רביעי, 16 מאי 2012 15:11

הממשלה לחברות הסלולאר: להרגיל את הסוס לקיצוץ בכמות העשב

ראוי לחשוד בפוליטיקאי שרוצה "לעודד" - גם בשר תקשורת ש"מעודד" תחרות בסלולאר. כהתחלה צריך היה לסגור את משרד התקשורת, לשלוח הביתה את הגופים המפקחים ואת אלפי התקנות לפח. כחלון, כצפוי, בחר בדרך הפוכה.

בדיחה יהודית וותיקה מספרת על עגלון שרצה לחסוך במספוא ולהרגיל את הסוס להסתפק בפחות חציר. העגלון קיצץ טיפין טיפין מידי יום בכמות החציר שנתן לסוס כדי להרגילו בהדרגה לכמות המופחתת. בהתחלה לא ניכר בסוס הקיצוץ והוא המשיך לגרור את העגלה כמו בימים הטובים של שפע חציר, אבל לבסוף התפגר. נראה שהבדיחה מיושמת על ידי הממשלה בשוק הסלולאר – ביחסים שבין חברות הטלפון הסלולארי לבין הממשלה.
 
זהו דפוס התנהלות דומה להחלת מיסוי רטרואקטיבי על חברות קידוחי הגז. הרעיון פועל בערך כך: הממשלה מגבילה כניסה לענף עסקי מסוים, ומאפשרת את פיתוח הענף לקומץ נבחרים בלבד. אנשי העסקים מכינים תוכנית עסקית, מגייסים משקיעים, חותמים הסכם עם הממשלה, משקיעים הון. לא תמיד הם רואים ברכה בהשקעתם – בחיפושי נפט, לדוגמה, יזמים שאבו חול יבש במשך עשרות שנים. אבל נניח שהעסק מצליח והיזמים רואים ברכה בסיכון שלקחו על עצמם.
 
חולפות שנים ולתפקיד השר האחראי מתמנה פוליטיקאי בעל "מודעות חברתית". השר לא מתקשה לשכנע את עמיתיו ש"הצדק החברתי" מחייב החרמה של חלק גדול יותר מהכנסותיו של היזם, או אפילו החרמה של חלק ממתקניו. השר האמיץ זוכה לתשואות בכל ערוצי התקשורת, גם הציבור מרוצה כי חלק מכספי השלל מגיע אליו.
 
חברות הסלולאר הוותיקות השקיעו הון בפיתוח תשתית לשירות לקוחות, בהקמת סניפי שרות בכל הארץ, בפריסה רחבה ויקרה של אנטנות. יוקר האנטנה לא נובע מהברזל, הפלסטיק והמעגלים האלקטרונים – אלא בעיקר מהקושי להקים אותן למרות התנגדות הרשויות ושכר הדירה הגבוה שהחברה צריכה לשלם לבעלי המקום (שגם הוא נובע מהקושי בהיצע האתרים). לאחר שחברות הסלולאר התבססו בשוק, נחת עליהם השר כחלון, והחליט "להגביר את התחרות" ו"להטיב עם הצרכן".
 
רעיון מצוין. כצעד ראשון להגברת התחרות צריך היה לסגור את משרד התקשורת, לשלוח הביתה את כל הגופים המפקחים ולהשליך לפח את אלפי עמודי התקנות, והחיוב ברישיונות. מייד לאחר מכן צריך היה לפתוח את הענף לתחרות מלאה וחופשית – מי שרוצה להקים חברת טלפון – יבורך. אין זיכיונות, אין רישיונות.  ערב לפני סגירת משרד התקשורת צריך היה השר להכריז כי בתקופת הסתגלות יישאר רק חוק תפעולי אחד, שינוסח על גבי דף בודד, ויחייב כל חברת תקשורת לאפשר קישוריות לשיחות נכנסות ממפעילים אחרים במחיר קבוע וכן יאסור על חברת סלולאר מלחסום שיחות נכנסות או יוצאות אל מפעילים אחרים. גם חוק זה יהיה מיותר בעתיד. ייתכנו מספר חיובים נוספים כגון נוהלי פעילות בשעת חרום.    
 
עשרות חברות חדשות היו קמות. ייתכן, אם כי לא בטוח, שהיו קמות חברות נישה "וירטואליות" ללא תשתית עצמאית שהיו קונות במחיר סיטונאי "בנק דקות" מחברת סלולאר בעלת תשתיות ומוכרות שירותים לנישה מסוימת של לקוחות במחיר מוזל. ייתכן שהייתה קמה חברה שמקימה תשתית אנטנות בלבד ומחכירה זמן שימוש לחברות סלולאר אחרות. ייתכן שהייתה קמה חברה עם טכנולוגיה חדשה שהייתה נותנת שירות זול, אבל רק באזור גוש דן.
 
אבל כל זה לא קרה. שר התקשורת המשיך להיות הרגולטור הראשי שקובע מחירים, מכשירים, דמי קישוריות, דמי רישוי, רישיונות הפעלה ותקנות חדשות על אלפי עמודים חדשים שמפקחים על תנאי ההתקשרות הפרטניים בין הלקוח לחברה. כמעט כל התקנות אינן המצאה ישראלית, אלא הועתקו והותאמו מחוקים של "מדינות נאורות" אחרות.
 
השר כחלון "נכנס" בחברות הסלולאר לקול תשואות ההמונים, כיסח את דמי הקישוריות למען העם, אסר על בזק לתת הנחות "גדולות מידי", קבע איזה חבילות מותר או אסור לשווק, אסר על סוגי מבצעים. וגולת הכותרת האחרונה – החרים מחברות הסלולאר חלק מהתשתית הפרטית, קניינן הפרטי, וחייב אותן להעבירה במחיר "מוסכם" לחברות סלולאר "וירטואלי". כך יכולות חברות חדשות כמו רמי לוי וגולן טלקום להתחרות בסלקום באמצעות התשתיות של סלקום... זה כמו חוק של שרת הספורט שיחייב את מכבי תל אביב להשאיל משחקניה "במחיר מוסכם" להפועל תל אביב כדי לעודד את התחרות במשחק הדרבי. זה "צדק חברתי".
 
קשה לדעת אם מחירי השיחות עד היום היו "גבוהים מידי". אפילו הרגולטור לא יודע. אין להתעלם שהייתה תחרות חריפה בין החברות עד היום ועל כך יעידו שפע המבצעים, מאמצי שימור לקוחות וההשקעה הכבדה בפרסום. בהחלט ייתכן שרמת המחירים הייתה סבירה בהתחשב ברמת ההוצאות, בהיקף הקושי לנהל עסקים בישראל, בהיקף ההשקעות המתוכנן בפיתוח, ואולי אפילו נלקח "מקדם ביטחון" שמתחשב בסיכונים פוליטיים עתידיים, כמו אלה שאכן מתממשים בימים אלה. 
 
למדיניות הרחבת הרגולציה, הפגיעה בחופש הפרט של החברות והחרמת זכות הקניין יהיו תוצאות "בלתי צפויות" "ובלתי מכוונות". אפשר רק לנחש. לדוגמה: ייתכן שיזמים שמקבלים רישיון ממשלתי בתחום כלשהו יביאו מראש בחשבון, לאור הניסיון עם חברות הגז והסלולאר, אפשרות של השתלטות פוליטית עתידית על עסקיהן. כהגנה, יעלה מחיר השירות לאזרח בשנים הראשונות (אפילו בהסכמת הרגולטור). ייתכן למשל, פטור ממס בשנות "הינוקא" הראשונות לפעילותן. בכל מקרה, יצטרכו לפתח מנגנון שיפצה מראש יזמים על "סיכונים פוליטיים". תמיד מישהו צריך לשלם עבור עיוות גס של התחרות החופשית.
 
ייתכנו גם עלויות עקיפות "מפתיעות" למשלם המיסים כמו "פיצוי" קרנות פנסיה על ירידת ערך השקעותיהן בחברות תקשורת, או "תספורת" לאגרות החוב של חברות הסלולאר שיתקשו לעמוד בפירעונן. מישהו ישלם על "הנדיבות" של כחלון.
 
השר כחלון, כמומחה ל"מחירים נכונים" הודיע אתמול כי גם מחירי מנוי הכבלים ירדו ל-100 ₪ בחודש. ייתכן שזה המחיר הראוי וייתכן שלא. את זה אפשר יהיה לדעת רק אם שוק שידורי הטלוויזיה יהיה חופשי ופתוח לתחרות לאחר שמועצת הרשות השנייה, רשות השידור והמועצה לשידורי לויין ייסגרו... בינתיים המחיר לצרכן משקף גם את המשכורות שמשלמים לרגולטורים הנכבדים, למשרד התקשורת המיותר, לסמנכ"ל לענייני רגולציה בכל חברה ולסוללת היועצים המשפטיים שכל חברה מעסיקה. 
 
ייתכן שהחברות הוותיקות יצמצמו השקעות בתשתיות חדשות וביישום טכנולוגיות חדשות. שהרי צריך להביא בחשבון שמיניסטר זה, או שר אחר בעתיד, יחרים גם את הטכנולוגיה החדשה "לטובת הכלל". לא נתפלא, אם בעוד מספר שנים, שוק התקשורת הישראלי ישתרך בתחתית הטבלה העולמית כמו במתמטיקה ובהבנת הנקרא...
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 13 אוגוסט 2016 16:08
הוסף תגובה