אייטולה חומייני (וממשיכו חאמיניי) מינה את עצמו ל"סמכות מוסרית עליונה" במדינה, וכל החלטה, מעשה או מינוי של ממשלת איראן כפוף לאישורו. מי הגוף השלטוני בישראל שלקח על עצמו סמכויות דומות מבלי שנבחר לכך?
סיפורו של "הגז המצרי", או איך עושים "עסקים" במדינות עולם שלישי? ה"משקיעים" לא משקיעים, "הסכם" אינו הסכם. הסיכון העסקי הוא כמובן של אזרחי ישראל, "בעלי הבית" של חברת החשמל שנתנה ערבויות ל"עסק".
ההמנעות מהקמת תחנת כוח פחמית ממניעים ירוקים הזויים, והסתמכות היתר שלנו על הגז המצרי היו מעשים חסרי אחריות לחלוטין.
יוזמת המדינה לאמץ לעצמה את רוב פירות תגליות הגז האחרונות באמצעות שינוי חד-צדדי של הסכם חתום הסתיימה ב"פשרה". אין זו פשרה מסוג הפשרות שבין אזרחים יצרניים חופשיים שמחליפים ביניהם מוצרים שווי ערך.
אסור שהשפויים שבין אזרחי ישראל יפלו במלכודת הלא מוסרית; עליהם לזהות את הסתירה במאבק שבו מנסה השמאל, תוך טענת הגנה על "זכויות העם", לפגוע בזכות הקניין של חלק מהעם – המשקיעים בחיפושי גז.
אין הצדקה מוסרית להפרה גסה של חוזה בין המדינה לאזרח – שינוי רטרואקטיבי של גובה התמלוגים של המשקיעים בחיפושי גז. מדובר בהפרה בוטה של חוזה בין שני צדדים. "ההצדקה" היחידה מקורה באידיאולוגיה המרכסיסטית.
גילויי הגז בישראל הם חלק מתהליך תחיה כלל עולמי של גז ונפט. השוק עושה את שלו ועליית מחירי האנרגיה עודדה חיפושים חדשים ופיתוחים טכנולוגיים. מאז גילוי הנפט במאה ה-19 העתודות היו תמיד בעליה. גם עכשיו.
60 שנים בקושי נמכרו זיכיונות לחיפוש גז/נפט יזמים לא עמדו בתור. אלה שניסו, הפסידו וברחו. כולם חכמים אחרי שהתגלה גז. כמה רישיונות היו נמכרים אילו דרשה המדינה, מראש, סעיף שמאפשר שינוי חד-צדדי של תמלוגים?
