ראשון, 31 דצמבר 2017 05:33

שחיתות הנבחרים מאז ומתמיד – איך שכחנו את השחיתות של פעם?

אנשים נוטים לאידיאליזציה של העבר – "פעם היה טוב". פעם, לפני שנים רבות, עובדי ציבור היו מופת. אז הנה תזכורת לא מלאה... איך שכחנו?

הציבור תמיד זוכר את "השחיתות האחרונה", אפילו מעלליו של ראש הממשלה שבכלא, אהוד אולמרט, הולכים ומתפוגגים אל זיכרונות העבר העמומים. הנטייה האנושית היא לאידיאליזציה של העבר – "פעם היה טוב". פעם, לפני שנים רבות, עובדי ציבור היו מופת.

עם כל חשיפת שחיתות של עובד ציבור ולאחר שנשפט ונענש – ניתן היה לשער שהחשיפה והענישה יהיו גורם מרתיע למחליפיו. עובד ציבור שיזהה הזדמנות ל"רווח קל" – יירתע בגלל הסיכון הרב. ומכאן, מתבקשת מסקנה נוספת – במדינה שמשליכה לכלא אנשי ציבור בכירים ככל שיהיו, השחיתות הציבורית תפחת עם הזמן. סביר להסיק שהגדלת הסיכון בביצוע שחיתות ציבורית ייאלץ את המושחתים לבצע "תרגילים" הרבה יותר מתוחכמים מאשר קבלה של "סתם מעטפה".

למרבית התדהמה, גם אחרי עשרות שנים של חשיפת שחיתויות, ענישה מחמירה ואובדן הקריירה הציבורית – נחשפים אנשי ציבור בכירים שחוזרים על אותן עברות "מסורתיות". ממש לא ברור מה עבר במוחם בעת ביצוע הגנבה. מדובר בדרך כלל באנשים אינטליגנטים, האם העלו בדעתם שביצעו את "הפשע המושלם" שלא ייחשף? דוגמה טובה הם החשודים הטריים, בזמן כתיבת שורות אלה, ח"כ דוד ביטן והח"כית הנכבדה פאינה קירשנבאום – הרי איש לא יטען שהם פשוט טיפשים (למרות שאין לפסול אפשרות זאת).

שני הח"כים החשודים שבדוגמה, לכאורה אינם עבריינים מקצועיים. כלומר, הם אינם אנשים שנסיבות החיים הובילו אותם להתפרנס מפשע באופן קבוע למרות הסיכון הידוע. "סטייתם" תמוהה לכאורה – האם לא יכלו להתגבר על ייצרם כאשר "גילו" את ההזדמנות? אפילו אם רמתם המוסרית שפופה, כיצד הם לא פחדו?

אחת התשובות האפשריות היא שמושחתים בכירים בסקטור הציבורי הם בעצם "עבריינים מקצועיים" – בדיוק כמו העבריין שמתפרנס מגביית דמי חסות, או עמיתו שפורץ לדירות. ייתכן מאד שהבכירים שנתפשים, ועולים לכותרות, היו תמיד עבריינים לאורך כל הקריירה הפוליטית שלהם, אבל נלכדו רק ב"מכה" האחרונה שלהם, עקב חוסר זהירות, זחיחות דעת או חוסר מזל.

ייתכן שכבר בצעירותם הפוליטית באגודת הסטודנטים, או בזמן שהתנדבו לעמותה ציבורית "לסיוע לקשישים" – הם גזרו קופונים "בקטנה". פה "עזרה לחבר" לקבל ג'וב תמורת כרטיס כניסה חינם לבריכת השחייה עבור הילד, או שם לקחו לעצמם תרומה שנתרמה לקשיש. דברים פעוטים, אבל עם האוכל בא התיאבון, כדברי הפתגם.

כאשר נבחרו לתפקיד הציבורי הבא בהנהלת קבוצת הכדורגל או בוועד העובדים, הם נחשפו ל"הזדמנויות" נרחבות יותר כמו המכרז לקניית גרביים לשחקני הקבוצה, או המכרז לאספקת ה"שי לחג" לעובדי המפעל. כאן הם כבר קיבלו גרביים חינם לכל בני משפחתם, או חבילת תלושים למסעדה בתמורה ל"שי לחג". כך הם המשיכו ועלו במדרגות הקדושה ב"פעילותם הציבורית" ובמקביל גם גדל תאבונם – וזה תמיד הצליח. לאורך כל הקריירה הציבורית הם הגדילו בהדרגה ובהצלחה את רמת הסיכון שלקחו על עצמם. כאשר הפכו לאנשי ציבור בכירים, האפשרויות התרחבו – לא עוד גרביים ולא שי לחג. כאשר נתפשו בקלקלתם כחברי כנסת זו לא הייתה "מעידה חד פעמית", אלא הפעם הראשונה שנלכדו אחרי שנים רבות ש"עשו עבודת קודש למען הציבור".

תמונות נשכחות מהעבר הרחוק

2428

רשימת המושחתים ארוכה הרבה יותר. רק אלה שנלכדו על ידי המערכת המשפטית זכו למקום במסגרת למעלה. השחיתויות של שלטון מפא"י כלל לא הגיעו אל סף בתי המשפט וגם לא אל התקשורת של אז. עורכי העיתונים ידעו מה מותר לפרסם גם מבלי שיידרשו רשמית. הרדיו היה בידי השלטון ושידורי טלוויזיה נאסרו בישראל.

הנה לקט נוסף כתזכורת שהשחיתות לא נולדה אתמול:

"דלתי פתוחה אליכם"...
המקום:   מושב בדרום הארץ.
הזמן:      נובמבר 2004
האירוע:   ישיבת פעילי מפלגה
הדובר:    יועץ קרוב לשר בכיר
המקור:    רן לחמן, גלובס 15/12/2004

"דלתי פתוחה אליכם. אתם יכולים לפנות אלי בכל עניין. אם יש לכם בעיה עם הורה חולה, תור לניתוח שמתעכב, תרופה חשובה להצלת חיים שאינה בסל הבריאות, הנה הטלפון שלי ואני מזמין אתכם להתקשר אלי בכל שעה. א