ראשון, 09 מרס 2014 00:00

נחנקים 2 - הביורוקרטיה בולמת עליה ברמת החיים

ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. לנו זה עולה יותר.

בנימין נתניהו רוצה לקצץ בביורוקרטיה, לדבריו "יש 200 רגולטורים ואלפי תקנות". כתבנו לאחרונה על "תסמונת ההסדרה הענפית" – "הסדרת ענף" כלכלי באמצעות צו ממשלתי שתורמת חלק משמעותי לביורוקרטיה. כל חוק חדש, כל החלטה פוליטית לפיקוח על פעילות כלכלית של אזרחים (כמו "חוק הספרים") יוצרים תקנות שיישומן דורש ביורוקרטיה מיידית – הרבה לפני שתוצאות והשלכות החקיקה מתבררות.

1450

 

ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מאחורי אלה מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. הסקטור הציבורי מתנפח משנה לשנה לא רק בגלל ריבוי ג'ובים שמחולקים למקורבים ולבני משפחה – אלא, בעיקר, בגלל אותן "אלפי תקנות". 

צמיחת הסקטור הציבורי ניתנת אולי למדידה לפי צמיחת התקציב הציבורי, הוצאות שכר ופנסיה וסטטיסטיקה של כוח האדם המועסק. קשה יותר למדוד את העלויות בצידו השני של המתרס – אצלנו, האזרחים.

כאשר בנק ישראל מפרסם הוראה "פשוטה" לבנקים למשכנתאות לאפשר הלוואות בשיעור מימון של 70% מערך הנכס רק לרוכשי דירה ראשונה – "משהו" קורה אצל האזרחים כבר למחרת. הרבה לפני שמבחינים בתוצאות ברמת הכלכלה הלאומית, אם בכלל. 

לערימת המסמכים הנדרשים לקבלת משכנתא נוספו לפחות שני טפסים: על אחד מהם מצהיר נוטל המשכנתא שזו דירתו הראשונה ו"אין לו אחות". עם הטופס צריך לגשת לעורך דין שמאשר נוטריונית את ההצהרה. על החתימה משלמים בערך 200 שקלים ומבזבזים שעה נוספת מהחיים. אבל לא די בכך: ידיד שלי שקנה דירה שנייה, בכל זאת רצה מימון בשיעור גבוה (כי מעכשיו "מותר" לו רק בשיעור של 50%), רשם את הדירה על שם בנו חסר-הדירה. למען הסדר הטוב ושלום המשפחה, ערך עם הבן "הסכם מתנה" וגם צוואה בה נכתב שכל עוד ההורים בחיים – הם הנהנים משכר הדירה שרשומה על שם הבן. כאן כבר הגענו להוצאות משפטיות נוספות של אלפי שקלים, כולל הערת אזהרה בטאבו שמונעת מהבן למכור את הדירה.   

מה המחיר למשק? עבודה נוספת בבנק למשכנתאות, בטאבו, במשרד עורך הדין, בזבוז דלק ועבודת סרק שאינה תורמת שקל בודד לצמיחת הכלכלה; "חלוקה מחדש" של ההכנסות. במקום שידידי ייהנה ויפיק תועלת אישית מאותם שקלים (או יחסוך אותם) – הוא נאלץ להעבירם לאחרים. עלות רכישת הדירה – התייקרה.  

לכל אחד מאתנו יש דוגמאות מסוג זה, ובכל התחומים. כמעט כל הביורוקרטיה מקורה בסקטור הציבורי, או ב"סקטור הפרטי" שנשלט על ידי המדינה (כמו הבנקים). כל חוק שאוסר, כל תקנה שמגבילה, כל "זכאות", כל חלוקת כסף על ידי המדינה – מחייבים ביורוקרטיה.

סוג אחר של ביורוקרטיה צומח בסקטור הציבורי מסיבות של "כיסוי תחת". אם קורה מקרה בהסתברות של אחד למיליון ועיריית רמת גן נתבעת על ידי אזרח שחשבון הארנונה שלו הועבר בטעות על שם השכן ולכן לא קיבל תו-חניה (או משהו אחר), הנושא יועבר לאחר דיון סוער במחלקת הארנונה העירונית לטיפול היועץ המשפטי של העירייה. במחלקה המשפטית מועסק עורך דין שרוצה להוכיח את כישוריו ומחבר תקנה שמחייבת כל תושב שרוצה להעביר את חשבון הארנונה (לדוגמה: על שם שוכר דירה) למלא טופס חדש ומפורט, לצרף הוכחות ותצהיר בחתימת שני הצדדים. למה? כי קרה אירוע נדיר. למה? כי מה אכפת לו שאלפי טפסים נוספים יזרמו לעירייה מידי שנה, שאלפי אזרחים יבזבזו שעה נוספת מחייהם, שהארנונה תתייקר בעוד שלושה שקלים למימון תוספת משכורת. למה? כי מערכת התמריצים של הפקיד שונה מאלה של האזרחים.

 היום פורסם כי לקוח תבע מאיקאה פיצויים בגלל שאריזת רהיט החליקה מהמדף, תוך כדי העמסה עצמית, ופגעה ברגלו של הלקוח. כנראה שבית המשפט ירשיע את איקאה ויפסוק פיצויים ללקוח. החברה תשקול עלות מול תועלת וקרוב לוודאי שהחברה לא תשנה דבר בשירות העצמי המפורסם שלה. נניח שהמקרה אירע בעיריית תל אביב: אין ספק שתוך שנה היה מיושם "נוהל מדפים". הצהרת בריאות של הלקוח באישור רופא משפחה שמותר לו להרים חפצים כבדים במשקל של 10% ממשקל גופו, עדכון ההצהרה מידי שנה, שלטים מאירי עיניים שמזהירים את הלקוח. אולי איסור העמסה עצמית, קריאה לאחד מעשרות עובדי-העמסה חדשים שעברו קורס מזורז וקיבלו תעודת מעמיס-מורשה מטעם משרד העבודה, המתנה בתור לסיוע עובד-מעמיס. התוצאה: הארון התייקר לכל הצרכנים, מאות עובדים חרוצים אך מיותרים התווספו למשק וחסרים במקום אחר, רמת החיים של כולנו ירדה בעוד משהו.  

בסקטור הציבורי, בניגוד לעסקים שנאבקים בשוק תחרותי, אין בלמים לביורוקרטיה. לביורוקרטיה זו יש תכונה שהיא נערמת, נצברת ומתנפחת. משהונהג הטופס והנוהל החדשים – העניין אבוד לדורות. סיכוי אפסי שפקיד אחר, בעתיד, ייזום את ביטול התקנה והטופס. ראשית, למה שיסתכן? עלולים להאשים אותו בתקלות עתידיות אמיתיות או מדומות (לא חסרים אחרים "שמחפשים אותו"); שנית, תכונה אנושית בסיסית היא הסתגלות למצב קיים – כל ניסיון שינוי, יעלה מייד עשרות נימוקי פקידים: "למה לא לבטל"... 

יש רק תרופה אחת לביורוקרטיה: הקטנת מעורבות המדינה בחיי האזרח, פחות משרדי ממשלה, פחות חקיקה, ביטול חוקים שפוגעים בחופש הפרט. לא "לייעל את מועצת הדבש" – לבטל ולסגור. לא לכך מתכוונים נתניהו ויתר המקטרים על "עול הביורוקרטיה". 

 

מוטי היינריך

 

עודכן לאחרונה ב שישי, 27 מאי 2016 17:19
שלמה קליש 09/03/14
ובינתיים
המסקנה שלך נכונה אם כי עוד חזון למועד.בינתיים צריך להעביר חוק יסוד שכל מי שמחוקק חוק חדש, או תקנה חדשה, צריך למצוא שתי חוקים (או תקנות) שיש לבטל.
0
בתיה אבן 09/03/14
בירוקרטיה בשפע קיימת בכל ארגון גדול
והמרפא היחיד לבירוקרטיה היא הקטנת כמות כוח האדם של המנגנון. כי עלות עובד בתוך המערכת היא כפולה ומכופלת לעומת אחזקתו מחוץ למערכת.לכן יש לחדול מלעודד "תעסוקה" (שהיא המזינה את הבירוקרטיה, היא המנפחת את המנגנון (אגב גם באיקאה), ויש לבצע שינוי מחשבתי ולהבין: שבשל הפיתוח הטכנולוגי, והעברת עיקר התעשייה לסין, העולם המערבי נמצא במצב של עודף עובדים. והפתרון לכן הוא בהקטנת כמות העובדים ולא "ביצירת מקומות תעסוקה". יש לעודד את מי שמוכן להסתפק במועט במובן החומרני ומוכן להשאר בביתו ולא להעמיס את עצמו על הפקקים בכביש וחדרי המשרד והלשכות. יש לעודד פרישה מוקדמת, עידוד נשים להשאר בביתן. וכל מגזר אחר המוכן להסתפק במועט ולהשאר מחוץ לתחום התעסוקה והמשרד. כל עוד כאן באתר מתקדם זה אין נכונות לחשיבה אחרת ושונה, מה לכם כי תלינו על הקיבעון המחשבתי של המחוקקים
0
יופיטר 10/03/14
אם רצונכם לדעת מה הסיבה האמיתית
לקיומם של בתי חולים ממשלתיים אז הנה, מתוך העתונות:חגיגת הנפוטיזם בבתי החולים הממשלתייםבתו של מנהל רמב"ם קיבלה מלגה על מחקר רפואי מהנהלת ביה"ח ומועסקת ברמב"ם - אבל את התלוש מקבלת מביה"ח בני ציון ■ פרופ' מרדכי שני, נשיא תאגיד הבריאות בתל השומר, מינה את בנו לסגן מנהל התפעול
0
יבגני התימני 10/3/14
לבתיה-
התנפחות המנגנון באיקאה לא מעניין אותי- רק המחיר שאני משלם על השולחן שאני קונה.בעיריה אין לי את הפריבילגיה הזו.לא מעניין אותי כמה חוקים יש לאיקאה כי הם לא מחייבים אותי.הכותב כתב נכון וראוי ומדייק בבעייה- ספר החוקים שלנו צריך להצטמצם מהותית בכדי שנהיה אור לגויים ולעצמנו.
0
בתיה אבן 12/3/14
אכן ספר החוקים צריך להצטמצם
ך תופעת הבירוקרטיה המייקרת ומסרבלת מתקיימת בכל מקום בו יש עודף כוח אדם - (בו מתקיימת הסתה כנגד צמצום רכיב כוח האדם)וכפי שאתה משלם יותר על שולחן באיקאה למשל, כי גם שם יש בירוקרטיה מיותרת, טפסים וכסת"ח. אתה משלם גם במיסיך לעירייה ולהוצאת הסחורה מהנמל, לעמילי המכס ולפקידי הממשלה. כדי לחסוך את העלות והסרבול יש לשנות את הגישה. להאבק נגד הגורם המייקר את חיינו. לתמוך בגישות המקטינות את כוח האדם המועסק והמייקר, ולחדול לתמוך ב"דת העבודה" שהיא היא שמייקרת ומסרבלת את חיינו.כך זה לגבי הצבא, שמעל לחמישים אחוז מתקציבו נגזל ע"י כוח האדם המתנפח - גיוס חובה. וכך זה לגבי כל מערכת, הן הציבורית והן הפרטית.כפי שזה מטופש להמשיך לקיים את מצוות "המיקווה" הקדומה, גם לאחר שבכל בית כיום יש מקלחת פרטית נקיה יותר. כך והרבה יותר מכך מטופש ויקר לדרוש מאנשים להמשיך ולהתייצב בהמוניהם לעבודה, בעיקר מילוי טפסים והתרוצצות מיותרת במשרדים ובחנויות. זאת לאחר שהומצא המחשב, והתעשייה ממילא עברה לסין
0

3000 תוים נשארו