אנחנו רשאים לבשל במוחנו רעיון של רחיפה באוויר באמצעות נפנוף מהיר בזרועותינו, אך אם ננקוט בפעולה מעשית כזאת היא תתנפץ על קרקע המציאות ומטרת הפעולה לא תושג.
אנחנו לא מושלמים, מעשינו ומוחנו מושפעים מהטיות בניסיון לפרש את המציאות: יש רגשות, שאיפות, לחץ חברתי, פחדים, וגם אשליות פרי דמיון – תערובת מורכבת שמתבשלת תדיר במוחנו. כאשר המערבולת המוחית הופכת לפעולה ממשית, אנחנו פוגשים במציאות האובייקטיבית; וזו במקרים רבים שונה מהסלט שהתערבב במוחנו. המציאות היא המבחן האולטימטיבי של המחשבות.
במציאות שולטים חוקי הטבע, הגרביטציה, ההנדסה, וגם תגובות של אנשים אחרים לפעולה שביצענו. לכל פעולה שלנו יש תוצאה, לא תמיד מיידית. אם נרצה לחצות כביש סואן לא נוכל להתעלם ממרחק-הבלימה הנדרש לרכב שנהגו מופתע. אפשר לחיות באשליות, אבל הפעולה לא תביא אותנו לתוצאה רצויה, אלא לחדר המיון.
המערב נשבה בפנטזיות רומנטיות על קיומה של "אנרגיה חלופית מתחדשת"
נתעלם לצורך נושא הכתבה מהוויכוח על יש/אין התחממות, נתעלם מהמחלוקת אם האדם הוא הגורם להתחממות, נתעלם גם מכסף, מעלויות של יישום החלפת מקורות אנרגיה של פחם-גז במשהו אחר – נקי וידידותי – יעלה ככל שיעלה. נדון רק אם בכלל קיימת טכנולוגיה נקייה, ישימה שיכולה גם כמותית להחליף את מקורות האנרגיה המסורתיים.
אבל לא חשוב מה נכתוב, "הציבור" ונציגיו בפרלמנטים מאמין ש"החלופית והמתחדשת" אכן קיימת וישימה. על בסיס אמונה חזקה זו הפוליטיקאים משקללים גורמים נוספים (כמו פופולריות פוליטית ירוקה), מפעילים כוחם ומבצעים פעולה ממשית במציאות: סוגרים תחנות כוח גרעיניות, אוסרים על הקמת חדשות; סוגרים מכרות פחם ותחנות כוח פחמיות; מגבילים קידוחי נפט וגז ואוסרים על בניית צנרת הולכה.
אבל אם ההנחה על ישימותה של אנרגיה "מתחדשת" כתחליף לגז-פחם-נפט שגוייה – ויסתבר שאי אפשר להתעופף באמצעות נפנוף זרועות – אז נתנפץ על קרקע המציאות – המערב יצטרך לסמוך על נס שיחמם בחורף, יימזג בקיץ, יאיר את הלילה ויתניע את התעשייה והחקלאות. בינתיים רק מחירי החשמל מזנקים.https://youtu.be/MKypgUFFfwk
הנשיא ביידן במהלך הפריימריס – הבטיח וקיים...
הדת הירוקה מבוססת על הנחה חסרת בסיס הנדסי-חישובי-מציאותי על קיומה של "אנרגיה ירוקה", חלופית לזו המופקת מנפט-פחם-גז. אמת, אפשר להפיק "חשמל ממקורות מתחדשים", אבל בכמויות שימושיות זניחות בייחס לצרכים. אולי בעתיד ימציאו – בינתיים הכול משאלות לב, כולל "היעדים" לשנת 2030 או 2050.
שמש ורוח אינם מקורות "חינם" – צריך לבנות מתקני ענק על שטחים עצומים ורחוקים מריכוזי אדם, לקלוט את האנרגיה, לאגור ולהקים רשתות חשמל חדשות להעברת חשמל ה"חינם" לאזור בו הוא נדרש. החלופה לא מעשית הנדסית-חישובית, גם טכנולוגיית אגירת חשמל (במצברים או בדרך אחרת) בהיקף הנדרש – ממש לא קיימת – יש הדגמות "בתנאי מעבדה".
שמש ורוח אינם מקורות "נקיים" – אם מביאים בחשבון את כל הזיהום הנוצר בתהליך ייצור קולטי שמש, טורבינות רוח, סוללות אגירת אנרגיה, קווי נחושת להולכת החשמל וגם את הזיהום בתהליך גריטת מיליארדי המתקנים והסוללות בתום תקופת חייהם. מקורות שמש ורוח יוצרים זיהום רב.
שימוש במקורות שמש ורוח לא מגן על הסביבה – כיסוי שטחי טבע ירוקים ועצומים בלוחות מתכת וסיליקון תעשייתי, טורבינות רוח מפלצתיות שהורגות מיליוני ציפורים בשנה והורסות נוף טבעי. גם כריית חומרי הגלם הנדרשים ושינועם לבניית המתקנים – גורמים לזיהום ולנזק מתמשך. כך מעצימה התנועה הירוקה את הנזק לסביבה ולטבע. לא הגנה, אלא זיהום.
שמש ורוח לא מחליפים גז-פחם-נפט – קרינת שמש ראויה קיימת בערך 20% מהזמן (בישראל), ובאירופה יש הרבה פחות שעות שמש. גם הרוח נושבת באופן קפריזי ובלתי צפוי. הפקת חשמל מרוח ושמש מחייבת המשך הפעלה מקבילה ורציפה של תחנות כוח מבוססות פחם-גז כי את אלה אי אפשר לסגור ולפתוח כל פעם שחולף ענן או כשהרוח פוסקת. לכן הן ממשיכות לייצר חשמל במקביל ל"אנרגיה החלופית"... וזאת כדי לספק את מלוא הצריכה ברציפות. השיגעון הירוק יוצר מערכת מקבילה נוספת ושולית לכושר ייצור החשמל. כך מגדילים "הירוקים" את הזיהום על פני כדור הארץ ורומסים משאבי טבע ונוף, אבל גם מייקרים את עלות החשמל (זאת בנוסף ל"קנסות הפחם" האופנתיים המוטלים במערב).
הואיל וטורבינות הגז-פחם כבר פועלות ברציפות, חברות החשמל בקושי משתמשות בחשמל שמוזרם אליהן ממתקני רוח ושמש (השימוש בעיקר בימי קיץ, בשיאי צריכת חשמל בצהריים) – רוב הזמן יש להן די כושר ייצור פעיל ממקורות גז-פחם-גרעין שבלתי אפשרי לכבות ולהתניע מידית.
רכב חשמלי "נקי" ומצג-שווא על שימוש באנרגיה "נקיה"
חברת וולבו הייתה הראשונה להודות שהרכב החשמלי מזהם הרבה יותר לעומת מכונית בנזין רגילה. היצרנית השבדית הודתה כי עיקר הזיהום נפלט בתהליך ייצור הסוללה. מסקנה "מפתיעה" עוד לפני שהוסיפו לחשבון גם את הזיהום בתהליך גריטת הסוללה בתום חייה. "לפי וולוו, יידרשו עד תשע שנים של נסיעה בכביש עד שהרכב החשמלי ישתווה לרכב בעל מנוע בנזין ברמת פליטת המזהמים הכוללת, כלומר לא רק מה שנפלט מן האגזוז אלא גם מה שנפלט בתהליך הייצור" (של המכונית החשמלית). אין לחשוד בוולבו ב"אנטי סביבתיות".
פוליטיקאים מאלצים את חברות החשמל לקנות את "האנרגיה המתחדשת" ולדווח שקרית על היקפי השימוש בה. מודדים כמה "חשמל מתחדש" מוזרם אל חברת החשמל, אבל לא את הכמות שחברת החשמל באמת מנצלת להעברה לצרכנים. השקר גדול יותר כי במקרים רבים לא מדווחים אפילו על כמות החשמל שמוזרמת בפועל אל חברת החשמל מהמקורות "הירוקים", אלא מדווחים על "כושר הייצור" התיאורטי של מתקני השמש-רוח בתנאים אידיאלים ("כושר ייצור מותקן") – שקר על גבי שקר למען האג'נדה הירוקה.
עם שקרים המנוגדים למציאות ההנדסית אי אפשר לסמוך על חימום בחורף, מיזוג בקיץ, אור בלילה והנעת מפעל. ואכן, בשום מקום בעולם לא נבנה מתקן שמש-רוח על ידי יזם בכסף מכיסו הפרטי מבלי שהבטיחו לו סבסוד על חשבון הציבור וכפייה על חברות החשמל "לקנות" חשמל זה עם התחייבות קנייה לשנים רבות (כ-20) קדימה.
המכונית החשמלית הייתה נשארת בגדר צעצוע אופנתי לעשירים. ייצורה כיום נכפה על יצרני הרכב על ידי הממשלות (באמצעות רגולציה על ממוצע הפליטות הנדרש מכל כלי הרכב המיוצרים במפעל) – בנוסף לסבסוד המכירות על ידי משלם המיסים. ולפעמים שוכחים: המכונית החשמלית צורכת חשמל שצריך לייצר במקום אחר... היא לא מחוברת ישירות אל השמש ולא אל הרוח.
אזרח בפינלנד העלה לרשת סרטון השמדת מכונית הטסלה שלו (באמצעות פיצוץ דינמיט) לאחר שנדרש לשלם 17,000 שטרלינג על החלפת סוללת הרכב שחייה הסתיימו...
גם אם המערב ישקיע את הכסף הכבד הנדרש, לא נקבל "אנרגיה מתחדשת" נקיה, שתוכל להחליף את המקורות המסורתיים – זו המציאות. את זה לומד המערב בדרך הקשה: באנגליה ובצפון אירופה יש הרבה פחות שמש (מאשר בישראל) ולאחרונה נחשף שיתכנו גם חודשים רצופים לא רוח מספקת.
אפשר לפנטז על אנרגיה מתחדשת ירוקה, אפשר לקבוע "יעדים", אבל ככל ש"היעד" יגיע יפורסמו דוחות על אי-עמידה ביעדים. אפשר לבשל דיווחי שקר על היקפי שימוש באנרגיה ירוקה. אבל במציאות לא קיים דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. אי אפשר להתכחש למציאות – אין כפור חם.
כל עוד הפנטזיות הירוקות הצטמצמו לדיונים אקדמאים כאילו-מדעיים, ולוועידות אקלים עשירות קוקטיילים במלונות פאר (החל מוועידת קיוטו יפן, 1997) – הנזק והפגיעה בזכויות הפרט היו זניחים יחסית.
בהדרגה ובהתמדה, הִתְמַמְּשׁוּ פרקטיקות לא-מוסריות לשיטתנו. ממסדים מדינתיים, כדרכם בקודש הרגולציה והכפייה, כפו על הציבור לממן פרויקטים "להצלת כדור הארץ" באמצעות סובסידיות לחוות קולטי-שמש ושדות טורבינות-רוח, כפו על חברת החשמל קניית חשמל מיצרנים על חשבון ייקור החשמל והגדלת חוב החברה (התחייבות מתמשכת ל"יזמים" ל-20 שנים בעלות שנתית של למעלה ממיליארד ₪ לשנה), כפו תקנים ל"בניה ירוקה" שתורמת את חלקה להתייקרות הדירות בישראל ועוד. משקולת נוספת למעורבות העמוקה של המדינה בחיי הפרט.
בשלב הנוכחי אנחנו מנסים להתעופף באמצעות נפנוף מהיר בזרועותינו, זה לא מצליח ולא יכול להצליח – במציאות לא קיימת (עדיין) אנרגיה חלופית נקייה שיכולה טכנית וכמותית להחליף גז-פחם-אורניום.
אם לא תהיה פריצת דרך טכנולוגית להפקת חשמל או לאגירתו, קיימות רק שתי אפשרויות: ויתור על אמוק ההשקעות באנרגיות שמש-רוח חסרות תועלת ממשית, יחד עם ויתור על "יעדים" דמיוניים; האפשרות האחרת היא להמשיך לשקוע באשליה, לסגור תחנות גז ופחם, להפסיק קידוחים חדשים – אבל התוצאה תהיה ישיבה בחושך, צנע חשמלי והפסקות חשמל. המחיר יהיה הרסני לאנושות, לרווחה ולרמת החיים שלנו. בקרוב, לא בעוד 100 שנים.
מוטי היינריך
הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה
דבר אחד בטוח , הפרוגרסיבים לא יוותרו על האמוק
הם פשוט ימצאו את מי להאשים ,ישקעו בפנטזיה חדשה ..
ולמרבה הפלא , גם יצליחו לגרוף רווח מטימטום ההמונים ..