"מאבק הסופרים" לחוק שיכפה תשלום מינימום על המו"ל ויגביל מבצעי מכירה, הוא על "פרנסה". "הסופרים" מצטרפים לקבוצות לחץ אחרות ש"מגיע להם". דרישה לא מוסרית.
היומרה להבחין מראש בטעויות, ולהפעיל רגולציה על פעילות כלכלית כדי למנוע ממישהו לשגות – היא מעבר לכוחו של פקיד ממשלתי. פיקוח על איש עסקים יכול לבצע רק מישהו מהליגה שלו – רק איש עסקים מתחרה מהענף.
בשנת 2005 הוכרזה ''רפורמה'' של מכירת תרופות ללא מרשם מחוץ לבתי המרקחת. נכון להיום – ה''רפורמה'' נכשלה. התרופות ללא מרשם יקרות וברוב החנויות מפנים את המדפים למוצרים רווחים יותר.
אובמה הודיע בחגיגיות שיעשה מה שצריך כדי לקדם את הכלכלה. יפה מאד, אבל מה צריך?... אפילו הנשיא הטוב ביותר, ושר האוצר המוכשר ביותר לא יכולים לעזור אם אין איש יודע מה צריך לעשות...
קיימת אחידות דעים בישראל ובעולם באשר לצעדים שיש לנקוט כדי להיחלץ מהמשבר הכלכלי. כל העולם כולו, פוליטיקאים, אקדמיה, תקשורת, ''מומחים'' והעסקים הגדולים – משדרים על גל אחד.
אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.
המפקח על שוק ההון, ידין ענתבי, הצטרף לאחרונה לטרנד האמריקאי חסר התוחלת – הידוק הרגולציה הממשלתית. בראיון ל-Ynet הוא סיפר: ביקשנו עשרות חתכים מהגופים המוסדיים...
המשבר הפיננסי הנוכחי, וההתערבות [הלאו דווקא מוצדקת] של ממשלת ארה''ב בשווקים גרמו להרבה פרשנים לדבר על כשלי השוק והצורך ברגולציה.
שני ענקי המשכנתאות לא הוקמו על ידי יזמים ''קפיטליסטים'' שגילו צורך בשוק לשירות פיננסי ייחודי.
המשרד להגנת הסביבה מגבש הצעת חוק שתאסור על ייצור, יבוא ושיווק של שקיות פלסטיק. במקומן נאלץ להשתמש בשקיות נייר שנקבל בסופר, או בסלי קניה רב-פעמיים.