שבת, 30 יוני 2012 15:47

למה הם מברברים בוועידות?

המשבר הכלכלי במערב משקף את השינוי המבני בעולם בכושר יצירת העושר. אין שום חשיבות ל"ניירות העבודה" שיימרחו בכנס זה או אחר - כל עוד לא יהיה שינוי בתפישת העולם שגורסת ניהול ממשלתי של הכלכלה והחברה.

1285



מנהיגי המדינות המתועשות שוב נפגשו לאחרונה והפעם במקסיקו כדי "לדון במצב". לא משנה איזה החלטות התקבלו – המציאות היא שתכתיב את קצב האירועים – וזו פועלת נגד המתכנסים. המשבר הכלכלי בעולם הוא "אירוע מתגלגל" שמשקף את השינוי המבני בעולם בכושר יצירת העושר (Wealth) – אירוע שמתפתח לאורך מספר עשורים. כלכלות המזרח מצליחות לייצר יותר מוצרים ושירותים שאזרחי העולם מעדיפים ואילו אזרחי המערב מייצרים פחות.

אילו היה מדובר בהתפתחות כלכלית, בה אזרחי המערב מתמקדים בייצור סוג אחר של מוצרים, בהם יש להם יתרון יחסי – כי אז אזרחי שני הגושים היו מנהלים מסחר ביניהם, מחליפים ביניהם מוצרים לתועלת כולם. רמת החיים של כולם הייתה עולה.

אבל לא מדובר כאן בהתפתחות כלכלית "טבעית" – אזרחי המערב לא עברו להתמחות עסקית אחרת – הם פשוט עובדים פחות ומתאמצים פחות. עד לאחרונה, לא הפריע למערב לעבוד פחות ולהמשיך ליהנות מהחיים הנוחים להם התרגל ציבור המצביעים. הממשלות תמכו בשימור רמת החיים באמצעות רשת התמיכה של "מדינת הרווחה" וזו מומנה באמצעות הלוואות שהממשלות נטלו והגדילו את נטל החוב הלאומי. הפוליטיקאים גם יצרו תנאים נוחים, באמצעות שליטת הבנקים המרכזיים בריבית, כדי שאזרחים יוכלו לממן צריכה שוטפת בעזרת אשראי זול – כך גם צמח נטל החוב הפרטי.

בכנסים הבינלאומיים מדברים על הכול, חוץ מאשר על שינוי התפישה הכלכלית שגרמה לנכות הכלכלית של המערב. אף אחד לא מעז לדבר על ביטול חוקי העבודה, על ביטול משטר הקצבאות, על קטיעת זרועות תמנון הרגולציה בכל תחום. וכאשר מסרבים להכיר בגורמי המחלה – אי אפשר להבריא את החולה. לכן "מברברים".

במצב זה נותרה אסטרטגיה יחידה בשטח: לפזר את המשבר על פני ציבור גדול ככל האפשר במטרה למתן את הכאב, יחד עם דחיית הקץ במידת האפשר. על זה דנים בכנסים.

אז אולי ידפיסו אגרות חוב כלל-אירופאיות ואת הכסף שיגויס יחלקו לבנקים כושלים שיקנו אגרות חוב של ממשלות כושלות בערבות של כל מדינות אירופה. בין "הערבים" לאגרות החוב יהיו גם ממשלות אירלנד, ספרד, איטליה וייוון כמובן... ערבים מצוינים. ואולי יצליחו לאחד את כל משרדי האוצר של מדינות אירופה, ואולי אולי אירופה תהיה למדינה פדראלית אחת. אולי מאד.

בינתיים מעודדת הדפסת הכסף באירופה וארצות הברית את הכלכלה הסינית ואחרות במזרח – הם ממשיכים למכור למערב את המוצרים לשימור רמת החיים באיטליה וספרד, ואת הפנלים הסולריים שממשלות המערב מעודדות את התקנתם. הסיניים שמחים על כל תוכנית "עידוד והמרצה" אירופאית ואפילו מוכנים לתרום כמה מיליארדים צנועים לטובת העניין.

גם הרוסים מעוניינים בכלכלה אירופאית "בריאה" – אחרת למי ימכרו את הגז והנפט שלהם?

אמריקה, באופן פראדוקסלי דווקא נהנית (בינתיים) מהאווירה המשברית באירופה... כי יחסית לאירופה, אמריקה היא "נמל מבטחים". עשירי אירופה והעולם קונים אג"ח של ממשלת ארצות הברית שנחשבות לבטוחות יחסית בימים טרופים אלה... וכך מאפשרים לאמריקה לצוף מעל למים הסוערים.

אין שום חשיבות ל"ניירות העבודה" שיימרחו בכנס זה או אחר. "מנהיגי אירופה" הם חבורת פוליטיקאים שגרתית שמתנהלים בתקווה שה"פתרון" התורן יקנה די זמן כדי לשמור על ראשם הפוליטי מעל למים – אך הם לא מסוגלים לעשות דבר למניעת שקיעת האוניה. הבעיה גדולה מכפי שיוכלו להתמודד איתה – כל עוד הם שבויים במודל הנוכחי של ניהול הכלכלה והחברה על ידי המדינה.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 13 אוגוסט 2016 15:46
הוסף תגובה