אתם כאן: עמוד הבית
הבלוג המרכזי
2021
זעקות ה"יצואנים" לייקור הדולר – לחץ על בנק ישראל להעברת עושר מהציבור אליהם



לאורך שנים, היצואנים מזהירים כי ירידת הדולר תוביל לפיטורים ולקריסת המשק. במציאות – השער יורד, היצוא עולה, והמשק משגשג. בנק ישראל הוא ועד העובדים של "היצואנים". בדרך, מייקרים לנו את חיי היום-יום.
ראשית, העובדות: בשנת 2002 התקרב שער הדולר ל-5 ₪ לדולר. לאחר כשנה ומשהו הדולר "התדרדר" לסביבות 4.3. "היצואנים" זעקו – "נפטר עובדים", אבל דבר חריג לא קרה. החופשה בחו"ל הוזלה, כך גם מוצרי ייבוא – האזרח לא התלונן.
בתחילת 2006 שוב עמד הדולר על כ-4.6 ואז החל מסע ארוך של כשלוש שנים במהלכן הדולר "צנח" חדות ל-3.3 שקלים לדולר (שקול ל"התדרדרות" במהלך 2021 ל-2.3 שקל לדולר). גם אז מחו "היצואנים": אוטוטו התעשייה נסגרת, ההיי-טק מתמוטט, והמתכנתים יורדים כאיש אחד לעמק הסיליקון. דבר מזה לא קרה, ולהפך – הייצוא שבר שיאים.
הריטואל ממשיך: בשנים 2009-2011 – למעלה משנתיים של ירידה בשער הדולר. שוב חזרו זעקות השבר: "הצילו, הדולר מתדרדר – היצוא בסכנה" – צניחה מ-4.20 ל- 3.40 – אבל מעשה שטן, התעשייה מסרבת לקרוס – מסתדרים וצומחים. ואז שוב זה קורה בין השנים 2012-2014.
20 שנים של ירידות חדות ומתמשכות בשער הדולר:
בימים אלה ובשש השנים האחרונות, זעקות היצואנים שוב עולות השמימה, אל הוד רוממותו בנק ישראל: "נפטר רבבות עובדים", "ההשקעות מחו"ל ייפסקו, "מי יציל את התעשייה הישראלית"? וראה זה פלא: הייצוא חוזר ושובר שיאים, מוצרי ייבוא מוזלים, היקף ההשקעות בישראל ללא תקדים.
20 שנים של נדנדת שערים מלווה בתרחישים קבועים: קו מגמה של התחזקות השקל יחד עם זעקות שבר של "היצואנים". ומנגד, קורה ההפך מנבואות "סוף העולם" של תעשיינים ויצואנים: התוצר לנפש מוכפל ויותר (מתואם לכוח הקנייה – מ-18,000 דולר ל- 39,000 דולר), כמעט עשור של עודף קבוע בסחר החוץ – שכחנו את האיום המתמיד של "גירעון"; אבל "היצואנים" בשלהם: אוטוטו קורסים... כלכלת ישראל בדרך לשאול.
לוביסטים ו"מומחים" נוהרים לירושלים
"יצואנים" לענייננו, הם כל מי שמעבירים לישראל מטבע חוץ וממירים אותו לשקלים – בין אם קיבלו תרומה או בין אם ביצעו אקזיט.
מאחורי כל תקופה של התחזקות השקל עומדים יצואנים – אנשי עסקים ויזמים מוכשרים – הצלחתם היא שמחזקת את השקל באמצעות זרם הדולרים שהם מביאים לישראל. הם לא מקשה אחת, יש מוצלחים יותר ויש פחות. סביר שדווקא הפחות יעילים הם שמשמיעים את קולם המאיים בדרישה מבנק ישראל לכפות את כוח השלטון ולייקר לנו את חיי היום-יום באמצעות העלאה מלאכותית של שער הדולר וייקור הייבוא.
הם דורשים למעשה, שאזרחי ישראל לא ישתתפו בהצלחתם! להזכירכם, יבוא זה בין היתר: בשר מארגנטינה, חיטה מאמריקה, מחשבים מטאיוואן, מוצרי חשמל מקוריאה, חופשה ביוון, ריהוט של איקאה – וכל היתר מעלי-אקספרס...
דרישת "היצואנים" לכפות התייקרות על הציבור באמצעות השלטון אינה שונה מהתנהלות כוחנית של סקטורים אחרים במדינת ישראל שמנסים (ומצליחים) לזכות ב"הטבות" על חשבון כלל הציבור בעזרת הממסד הפוליטי. עובדי החשמל והנמלים – כדוגמה – משפרים את הכנסתם על חשבון הציבור באמצעות איום סמוי לכבות את האור או לסגור את נתב"ג. למונופולים הממשלתיים יש את וועדי העובדים ואת ההסתדרות, לחרדים יש את חרדת הקואליציה, ליצואנים יש את בנק ישראל.
בנק ישראל, כזרוע שלטונית, מתפקד כמנגנון עצום של העברת עושר לקבוצת לחץ. מייקר את חיי היום-יום ל-9 מיליון ישראלים ומעביר את התמורה לסקטור "היצואנים" המועדף. העדפת יצואנים על חשבון האזרחים היא מיסוי כבד. יתרות מטבע החוץ המטורפות שבנק ישראל מחזיק מקורן במיסוי נסתר של אזרחי ישראל.
רוב הציבור, ממשכילי "מקצועות הליבה", מוכן להעברת עשרות רבות של מיליארדים ל"יצואנים", אך מתמרמר כאשר הסקטור החרדי זוכה לחלוקת מיליארדים בודדים מידי שנה... מאותו ממסד מדינתי. לאלה יש את בנק ישראל ולאלה את המפלגות החרדיות. השיטה זהה – הפעלת לחץ והטלת אימה פוליטית על הממסד.
ככל שבנק ישראל מתמיד ב"תכנון המרכזי" של כלכלת ישראל באמצעות עיוות שער הדולר הוא מסכן אותנו יותר. תכנון הכלכלה על ידי פוליטיקאים או פקידים מרכזיים צפוי להצליח כמו תכניות החומש בברית המועצות ובוונצואלה – לבסוף, זה עלול לקרוס ברעש אדיר של אומללות.
שערי מטבע נקבעים בדומה למחיר העגבניות בשוק – ביקוש והיצע. ההנחה שבבנק בירושלים יושבים מלאכי שרת חכמים שיודעים לחשב מה צריך להיות שער הדולר "הנכון" – אין לה על מה לסמוך. הם לא חכמים מנגיד הבנק המרכזי של זימבבואה או ארגנטינה – אין להם כלים ייחודיים לקבלת החלטות. כל עיוות כלכלי, זורם כמו המים, אל המקום הנמוך ביותר – ובכלכלה, המקום הנמוך ביותר הוא מנגנון המחירים. אנחנו משלמים ונשלם.
להשקפתנו, לא מתפקידה של המדינה לקבוע את ההכנסות של יחידים וחברות, ובכלל זה "יצואנים". ההכנסות הן תוצאה ישירה של תוצרי הכישורים שאנחנו מוכרים למי שמוכן לקנות אותם מרצונו החופשי – כי הם מביאים לו תועלת.
כאשר מדינה "תומכת" ביצואנים או "מעודדת" הייטק – אנחנו נוטים לראות רק צד אחד של המטבע, את מקבלי התמיכה "החשובה". אנחנו נוטים להתעלם מהמחיר, מצדו השני של המטבע: כפיית יוקר מחיה מלאכותי על מיליוני אזרחים שמשלמים את מחיר ה"עידוד".
מי שמעוניין לעודד הייטק ימצא את הדרך להשקיע מכספו בחברות הייטק.
בנק ישראל חייב לחדול מוויסות שערי מט"ח, לאפשר לביקוש ולהיצע לקבוע את המחיר. ככל שכלכלת ישראל תשגשג – השקל יתחזק. אפילו שער של 1 שקל לדולר אינו מופרך – מי שיגרום להישג זה הם לא פחות מאשר "היצואנים". שגשוגם הוא שמחזק את השקל, אבל הפעם זה יקרה יחד עם הוזלת יוקר המחייה לכל הציבור.
מוטי היינריך
תקציר הכתבה פורסם במדור "דיעות" בגלובס
זה נקרא ״חשיבה לוגית״ וזה משהו מאוד נדיר בישראל אז אני מבין למה אנשים לא מזהים את זה
הטענה היא שהממשלה לא צריכה להתערב בכלכלה. זה לא משנה אם אתה אוהב את הקבוצה המדוברת (יבואנים) או לא (חרדים). הדיון הוא לא על הטעם האישי שלך , הערך שלדעתך יש לאדם מסויים ואיך אתה חושב אנשים צריכים לחיות. אתה זכאי לדעותך, אבל הם לא מאוד משנות.
הממשלה לא צריכה לגנוב מא ולהעביר לב כי גניבה היא מעשה לא מוסרי. זה נשאר לא מוסרי גם אם היבואנים הם אלו המקבלים את השלל
אליבא יאסר ערפאת מצד אחד, ושמעון פרס (מאותו צד בעצם), הרחם הערבייה - הריבוי הערבי הוא הסכנה העיקרית לבטחונה ולעצם קיומה של המדינה היהודית.
לכן, כפי שהמדינה משלמת את שכרם של לוחמי יחידות העילית במאבק הגיאוגרפי (צה"ל). כך עליה לשאת בשכרם של משרתי יחידות העילית של המאבק הדמוגפי (החרדים).
מאחר ובג"צ מונע מתן עידוד ילודה ליהודים בלבד ומחייב את המדינה לשאת בתשלום הריבוי גם של אויביה, נתניהו נהג נכון כאשר הקטין את קצבאות הילדים. ומול זה נבנו מנגנונים אחרים המאפשרים לריבוי היהודי להמשיך ולהתקיים. ואת זאת יש להרחיב ולחזק
אולי אפשר לדכא את הרחם הערבייה
ואם לא, אז אולי פשוט לבטל את הרשות השופטת אם היא מפריעה ללאום להביע את רצונותיו הטבעיים
מה אתה חושב?
יהיו נא הדולר והאירו והין והיואן מטבעות חוקיים בישראל. בכלל - לא צריך חוק... ישתמש כול אחד במטבע שהוא אוהב.
800 כלכלני בנק ישראל העורכים כול היום מחקרים כלכליים חכמים (על משכורות עתק) יחפשו לעצמם עיסוק פרודוקטיבי.
לסגור את בנק ישראל.
נאה אם אנשים ישימו את כספם איפה שהפה שלהם
המדינה לא צריכה לגנוב מהאזרחים כדי לשלם לאנשים להביא ילדים. ערבים, יהודים או אנשי מאדים.
אם אתה מעוניין לתת כסף למגזר מסויים שיביא ילדים, פתח את ארנקך ורשום צק. שמור את ידך מחוץ לכיס שלי, אפילו אם לדעתך אני צריך לשלם
ומה עם הדמוגרפיה? אני גם מודאג מזה, ואני מוכן לשלם בלי שיכריחו אותי. אם לא מספיק אנשים מעונינים לשלם, כנראה שנעשו המון טעיות בדרך
לא משנה.
אנו לא צריכים בנק מרכזי.
יש שאומרים שאף אחד לא צריך, גם לא ארה"ב. זו שאלה קשה יותר.
אבל אנחנו - מדינת ישראל - בוודאי ובוודאי לא צריכים. בנק ישראל קיים רק כדי להדפיס שקלים. הדפסת השקלים נפסקה פחות או יותר - בגלל השוק הפתוח שלנו (התלות בדולר). אז אם לא מדפיסים שקלים (דבר שהוא גם אסור בחוק) אז לא צריך שקלים בכלל. לא צריכים ניירות עם תמונה של גולדה. מספיק תמונות של בנימין פרנקלין.
צריך לסגור את כול בנק ישראל, לא רק את מחלקת המחקר שלו...
אם אתה יכול להרוויח על ידי הקמת קול צעקה (נגד בנק ישראל) - אידיוט מי שלא צועק.
להרוויח קשה. לצעוק קל. אז צועקים.
מה אתה רוצה מהיצואנים? אנשים יקרים.
אבי הטומאה הוא בנק ישראל.
כפי שאין הגיון שכל אחד מאיתנו בנפרד ישקיע וירכוש שמינית טנק, ואלפית מטוס כדי להגן על עצמו, אלא הקמנו ארגון (מדינה) שמאגדת את הכסף של כולנו כדי לרכוש טייסת ואוגדת שריון ולשלם את שכר הלוחמים. כך נכון שהמדינה תישא בהוצאות שכרם של לוחמי יחידות העילית של המאבק הדמוגרפי - החרדים.
אך עד שהתבונה והאומץ לפעול לפיה תהפוך לגישה הכללית, אין לנו ברירה אלא להגן על עצמנו. והדרך היחידה שתאפשר קיום למדינה היהודית היא באמצעות שמירה על היתרון הדמוגרפי. ומאחר והמדינה היא שפועלת ומשלמת את עלויות קיומה ושכר הפועלים למען זאת, נכון הוא שכך תעשה גם בנושא הדמוגרפי
דיעה לגיטימית לגמרי, אך כדאי לשים לב שהיא מנוגדת לחזון שאתר זה מקדם (ישראל כמדינת חופש)
המדינה לא משלמת כי למדינה אין כסף (כי היא לא מיצרת כלום). אנחנו משלמים. אם אני משלם, אני רשאי לבחור אם אני מעוניין לשלם או לא - אחרת אנחנו עוסקים במעשה ביזה. זה שאתה חושב שאם לא יגנבו ממני את כספי, יקרה אסון, לא משנה את העובדה שזה עדיין גנבה
וגם אתר זה בו אנו כותבים מכיר בכך שאת נושא הבטחון הלאומי יש לבצע ע"י המדינה.
מאחר ובמקרה הספציפי שלנו, הבטחון מורכב משני אלמנטים - הגיאוגרפי (עליו מופקד צה"ל במימון שלנו). והדמוגרפי - אותו מבצעים החרדים - וגם אותו נכון וראוי שימומן באופן דומה.
אתה חושב שהדמוגרפיה הערבית היא סכנה ביטחונית
לעומת זאת אני חושב שדמוגרפיה של אורח חיים שאין לו היתכנות כלכלית במציאות, ומוחזק רק ע"י סובסידיות ו"הקלות" (שווה ערך לסובסידיה) - הוא סכנה בטחונית
מדוע שמדינת חופש תכריע מי בינינו צודק וזכאי לכספי ציבור כדי לנהל את המלחמה הדמוגרפית שלו?
ובאופן כללי, מדוע שמדינת חופש תתעסק במלחמות דמוגרפיות בין קבוצות שונות של אזרחי המדינה עצמה?
אותו הגיון מחייב אותנו להגן על עצמנו מפני השמדת המדינה היהודית בידי האויב הערבי באמצעות "כלי נשק אחרים", או בשפתם "הרחם הערבייה" . וזאת כאמור אליבא יאסר ערפאת ושמעון פרס, וכמובן גם אנשי הימין
זה אבסורד להשקיע כל שנה מליארדים רבים בתשלום שכרם של העוסקים בהגנה הגיאוגרפית, ובמקביל להמנע מתשלום בגובה של אחוזים בודדים בהגנה מפני האויב הדמוגרפי הקריטי ביותר לקיומנו .
העובדה שיש בתוכנו רבים השונאים את היהודים הנאמנים לערכי עמם, אינה רלוונטית לשאלה האם נכון לממן את משרתי יחידות העילית של המאבק הדמוגרפי. כפי שהעובדה שיש השונאים את קציני צה"ל אסור שתפגע בתשלום משכורתיהם
מה בנוגע לביטחון מיני? אני חושב שביטחון מורכב משלושה מרכיבים לא שניים: דמוגרפי, גיאוגרפי ומיני.
גיש קבוצה קטנה של גברים שזוכים ליותר סקס מכל השאר. יש גברים שאין להם מספיק סקס. זה מסוכן. זה מערער את הבטחון הלאומי.
מדינת החופש צריכה לדאוג להקציב לכל גבר אישה אחת בחודש (כל חודש מישהי אחרת), עד שהוא מחליט להנשא