זכויות האדם הטבעיות מבוססות על הזכות לחיים ממנה נגזרות זכויות אחרות כגון: הזכות לחופש, לקניין והזכות לחתור למען אושרנו ללא פגיעה בזכויות דומות של הזולת. לאף אזרח אין זכות לפגוע בזכויותיו הטבעיות של האחר. התנהלות אלימה, הפעלת כוח כנגד אחר היא פגיעה בזכויות הטבעיות של הנפגע.
מה תפקידה העיקרי של מדינה? הגנה על הזכות לחיים ולחופש של אזרחיה. הגנה מפני יוזמי אלימות: הגנה מפני אויב מבחוץ באמצעות הצבא; והגנה מפני אלימות של אזרח כנגד אחר באמצעות המשטרה. זו ההצדקה העיקרית לקיומה של מדינה. לשם כך אנחנו מאצילים למדינה את הזכות לפעול בכוח כנגד אנשים, ארגונים ומדינות שמאיימים על הזכויות הטבעיות של אזרחי המדינה.
המשטרה ובית המשפט הם זרוע המדינה שאמורה להגן עלינו מפני אלימות (פגיעה בגופנו) ומפני פגיעה בקניין שלנו (שוד ומרמה). בית המשפט אמור להגן עלינו מפני אנשים אלימים באמצעות הרחקתם ובידודם מאזרחים אחרים. כלא.
אלימות אזרח כנגד אחר יכולה להיות מוצדקת אך ורק אם בוצעה כהגנה עצמית מפני יוזם אלימות.
לפעמים, נסיבות האלימות אינן ברורות וצריכות להתברר בבית המשפט. הצדדים מנסים לשכנע את השופט מה הייתה תמונת המציאות באירוע האלים. אם בית המשפט, כנציג המדינה, השתכנע שהייתה אלימות – עליו להעניש את התוקף, להרחיקו מהחברה ולאלצו לפצות את המותקף.
בית המשפט לא יכול לשחק את תפקידו של אלוהים – "בוחן כליות ולב". לשופט אין כלים להעריך אם יוזם האלימות יתקן את דרכיו ויהיה מעתה והלאה "ילד טוב". לא אם העבריין יניח כיפה לראשו, לא אם העבריין יבטיח כי יפעל "למען הציבור", ולא כי "העבריין הביע חרטה על מעשיו". אילו לא שאלות משפטיות.
בחדשות וואלה מופיעה ידיעה על נאשם מורשע בשם מישל ביטון מטירת הכרמל שנעצר על ידי שוטר. ביטון רכב על קטנוע ללא לוחית זיהוי או רישיון, ללא קסדה – כל זאת ברחוב חד-סטרי נגד כיוון התנועה... ביטון תקף את השוטר שניסה לעצרו ולאחר מכן נגח בראשו של שוטר אחר שעזר במעצר. השוטר נזקק לתפרים בראשו.
חמש שנים התנהל המשפט(!) שבסופו הורשע מישל ביטון. לנאשם היו 14 הרשעות קודמות, ברובן על אלימות! בנוסף, רובצות לחובתו 51 הרשעות תעבורה!
מה גזר הדין?
השופט אימץ את "התסקיר החיובי מטעם שרות המבחן". העבריין האלים יצא ללא עונש – לא מאסר, לא פיצויים לקורבן. אהה... כן, כבוד השופט העניק לו "עבודות שירות".
במדינות רבות בארצות הברית קיים החוק שמכונה בסלנג העממי Three Strikes and You're Out.
העונש על עבריין שמורשע בפעם השלישית הוא חמור ביותר. בחלק מהמדינות העבירה השלישית מחייבת מאסר ממושך (20 שנות מאסר), ובחלקן אף מאסר עולם. העבריין הסדרתי "יוצא" – מורחק לצמיתות מהחברה האנושית.
מישל ביטון מטירת הכרמל היה נענש במאסר עולם בקליפורניה.
מוטי היינריך
הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר
אזרחים (גם אם הם שוטרים), צריכים להרגיש חופשיים להגן על עצמם. כלומר, מי שתוקף אותך, הנחת העבודה שהוא מנסה להרוג אותך, ולכן, לגיטמי לתת לו כדור בראש
שוכחים את הציבור - שוכחים שהדאגה לבטחון הציבור צריכה להיות הדאגה העליונה של רשויות המשפט והחוק, ופושע שמסכן את בטחון הציבור צריך להיות מורחק ומבודד (בכלא), למען בטחון הציבור.
לא צריך להכניס למאסר עולם כול פושע זעיר או רמאי קטן, אבל בהחלט כן את אלה המבצעים פשעים אלימים ומסכנים את הציבור (שלושה מעשי אלימות).
השופטים מסתובבים כול כך הרבה בסביבה של פושעים שהם מתחילים לחשוב שהפושע הוא הקליינט שלהם ולא הציבור שזקוק להגנה מפני הפושע.
זה משתלב עם הגישה המטריאליסטית של המרקסיזם - שטוענת שהעוני (המחסור בכסף) הוא הסיבה (היחידה) לפשיעה, והחברה אראית לכול, לא היחיד.
החברה אשמה בכך שיש עניים, החברה אשמה בכך שהם בוחרים בפשע, החברה אחראית לשיקומם, והיחיד (הפודע) אינו גורם בכלל...
יש הרבה מאד עניים (בהכרח - זו ברירת המחדל) אך רק מעטים מהם בוחרים בפשע כדרך חיים. רובם הגדול אנשים ישרים וטובים.
הסיבות לפשיעה הן כמובן לא מטריאליסטיות (חומריות) אלא אחרות.
מאידך יש הרבה מאד פושעים עשירים...
הנה השוטר. הנה המכה.
למה זה יותר מפגישה א ח ת של בית המשפט?
נניח, שבוע?
מערכת המשפט יצאה מדעתה.
היא עובדת כאילו היא ב-ללהלנד, בה אין מחיר לזמן. לא זמן המעורבים, לא עורכי הדין, ולא השופטים.
צריכה ניעור רציני ביותר!
קשה להתעלם מהקו המשוטף עם הדיווח של סולז'ניצין ב"ארכיפלג הגולג" שהסובייטים החשיבו רוצחים ושאר פושעים כפחות מסוכנים מהאנשים היותר יצרניים בחברה (הקולאקים).
היות ומדובר במערכת המשפט, שגם במדינת החופש היא באחריות המדינה, הרי שלא ניתן להציע את הפתרון הקלאסי לרוב הבעיות: שהמדינה תצא מתחום זה, ותניחו לשוק החופשי. זה כבר ימצא את הפתרון האופטימלי. מדינת החופש איננה אנרכיה, ולכן יהיו בה חוקים, ותהיה מערכת משפט שתשפוט עבריינים, ותספק הגנה נגד הפרת חוזים.
זה מציג אתגר "הנדסי" רציני: כיצד לקיים מערכת משפט שלטונית, אשר תפעל ביעילות קרובה למערכת עסקית תחרותית.
שאלה יותר חשובה היא: האם גזר הדין במשפט "שלנו" הוא מקרה חריג, המייצג רק משפט מסויים זה, או גזרי דין של שופט מסויים זה, או שזהו הכלל.
אם זהו מקרה יוצא מן הכלל, הרי שהוא מעיד על הכלל. והכלל: המדינה, באמצעות בתי המשפט, מגינה על הזכות לחיים מפני בריונים. והמקרה המסויים הזה ? אמת, אך גם במערכת טובה וצודקת עלול ליפול באג.
אבל אם זהו הכלל, אזי יש לשים את האצבע על הפגם העקרוני במערכת. מהו ?
למשל, שהעקרון המנחה את מערכת השיפוט הוא שלפרט אין אחריות על ביריונותו. החברה אשמה בקיומם של ביריוניה. או בצורה פחות קיצונית, ויותר "מאוזנת": האחריות נחלקת בין הפרט והחברה.
אגב, היש כזו יישות 'חברה' ? זו שאולי אשמה בכל מיני רעות חולות, שזקוקה ל"הגנות" של חוקים שונים.
או שהיישות הרלבנטית היחידה היא ה'פרט' ?
למה לא? זה קורה בשטח ברוב המכריע של המקרים האזרחים. הורדת האשלייה שאפשר לרוץ לבריון השכונתי אחרי שרימו אותך תכריח אנשים ליצר חוזים טובים יותר. האם זה 100 אחוז בטוח? לא. אבל גם המערכת הנוכחית לא חסינת טעויות. לפחות ללא מוקדי חלוקת והפצת אלימות (בתי משפט), יהיה הזדמנות לשוק הפרטי להשתפר
ומה עם פלילים? אותו דבר. אני מעדיף שהשוטר שהותקף יגן על עצמו ולא יחשוב על ״מה יקרה אם יתבעו אותי״. מה היה קורה אם הפושע בכתבה היה מוציא סכין או אקדח? גם אז היית מנפנף במערכת ה״צדק״ בפניהם של הילדים שאיבדו את אביהם?
אבל היא לפחות מרחיקה את הפושע מהחברה, ומונעת ממנו לבצע פשעים נוספים... וזו המטרה.
צפיפות מופרזת בבתי סוהר? מה זה? שוב דאגה לרווחת הפושע? שיחיה הפושע בצפיפות, העיקר שלא יפגע בעוד אנשים חפי פשע.
מצידי יכולים גם שודדים וגנבים "פשוטים" לשבת בצפיפות. פושע הוא פושע ולא אדם מסכן הזקוק לרחמים ושיקום. מי שאינו פושע (אזרח רגיל) זקוק להגנה מפני פושעים.
הסטטיסטיקות מראות שמשהו כמו 85-90% מהפושעים המשתחררים מהכלא חוזרים לבצע מעשי פשע...