רביעי, 08 ספטמבר 2010 15:39

הם תמיד "מופתעים"

כלכלנים "מופתעים" כאשר התחזית לא מתקיימת. טעותם אינה מקרית ואינה נובעת מטיפשות. טעותם, בהנחת היסוד שכלכלנים ורגולטורים יכולים לזהות, למנוע ולתקן תהליכים כלכליים. המורכבות היא מעבר לכוחו של בן אנוש.

גם כריסטינה רומר מופתעת. כריסטינה רומר הייתה יו"ר המועצה המייעצת הכלכלית של הנשיא אובמה, היא פרשה לאחרונה ומספרת על תפקידה

"הופתענו מהמהירות והעוצמה בה המשבר הפיננסי השפיע על הכלכלה כולה ועל הירידה בהיקף הייצור. לא הערכנו על כמה המשבר יהיה חזק (אלים)"."עד היום כלכלנים לא מבינים בדיוק למה חברות הקטינו כל כך את הייצור ואת התעסוקה". "כמעט כולם הופתעו מעוצמת התגובה". 

רומר העידה בפני הקונגרס כאשר דחקה בחברי בית הנבחרים להעביר את חבילת התמריצים הכלכליים. היא אמרה אז שללא התמריצים, האבטלה עלולה לטפס לכ- 10%, אבל התמריצים יעצרו אותה על 8%. התמריצים אושרו והופעלו, אבל האבטלה בכל זאת בסביבות 10%... 

She had no idea how bad the economic collapse would be. She still doesn't understand exactly why it was so bad. The response to the collapse was inadequate. And she doesn't have much of an idea about how to fix things 

אבל, אל דאגה. כעת היא אומרת: "אנו בדרך הנכונה להתאוששות". 
ואנחנו אמורים להאמין לה... 

כלכלנים "מופתעים" כאשר הדברים אינם מתרחשים לפי התחזית שלהם. למה הם מופתעים? כי הם מאמינים שהתחזיות שלהם מבוססות על ידע והבנה של התהליכים הכלכליים, הם מאמינים שהם יודעים מה הם מדברים. יש לי ספקות. הם לא יודעים הרבה ואני לא מופתע כאשר תחזית כלכלית מתבדה, והן תמיד מתבדות. הכלכלנים אינם יודעים כלום, והניסיונות שלהם לנהל את כלכלה הם אבסורדיים. כנ"ל האמונה הטפלה שרגולטורים ממשלתיים מסוגלים לנהל או להסדיר דברים ורק צריך לתת להם מספיק כוח וסמכויות.

לשוק החופשי יש מנגנון רגולציה משלו: פשיטות רגל. מי שנכשל מפסיד כספו ופורש מהמשחק. זהו מנגנון של ברירה טבעית, והוא לא תלוי בידע או שיפוט, או כוח של אדם זה או אחר. צריך לתת למנגנון לפעול ולא לנסות להתחכם ול"הציל" מפעלים או מוסדות פיננסיים שכשלו. תכניות ה"הצלה" וה"תמרוץ" למיניהן רק מגבירות את הנזק. 

בן ברננקי (נגיד הבנק המרכזי בארה"ב) העיד השבוע בקונגרס שלא העריך נכון את חומרת הבעיה של משבר הסאב-פריים. הוא אמר בקונגרס בשנת 2007 שבעיית בועת הנדל"ן ומשבר המשכנתאות (שבתאריך זה כבר זוהו על ידי כולם) ניתנים לשליטה ולא יגרמו למשבר. השבוע הוא העיד שטעה אז בהערכותיו. (גם גרינשפן, הנגיד הקודם, העיד וכתב בספר שלא חזה את המשבר, שהחל להתבשל בעת כהונתו, והופתע). 

הטעות אינה מקרית, ולא נובעת מטיפשות. הבעיה היא בהנחת היסוד, או האמונה, שכלכלנים מסוגלים לזהות בעיות כאלה מראש, ויכולים לתקן ולמנוע משברים. הבעיה היא באמונת יתר בכוחם של כלכלנים, או כל בני תמותה אחרים, (רגולטורים, ובתנאי שהם מועסקים על ידי הממשלה). הכלכלה אינה ניתנת לחיזוי והכוונה. 

הבנק המרכזי הפדראלי קיבל סמכויות חדשות, בחוקים שהתקבלו השנה, להגברת הרגולציה. ברננקי אמר שהוא שמח לקבל את המשימה החדשה ולגשת ברצינות (תוך שכירת מאות או אלפי פקידי ממשלה חדשים), לפעולת הביקורת של המוסדות הפיננסיים במטרה למנוע את המשבר הבא. הוא גם אמר שלדעתו יש להגדיל את רזרבות המזומנים שהבנקים יחויבו להחזיק. יפה. אבל הסמכות להגדיל את הרזרבות ולפקח על הבנקים הייתה בידי הבנק המרכזי גם לפני המשבר, וגם לפני התחיקה החדשה. מדוע לא הפעיל את הסמכות אז? היום זה נשמע כמו לסגור את דלתות האורווה אחרי שהסוסים ברחו. הוא לא הגדיל את הרזרבות לפני המשבר, אלא דווקא הקטין אותם, כי הוא לא חשב שיהיה משבר. ואם הוא לא זיהה את המשבר הקודם – על סמך מה הוא מאמין שיוכל לזהות את המשבר הבא? 

האמונה שמשברים נגרמים בגלל העדר מספיק רגולציה, ושבכוחה של רגולציה הדוקה יותר למנוע את המשבר הבא היא אמונה טפלה. האמונה שכלכלנים מסוגלים לחזות התפתחויות כלכליות עתידיות ולנווט אותן היא אמונה טפלה. אם ברננקי לא זיהה את המשבר שהתרחש – למה הועילו לו כל הסמכויות שכבר היו בידיו? זה לא שהוא התריע על משבר והתלונן על היעדר סמכויות למנוע אותו. הוא עצמו מודה שהוא לא חזה את המשבר. 

לא שהיה קשה לזהות אותו. כל ילד (שאינו כלכלן) מבין שאם אתה נותן משכנתאות לאנשים שאינם מסוגלים לעמוד בהחזרים תהיינה בעיות. לא שמענו את ברננקי (או קודמו, גרינשפן) מתריעים נגד הלחץ שוועדת הבנקאות של הסנאט הפעילה על הבנקים והגופים הממשלתיים פאני ופרדי, לתת משכנתא לכול (בייחוד למיעוטים), מסיבות סוציאליות, בלי הגבלה וללא בחינת יכולת כלכלית להחזר המשכנתא. לא שמענו התנגדות של ברננקי או גרינשפן לאיום של הממשל לתבוע את הבנקים על הפלייה גזעית, אם לא יתנו מספיק משכנתאות ל"מיעוטים". 

גם היום, כל ילד מבין שהגירעונות הגדולים, והדפסת הכסף המתמדת מובילים בהכרח למשבר. אפילו ברננקי עצמו אמר פומבית שגירעונות זה לא טוב. מה תעזור כל הרגולציה הממשלתית על המוסדות הפיננסיים אם הממשלה עצמה (באמצעות הבנק המרכזי של ברננקי) עושה גירעונות ומדפיסה כסף – כלומר – פועלת במרץ ליצירת המשבר הבא? 

יעקב 

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:37
הוסף תגובה