ערוץ 10 שידר כתבת תחקיר על בכירים שעבדו בשרות המדינה בתפקידי פיקוח ורישוי של עסקים פרטיים, כרגולטורים מטעם המדינה, פרשו משרות המדינה ועברו לעבוד בצידו השני של המתרס – אצל אותם בעלי הון איתם נשאו ונתנו במסגרת תפקידם הקודם. גילוי מרעיש.
הם פיקחו על רשתות שיווק, גייסו את מיטב כישוריהם האינטלקטואלים כדי לקבוע כללים איך לסדר את המדפים בסופרמרקט ואחר כך עברו לעבוד ברשת מזון-זול-לכול וגילו למנכ"ל איך אפשר להפר את ההוראה המחמירה על איזה מדף לסדר את החיתולים.
הם ניסחו כללי השקעה וגביית דמי ניהול להגבלת קרנות הפנסיה, אבל השאירו פירצה קטנה פתוחה ברשת החוקים הסבוכה שטוו. פירצה קטנה בגדר, שרק הרגולטור שחיבר את 268 עמודי התקנות יודע עליה ושמר אותה בסוד כמוס עד לפרישה... עכשיו הוא ימכור את סודות הפירצה – רק אם ימונה לדירקטור בחברת גמל ופנסיה לעמל.
הם עשו את המוות ליזם בניה שניסה לבנות שכונת מגורים על מגרש שרכש ליד עמק איילון דרום, אבל הבטיחו לו שכאשר אוטוטו יפרשו – הם יוכלו לעזור לו להתמודד מול הביורוקרטיה שרק הם מכירים.
חלקם היו אפילו "קצינים בכירים במערכת הביטחון" ואולי אפילו רמטכ"לים, שהשיבו לנשיא מדינת זמבזיה עילית שקיים קושי עצום למכור להם מזל"טי אייפד2. "אבל, כקצין בכיר שעומד לפרוש, אוכל בעתיד הקרוב לבדוק איך ניתן לעזור". כך יכול אפילו רמטכ"ל להפוך לאיש עסקים, ליועץ עסקי בכיר – ובתקופה קצרה מאד, בפרץ אדיר של תושייה עסקית נדירה להצליח בעסקים חובקי עולם. העסקה עם נשיא זבזיה עילית נסגרת. זה נהנה... וגם ההוא לא חסר.
בכתבת התחקיר מובאות דוגמאות על קצה הקרחון:
על 70 אחוז מבכירי שוק ההון שהיו בעברם הלא-רחוק עובדים בכירים או פקידים בדרגי ביניים באגפי משרד האוצר ועברו לעבוד בחברות ביטוח שאת דיווחיהן בחנו כרגולטורים.
על חזי קוגלר, מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות שעבר לעבוד בחברה לאנרגיה סולארית שמקימה שדה-סולארי ענק בנגב. רגע לפני כן הוא עסק בכתיבת הכללים לאישור הקמת חוות סולאריות. בתפקידו החדש הוא מקיים דיונים עם בכירי משרד התשתיות בו כיהן עד שלשום כמנכ"ל.
על עו"ד רחל זכאי שהייתה היועצת המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל, שבתפקידה ניסחה את הכללים להקצאות קרקע להקמת מיזמים לאנרגיה סולארית, מייד לאחר פרישתה היא מייצגת את אחת מהחברות הגדולות בענף. היא קיבלה הצעה שלא יכלה לסרב לה.
על רשימה ארוכה כמו אייל בן שלוש, המפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון שהיה לדירקטור מצליח בחברת הביטוח "מגדל"; על ניר כהן, מנהל תחום הפנסיה במשרד האוצר שמונה כסמנכ"ל "הראל לביטוח"; על ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון באוצר שהפך למנכ"ל ד"ש בית השקעות וקיבל ב- 2011 בונוס של 790 אלף ₪ (רק הבונוס, יש גם משכורת). אין בעיה עם בונוסים, אבל ענתבי פעל במסגרת תפקידו הקודם במרץ רב להגבלת הבונוסים...
בדרום אמריקה, בסין, ברוסיה, בחלק ממדינות אירופה "הנאורות" – בכירים ועובדי מדינה "פותרים בעיות" לאחר שהם מקבלים מעטפות. גועל נפש. אבל ישראל, מדינת חוק למופת. כאן יש רגולציה והכול חוקי – רק אהוד אולמרט כנראה שבר את הכללים ואולי קיבל כמה מעטפות. סתם נטפלים אליו כי הוא היה ראש ממשלה.
המסקנה שנובעת מכתבת התחקיר היא שצריך מישהו חכם שיכהן כרגולטור-על ויפקח על הרגולטורים – יאכוף תקופת צינון ארוכה של חמש שנים בין ג'וב ציבורי לפרטי, אבל, שימו לב: שינהיג "רגולציה דיפרנציאלית" ויחליט באופן חכם כמה שנים "צינון" צריך בכל ג'וב. ומעל לרגולטור-העל תוקם ועדה של "נציגי ציבור", נקיים מרבב וזכים כשלג, שתייעץ לרגולטור-העל.
הכתבה חושפת, מבלי לציין זאת כלל, מחיר יקר נוסף לרגולציה: החברות הכלכליות במשק חייבות להעסיק שכבה של בכירים לשעבר כדי לשרוד עסקית. בשוק חופשי ופתוח מתמודדות החברות על כיסם וליבם של הצרכנים וחייבות להתמקד בהשאת התועלת לצרכן. תחת כלכלה מפוקחת צריכה החברה להתמודד בחזית נוספת ויקרה: הרגולציה הממשלתית. גם כישורי המנהלים והדירקטורים צריכים להיות שונים. במקום מנהל שעיקר הצלחתו נמדדת ביעילות וברווחיות הייצור והשיווק – צריך מנהל שיש לו קשרים במשרד הממשלתי. ההתמקדות ברווחת הצרכן נפגעת והקוטג' חייב להתייקר.
רוב הציבור דורש רגולציה, פיקוח, חקיקה ואכיפה, מינוי אנשים ישרים יותר. זו התחושה האינסטינקטיבית של הצופה הממוצע. פיתרון אינטואיטיבי ושגוי למשוואה. הכתבה טובה כדיווח, אבל כרגיל מפספסים בפרק הסקת המסקנות.
בכתבה מרואיין עו"ד רם כספי, מבכירי עורכי הדין בישראל שגורס שצריך לסמוך על הבכירים... "מה אתה מצפה מרגולטור במשרד הבריאות? שילך להיות מציל בים?"
התשובה הפשוטה לשאלתו הרטורית של עו"ד כספי צריכה להיות – אולי לא צריך את הרגולטורים? אולי לא צריך בכלל משרד תקשורת, משרד תשתיות, ומשרד מסחר ותעשייה? אבל אז כספי יאבד את רוב פרנסתו, ובגילו כבר לא יספיק לקבץ קליינטורה חדשה.
מוטי היינריך