חמישי, 03 ספטמבר 2009 15:42

על "מזומן תמורת גרוטאות" ועל אשראי זול

פרק ההמשך של תכנית אובמה ל"חילוץ" הכלכלה מהמשבר כולל מענק של 4,500 דולר לבעלי מכוניות ישנות ("גרוטאות") שירכשו רכב חדש. מהלך חסר תועלת – במקרה הטוב.

ממשלת ארה"ב הודיעה לפני כחודשיים על תוכנית כלכלית חדשה מבית היוצר של המוחות הכלכליים ה"מבריקים" בממשל אובמה ובבנק הפדראלי. כדי ל"תמרץ" את סקטור המכוניות המקרטע בארה"ב ובכדי להציל את כולנו מגלי צונאמי ענקיים שיבואו כתוצאה מהמסת הקרחונים, הכריז הממשל על תוכנית "מזומן תמורת גרוטאות". 

כל אזרח אמריקאי שמחזיק "גרוטאה" (מכונית שנוסעת ומתפקדת מעולה אבל אינה "חדשה" מספיק), יוכל לקבל מענק של 4,500 דולר מהממשל בתמורה למסירת המכונית לגריטה וקניית מכונית חדשה. היגיון התוכנית אינו ברור ל"הדיוט" מהשורה. לכאורה, הממשלה מעודדת בזבוז כספים ומשאבים אצל אזרחיה, שממילא כבר עמוסים בחובות, כדי לקנות עוד מכוניות, במדינה בה למשפחה ממוצעת יש 2.5 מכוניות. גם ההיגיון הסביבתי נראה לא כל כך ברור – המשאבים שנדרשו לייצור המכונית הישנה כבר בוזבזו והיא עדיין ממלאת את תפקידה (אלמלא כך – בעלייה היו מזמן מוסרים אותה באופן וולונטרי לגריטה). אולם, הממשלה מתעקשת לבזבז משאבים חדשים על מנת לייצר מכונית חדשה שהינה קצת יותר חסכונית בדלק. הסיבה בגינה משלם המיסים האמריקאי צריך לממן לקבוצה קטנה של אזרחים עלייה ברמת חיים אינה נהירה למי שמתעקש להשתמש בהגיון פשוט. 

אולם הגיון פשוט אינו פופולארי בימינו בוושינגטון (וגם לא בירושלים) וכנראה שרק הפרופסורים המלומדים ל"מדעי" הסביבה ול"מדע" הכלכלה מבינים את המורכבות והחשיבות של תוכניות כגון זה. באופן לא מפתיע, בחודשיים האחרונים הייתה עלייה "מפתיעה" (מרמה מאוד נמוכה) במכירות כלי רכב חדשים בארה"ב. תוכנית דומה, שהעניקה החזר מס של 8,000 דולר לרוכשי דירות חדשים "הקפיצה" את נתוני מכירת הדירות של חודש יולי (עדיין חודש יולי השלישי הגרוע אי פעם). 

באופן עוד פחות מפתיע, ה"מזומן" בסך 3 מיליארד דולר, שנועד למימון ה"גרוטאות" נגמר תוך פחות חודשיים. 
סביר להניח שללא התערבות נוספת של הממשל בשוק הרכב והדיור – המצב יחזור לקדמותו תוך חודש-חודשיים. (מי שלא חושב כך מוזמן לקרוא את דברי המלומד התורן – מר ברננקי שיסביר למה ההיגיון הפשוט טועה. מכיוון שאין לנו את הבינה שדרושה לפענוח ה"מודלים" המורכבים של הכלכלנים בבנק המרכזי, נציין רק ש"המודלים" של בררנקי טועים כבר שלוש שנים, מאז נבחר לתפקיד כנגיד של הבנק הפדראלי). 

אבל בואו נשתעשע ונניח שכתוצאה מסיום התוכנית חלה נפילה "מפתיעה" במכירת כלי רכב חדשים. הממשל האמריקאי לא נשאר אדיש, והוא פותח במבצע חדש, במסגרתו הוא מקים מפעלי רכב "ירוקים" ברחבי ארה"ב. באמצעות החברה הממשלתית החדשה-ישנה, ג'נרל מוטורס, הממשל מציע לאזרחים רכבים חדשים בהנחה של חמישים אחוז. הציבור נוהר לאולמות התצוגה, עומד בתור שעות ולפעמים אפילו ישן שם לילה לפני, הכול בכדי לקבל מכונית חדשה במחיר "חסר תקדים". כעבור חודש-חודשיים הממשל מודיע שמכירות מוצרים בני קיימא עלו ב"מפתיע", הבורסה טסה למעלה, והכלכלנים ה"מומחים" בראשות פרופסור ברננקי מודיעים כי המיתון על סף סיום. 

אולם, כעבור זמן מה, המכירות שוב נחלשות ומכיוון שכולם עובדים שעות נוספות כדי לשלם את המיסים בשביל התוכנית ה"גאונית". הממשל מכריז כי אם מכירות הרכבים ייעצרו – הכלכלה כולה "תקרוס". בצעד אמיץ, הממשל מחליט למכור רכבים בהנחה של 75%, ולבסוף מציע לכולם מכוניות בחינם. 

כתוצאה מהתוכנית נמכרות עוד כמה מכוניות, אולם באופן מפתיע מכירת המכוניות נעצרת. בשלב זה, אף אחד לא רוצה מכונית חדשה ולא אכפת להם אם זה בחינם, אין להם מה לעשות עם מכוניות כי כבר יש להם מספיק. 
ומה קורה עכשיו? הייצור של מכוניות נפסק, ההכנסות ממיסים (שבשלב זה התבססו על מיסי קנייה על מכוניות) נופלות, המפעלים נסגרים, יש מיליוני מובטלים חדשים ולכלכלה לוקח שנים להתגבר על "עודף כושר הייצור". 

ומה קורה עם המכוניות? רבים מבעליהן לא יכולים להרשות לעצמם את התיקונים, הדלק ו/או החשמל ולכן המכוניות שוכבות בצד ומחלידות עד שערכן יורד לאפס. בסופו של תהליך, כמות בעלי המכוניות במשק נשארת, במקרה הטוב, באותה רמה שהייתה לפני התוכנית. 

תהליך דומה יכול לקרות (וקרה) עם אשראי. בוא נניח שה"מומחים" בוושינגטון, באקדמיה, ובבנק הפדראלי מחליטים שבכדי לייצר צמיחה גבוהה לאורך זמן (בלי אינפלציה כמובן), צריך לעודד את מתן האשראי במשק. הבנק הפדראלי מוריד את הריבית, והממשל מקים סוכנויות ממשלתיות (פאני מאי, פרדי מק, ג'ני מאי ועוד) שמעניקות הלוואות בריבית נמוכה מהריבית בשוק ומקבלים הוראה להקל בדרישות ההון מאוכלוסיות "חלשות". בהתחלה, הדרישה לאשראי גדלה בקצב מסחרר והכלכלה נהנית מ"בום" כלכלי. אולם כעבור זמן מה, (אחרי העלאת ריבית שנועדה "להילחם" באינפלציה) הביקוש לאשראי צונח. ה"מומחים" מודיעים לנו כי אם כמות האשראי במשק תקטן, הכלכלה כולה "תקרוס". בתגובה, הבנק הפדראלי והממשל, בעידוד המומחים מהאקדמיה מחליטים להוריד את הריבית לרמה עוד יותר נמוכה והמלווים לא נדרשים לשים ולו דולר אחד כמקדמה. בהתחלה נוצר בום כלכלי וכמות האשראי במשק גדלה אולם כעבור מספר חודשים/שנים הביקוש לאשראי צונח. בתגובה הממשל מחליט לחלק לכולם אשראי בחינם (ריבית 0%) אולם בשלב זה קורה משהו מפתיע – אף אחד לא רוצה עוד אשראי ולא אכפת להם אם זה בחינם, אין להם מה לעשות עם עוד אשראי וחוב כי כבר יש להם מספיק. 

ומה קורה עכשיו? הגידול באשראי נפסק, ההכנסות ממיסים (שבשלב זה התבססו על מיסי קנייה של מוצרים ובתים בעזרת אשראי) נופלות, בנקים נסגרים, יש מיליוני מובטלים חדשים ולכלכלה לוקח שנים לשלם חזרה את החובות שהציבור "חסר האחריות" לקח על עצמו. רבים מבעלי החוב לא יכולים להרשות לעצמם את תשלום החובות, והערך של מרבית מכשירי האשראי החדשים שהממשל וול סטריט ייצרו (אג"חים מגובי הלוואות למיניהם) יורד לאפס. בסופו של תהליך, כמות האשראי במשק נשארת, במקרה הטוב, באותה רמה שהייתה לפני התוכנית. 

רוני טייטלבאום

עודכן לאחרונה ב שני, 04 דצמבר 2017 19:21
הוסף תגובה