פרופ' אהרון צ'חנובר מתריע על עזיבת אנשי אקדמיה ורופאים את ישראל ומייחס זאת, כמובן, לממשלת נתניהו ולמדיניותה. הנה ציטוט-מפתח מתוך "נאום התוכחה" שלו שמתייחס ל"בריחת מוחות אקדמיים" מישראל:

"אלה אנשים שעוזבים את המדינה כי לא טוב להם. לא טוב להם בגלל מה שקדם למלחמה. הם רוצים לחיות במדינה ליברל-דמוקרטית חופשית ולא במדינה שבה הממשלה תופסת בכוח את השלטון. זה מה שאתם שומעים מן האנשים הללו. לא אתייחס לנושא הסרבנות אבל אנחנו צריכים להבין שההתנהגות הזו באה על רקע של משהו. זה בדיוק אותם אנשים שהחליטו שהם לא יכולים לחיות עוד במדינה הזו".

יואיל הפרופסור להזכיר לנו מתי ממשלה בישראל "תפסה בכוח את השלטון"? הרי לא מזמן היו לנו כ-5 מערכות בחירות בשרשרת... התופעה של ירידת אקדמאים מישראל שציין צ'חנובר – נכונה. אולם, אילו הפרופסור היה מיישם את הדרך בה הסיק מסקנות מתופעה זו גם במחקריו האקדמיים – קרוב לוודאי שלא היה זוכה בפרס נובל.

ישראל – אלופת העולם ב"בריחת מוחות" מאז ומתמיד

מרכז טאוב פרסם כבר ב-2013 מחקר המתבסס על מחקר קודם של פרופ' דן בן-דוד מ-2008 על "בריחת מוחות" מישראל לארצות הברית "שאין לה אח ורע בעולם המערבי". מסתבר שאנחנו אלופי העולם ב"בריחת מוחות": על כל 100 אנשי סגל אקדמי שנשארים בישראל, 29 – עזבו לאמריקה. חמש שנים קודם לכן (2003) – כרבע ממספר אנשי הסגל האקדמי שהיו באותה עת בישראל שהו באמריקה. כל זאת כ-21 שנים לפני שנתניהו הספיק "להרוס את המדינה"... ובמקביל, מציין המחקר (משנת 2008): כבר משנת 1970 קיימת ירידה קבועה במספר אנשי הסגל האקדמי הבכיר לכל מאה אלף תושבים בישראל.

התופעה ראויה לדיון נפרד. מסקנותיו של צ'חנובר נובעות מעמדתו הפוליטית, בוודאי לא מאותו חלק במוחו שזיכה אותו בפרס נובל. בדבריו יש "הכול" – רק לא מדע.

המשך "נאום התוכחה" שלו, הוא חזרה על פתגמים שגורים בחלק מסוים של הציבור בישראל, כמו: "שקר, פלגנות, זריעת שסעים בחברה". רגע, פרופסור, האם לא תיתכן אפשרות אחרת, כמו בהשערה מדעית? האם לא ייתכן שדווקא מחזיקי הדעה ההפוכה צודקים? דהיינו, המשסע והמפלג הוא הצד השני?

או הדקלום החוזר על "חוזה ההגנה הבסיסי ביותר שהופר בין האזרחים לבין הממשלה". האם הפרופסור יכול להפנות אותנו לעותק של "חוזה" זה? האם "חוזה" דמיוני זה של שמירת חיי אזרחים אינו מופר מידי שנה בכ-300 הרוגים ואלפי פצועים בתאונות דרכים? מספר אבדות גבוה פי כמה מונים מאשר אבדות במלחמות.

"אידיוטים שימושיים"

בשנת 2016 ביקר צ'חנובר בצפון קוריאה (גם כאן), לקרוא ולא להאמין לתובנות שלו מהביקור שנערך יחד עם עוד שני זוכי נובל אחרים. המצב שם "הרבה יותר טוב" ממה שהוא חשב... הוא אף "הזמין סטודנטים שלהם להגיע למעבדה שלו בישראל... צפון קוריאה מעוניינת להרחיב שיתופי פעולה חינוכיים... הפרופסור התרשם מהידע באנגלית של הסטודנטים... הגישה המוגבלת לאינטרנט בצפון קוריאה פוגעת במדענים שם... צפון קוריאה שמה דגש על הפרט"... וגולת הכותרת של הביקור: "לא היה לנו קשר עם ההנהגה הצפון-קוריאנית"...

אין מילים, שלושה פרופסורים חתני פרס נובל הזויים. אולי חכמים במקצועם אך מנותקים לחלוטין ממציאות אחרת. ולדימיר לנין, מנהיג המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, כינה חכמים כאלה "אידיוטים שימושיים". אנשים שניתן לתמרן אותם כדי לקדם אג'נדה פוליטית, גם אם היא עקובה מדם. סטאלין, יורשו של לנין, הצטיין במיוחד בניצול האקדמיה והאינטלקטואלים במערב תוך שחיסל מיליוני רוסים ואוקראינים.

בצפון קוריאה, כמו בארצות הקומוניסטיות האחרות (שהיו) – הכול שקר והצגה. אין ספק שהשלטון בצפון קוריאה היה מעורב עד צוואר בכל הביקור. ספק אם "הסטודנטים" היו סטודנטים, ספק אם הסטודנטים דוברי אנגלית... (קרוב לוודאי שהיו אלה אנשי ממשל)... ספק אם הקהל בהרצאות היה מורכב מסטודנטים...אפילו ספק אם אולם ההרצאות לא נבנה בחודש שקדם לביקור... קרוב לוודאי שהדברים ששמעו מ"הסטודנטים" שוננו ונלמדו בעל פה במשך שבועות ארוכים לפני הביקור. "האידיוטים השימושיים" תמיד סרבו להאמין שהכול במדינה קומוניסטית הוא שקר. הכול.

תופעת "המוח החצוי"

נחזור לישראל, לשבוע האחרון: נאומו החריף של הפרופסור צוטט בכל אמצעי התקשורת בהרחבה והסיבה לכך היא המוניטין המדעי של צ'חנובר, זוכה פרס נובל לכימיה (2004). שוב מוכח שתואר אקדמי או דרגה צבאית אינם ראיה לשכל ישר.

כבודו של צ'חנובר מונח בביוכימיה, בתחומים אחרים, לפחות בחלקם, הוא כמו דג ביבשה. כמו רבים אחרים בעילית האקדמית והחברתית, הוא שומר את יישום החשיבה הלוגית, כנראה, בעיקר לעבודתו המדעית.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה