בכתבה שלנו על התחנה התרמו-סולארית באשלים טעינו בחישוב הסובסידיה שהובטחה ליצרנים. מדובר בכסף גדול, כ- 100 מיליון שקל לשנה, כמעט 3 מיליארד שקל ל- 28 שנות ההתחייבות.
הנה החשבון: הספק התחנה (נומינלי) הוא 121 MW שהם 121,000 KW כפול 24 שעות כפול 365 יום זה 1.06 מיליארד קוט"ש. את זה יש להכפיל ב- 25% כי התחנה מפיקה חשמל רק 25% מהזמן = תפוקה שנתית של 265 מיליון קוט"ש. את זה להכפיל ב- 0.4 ( 40 אג' הוא ההפרש בין עלות חשמל פוסילי של חברת החשמל לבין עלות הקוט"ש שהובטח לזכיין) = כ- 106 מיליון שקל לשנה.
תוסיפו לזה מכסות אחרות שהממשלה אישרה ליצרנים אחרים (ביניהם החברה לישראל של עידן עופר), וגם המכסות שכבר בוצעו ליצרנים קטנים ובינוניים, ותגיעו לכסף גדול מאד – כמה מאות מיליוני שקלים כל שנה, בהתחייבות קשיחה ובלתי חוזרת של הממשלה ל- 20 עד 28 שנה. בסיכום, זה מסתכם בסכום של מעל 10 מיליארד שקלים והזרוע עוד נטויה.
הממשלה נלחמת על כל גרוש בתקציב, ומתקשה למצוא 100 מיליון שקל תוספת לסל הבריאות, או למערכת החינוך או למיגון ישובי ספר, ומאידך היא מוציאה מיליארדים על דבר שהתועלת ממנו מפוקפקת. לא נערך שום דיון תקציבי מסודר על הנושא ועל הקדימויות. ההוצאה היא ללא אישור מסודר של וועדת הכספים, ותהליך אישור תקציבי חוקי. זה כמו בזבזן חולני שמגהץ כרטיסי אשראי ללא חשבון, בקניה בתשלומים, כי את התשלומים לא משלמים עכשיו, אלא אח"כ.
אינני יודע אם זה חוקי, אם הממשלה מוסמכת לקחת על עצמה התחייבויות חוץ-תקציביות כאלה. אינני חושב שהממשלה יכולה להטיל על הציבור נטל כזה ללא תהליך אישור תקציב על ידי הכנסת.
בכל מקרה, זו שערורייה רבתי לבזבז כספים גדולים כאלה ללא שום תועלת של ממש.
בינתיים קם לובי של טייקונים "ירוקים" שמתקיימים כולם על הסובסידיות הממשלתיות (על חשבוננו), ומפציצים אותנו במחקרים מפוברקים על התועלת הכלכלית כביכול של בזבוזים אדירים אלה. זה מה שנקרא "קפיטליזם חזירי" – קפיטליסטים כביכול שחיים משנור של הקופה הציבורית והפצת דיסאינפורמציה.
יעקב