לפני כשבועיים הסתיים בשעה טובה מסע פרסום נוסף של משרד המסחר והתעשייה לקניית "כחול לבן".
הסיסמה הממוחזרת כבר זקנה, היא נולדה לפני עשרות שנים. יש לה צליל פטריוטי שמעניק לשר התורן חשיפה תקשורתית המעידה לכאורה על תנופת עשייה. לעיתים מוקם "מטה כחול לבן" והשר יחד עם בכירי המשרד מטיילים במפעלים בארץ בליווי מצלמות הטלוויזיה. ברוב המקרים מסתכמת ה"עשייה" בתשלום של עשרות מיליוני שקלים למשרד פרסום מאושר ומוכשר שמבזבז את כספי משלם המיסים על תשדירי שירות בטלוויזיה, ברדיו ומודעות בעיתון. כולם מרוצים מלבד הצרכן שגבו ממנו בעורמה קצת יותר מיסים למימון הקמפיין "קנה כחול לבן". התקציב נגמר. מטה "כחול לבן" נסגר – עד לקדנציה של השר הבא שירצה גם הוא קצת חשיפה לתקשורת...
מסע פרסום מסחרי למוצר מסוים מצביע בדרך כלל על איכויות המוצר, מחירו יחסית למתחרים ומדגיש את התועלת שתצמח לצרכן מהעדפת המוצר על פני מתחריו. המלצה גורפת כמו "קנה כחול לבן" לא מצביעה על שום יתרון לצרכן מהקניה, אלא מנסה בעקיפין לטעת באזרח רגשי אשמה: "בוגד! – קנה כחול לבן".
"יבוא" הפך בישראל, עם השנים, למילת גנאי. לעומת זאת – "היצוא" היה לערך עליון. "יבואנים" הם כמעט פושעים, גוזלי מקומות עבודה. ל"יצואנים" – שירי הלל ושבח – יש לתמוך בהם כספית ולעודדם. נראה שמקור שטיפת מוח זו (שנפוצה גם במדינות אחרות) בכוחם הפוליטי המאורגן של מיעוט תעשיינים מקומיים בשילוב עם משרד ממשלתי שמחפש "עשייה". אם יש צורך ב"חסימה" של יבוא, וב"הגנה" מיבוא – סימן שייבוא הוא רע... והיבואן – נציג הרוע...
ייבוא הוא עסק בדיוק כמו יצוא – אין רעים, אין טובים. הייצוא נועד לאפשר ייבוא – הכנסות מטבע החוץ שמניב היצוא נועדו לממן את הייבוא. אפשר ללמד מהנדס מחשבים לתפור חולצות לעצמו, אך אז יהיה לו פחות זמן לפתח תוכנות מחשב. יהיו לו יותר חולצות שתפר בעצמו, אך הוא יהיה עני יותר. ממסד שמגן על תעשייה מקומית כושלת מפני יבוא הופך אותנו לעניים יותר. אם מפעל סיני יכול לספק לנו חולצות זולות מאשר מתפרה בירוחם – עלינו לקנות מהם את החולצות, בדיוק מהסיבה שמהנדס המחשבים אינו תופר לעצמו חולצה ותושבי חיפה ונתניה לא מגדלים חיטה בעצמם, לא טוחנים קמח ולא אופים בעצמם לחם. אין הבדל בין מסחר בתוך גבולות ישראל לבין מסחר עם חו"ל.
אנחנו לא יכולים להשתמש בכל המוצרים שאנחנו מייצרים. אין לנו צורך בכל כך הרבה טפטפות להשקיה שקיבוץ חצרים מייצר, או תרופות שחברת טבע מייצרת – עודף המוצרים האיכותיים נמכר לצרכנים בחו"ל ובכסף שמתקבל אנחנו רוכשים חיטה אמריקאית וחולצות מסין. הרווח מהיצוא מממן את היבוא.
"הגנה על תוצרת הארץ" אינה מטיבה עם כלכלת ישראל. המדיניות היחידה שעשויה להיטיב ולהעלות את רמת החיים היא זו המכוונת ליצירת תנאים שיגדילו את ההשקעות. גידול בהשקעות יוצר מקומות עבודה חדשים, מעלה את פריון העבודה ואת כוח הקניה של השכר.
לכן, צריך להכריז על מדינת ישראל כאזור חופשי ממכס. כן, סוף למסלול האדום בנתב"ג. אם נהנה ממחירי יבוא זולים, נקנה את החולצות הזולות בסין – בכסף שנחסוך על החולצות נוכל לקנות מוצרים ושירותים נוספים מחברות ישראליות, או להגדיל את חסכונותינו. החסכונות הם המקור להשקעה במשק. השקעה יוצרת עושר. היבוא הזול מאלץ מפעלים ישראלים להתחרות במחיר ורובם עושה זאת בהצלחה מרשימה.
הצרכן הישראלי אינו מזיק למדינה אם הוא מעדיף לפעמים תוצרת חוץ. הנזק למדינה נגרם על ידי משרד המסחר והתעשייה שמבזבז את כספי האזרח. בסיסמה "קנה כחול לבן" מתבטאת ההשקפה שהשלטון ואלה שחשים כ"עילית חברתית" צריכים לחנך את הציבור הנבער ולהשפיע על ההמונים בסיסמאות רגשניות. הממשלה לא צריכה לבזבז את כספינו על עידוד "כחול לבן". שבעה מיליון צרכנים בישראל נבונים מספיק כדי לדעת מתי לקנות מתוצרת מקומית ומתי להעדיף מוצר מיבוא.
מוטי היינריך