באתר קו-ישר הופיעה כתבה בחודש יוני "סין - אם כל הבועות". בעקבות הכתבה התפרסמו תגובות, כולל של אמיר לופוביץ, ישראלי החי בסין, שחלקו על רוח הכתבה. 
אני גם חלקתי. הרעיון שלי היה שאמנם הכלכלה הסינית אינה חופשייה מבעיות, וגם ממשברים שעוד יבואו, אבל ההישג האדיר שלה ב- 30 השנים האחרונות הוא העלאת רמת החיים של מאות מיליוני סינים (לא כולם) - מאפס מוחלט לרמה סבירה עד גבוהה. זהו הישג אדיר וחסר תקדים בהיסטוריה. 

כעת מפנה אותי רוני טייטלבאום לסדרה של כתבות פסימיסטיות, המתארות את הבעיות של הכלכלה הסינית. 
כתבות פסימיות על הכלכלה הסינית הן תחביב של כלכלנים ופרשנים מערביים (כמו רוברט רייך), שמומחיותם בכלכלה הסינית מוטלת בספק בעיני. 

אבל, בלי קשר לכך – אין בכתבות אלה כדי לשנות את העובדה הפשוטה: מה שהתרחש בסין ב- 20-30 השנים האחרונות היה נס כלכלי חסר תקדים, התקדמות אדירה שאיש לא יכול היה לחזות או לקוות לה. זה כבר התרחש, זו לא פרשנות ותחזית לעתיד. 
רוברט רייך אומר למשל: 

China is now the world’s largest market for everything from cars to cell phones – but that’s not because these items are within easy reach of the average Chinese. It’s because, out of 1.3 billion people, a couple of hundred million can save enough to buy them. 

הבנתם את זה? סין היא השוק הכי גדול בעולם לכל דבר ממכוניות ועד טלפונים סלולריים... אבל זה לא בגלל שהסיני הממוצע יכול לרכוש אותם, אלא רק אולי 200 מיליון מתוך 1.3 מיליארד תושבי סין יכולים! 
סין היא השוק הגדול בעולם למוצרי צריכה ... אבל רוברט רייך לא מתרשם מזה. סין, שלפני 30 שנה צרכה רק לחם ומים, היא הצרכן הגדול של מכוניות ומוצרי אלקטרוניקה... אבל ... אבל "רק" 200 מיליון (במילים: מאתיים מיליון!!!) מסוגלים לרכש מוצרים אלה, השאר לא... אז זה לא שווה, כי "רק" מאתיים מיליון חיים היום ברווחה (לעומת אפס בעבר). אינני יודע מאיפה הוא לוקח את המספר 200 מיליון. הוא מצוץ מהאצבע. אפשר לכתוב גם 400 מיליון... (לדעתי הבלתי מלומדת, יותר קרוב לאמת). שכר העבודה בסין עולה (הידד!) דבר הפוגע ברווחים של החברות המערביות המייצרות מוצריהן בסין. אז מה? 

מן הסתם הגידול בכלכלה הסינית יואט, ויהיו משברים, גם עם בועת הנדל"ן שלהם (ראו במאמרים המצוטטים). 
כל זה לא מוריד מהתמונה הבסיסית: כלכלת סין היא דינאמית, גדלה, ותמשיך לגדול (בקצב כזה או אחר), היא הקפיטליסטית ומשוחררת מעבותות הרגולציה ומאבן הרחיים של מדינת הסעד, ומהגירעונות וחובות הענק שרובצים על כתפי כלכלות מערביות (אם כי יש לכלכלה בסין ולמשטר בעיות לא קטנות משלהם). 

כמו שאמרתי, אני מנחש, שכמו בכל כלכלה, יהיו בסין עליות, ירידות ומשברים. אבל המגמה הכללית היא עליה, בעוד המגמה בכלכלת המערב היא ירידה ברורה, מתמדת ומתמשכת. איש אינו מסוגל לחזות איך ומתי תיעצר. 

הלוואי עלינו ועל כל המערב – הבעיות הכלכליות של סין! 

יעקב