שבת, 06 נובמבר 2010 15:38

הקלה כמותית 2 - סינית מדוברת לאזרחים שאינם דוברי סינית

המושג נשמע כתיאור של פעולה אחראית, כמינוח מדעי שקול. ניסוח מורכב של נגיד הבנק גורם לאזרח המצוי לדלג למדור הספורט או הפשע... ייתכן שמכבסת המילים הרשמית מיועדת להשגת תוצאה זו. במציאות מדובר ב"קסם" פשוט.

השם נשמע כתיאור פעולה אחראית של "אלה שיודעים מה צריך לעשות" – נשמע כמו מינוח מדעי שקול. פעולותיו של בנק מרכזי מלוות בדרך כלל בהצהרות קשות להבנה שדורשות עיון מעמיק בניסוח ולא פחות – במה שאין בו – שפה מסתורית שכל פרשן כלכלי מגלה בה משמעות נסתרת נוספת. לדוגמה: "בהצהרת הנגיד אמש חסרה המילה 'עיקור' שהופיעה בהצהרתו הקודמת" – העדר "מילת מפתח" מהצהרת הנגיד מזמינה פרשנים כלכליים לפתח תיאוריה באשר ל"כוונת המשורר". כאן, ואולי כבר לפני כן, מפסיק האזרח המצוי לקרוא את הידיעה בעיתון ומדלג למדור הספורט או הפשע... ייתכן שמכבסת המילים הרשמית מיועדת להשגת תוצאה זו.

"הקלה כמותית" או QE) Quantitative Easing) היא "קסם" פשוט ביותר: הבנק המרכזי רושם בחשבון העו"ש שלו (חשבון צ'קים שיש לכל אחד מאיתנו) שעומדים לרשותו 600 מיליארד דולר – כך סתם כסף מאוויר. אילו הבנק המרכזי היה עסק רגיל, הפעולה הייתה מן הסתם זוכה לתואר "רישום כוזב במסמכי תאגיד". נתאר לעצמנו שיש לנו אפשרות לרשום בצד הזכות בחשבון הבנק שלנו מיליון דולר, סתם כך, ולהתחיל לבצע קניות בכסף זה. אילו הנגיד האמריקני היה מכריז שהוא מתכוון "להדפיס 600 מיליארד דולר בחודשים הקרובים" –הייתה צפויה תגובה ציבורית נזעמת ולא רצויה לממשל ולבנק המרכזי "העצמאי".

ומדוע מופיעה הספרה 2 במונח המפוצץ "הקלה כמותית"? כי לפני כשנתיים, בעיצומו של "המשבר", ביצע הבנק המרכזי פעולה דומה של "הקלה כמותית" ויצר בחשבון הבנק שלו 1.7 טריליון דולר יש מאין – מאוויר צלול (בנוסף ל- 819 מיליארד דולר במסגרת תוכנית ה- TARP לרכישת ניירות ערך "רעילים" ע"י הממשל).

לציבור הרחב קשה לחוש מספרים גדולים אלה. אנחנו מסוגלים לתפוש מה זה מיליון דולר – דירת גג בצפון תל אביב. אבל מיליארד? טריליון? הכול נשמע דומה. כדי להמחיש את היקף יצירת הכסף החדש נבדוק כמה דולרים מצויים בעולם (שטרות אמיתיים מנייר – של 1$, 10$, 100$ וכו') – בשנת 2007 היו בעולם 775 מיליארד דולר במזומן. כלומר, במסגרת QE1 ברננקי הדפיס כמות כסף גדולה (פי שניים ויותר) מכל שטרי הדולרים הפיזיים שנמצאים בכל העולם אחרי 230 שנות עצמאות אמריקאית! כמות הכסף החדש שנוצרה היא גם כפולה מהיקף הגביה השנתי של מס ההכנסה הפדראלי מיחידים (לא מתאגידים). הרבה כסף.

איך מוזרמים דולרים אלה למשק? הוא לא מפזר אותם באוויר מהליקופטרים – הנגיד קונה בשוק הפתוח אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית במחיר ש"קשה לסרב לו" – הציבור והבנקים "מממשים רווח" ומוכרים לו. מעניין שההיקף החודשי המתוכנן של רכישת אג"ח ממשלתי על ידי הבנק המרכזי (כ- 100 מיליארד דולר) שווה בערך לגירעון החודשי בתקציב של אובמה. הביקוש הרב לאגרות חוב שיוצר ברננקי מאפשר לאובמה להנפיק אגרות חוב חדשות "במחיר טוב". אם נתעלם מהתנועה הסיבובית של אגרות החוב, נקבל שלמעשה הבנק המרכזי מדפיס כסף עבור הממשל תמורת אג"ח שהממשל מעביר לבנק המרכזי.

למה הנגיד בוחר להדפיס כסף באופן בוטה כזה, הרי קיימות דרכים יותר "אלגנטיות" להדפיס כסף? בסיבוב הראשון לדוגמה, לפני שנתיים, הממשל/הפד לקחו את מיליארדי הדולר שהדפיסו ו"הצילו" את הבנקים על ידי קניית ני"ע "רעילים" – כך נשארו בחיים מוסדות שפעילותם "הכלכלית" הייתה צריכה לקבור אותם כי הם לא יצרו בפעילותם שום ערך כלכלי ריאלי. ההזרמה "שיקמה" את ההון העצמי שלהם ואפשרה להם להמשיך לשלם משכורות ובונוסים ולערוך "כנסים מקצועיים" בלאס-וגאס. את יתרת הכסף הם חזרו והפקידו בבנק המרכזי תמורת ריבית שברננקי החליט לשלם להם, בתמיכת הקונגרס, כי הבנק המרכזי מעולם לפני כן לא שילם ריבית על הפקדות הבנקים אצלו (גם ריבית זו נוצרת מאוויר צלול כי לבנק המרכזי אין שום פעילות עסקית רווחית ממנה הוא יכול לשלם ריבית על פיקדונות, אלא אם ברננקי השקיע את הכסף בבנק ישראל אצל פישר). הבנקים המסחריים הפקידו את רוב הכסף המודפס שקיבלו בקופות הבנק המרכזי, זאת במקום אי הוודאות שבהלוואות לסקטור העסקי. כך נדחו לחציים אינפלציוניים על מחירי מוצרים בשוק.

הדרך "האלגנטית" וה"מסורתית", להגדלת כמות הכסף במשק היא באמצעות הורדת הריבית. כך גדל הביקוש להלוואות. הבנקים נענים לביקוש להלוואות ויוצרים כסף חדש עד לקצה גבול המינוף לו הם רשאים. ואם גם צעד זה ממוצה, אז הבנק המרכזי מקטין את דרישותיו מהבנקים לשמירת רזרבה לעת צרה וכך מאפשר לבנקים להלוות יותר כסף כנגד אותו היקף של פיקדונות. אבל כלים "אלגנטיים" אלה כבר מוצו. הריבית כמעט אפס, המינוף כבר גבוה, ו"גרוע" מכל (גרוע לבנק המרכזי) – האמריקאים התחילו לחסוך ובכלל אינם רוצים הלוואות בכמות כה גדולה.

למה הנגיד "חייב" לנקוט בצעד בוטה זה? כמו כל עסקן פוליטי אין לברננקי ולאובמה עניין להירשם בספרי ההיסטוריה כמנהיגים שבתקופתם קרסה כלכלת ארצות הברית. אין להם עניין בהבראה אמיתית של הכלכלה האמריקאית וייתכן שהם גם שבויים ברטוריקה ובאמונה האידיאולוגית הסוציאליסטית – קשר בל יינתק. המשמעות המעשית של הבראה אמיתית אינה שונה מהתרופה המוצעת ליוון: צמצום עד לביטול של מדינת הרווחה האמריקאית: פיטורים המוניים של עובדי הסקטור הציבורי המנופח, ביטול אלפי רשויות וסוכנויות מדינה מיותרות וביטול הרגולציה המסובכת ברוב התחומים. כלומר, התאמת רמת החיים באמריקה להיקף האמיתי של המוצרים והשירותים שהאמריקאים מייצרים כיום (ירידה בהכנסה, בשכר ובגמלאות). לאחר מכן צפוי המשק האמריקאי להתאושש במהירות (לדעתי) כתוצאה מהצטרפות של עשרות מיליוני אמריקאים לכלכלה היצרנית היעילה. זה תהליך מכאיב של מספר שנים, אבל הפוליטיקאים לא מוכנים להמר על ההשפעה של תהליך כזה על הקריירה הפוליטית העכשווית (גם בכך הם טועים לדעתי, נשיא אמיץ שיאמר לעם את האמת יצא נשכר). לכן הם צריכים להעביר את תפוח האדמה הלוהט לקדנציה הבאה, עד אשר ייפול לידיו של פוליטיקאי שכבר לא יוכל לבצע הקלה "כמותית 3" או "הקלה כמותית 5"... והוא כבר ייאלץ לשמוט את התפוח הלוהט ולבצע פעולה אמיתית.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:16

3000 תוים נשארו