שבת, 12 פברואר 2022 18:28

האם האופניים שלכם באמת "שלכם" – ואיך זה קשור לליברמן?

על מה מבוססת זכותכם למכור את האופניים או את המקרר המשומש שלכם? למה אתם רשאים לנקוב בכל מחיר שתרצו עבורם? למה כל הרווח שלכם?

2025

יש להניח שמכרתם פעם דירה, מכונית, או אולי רק אופניים או משהו קטן אחר שיצרתם או גידלתם במו ידיכם.

איך העזתם לדרוש תשלום עבור המוצר שהצעתם למכירה? מי קבע שיש לכם בכלל זכות לדרוש תשלום? הרי יש אנשים שם בחוץ שהמוצר חשוב להם מאד. כה נחוץ להם עד שהם מוכנים לוותר על שעת איכות עם הילדים כדי לעבוד קשה יום אחרי יום ולפעמים שנים, כדי לגרד את הכסף ולשלם לכם.

התשובה האינטואיטיבית שלכם תהיה בוודאי: "האופניים שלנו" – לכן זכותנו למכור אותם.

ואיך החלטתם על המחיר שאתם דורשים עבור המקרר הישן או האופניים שהעמדתם למכירה? בדקתם כנראה ביד2 כמה אחרים מבקשים, או בררתם את מחירו של מקרר חדש והפחתתם משהו ממחירו – הפחתה שמייצגת את הבלאי של המקרר עקב השימוש הממושך שלכם במקרר. נו, וכמה כסף ביקשתם עבור המקרר המשומש שלכם? קרוב לוודאי שניסיתם לנקוב במחיר קצת יותר גבוה – אולי יגיע קונה שממש "לחוץ" לקנות את המקרר שלכם כבר היום. תאוות הכסף שלכם, ה"גרידיות" ממש מגעילה. מהיכן נובעת "הזכות" החצופה שלכם לדרוש מחיר "גבוה" עבור המקרר המשומש?

אתם עד כדי כך גרידים שתגובתכם להצעת מחיר נמוכה מהציפיות הייתה במקרה הטוב: "חפש את החברים שלך". אפילו ח"כ תמר זנדברג "החברתית" (הסוציאליסטית) הייתה "מנפנפת" קונה "לחוץ" לדירתה, שעמדה למכירה, אילו הציע מחיר "נמוך מידי". היא לא הייתה "מתחשבת" במצוקת הדיור שלו. מאין צמחה לה הזכות "להתעלם מצרכיו של האחר"?

בשלב זה, חלק מהקוראים, כבר מזהה שקיימת "בעיה" – המציאות ממש ג'ונגל; לחלקנו יש וודאי גם פתרון אינטואיטיבי שנובע מהאידיאולוגיה שהוטבעה בנו מילדות – צריך חוק שיקבע כמה מותר לדרוש על חפץ משומש: מקרר משומש, דירה יד-שניה – הכול. הממשלה והכנסת צריכים להגן על הציבור מהגרידיות של תמר זנדברג כאשר היא חובשת כובע של מוכרת דירה או מוכרת של האופניים החשמליים שלה. תמר זנדברג כמשל לכולנו.

לתמר ברור כי יש לה זכות קניין ברכושה

זכות הקניין התגבשה באופן טבעי מרגע שהאדם הקדום גורש מגן עדן. בגן העדן לא היה צורך בזכות קניין כי כל הנדרש לקיום האדם היה שם בשפע בלתי נדלה. בגן העדן לא היו מוצרים במחסור. מחוץ לגן העדן המיתולוגי החיים אינם דבש – כל מוצר נמצא במחסור ואינו עומד לרשותנו ללא מאמץ.

ההכרה בזכות הקניין התגבשה באופן טבעי בין בני האדם – לא בזכות חקיקה. האיש הקדמון הכריז עוד בטרם התפתחה שפת אנוש: "המערה הזאת, בה אני חי, 'שלי' היא כי אני הראשון שהפכתי אותה לבית". לפניו, אף אחד לא שכן באותה מערה – לא הייתה עליה תביעת בעלות מוקדמת. ההכרזה לא מנעה, במקרים רבים, ניסיון השתלטות בכוח של קדמון אחר על המערה. בתהליך איטי וממושך למד האדם שהשתלטות בכוח עלולה להיות יקרה ואף לעלות לו בחייו (גם פציעה, הייתה לרוב – גזר דין מוות) – "זול" יותר ומסוכן פחות לחפש מערה אחרת או ליצור אחת יש מאין.

אי הכרה הדדית בזכות הקניין הייתה מובילה למחלוקות דמים מתמשכות בין בני האדם כבר בשלב מוקדם בהתפתחותנו. האדם הקדום הגיע למסקנה, בדרך איטית של ניסוי וטעיה, כי הכרה הדדית בקניין פרטי היא דרך מועדפת להבטחת שרידותו, לפחות מול שכניו הקרובים. חשיבות זכות הקניין בקרקעות עלתה מדרגה בתקופה הניאוליתית ("המהפכה החקלאית) במהלכה האדם החל לייצר מזון בעצמו ביישובי קבע ולא רק נדד, ליקט מזון, וצד חיות.

זכות הקניין היא נדבך מוסרי והכרחי להתפתחות החברה האנושית. ללא ההסכמה הטבעית על זכות הקניין לא היה מתפתח עקרון "חלוקת העבודה" לפיו אנשים מתמחים בעשייה בה יש להם יתרון, או מתמקדים בעיסוק בו הם יעילים יותר (division of labor). ההתמחות מאפשרת לאדם ליצור מוצרים מעבר לנדרש לו עצמו ובעודף המוצרים לסחור עם אנשים אחרים. לעומת זאת, בחברה ללא זכות קניין פרטית לא ייתכן מסחר בין אנשים, שום מצרך אינו "שלנו" ומיד עם ייצורו או ליקוטו מהטבע זכותו של כל אחד לבזוז מאתנו (וזה לא ייחשב לביזה כפי שאנחנו לא באים בטענות אל האריה או הצבוע) – בהעדר זכות קניין מוסכמת, כל פרט היה מייצר רק לצורכי הקיום המידיים שלו. כלומר, האדם היה מתקיים ברמה של כל בעל חיים אחר בטבע.

הסכמה טבעית זו על זכות הקניין הפכה לנחלת הכלל, אך כמובן לא הבטיחה חסינות מפני מיעוט שתמיד קיים – פורעים, גנבים, שודדים. אלה תמיד היו מיעוט והוקעו מהחברה האנושית כי הפרו את זכות הקניין. ללא הסכמה על זכות הקניין הפרטי – האדם לא היה מתפתח לייצור-על. שום בעל חיים אחר בטבע לא ביסס הסכמה מסוג זה בין הפריטים העמיתים. ישנן חיות שמסמנות "בעלות" על טריטוריות, אך סימון זה אינו מוסכם על חיות אחרות מאותו פריט. מתקיים איום תמידי מחיות אחרות, למרות "סימון" הטריטוריה.

ההכרה בזכות הקניין, ועיקרון חלוקת העבודה שהתפתח מהזכות – הם שהפכו את האדם ל"חיה חברתית" מהמעלה הראשונה. האדם למד לנהוג בכבוד באחרים וברכושם כדי להגדיל את רווחתו האישית. התקדמות החברה האנושית התבססה על יחסי מסחר הדדיים, מרצון חופשי, בין אנשים לאורך אלפי שנים. היו כמובן גם תקופות אפלות של כפיה, ניצול ועבדות באזורים ובזמנים מסוימים. אבל, שיתוף הפעולה ויתרונות המסחר החופשי ללא כפיה גברו.

זכות קניין טבעית, מאז ומקדם, נקבעה במספר דרכים: ניצול משאב טבע מוגדר שאין עליו תביעת בעלות מוקדמת של מישהו אחר – Homesteading (היאחזות), דרך אחרת היא ייצור מוצר במו ידנו (כמו פירות שליקטנו, שלל ציד, בניית מחסה או כד חרס שיצרנו), והדרך השלישית היא קניית המוצר מבעליו הקודמים (או קבלתו כמתנה). כמובן שייתכנו מחלוקות כמו "מי הגיע קודם למערה", או "תוכיח שקנית את השור (או את הקורקינט) מבעליו הקודמים".

"המערב הפרוע" באמריקה של פעם הוא מיתוס, מעולה לסרטי קולנוע. אבל, הסדר החברתי במערב צפון אמריקה נשמר באדיקות – הרבה לפני ששלטון החוק הגיע לשם. מחקרים רבים בעשורים האחרונים מוכיחים כי רמת הפשיעה ב"מערב הפרוע" הייתה נמוכה מאשר באזורים מקבילים שכבר הוכפפו לחוק הכלל-אמריקני.

הדירה שתמר זנדברג מכרה הייתה בבעלותה בתוקף זכות קניין טבעית, גם אילו לא היה קיים חוק מדינה. מנגנוני העזר המודרניים להוכחת בעלות (כמו רישום בטאבו) רק נועדו להקל במניעת מחלוקות על זכות זו, אבל לא הם שיצרו את זכות הקניין.

זכות קניין היא זכות בסיסית שנתפסת גם אינטואיטיבית. ילד בגן הילדים יודע שצעצוע שהביא מהבית לגן הוא שלו בלעדית. רק הוא רשאי להחליט מתי ואיך לשחק בו, או להרשות לילד אחר לשחק. על זכות קניין יש נכונות להגן בכוח. וכך יעשה גם הילד שהביא את הצעצוע מהבית – לילד אחר שיחטוף ממנו את הצעצוע מגיע מכות. משאל בין ילדים אחרים בגן יאשר ברוב קולות התנהגות זו. אם הגננת תיקח בכוח את הצעצוע מהילד בעל הצעצוע, ובשם "הצדק החברתי" תעבירו לרשות ילד "נזקק" אחר – בעליו הפעוט של הצעצוע יפרוץ בבכי במקרה הטוב, או יבעט ויִנְשַׁךְ את הגננת במקרה הרע – מגיע לה...

למוצר אחד ייתכנו מספר בעלים שרכשו יחד במשותף את זכות הקניין. במקרה זה, לאף אחד מיחידי השותפים אין זכות קניין בלעדית.

אם האופניים שייכים בלעדית לתמר הרי שיש לה זכות בלעדית להחליט מה ייעשה בהם: היא רשאית למכור את זכות הקניין לאחר, לתרום אותם לאחר, לפרק את האופניים ולמכור את חלקיהם בנפרד, או אפילו להשמידם. האופניים בבעלותה וסביר שתפעל בדרך שתשפר את רווחתה האישית (לא בהכרח רווחה חומרית, כמו במקרה שתעדיף לתרום).

האם יש זכות מוסרית למישהו אחר לכפות על תמר כיצד לנהוג בקניינה (אפילו כפיה בדרך דמוקרטית)? מדינה הרי יכולה לחוקק כל חוק שפוליטיקאים חפצים בו. אם כך, לא מופרח לדמיין חוק לפיו אופניים ייחשבו למוצר חברתי שמניב תועלת חיובית לכדור הארץ בזכות היותם תחליף ירוק שתורם למניעת "משבר האקלים". החוק יחייב לתקן אופניים, יאסור על זריקת אופניים ישנים, יחייב למכור אופניים יד2 במחיר ממשלתי נמוך (ירידת מחיר של 20% על כל שנת שימוש שלכם באופניים). חוק כזה יהיה כמובן חוקי דמוקרטית, אבל אינו מוסרי בעליל – הוא פוגע בזכות הקניין הפרטי.

כמה שווה זכות הקניין שלכם במוצר? בדיוק המחיר שאחרים מוכנים לשלם עבורו ואתם מסכימים לו. כל כפייה עליכם למכור במחיר נמוך מזה היא פגיעה מוחשית מאד בזכות הקניין – החרמה בכוח של חלק מקניינכם.

הבה נניח שלתמר יש אופניים ייחודיים, ממש נדירים. בכל רמת אביב אף אחד לא מוכר אופניים כאלה. האם אפשר להגדיר את תמר כמונופול מקומי ברמת אביב בשוק האופניים הייחודיים יד שנייה? הרי תמר עלולה לנצל את מעמדה המונופוליסטי כדי לגרוף "רווח מונופוליסטי עודף" על מכירת האופניים. האם רשות התחרות רשאית לנגוס בחלק מקניינה באמצעות אילוץ מחיר נמוך ממחיר השוק בגלל היותה מונופול?

אם החלטנו לחיות בחברת חופש בה לאף אחד אין זכות כפייה על האחר, חברה שהיחסים בין חבריה מבוססים על הסכמה הדדית – הרי שפגיעה בזכות הקניין של האחר היא פגיעה בזכות-בסיס אנושית, שנייה בחשיבותה לפגיעה פיזית באדם.

ללא הכרה בזכות הקניין הפרטי אין לכם זכות למכור את האופניים "שלכם", כי הם לא "שלכם". הגננת שלקחה את הצעצוע מבעליו, הילד שהביאו מהבית, ונתנה אותו לילד אחר בשם "צדק חברתי" – פגעה בזכות הקניין, גרמה לעוול מוסרי. הגננת אמורה הייתה להסביר לילדים שהצעצוע שייך לעידן וזה רשאי לעשות בו כרצונו: לשתף ילדים אחרים – רק אם ירצה; "לא יפה" לכפות על עידן שיתוף בכוח. הילדים היו מבינים הסבר זה טוב מהצביעות החברתית והפייק-מוסר עליו התחנכנו – אנחנו והגננת.

האם זכות הקניין מתבטלת אם למוצר יש בעלים-שותפים רבים? האם זכות הקניין של אנשים שמחזיקים ברכוש באמצעות חברה בע"מ, או חברה ציבורית, נחותה מאשר זכות הקניין של תמר זנדברג באופניים שלה? האם לשכנים של תמר זנדברג מותר לכפות עליה ולהשתמש באופניים שלה, לפגוע בקניינה – בנימוק שתמר עשירה מהם? האם מותר לפגוע בזכות הקניין של אדם בגלל שהוא מוכשר ועשיר מאחרים? האם זכות הקניין מתבטלת אם אנחנו בעלים יחידים של מוצר ייחודי בכל העיר או המדינה ("מונופול")?

האם אנחנו רשאים מוסרית לדרוש מהגננת שתחרים את הצעצוע של עידן ותיתן לנו לשחק בו "רק קצת"?

אז בשם איזו זכות מוסרית רשאי שר האוצר אביגדור ליברמן לכנס את בעלי רשתות השיווק, לאיים עליהם במרומז כי ימצא דרך לגזול את רכושם אם לא יסכימו לוותר על חלקו "מרצון", לאיים כי ישסה בהם את המוסד הלא-מוסרי המכונה בלשון אורווליאנית "רשות התחרות" (ביטוי המייצג למעשה את היפוכו).

אוסם, שופרסל, רמי לוי ורבים אחרים הם בעלי זכות הקניין הבלעדית במוצרים שהם מוכרים. זכותם למכור את זכות הקניין במוצר בכל מחיר שמישהו אחר מוכן לשלם וגם להרוויח כל רווח שיפיקו. בדומה לתמר זנדברג שרשאית למכור את האופניים שלה ואת דירתה בכל מחיר שתדרוש – צריך בצד השני קונה שמוכן לשלם את המחיר. מכאן נובע שתמר רשאית להרוויח כל רווח שיפול בחלקה מהמכירה. כל רווח, גם אם יהיה "גדול מאד" שייך לה בלעדית.

רשתות השיווק, היצרנים, היבואנים – אינם "הרעים" בסיפור. הגננת רעה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

 

ועוד הערה...

גרסתו הקיצונית של הסוציאליזם התקיימה לאורך כ-70 שנים בגוש הקומוניסטי שלא הכיר בקניין פרטי. ואכן, רווחת האדם התדרדרה, המרקם החברתי התפורר עד לקריסת אימפריות הרשע.

מראשית המאה העשרים אנחנו חווים "אידיאולוגיה אפלה" מתמשכת, חסרת תקדים היסטורי בהיקפה מבחינת פגיעתה בזכות הקניין. המודל הקיים של "סוציאליזם מתון", רואה כמוסרי החרמת חלק נכבד מרכושו של כל אזרח. הדמוקרטיה לא מכירה בזכות קניין מלאה של האדם לרכושו. נציגי הרוב בפרלמנט מחליטים איזה חלק מזכות הקניין מותר להחרים מכל אזרח, בעיקר באמצעות מיסים. מודל זה הוא נחלת כל המדינות. גם בסוציאליזם חברתי מתון – מדינה שתגזים בו... תקרוס. לתשומת ליבה של תמר זנדברג ותומכיה.

עודכן לאחרונה ב שבת, 12 פברואר 2022 18:59
Toren
מתכון להריסת כלכלה פורחת נוסח צ'ילה תואמת זנדברג ושות'
MARIA RIVERA from Chile is the equivalent of Tamar Zandberg who dare to drink the public money and enjoys privileges of public servant who produces 0 and intends to force the private sector to leave business behind and move to a free country www.emol.com Propuesta de disolucion de los poderes del Estado es rechazada de forma unanime en comision
1
מיכל
אני מסכימה חלקית
בארה"ב המדינה הכי קפיטליסטית שיש, המחירים הרבה יותר סבירים, ואין תחושה של עושק בכל פעם שאת רוצה לקנות משהו, אלא תחושה של תמורה הוגנת בעד מחיר הוגן, כי שי מספיק תחרות מה שכאן אין.
0
מילטון
תחרות
מוטב לשר האוצר לשאול מדוע המכולת הקטנה של פעם הולכת ונכחדת? מדוע הרשתות פורחות על חשבון החנויות הבודדות והפרטיות? מדוע לא קמים לאוסם מתחרים רבים?
את התשובות יימצא בריבוי חקיקה שמייצר חפיר נוח לגדולים, במיעוט בנקים שמונע הקצאת אשראי לעסקים קטנים, בריבית אפסית שמאפשרת לגדולים גיוסי הון עצומים בזיל הזול שמאפשרים להם לדחוק את הקטנים בקלות, ובאינספור בירוקרטיות שמייצרות לכל עסק תקורה פקידותית וטכנולוגית יקרה שבהכרח מייצרות יתרון לגדולים על פני הקטנים.
רשות התחרות והאוצר צריכים לעסוק בהקלה בלתי פוסקת על הקטנים והיזמים החדשים דרך ביטול התערבות ממשלתית שמייצרת תועלת בינונית ונזק רב.

3
לוי.
מעט הבחנות יותר דקות + בדיחה.
גנבים ושודדים - גם הם מכירים בזכות הקניין של קורבנותיהם. אין הם אומרים לקורבן - הנכס שגנבנו ושדדנו ממך איננו בכלל שלך, כי לא קיים קניין פרטי (בזה התמחה הקומוניזם, שכפר בעצם קיומה של זכות הקניין). הם רק לא מכבדים את הקניין הפרטי של הזולת. הם מפרים את זכות הקניין.

עבדות - הוא הדין במחזיקי עבדים. הם בהחלט ראו בעבד קניין. שלהם. חטאם היה שהם החילו את המונח 'קניין' גם על בני אדם. הם הפרו את הזכות לחרות של העבדים.

מחלוקות - כמו "מי הגיע קודם למערה", או "תוכיח שקנית את השור (או את הקורקינט) מבעליו הקודמים" לא כופרות בזכות הקניין. נהפוך הוא - הן מקבלות זכות זו ללא עוררין. המחלוקת היא למי בדיוק קיימת הזכות, לפלוני או לאלמוני.

ברית המועצות הקומוניסטית - בדיחה שהנשיא רונלד רייגן אהב לספר: בברית המועצות יכול היה גם אדם פרטי לרכוש מכונית, אבל התור לקבלתה ארך שנים. רוסי נכנס לסוכנות רכב ומבקש לקנות מכונית. הוא משלם את הסכום המבוקש, והמוכר אומר לו שיקבל את המכונית, כמקובל, בעוד 10 שנים. שואל הקונה: בבוקר, או בצהריים ?
משתומם המוכר: חבר, זה בעוד עשר שנים, מה זה משנה לך אם בבוקר או בצהריים ?
עונה לו הקונה: תראה, האינסטלטור אמור להגיע בבוקר.

1
נתן
מאמר מעולה, תודה מוטי
יש פה הרבה פנינים. אחלה של מאמר.
0

3000 תוים נשארו