסף גדולים למימון המלחמה. ממשלות שזקוקות לכסף מגייסות אותו בשלב הראשון באמצעות מכירת אגרות חוב (אילו צריך היה להטיל מיסים כדי לממן את המלחמה – הציבור כנראה לא היה שש כל כך לקרב). שווקי הכספים הגדולים בעולם נחסמו ולגרמניה לא נותרה ברירה פוליטית אחרת, אלא להפעיל את המדפסות שפלטו מרקים ככל שצרכי מימון המלחמה גברו.

במהלך המלחמה ייחס הציבור הגרמני את זחילת המחירים למעלה, לקשיי אספקה וקיצוב בגלל המלחמה, ולכן לא היו לו "ציפיות אינפלציוניות". לכן הגרמנים הסכימו לקבל, ואפילו לחסוך, את המרקים המודפסים. כולם האמינו שהמלחמה תיגמר אוטוטו... ואז המחירים יחזרו לרדת בהתאם למגמה בכל המאה ה-19, המאה של ה"מהפכה התעשייתית".

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, והפוליטיקאים שצברו ניסיון בהדפסת כסף "בלתי מזיקה", נאלצו לממן עכשיו "צרכים חברתיים דחופים" תוך כניעה לקבוצות לחץ ואיגודי עובדים (שהיו מאד אופנתיים).

כאז כן היום – קל מאד להאשים במשבר כלכלי גורמים חיצוניים: את הפיצויים בעקבות הסכם השלום בוורסאי, או את "הספקולנטים". לפוליטיקאים הגרמנים היה נוח להצביע על השעיר לעזאזל ולא על הפוליטיקה הפנימית. המפלגה הסוציאליסטית ששלטה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה הגדילה מאד את הוצאות הממשלה על בריאות, חינוך ורווחה. בנוסף צברו התעשיות המולאמות גירעונות ענק שכוסו על ידי הממשלה. האיגודים המקצועיים הצליחו להעביר חוקי עבודה "מתקדמים" של שיתוף עובדים בהנהלות המפעלים, בנוסף ל"זכויות" אחרות ודרישות להעלאת שכר בסקטור הציבורי נענו בקלות. הגירעון הממשלתי העצום שנוצר כבר בשנים 1919-1920 (הרבה לפני תשלום פיצויי המלחמה) הגיעו ל- 10 אחוזים מהתוצר (כמו בארצות הברית כיום) – גירעון שמומן על ידי הדפסת כסף. הגרמנים גם קיוו שהפיחות החד בשער המרק "יעודד את היצוא" הגרמני (גם זה נשמע מוכר) וילחץ את המנצחים במלחמה להתפשר בהסדר הפיצויים. המדפסות הוסיפו לפעול, השכר עלה ולאחר מכן המחירים, ושוב השכר "התאים את עצמו" לדרישות ועלה – כך נוצרה סחרחורת ההיפר אינפלציה.

האינפלציה התפרצה כאשר "החלקיקים האנושיים" התחילו להבין שהכסף בכיס מאבד את ערכו וצריך להחליפו מייד למוצרים אמיתיים – להיפטר מהכסף. "תהליך ההבנה" של הציבור נמשך בערך 5 שנים מאז תחילת הדפסת הכסף. להיפר-אינפלציה בגרמניה היה קשר רופף לפיצויים הכבדים שנגזרו על גרמניה בהסכם השלום שלאחר המלחמה – מרק גרמני היה שווה מיד לאחר המלחמה פחות ממחצית מערכו בדולרים בתחילת המלחמה. האינפלציה פרצה עוד לפני שהם כתבו את הצ'ק הראשון (ואחר כך לא היו הרבה צ'קים כאלה...) גרמניה לא הדפיסה מרקים כדי לשלם את הפיצויים שנגזרו עליה, כי אלה שולמו על פי ההסכם בזהב (מרק-זהב).   

1252 1
הטיטניק הייתה ספינת פאר עצומת מימדים (יחסית לתקופתה), צוידה באמצעי בטיחות חדשניים. יצרני הספינה כינו אותה "הספינה שלא מסוגלת לטבוע". באפריל 1912, בעיצומה של הפלגת בכורה ברוב פאר והדר – האונייה שקעה למצולות האוקיינוס. בדיוק 100 שנים לאחר מכן, הדפיס הבנק המרכזי האירופאי טריליון אירו כדי לקנות כרטיס הפלגה בטיטניק הכלכלי.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 08 אוגוסט 2016 04:43
הוסף תגובה