מסקנות ועדות חקירה בדרך כלל מוטות פוליטית ואידיאולוגית בהתאם להשקפות חברי הוועדה. למה? כי חברי הוועדה הם בני אנוש. אפשר אולי לצמצם הטיות אם מנדט הוועדה יהיה בדיקת עובדות בלבד ללא מתן פירושים. לדוגמה: לוח זמנים של ה-7 לאוקטובר – פירוט כל האירועים ב-24 השעות הראשונות לפלישה ו-24 השעות שקדמו לפלישה.

ההטיה הפוליטית של וועדת חקירה ממלכתית מתחילה כבר בשלב מוקדם, זה שלפני מינוי חבריה – כבר עם ניסוח כתב המינוי והסמכויות. לאחר מכן מתחיל קרב מינוי חבריה ה"ממלכתיים", ובייחוד זהות יושב הראש. גם יישום המסקנות מתפוגג ומתמסמס די מהר כפי שקרה עם וועדות ממלכתיות קודמות. הנה שתי תזכורות לוועדות חקירה ממלכתיות "חשובות":

ועדת אור קמה (2000) בעקבות פרעות קשות חסרות תקדים של ערבים-ישראלים בוואדי ערה, בגליל, בערים מעורבות כמו עכו, רמלה, יפו ועוד. נכון?
לא!

וועדת אור לא קמה בגלל פרעות הערבים, אלא בעקבות פיזור בכוח של הפורעים ע"י המשטרה. הייתה זו ועדה ממלכתית בראשות שופט עליון. חבריה היו 2 שופטים וגם פרופסור-מזרחן. חבריה מונו ע"י נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. הועדה הוקמה ע"י ממשלת אהוד ברק כדי "להרגיע" את ערביי ישראל. הדוח הסופי בא חשבון עם המשטרה. שני קציני משטרה נאלצו לפרוש מהשירות (מפקד מחוז הצפון ומפקד מרחב הגליל). ראש הממשלה, אהוד ברק, נוקה מראש מכל קשר לאירועים ולהתנהלות המשטרה (טרם הומצאה הסיסמה "אתה הראש – אתה אשם").

למרות ועדת אור "הממלכתית" – חזר אירוע פרעות דומה בחומרתו, של ערבים ישראלים, במהלך מבצע "שומר חומות" בעזה (2021). ערבים ביפו, לוד, עכו, חיפה ובמאות מוקדים אחרים – פרעו ביהודים, שרפו רכוש. שני יהודים נהרגו. ואיפה היו המלצות ועדת אור? רק השוטרים "הפיקו לקחים" ומיעטו למעשה להתערב בריסון הפרעות. ובצדק! למה לחפש צרות? למה להסתכן? הרי כל פורע ערבי שייעצר ייענש בעבודות שירות בקופת חולים בסכנין. תוצאה "בלתי צפויה" של וועדת החקירה הממלכתית שהייתה.

וועדת החקירה הממלכתית החשובה (יום כיפור 1973), וועדת אגרנט, כללה המון "דמויות ממלכתיות". הוועדה הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים ובדקה רק את תפקוד הצבא. תפקוד ו"אשמת" פוליטיקאים לא היו חלק מהמינוי. אחריות אפשרית של שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר נדחתה ע"י הוועדה שכתבה: "כל עוד הוא [הדרג המדיני] מקבל את דעת יועציו אין הוא נושא באחריות אישית".

בעקבות המלחמה קמה תנועת מחאה נרחבת אותה התחיל מוטי אשכנזי, לרשות המוחים של 1973 לא עמדו תקציבי קפלן ותרומות ממקורות עלומים; ובהעדר קופירייטר מוכשר לא צצה הסיסמה "אַת הראש [גולדה מאיר] – אַת אשמה".

ואיך יישמו הגנרלים לדורותיהם את מסקנות וועדת אגרנט הממלכתית? ראינו בהפתעת אוקטובר 2023. חֲזָרָה דומה להפליא של הפתעת מלחמת יום כיפור. אפילו חיל האוויר היה משותק בשני ה"אירועים". גם ה"אמצעים המיוחדים" קרסו בשני המקרים.

וועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר

הבה נבדוק מי יוכל לכהן בימים אלה ב"וועדה ממלכתית"? שופט עליון צריך? כן, צריך! מי ימנה אותו? כמובן שנשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית השנוי במחלוקת! בוועדת אגרנט היו שני רמטכ"לים לשעבר; אז רמטכ"ל לשעבר צריך? בוודאי, הרי הוא יהיה על תקן של "גורם מקצועי"!

הסיכוי שמנדט הוועדה יכלול רק ציון עובדות – קלוש. כלומר, הוועדה תתעמק בהערכות ופרשנות. לכן, יש משקל מכריע למטען האידיאולוגי ואפילו הרגשי של חבריה. במילים אחרות: כן/לא ביבי. ועכשיו, יעריך הקורא את הצבע האידאולוגי הצפוי של החברים האפשריים בוועדה. לדוגמה: חיים בינינו 9 רמטכ"לים לשעבר, יבדלו לחיים ארוכים. האחרונים: גנץ-איזנקוט-כוכבי-הרצי – לא באים בחשבון בגלל מעורבותם באירוע. מי נשאר? אהוד ברק, שאול מופז, משה בוגי יעלון, דן חלוץ, גבי אשכנזי. כמעט כל "הדרג המקצועי" שייכים למחנה אחד מובהק, חלקם הגדול נתפש על ידי "מחצית העם" כעוינים במיוחד את נתניהו.

אם נחפש ב"נרות" מועמדים אובייקטיביים לוועדה, נגיע למסקנה שהיחידים שיזכו לקונצנזוס ציבורי הם כנראה: טל ברודי, בר רפאלי, יהורם גאון.

וועדת חקירה ממלכתית נשמעת מצוין. אבל, לא משנה מה יהיה הרכבה – "מחצית העם" לא תכיר בה ובמסקנותיה, אלא אם המלאך גבריאל יעמוד בראשה וגם יתר חבריה יהיו מבין עמיתיו המלאכים. חבל על הכסף.

ועדת חקירה ממלכתית, ללא קונצנזוס ציבורי רחב, היא סיכון גבוה למדינת ישראל. עד כה התנסינו באלימות לא-חוקית ("הפגנות") של צד פוליטי אחד בלבד: שנים של חסימת כבישים ומדורות, מצור והצקה מתמשכים לאישי ציבור, התפרעות אזרחים בדיוני וועדות בכנסת, קריאות לסרבנות ולהוצאת כספים מישראל. המחנה הפוליטי השני הבליג. ועדת חקירה ממלכתית עלולה להוציא לרחובות גם המחנה השני. עלולה להתגשם התחזית של אהוד ברק ("גופות יהודים בירקון"), קשה לדמיין את התוצאות.

אז מה – כן?

ואם בכל זאת תיגזר עלינו ועדת חקירה ממלכתית, חשוב שנעבור אותה ב"שלום". דהיינו, חבריה ימונו שווה בשווה על ידי נציגי קואליציה ואופוזיציה – "הקואליציה" ממנה מועמדים מתוך רשימה שהרכיבה "האופוזיציה" ולהיפך. לא יכללו בה אנשי צבא לשעבר ובראשה יעמוד שופט שתפקידו יהיה ניהול הדיונים בלבד, הוא לא "ישפוט". ראוי לשלב בה אנשי עסקים מובילים (שיקול הדעת של רמי לוי ויצחק תשובה, כדוגמה, לא נופלים מאלה של פוליטיקאים ושופטים!).

הוועדה אינה צורך דחוף. האירוע עדיין בעיצומו. אכן קיימת בעייתיות בבדיקה של הדרג המדיני. אין היתכנות לוועדה שתוכל לשפוט איזו אידיאולוגיה לפיה נקבעה המדיניות, היא ה"נכונה" – נושא ראוי להיסטוריונים בעתיד. קיימת גם הסוגיה ממתי מתחילים לבדוק את "המדיניות"? ממועד הסכם אוסלו? מ"ההתנתקות מעזה"? אולם, אין מחלוקת בדבר קיומו של מחדל צבאי.

הוועדה תפרסם דוח על צה"ל. עיקר הדוח יכלול חקר-עובדות. מה בעצם קרה? ואיך המערכת הצבאית למעשה שותקה? די בתיאור מדויק של השתלשלות האירועים כדי שמפקדים בעתיד יוכלו להפיק לקחים. אין תועלת בהמלצות אישיות – המעורבים מהצבא כבר יהיו חלק מההיסטוריה עד מועד פרסום הדוח. לדוגמה: די אם הוועדה תציין כי מלאי החימושים הספיק ל"שבועיים" של לחימה עצימה בלבד – מפקדים בעתיד כבר יסיקו מסקנות.

איזה נושאים אחרים יעלו בוועדה? קשה להמליץ מראש, אך ברור שהשורה התחתונה בכולם תהיה כן/לא ביבי. זו הסיבה שבחלק זה יפורסמו שני דוחות: דוח של רוב הוועדה, ודוח שני שישקף את דעת חברי המיעוט. הוועדה צריכה לחקור את העבר. יישום מסקנות והפקת לקחים לעתיד תהיה משימה של הממשלות הבאות. נא לא לשגות בתקוות-יתר.

לאחר פרסום שלושת דוחות הוועדה, תישפט אחריות הדרג המדיני על ידי טריבונל ענק – חבר מושבעים דמוקרטי למהדרין, בבחירות שלאחר מכן. לפני הבוחרים יונחו שלושת דוחות הוועדה סביבם יתפתח דיון ציבורי. כך קרה גם בבחירות של 1977 – ממשלת גולדה מאיר ומפא"י הוצאו לנבצרות מתמשכת בהחלטת הציבור ולא בעקבות מסקנות וועדת אגרנט.

ואיך זה ימנע את הכישלון הצבאי-מדיני הבא?

זה לא בהכרח ימנע, אבל אולי יידחה אותו ב-40 שנים. רק "אולי".

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה