חמישי, 25 פברואר 2010 15:41

יוון אינה לבד

הכינוי הרשמי למשבר הוא "משבר האשראי" - אין בו תשובה לשאלה מדוע המערב בחובות כה כבדים. לא רק פורטוגל ויוון אלא יפן, ארצות הברית, בריטניה ועוד. צריך לקרוא לילד בשמו הנכון: "משבר מדינת הרווחה".

הטרגדיה היוונית" הנוכחית אינה גזירה משמים וגם לא "קונספירציה ספקולנטית בינלאומית" כפי שטוען ראש הממשלה פפנדראו – היא מעשה ידי אדם. אף אחד אינו יודע בדיוק מה היקף הגרעון היווני. עד לאחרונה טען משרד האוצר היווני שהגירעון הוא "רק" כ- 10% מהתקציב, עכשיו מדברים על 12.5% והערכות יותר ריאליות כבר עומדות על 15%. כלומר, מדובר על גירעון שנתי של כ- 40 מיליארד יורו. כלל החוב היווני מוערך ב- 250 מיליארד יורו והמהדרין מדברים 300 מיליארד. החובות הם לבנקים אירופאים, לקרנות פנסיה ולחברות ביטוח שמחזיקות באגרות חוב של ממשלת יוון. 

הכלכלן האמריקאי ג'ון מולדין (ראו כתבה קודמת) כותב: "אם הממשלה היוונית הצליחה להסתיר נתונים אלה [נתוני הגירעון] אין פלא שאזרחי יוון מצליחים להסתיר את רוב הכנסותיהם ולשלם כה מעט מיסים – הם שכללו את העלמות המס לדרגת אומנות...". נראה שחלק ניכר של אזרחי יוון לא מודאגים במיוחד מפשיטת הרגל. החובות הן של הממשלה... לא שלהם... 

אין ניסים בכלכלה ואי אפשר ליצור יש מאין – גם לא ביוון. האזרח היווני אינו מוכן לממן במיסיו את "אוכלי החינם" שסמוכים לשולחן הממשלה ולכן לוותה ממשלת יוון סכומים אדירים שהביאו אותה אל סף התהום. ליוון אין הוצאות ביטחון גבוהות, אין לה מלחמה באפגניסטן ולא תרוץ של הוצאות "קליטת עליה". עיקר הוצאותיה המופרזות הן למימון "מדינת הרווחה" היוונית ותשלומי שכר מופקעים לעובדים בסקטור הציבורי – הרבה מעבר לשווי "תפוקתם". נשמע מוכר. 

יש "יועצים" שמציעים ליוון לפרוש מהאיחוד האירופאי ולהחזיר את המטבע הישן – הדרכמה. הם מכנים זאת "גמישות מוניטארית". כינוי ושם קוד להדפסת כסף ולהכנסת המדינה לאינפלציה דוהרת שלא תעזור לשחוק את החוב היווני כי כולו נקוב באירו. מדינה מדפיסה כסף כדי לשחוק את ערך החסכונות ואת הכנסות הציבור, אבל חסכונות אזרחי יוון נקובים כולם ביורו ורובם "מתחת לבלטות". לכן, הדפסת דרכמות בעלות ערך מתדרדר יכולה לכאורה רק לממן את משכורות הסקטור הציבורי – לשלם להם משכורות בדרכמות... אבל אז יעלה באש בניין הפרלמנט באתונה. כלומר, פרישה מגוש היורו לא תועיל. 

האפשרות השנייה היא להכריז על חדלות פירעון, פשוט: "אין לנו כסף לשלם". גלי ההדף של הפיצוץ יחרגו הרחק מעבר לגבולות יוון. במקרה זה יקשה על יוון לקבל בעתיד אשראי וממשלת יוון תאלץ להתקיים אך ורק מהמיסים שהיא גובה מאזרחיה – ואלה כאמור אינם גבוהים במיוחד. לכן, היא תאלץ לקצץ את "מדינת הרווחה" ואת השכר בסקטור הציבורי. גם בתסריט זה צפויה עבודה רבה לכבאים ולשוטרים, אם הם במקרה לא ישבתו בגלל הקיצוץ הדרסטי בשכרם... 

האפשרות השלישית לא כל כך תלויה ביוון. האיום בשמיטת חובות יגרור לחץ של הלובי הבנקאי על ממשלות אירופה "לסייע ליוון". שיהיה ברור, לממשלת גרמניה לא איכפת כל כך אם היוונים יחזרו לעסוק בדיג וגידול זיתים, אבל קריסה של בנקים גרמניים זה כבר סיפור אחר. חלק גדול של הבנקים הגרמניים סובלים כבר כעת מגירעון בהון. שמיטת חובות של יוון עלולה לאלץ את ממשלות אירופה "לחלץ" את הבנקים שלהם באמצעות "סיוע" ליוון. חלקם "חולצו" כבר לפני שנה. מהיכן יגייסו הממשלות את הכסף – היכן נמצאים המוני האזרחים עם פנקסי הצ'קים שיקנו את אגרות החוב שממשלות אירופה יצטרכו להנפיק? ולבסוף, מי יחלץ את ה"מחלצים"? 

ממשלות אירופה בבעיה נוספת: אם החוב היווני ייספג על ידי ממשלות אירופה, מחר יתייצבו בראש התור אירלנד, פורטוגל וספרד. כאן כבר מדובר בחובות של טריליון או שניים, כבר לא מאות מיליארדים. קרוב לוודאי שהפוליטיקאים ינסו "מאמץ משולב". כלומר, יוון תקבל משהו, הבנקים יוכלו להחזיק את הראש מעל למים, פפנדראו יתחייב ל"קיצוצים כואבים", בניין הפרלמנט באתונה לא יישרף בינתיים והאיגודים המקצועיים יסתפקו בהפגנות ובשביתות "מקובלות". המשבר יידחה למועד אחר. 

מקור הצרות של כולם זהה. שמו הרשמי של המשבר הנוכחי הוא "משבר האשראי", שם זמני כי השם הנכון אינו תקין פוליטית. השם הרשמי מרמז שהמשבר נובע מקשיי מימון של המדינות והסקטור הפיננסי. נכון – יש הר חובות, אבל הכינוי הרשמי אינו מספק תשובה לשאלה מדוע מדינות המערב בחובות כה כבדים. לא מדובר רק בפורטוגל ויוון אלא ביפן, ארצות הברית, בריטניה ועוד. המשבר ימשיך להתגלגל ונחזה כנראה בעשור הקרוב בחדלות פירעון של מדינות מערביות ריבוניות, פשיטות רגל. רק אז יקראו לילד בשמו הנכון: "משבר מדינת הרווחה". מודל זה מבוסס על משחק פירמידה של ממשלות. המימון ל"מדינת הרווחה" ול"הישגי" איגודי העובדים, המימון לשפע החקיקה ה"חברתית" ולסקטור הציבורי המנופח – מקורם בהלוואות שנפרעות באמצעות גיוס חוב חדש – מגלגלים. לא תהיה הבראה אמיתית – לא ביוון ולא בשום ארץ אחרת אם לא יהיה שינוי דרסטי במשטר החברתי והכלכלי שהתבסס במחצית השנייה של המאה העשרים. המאה שחלפה התאפיינה בקריסתו של המודל הקומוניסטי האם נחזה בעשורים הקרובים בסופה של "מדינת הרווחה"? 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 04:46
הוסף תגובה