על שלושה חטאי הארנונה, ועל ארבעה...
עם פרוס הבחירות לרשויות המקומיות, כדאי להאיר במקצת נושא זה.
השאלה המהותית: מה תפקיד הרשות המקומית במדינת החופש? לא נתייחס לשאלה זו. נצא מנקודת המוצא הקיימת (למרות היותה איומה להשקפתנו): הרשות המקומית מספקת את כל השירותים כפי שהיא מספקת כיום. אבל כן נתייחס לנושא החשוב, שכנראה איש לא מתייחס אליו – הארנונה.
ארנונה היא מס מוניציפאלי המוטל על תושבי היישוב, למימון פעולתה של הרשות המקומית. לכאורה, הרשות המקומית היא הקובעת את גובה הארנונה. בפועל זה לא כך, כי המדינה היא המכתיבה לרשויות המקומיות תעריפי מינימום ומקסימום (באמצעות חוק ההסדרים).
רשות מקומית מספקת 2 סוגים עיקריים של שירותים:
1) שירותים מוניציפאליים: מדרכות וכבישים (עירוניים), גינות, פינוי אשפה, ביוב, וכו'.
2) שירותים חברתיים: חינוך, רווחה, תרבות, דת, וכו'.
בישראל, הארנונה מגלמת את אחד העיוותים המוסריים הגדולים ביותר. הנה...
1. הקריטריונים המגוחכים לחשבון הארנונה
כיצד נקבע מחיר המוצרים והשירותים שאנו קונים בקניון?
בעל העסק משקלל את עלויותיו ומוסיף רווח מסוים, בהתאם למוצר או השרות שהוא מוכר, ובהתייחס לתחרות בשוק. המחיר יכול להיות קבוע על פי מחירון, או גמיש למשא ומתן. המחיר יכול גם לכלול הנחה בגין קניה גדולה או "סוף עונה".
בכל מקרה, המחיר בו נוקב בעל העסק לחלוטין בלתי תלוי במאפיינים שונים של הקונה. האם נוכל לדמיין שהמחירים בחנות הבגדים יקבעו לפי צבע עיני הלקוח, או שכונת מגוריו? או שהחשבון בקופת המרכול – לפי השכלתו, או מספר הנפשות במשפחתו? זה יהיה מגוחך אם מחיר כרטיס הקולנוע ינקב לפי שטח דירתו של הצופה.
כיצד נקבע "מחיר" הארנונה ברשות המקומית?
בתאוריה, על פי ההיגיון שמחיר משקף את מה שנרכש, מתבקש שחיוב הארנונה יקבע לפי השירותים שצורך התושב. במצב אידיאלי, החיוב ישקף במדויק את השירותים השונים שצרך בפועל, כך שלא יחויב על שירותים שלא צרך. במציאות קיימת בעיה אובייקטיבית למדוד את השירותים שנצרכו בפועל, לכן החיוב יכול להיות איזשהו קירוב, ממוצע, וכד'.
בפועל, "מחיר" הארנונה נקבע על בסיס קריטריונים שונים לחלוטין: שטח הנכס, סוג השימוש בו (מגורים, עסק, וכו'), מיקומו בישוב, סוג הבניין, מצב אישי של המחזיק בנכס (למגורים: מס' נפשות).
התוצאה –
ראשית, אין כל קשר בין חיוב הארנונה לבין רכישת השירותים מהרשות! משלם הארנונה משלם סכום גלובלי, שלא משקף את השירותים שרכש מהרשות המקומית, אפילו לא בקירוב, ממוצע, וכד'. דומה הדבר למבקר בקניון שנדרש לשלם סכום גלובלי, בין אם ירכוש בגדים, מחשב נישא, וכרטיס קולנוע, ובין אם רק ישתה קפה.
שנית, אין כל קשר בין השירותים שמספקת הרשות המקומית, לבין הקריטריונים ל"מחיר" הארנונה. היש קשר בין שטח דירה לבין היקף צריכת השירותים? סוג הבניין, מבוסס בעיקר על שנת גמר הבניה – מה לזה ולפינוי אשפה או הפעלת ספריה עירונית? סוג השימוש המבחין בעיקר בין שימוש למגורים לשימוש עסקי – אכן קשור לצריכת השירותים (שירותים חברתיים מיועדים לתושב למגורים, אך לא רלבנטיים לתושב עסקי) – אך מדוע הארנונה לסניף בנק היא בערך פי 5 מהארנונה לבית קפה (בתל אביב) – הרי השימוש לשניהם עסקי?
מסקנה –
"מחיר" הארנונה נטול כל הגיון כלכלי-עסקי. ההסבר ההגיוני היחידי לקריטריונים המגוחכים הללו הוא יכולתה של הרשות המקומית, תחת חוקי המדינה, לגבות אותם במציאות ללא כל מרד מיסים.
2. אפליה בין משלמי הארנונה
ארנונה מוטלת על 2 קבוצות של משלמים: מגורים, ועסקים.
• אפליה בין משלמי ארנונה למגורים:
גם על פי הקריטריון (המעוות) של שטח הדירה, לא כל התושבים משלמים ארנונה זהה. לבעלי דירות עם שטח זהה יהיו הבדלים ניכרים בגובה הארנונה, בגלל ... אזור המגורים ביישוב, ובגלל סוג הבניין (בעיקר שנת סיום בנייתו), למה?!
• אפליית העסקים:
הצדק הבסיסי הוא שאדם ישלם עבור מה שרכש. לא עבור מה שלא רכש. זה כה בסיסי שלא נראה צורך בהנמקה. אמנם, בשרותי הרשויות המקומיות אין תמיד אפשרות למדידה מדוייקת של צריכת השרותים ע"י התושבים – כמה "מדרכה" רכש אדון משה, וכמה "גינה" רכשה העלמה ציפי. אבל בחלק מהשרותים, בוודאי בשרותים החברתיים, ניתן להגיע למדידה מדוייקת, או לקירוב לא רע.
למשל, כמה שרותי גן ילדים עירוני רוכשים הורי איציק הפעוט? או כמה ספרים החליפה משפחת אזוג בספריה העירונית? וכו'.
בוודאות מלאה – עסקים לא צורכים שרותים חברתיים. לחלוטין. עסק לא הולך לבי"ס עירוני, ולא לספריה העירונית, ולא למקווה, וכו'. מה שאין כן בתושבים למגורים – להם נועדו השירותים החברתיים. אבל, לזה יש להוסיף הסתייגות חשובה: מהיכן מגיע המימון לשירותים החברתיים? בגדול, ממשרדי הממשלה. כלומר, הרשויות המקומיות לא מממנות את השירותים החברתיים מתוך הארנונה, אלא מהעברות כספים ממשרדי הממשלה השונים. בתי הספר ביישוב – ממשרד החינוך. מקווה – ממשרד הדתות. וכו'. כלומר, הרשות המקומית היא בעצם קבלן ביצוע, אאוטסורסינג, של משרדי הממשלה. בישובים רבים מימון הממשלה לא מכסה את מלוא תקציב השירותים החברתיים. עירייה הרוצה לספק שרותי חינוך משובחים, צריכה להוסיף מהמקורות העצמיים שלה – היינו הארנונה – למימון החלקי של משרד החינוך. זה עשוי להגיע לאחוזים משמעותיים מתקציב החינוך העירוני, ולכן לסכומים ניכרים.
יותר מזה, עסקים לא צורכים גם חלק מהשירותים המוניציפאליים. למשל, גינות ציבוריות וחופי ים. אלו שירותים המיועדים לאנשים לא לעסקים. (אם בעל העסק הולך לים אחרי העבודה, הוא עושה זאת כתושב העיר, או כאורח מעיר אחרת.)
היות ו"עסק" צורך רק חלק מהשירותים שצורך "תושב", מן הצדק הבסיסי שישלם ארנונה נמוכה יותר.
האם זה קורה? לא ולא. הארנונה לעסקים גבוהה מן הארנונה למגורים... פי 4 עד פי 5 (תלוי בישוב, ובסוג העסק)!
מסקנה –
אפליית העסקים בארנונה כה ברורה, שלא יכול להיות על כך כל וויכוח. איך יתכן?! פשוט מאד, כי כך חוקקו המחוקקים.
3. אין מיסוי בלי ייצוג
תושב למגורים משלם ארנונה, וזכאי להצביע בבחירות לרשות המקומית.
"תושב" עסקי משלם ארנונה שוות ערך ל- 4-5 "תושבי מגורים", ואינו זכאי להצביע בבחירות לרשות המקומית. מדוע? העסק איננו "תושב" הגר בישוב. לבעל העסק, כתושב "מגורים", זכות להצביע במקום מגוריו.
תושב למגורים שברשותו 2 דירות – משלם ארנונה פעמיים. אבל מצביע רק פעם אחת. בעלי פיצרייה עם 5 סניפים במקומות שונים בעיר, משלם ארנונה גבוהה פי 20-25 מכל תושב מגורים, ולא זכאי להצביע אפילו פעם אחת.
מלחמת העצמאות של ארה"ב החלה מהסיסמא "אין מיסוי ללא ייצוג".
4. ועוד אחת ב"קטנה" (בלשון המדוברת של הצעירים)
עיריות רבות מנפיקות "כרטיס תושב", המקנה הטבות שונות. למשל, הנחות לכרטיסי כניסה לאתרים ולאירועים. למשל, זכות עדיפה לחניה. ומי לא זכאי לקבל "כרטיס תושב"? נכון. משלם ארנונה שהוא עסק.
5. ואפילו אחת נוספת
חיוב ארנונה כפולה על "דירות רפאים". מדוע זה עיוות? כי במה שמכונה "דירות רפאים" לא גר איש. כלומר, לא צורכים בכלל כל שרות מוניציפאלי או חברתי. אבל משלמים ... כפול!
קנית מנה פלאפל – שלם 12 ₪. לא קנית בכלל – שלם 24 ₪.
אתגר למשפטנים...
היש דרך משפטית לתקוף זאת בבג"צ ?
לוי
למה גובים ארנונה ככה? כי הם יכולים. אם היו יכולים היו לוקחים עוד
כדי להמנע מויכוח של 5000 דפים אני אתן לך ביטחון (כלומר, שמירה על הגבולות). מה חוץ מבטחון השוק החופשי לא יכול לספק בישראל?
הרשות המקומית (כמו גם וועדי הבתים) צריכה שתהיה ממומנת, ואין דרך אחרת מאשר מס. המס נחוץ כדי למנוע התחמקות מתשלום על שירותים שנמנו למעלה.
אפשר להתווכח על פרט זה או אחר, אבל העיקרון נכון וצודק.
בארה"ב (וגם אצלנו למעשה) הארנונה היא מס רכוש בעצם. דירות שונות בגדלים שונים ובניינים שונים משלמות מס שונה כי ערך הדירה שונה. כנ"ל עסקים - ערך הנכס הוא הקובע. נראה לי שהדבר הגיוני. כול אחד ישלם ארנונה בהתאם לערך הנכס שבבעלותו. קשה למדוד כמה שירותים עירוניים אדם צורך בכול רגע ורגע, צריך קריטריון אחר, שקל למדוד, שישמש כבסיס למס. ערך הנכס נראה לי קריטריון סביר מאד.
אפשר להתווכח על פרט זה או אחר (למשל ארנונה כפולה לדירות רפאים). אפשר להרהר מדוע הממשלה צריכה לקבוע את הארנונה - הגיוני שיהיו אלה תושבי הרשות - הממשלה מתערבת בגלל שראשי הרשויות המקומיות מושחתים בדרך כלל, וצריך לרסן את התיאבון שלהם לכספי הציבור, ולכן התערבות הממשלה בהגבלת גובה הארנונה מבורכת.
וכו', וכו'.
שום מערכת אינה מושלמת, אבל הארנונה איננה בעיה גדולה במיוחד לדעתי.
1. ומה עם סעיפים 3 ו-4 דלעיל ? הם לא קשורים לקביעת בתי המשפט ביחס למס.
2. האין האפליה הבוטה של העסקים "מקרה קיצוני" ?
האם את זה ניסה פעם מישהו לתקוף בבג"צ ?
יש בעייה במוצרים ציבוריים כמו מדרכות ונקיונן,כבישים ונקיונון,תאורה ותחזוקתה. מוצרים אלו נצרכים על ידי עסקים כמו אנשים פרטיים ונצרכים גם על ידי אנשים מערים אחרות. התועלת ממוצרים אלו גם גדולה יותר לעסקים
בג"ץ הוא כלי ריק (מבחינתנו לפחות), או אפילו יותר גרוע - כלי אנטי - אנטי חופש הפרט ואנטי הגנת זכויותיו.
אז, תשכחו מבג"ץ. בתי משפט בכלל זה דבר ששומר נפשו יתרחק מהם...
הוחלט להטיל על כל תושב מעל גיל מסוים מס עירוני שווה ללא תלות בערך הנכס בו הוא גר (או בהכנסתו). ההגיון מאחורי ההחלטה היה שאם כל התושבים מקבלים שרות שווה מהמועצה המקומית עליהם להשתתף במידה שווה.
באנגליה קראו למס הזה POLL TAX , בארץ משום מה זה תורגם ל "מס גולגולת"
גובה המס נקבע לשיקול דעתה של כל מועצה, שקפצו על המציאה והטילו מס גבוה.
הנהגת המס עוררה התנגדות ציבורית רחבה כולל הפגנות המוניות, אלימות וסרבנות תשלום. התערבות הממשלה לקביעת תקרה סבירה למס לא עזרה- המס בסופו של דבר בוטל וחזרו לשיטה הישנה של מס על פי ערך הבית.
אבל להנהגת המס היו השלכות מרחיקות לכת על הפוליטיקה הבריטית, יתכן שאפילו עד היום ועל כך ניתן לכתוב מאמרים שלמים
איך אומרים באנגלית -
be careful what you wish for
זה לא משנה...
אין כזה דבר מס מושלם... יש דברים יותר חשובים להתעסק בהם מאשר השאלה מה עדיף - מס רכוש או מס גולגולת, או מה יותר צודק... (כלומר פחות לא צודק).
אם תשאלו פוליטיקאי הוא יגיד "גם זה וגם זה"... מוטב לא לתת להם רעיונות.
ואז הבנתי. תושבי המקום לא משלמים מס על תברואה! יש חברה פרטית שמפנה את הפסולת, והיא גובה מהתושבים דמי פינוי בדיוק כפי כמות הפסולת שהם משליכים. כמה פשוט, חכם וצודק.
אני לא יודע אם זה קיים בהרבה מקומות, אבל זה נראה לי פתרון נהדר למצב המעוות בו מי שלא זרק כלל, ומי שזרק פסולת בנפח של דירה משלמים את אותו הסכום.
אפשר להחיל את העיקרון הנ"ל בכל כך הרבה תחומים, באופן שייתר לחלוטין את הצורך בשירות העירייה ובתשלום המגוחך והבלתי צודק של הארנונה.
מאוד נפוץ בארהב. באיזור בו אני גר את יכול (אם אתה רוצה) לעשות מנוי לחברה שמפנה אשפה (אתה יכול לבחור איזה חברה שאתה רוצה או לפנות זבל בעצמך). התשלום החודשי שלך תלוי בגודל הפח שאתה מזמין.
אם אתם חושבים שזה פלא שמצליחים לפנות זבל ללא הממשלה - קבלו את זה: הכבישים בשכונה הם פרטיים. כן, זה לא שגיאת כתיב. מי שרוכש בית בשכונה מתחייב לשלם סוג של ועד שכונה. הכסף משמש לתחזוקת הכביש.
אם נדמה לכם שלזרוק חתיכת אספלט שחור בלי ממשלה זה משהו לא נתפס - חכו שתשמעו על גינות ציבוריות. יש 2 גינות ציבוריות, בלי ממשלה!
הקבלן שבנה חלק מהשכונה בנה אחת כדי למשוך קונים (הוא גם סלל את הכבישים). ועד השכונה החליט לבנות עוד גינה בהמשך
הרשות המקומית לא נחוצה כי היא לא מספקת כלום. היא גונבת כסף מאנשים ושוכרת נותני שירותים (מינוס התחרות).
מי שמבקש לרכוש בית בעיר מתחייב לשלם מיסים . הכסף משמש לתחזוקת העיר.
לא הבנתי מה ההבדל
וועד השכונה יכול להיות גרוע ומגביל יותר (מטיל יותר מגבלות) מהעירייה...
מה לא מספיק ברור..
אז מי צריך את הארנונה הבלתי מוצדקת בשביל לקבל את השירות הדפוק של העירייה?
ועוד: מי נותן הקצאה מיטבית יותר של משאבים ביחס למחיר שהוא גובה: מי שחייב לפנות את הזבל ולא משנה מה הנפח שלו, או מי שמפנה בדיוק פר תשלום? במילים אחרות: מי גובה פחות? ומי חייב להיות יעיל ומהיר יותר מחשש למתחרים? העירייה או חברה פרטית? עכשיו בבקשה תסביר לנו למה העירייה חשובה ואיזה דברים היא מסוגלת לעשות שהשוק החפשי לא מסוגל.
שני הבדלים חשובים מאוד
1. שימוש באלימות - יש בית אחד בשכונה שלא משלם כלום כי סיבות. אף אחד לא מגיע עם רובה וכובש את הבית. בעל הבית רואה את זה בדירוג אשראי, ויאלץ להסדיר את החשבון שינסה למכור את הבית. נסה לא לשלם ארונונה ולא יעבור זמן עד שידפקו על דלתך בריונים חמושים
2. בעלות על הרכוש - העירייה היא לא הבעלים של הרכוש ומעולם לא הייתה. אין לה זכות לדרוש תשלום על רכוש שאינו שלה. לעומת זאת, הקבלן שבנה את השכונה שאני גר בה, קנה את השטח. שהשטח היה בבעלותו הוא לא הסכים למכור למי שלא התחייב לשלם דמי ועד שכונה.
מהו 'מס רכוש' ? זהו מס על שווי הנכס.
האם שטח דירה הוא ה-קריטריון לשווי נכס ? בוודאי שלא. לא הרי 100 מ"ר בדירה שהוזנחה להחפיר כ-100 מ"ר בדירת השכן שזה עתה שופצה להפליא. ולא הרי דירה עם נוף לים, כהרי "אחותה התאומה" עם נוף למגרש החניה שמאחורי הבניין.
בבניין קיימת דירת מגורים, ולצידה דירה זהה המשמשת כמשרד עורך דין או רואה חשבון. האם שווי הנכס המשמש כמשרד גבוה פי כמה משווי דירת המגורים הזהה ?
כדי שהארנונה תזוהה כ'מס רכוש' נדרשת הערכת שווי, וזה כמובן לא מתקיים. לכן הארנונה אולי מתחזה למס רכוש אבל איננה כזה.
שאלה הרבה יותר מהותית: ונניח שתעשה הערכת שווי - מה הקשר בין שווי נכס לבין צריכת שרותי העיריה ?
ואם סתם מחפשים איזשהו קריטריון, ללא קשר לצריכת השרותים, מדוע לא להתבסס על שומת מס הכנסה ? או על צבע העיניים ?
בדמיון שלנו אנו רואים שיטה מושלמת וצודקת. במציאות זה לא ניתן לביצוע.
אז מנהיגים שיטה א' שהיא במידה רבה שרירותית ובא לווי ומקשה קושיות. ינהיגו שיטה ב' - יבוא שמעון ויקשה קושיות.
דעתי: לא משנה איזו שיטה (שרירותית) קיימת. אין שיטות מושלמות. ובכול מקרה - זה לא משנה...
בשורה התחתונה, ש % מסויים מהשכר שלך נלקח ממך תחת איומי רוב, הסיבות לא משנות, אתה עבד
יש דרך מצויינת להשיג כסף מאנשים ללא אלימות.
זו שרירותיות מעשית.
שיטות אידיאליות קיימות רק בדמיון... לא במציאות.
זה כמו ביישוב קהילתי בארץ. יש אגודה ויש מסי אגודה. וכנו כל מוצר תבחר אם לגור שם או לא. זה יפה. זה קהילתי. זה לרוב עובד מצוין
הלוואי וזה היה המודל הכללי - שלם יותר בקהילה, בלי להתחשבן על כמה קג זבל זרק האחד, כמה פרחים הריח האחר וכמה שמח השלישי שתלו בשכונה דגל לכבוד יום העצמאות. ושלם הרבה הרבה פחות במדינה שלא באמת יודעת לנהל מרחוק את הצרכים שלך ושל כל המגזרים האחרים וכמובן לא צריכה בכלל להתערב ברוב הדברים.
אבל בקהילה - תהיה לארג', תתנדב בעצמך לועד המנהל של השכונה פעם בעשור או שניים, תמוך בחלש והקם חיי חברה בריאים. וגם תגבה לפי מ"ר, זה סבבה.
כלומר, אדם יוכל לפתוח חברה, שמטרתה להפעיל חברות לבניית כבישים ותחזוקתם, איסוף האשפה וכדומה.
נשמע כמו עוד פתרון (כמובן שלא בטוח שמושלם) נוסח "שוק חופשי" שיפחית בסופו של דבר את עלויות ניהול העיר.
ואכן, כמו שדוד אמר בפתרון #12, ניתן למדוד כמה תושב השתמש בשירותי העירייה!
האם אדם שמקבל מהמדינה תרופה בשווי מיליונים יוכל להחזיר? הומלס שמקבל שרותים שונים מהערייה משלם מס?
מה קשור שמיטה להר סיני?
התחלתי לקרוא כתבה וגלשתי לאחרות.. יש כאן פוסטים של "העולם השטוח" .. ממש מפחיד.