שבת, 21 אוגוסט 2010 15:39

הרגולציה חונקת גם את הסביבה

ניסיונות ניקוי כתם הנפט שדלף במפרץ מקסיקו נתקלו במכשול "בלתי צפוי": חומת הרגולציה האמריקאית. מסתבר שהרגולציה שמשבשת את הפעילות הכלכלית משפיעה גם בתחומים אחרים. והפעם, על שיקום הסביבה שנפגעה מהדליפה.

דליפת הנפט מהקידוח הימי של חברת בריטיש פטרוליום במפרץ מקסיקו היא אירוע יוצא דופן בהיקפו. אין מחלוקת כי על חברה המזהמת את הסביבה לשאת בעלויות השבת המצב לקדמותו. למעלה מ- 30,000 קידוחים ימיים בוצעו עד היום בחופי ארצות הברית ובלא שגרמו לנזק סביבתי משמעותי. מסתבר שגם מגה-תקלה נדירה זו, בקידוח של BP, תסתיים בסופו של אירוע ללא נזק משמעותי לסביבה ומוקדם מהצפוי. פחות מארבעה חודשים לאחר תחילת הדליפה, מסתבר ש"אמא טבע" דואגת לעצמה היטב. הטבע כנראה מצויד במנגנוני תיקון רבי עוצמה יחסית לכוחו של האדם – חברות שמתמחות בניקוי מי ים משאריות נפט גולמי מתקשות, כבר מספר שבועות, לאתר את שאריות כתם הנפט שנמהל במהירות במי הים עד שכמעט נעלמו עקבותיו. טיפה בים. 

סביב השמירה על הטבע התפתחה ביורוקרטיה ממשלתית אדירה. כדרכה של ביורוקרטיה ממשלתית – היא מקיפה עצמה בחקיקה מפורטת ובמנגנוני עזר ממשלתיים שתכליתם טובה לכאורה – למען מטרה נעלה. עשרות אלפי עמודים נוספו לספר החוקים האמריקאי ומאות (ואולי אלפי) רשויות עוסקות בפיקוח ועקיפת חוקים להגנת הסביבה. רגולציה אינה מטפלת בתוצאות הפרת חוק או בהענשת גורם הנזק. לשם כך לא צריך רגולציה, אלא חקיקה פשוטה וקצרה והענשת האשמים בלבד. הפילוסופיה שמאחורי הרגולציה גורסת שכל אזרח הוא אשם פוטנציאלי ולכן עליו להצטייד מראש בתעודת יושר. עליו לעמוד מראש במבחן ולהוכיח כי הוא מצויד בכל הכלים שהרגולטור החליט עליהם כמונעי אסון פוטנציאלי. השקפה זו רואה את כולם כ"אשמים פוטנציאלים", אלא אם עמדו בכבוד במערך התקנות והחוקים וקיבלו היתר מראש מהרשות הרגולטורית. הרגולציה מסמיכה עיסוקים ופעולות, "מסדירה" ענפים כלכליים ומקיפה כמעט כל תחום: מי יהיה יועץ להשקעות, מי רשאי לפתוח בנק, מי רשאי להיות מתווך נדל"ן, נהג מונית או כיום אפילו דוגמנית ושיפוצניק. הרגולציה גם קובעת מי רשאי לטפל בזיהום מי ים. 

העיתון קריסטיאן סיינס מוניטור מספר על הביורוקרטיה שסביב ניקוי כתם הנפט. 

רבים התגייסו לשאיבת שכבת הנפט הגולמית שצפה על מי הים. ב-18 ליוני החליט משמר החופים לעצור את העבודות כדי לוודא שהספינות והסירות המשתתפות עומדות בתקנות הבטיחות ומצוידות באפודי הצלה ומטפי כיבוי אש כנדרש. 

הרגולציה גם קובעת מי רשאי לנקות כתמי נפט ואיזה תהליך לימוד ורישוי צריך לעבור כדי לזכות ברישיון המיוחל. דובר של BP ציין שאף אחד מ-189 כלי השיט שהשתתפו בגריפת כתם הנפט באותו יום אינו מצויד ברישיון לגריפת נפט מהים. הדובר ציין שמאות מפעילי כלי השיט לא עברו תהליכי לימוד ומבחני רישוי שנדרשים על ידי רשות הבטיחות הפדראלית OSHA (Occupational Safety and Health Administration) – עברה שדינה מאסר. 

התקנות אוסרות אפילו על הצלת ברווז שמפרפר בשכבת הנפט אם אינך מצויד ברישיון ממשלתי להצלת חיות בר – הליך רישוי ארוך שיכול להימשך גם שלוש שנים. נתקלת בברווז – לך תביא רישיון. צמד מפקחי כיבוי אש מאלבמה סיפרו שהתרוצצו במשך חמישה שבועות בין משרדים כדי להצטייד באישורים הנחוצים להתקנת ציוד לחסימת חדירת נפט לשני נחלים. 

מייד עם פריצת הנפט מהקידוח הימי הודיעו 13 מדינות מפיקות נפט על נכונותן לשלוח ספינות גריפת נפט ייעודיות אל חופי המפרץ כדי לסייע במאמצי ניקוי הים. היוזמה נעצרה על הסף על ידי היועצים המשפטיים של הממשל הואיל והפעלת הספינות הייתה מהווה הפרה בוטה של חוקי העבודה האמריקאיים (Jones Act) – אחד מהחוקים שהתקבלו בלחץ איגודי העובדים והאוסר על העסקת יורדי ים זרים וספינות זרות לביצוע עבודות במי החופים של ארצות הברית. כרגיל, יש "ועדת חריגים", אבל הליך קבלת האישור ארוך. רק לנשיא יש זכות להוציא צו השעיה (waiver) של חוק זה כפי שעשה הנשיא בוש לאחר סופת "קטרינה" בלואיזיאנה. לעומתו, הנשיא אובמה הדמוקראטי, סרב להוציא צו להשעיית חוק העבודה ה"מתקדם" מ- 1920. אך הדבר לא מנע ממנו לקרוא פומבית לאומות העולם להצטרף למאמצים לניקוי כתם הנפט. 

כך לדוגמה, כבר שלושה ימים לאחר שפרצה הבאר, שלחה ממשלת הולנד ספינה גדולה ועליה ציוד לשאיבה וסינון של מי ים מזוהמים נפט. הספינה מפרידה את הנפט מהמים ומזרימה חזרה לים את המים המסוננים. הרשות להגנת הסביבה (EPA) עצרה את הפעלת הספינה עד שזו תספק אישורים והוכחות כי הציוד עומד בתקן הפדראלי לסינון מי ים – לפיו, המים המוחזרים יהיו ברמת ניקיון של 99.9985 אחוזים. ההולנדים חיפשו את הניירות וחיכו. האישור ניתן רק כחודש לאחר תחילת הדליפה... לאחר מכן הם נתקלו במחסום הבא – דרישה לאישור העסקה חריג כדי שלא להפר את תקנות הגנת העבודה האמריקאית... מעניין מה היה קורה אילו היה כתוב באישור ההולנדי כי רמת הסינון עומדת "רק" על 99.99 אחוז?... יתכן כי במקרה זה, רק הנשיא באישור הקונגרס, היו רשאים לאפשר לספינה לעבוד. 

רגולטורים מטבע הדברים מנותקים מהעולם האמיתי, הם פקידי ממשלה שלא באמת חוששים מתוצאות מעשיהם. האיסורים המוטלים, במסגרת רגולציה ממשלתית, על עשייה כלשהי הם תמיד גורפים. רק מיעוט קטן יהיה רשאי לבצע את אותה עשייה אסורה ובתנאי שעמד בתנאים שהרגולטור קבע. האיסורים המוטלים חייבים להיות מקיפים וגורפים, כי אחרת אינם מהווים "רגולציה". 

כך, כדי למנוע נזק שעלול לגרום מיעוט קטן של שיכורים צריך לאסור על כל האוכלוסייה מלשתות משקאות חריפים. כדי למנוע נזק למשקיעים "תמימים" בבורסה – רק "יועץ השקעות מורשה" בעל "רישיון" – רשאי לייעץ. ככל שהאיסור המוני – הציבור מוצא דרכים לעקוף אותו כמו במקרה של איסור על סחר במטבע חוץ או איסור על מכירת משקאות חריפים. הרגולציה אינה מרפאת סיכונים שנועדה למנוע ובמקרים רבים רק "מכשירה את השרץ" ומעניקה הגנה לבעלי הרישיון. אם אתה יועץ השקעות מורשה וגרמת נזק ללקוח – אתה מכוסה, הרי יש לך רישיון ועמדת בדרישות הרגולציה. 

הרגולציה יוצרת מוקדי כוח פוליטיים כי כל המועסקים במנגנון הרגולציה יגנו בחירוף נפש על פרנסתם. מוקד הכוח השני הם המעטים שזוכים לקבל אישורים או רישיונות – להם כבר חשוב שלא יעלו לאוטובוס נוסעים נוספים כדי שלא לפגוע ברווחתם. מי שמעניק את האישורים, מרכז בידיו כוח אדיר: ההחלטה למי יינתן רישיון להתפרנס (ובמקרים רבים – אף להתעשר). ולכן, רגולציה היא לעולם מקור מבעבע לשחיתות. צרוף גורמים אלה יוצר קושי פוליטי לבטל רגולציה – בייחוד אחרי שהושקע עמל כה רב בשכנוע הציבור ש"חייב להיות סדר" והכול נעשה "רק לטובת האזרח". 

להשקפתנו, רגולציה ממשלתית היא מיותרת כמעט בכל התחומים. בתחום בו ציבור מספיק גדול דורש רגולציה – השוק ייצור מנגנוני רגולציה יעילים וענייניים הרבה יותר. הרגולציה חונקת התפתחות כלכלית, גורמת להוצאות אדירות מצד הסקטור הפרטי והממשלתי ומעסיקה חלק ניכר מכוח העבודה בעיסוקים לא יצרניים שניזונים ממערכת מיסוי חונקת. האירוע האחרון של BP מדגים כיצד הרגולציה פוגעת גם במטרות נקודתיות למענן נוצרה. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:47
הוסף תגובה