שני, 08 ספטמבר 2008 00:00

מי מפחד מדפלציה?

דפלציה היא ירידת מחיר מוצרים שמאפשרת לנו לרכוש יותר מוצרים באמצעות כספינו.  מדוע עליה בערכו של הכסף בארנק שלנו זו תופעה רעה שצריך "להילחם בה". ואילו אינפלציה "מתונה" ששוחקת את ערך כספנו "טובה"?

דפלציה היא ירידת מחיר מוצרים שמאפשרת לנו לרכוש יותר מוצרים באמצעות כספינו. מעולם לא הצלחתי להבין מדוע עליה בערכו של הכסף בארנק ובחשבון הבנק שלנו זו תופעה רעה שצריך "להילחם בה". ואילו ירידה בערך חסכונותינו כתוצאה של אינפלציה "מתונה" היא תופעה חיובית שמתפקידו של הבנק המרכזי לשמר. האינסטינקט הטבעי שלי גורס שכאשר יש התנגשות בין טובת הפרט לבין טובת "הכלכלה" והמדינה – משהו דפוק במערכת. משהו מעוות, ואם יוסר העיוות אז דפלציה שטובה לאזרח תהיה גם טובה ל"כלכלה".

הדפלציה הטבעית מאז המהפכה התעשייתית

200 השנים האחרונות מציינות ניצחון של מוח האדם על מגבלותיו של גוף האדם: אפשר לנוע למרחקים גדולים מאשר טווח הריצה שלנו או טווח הרכיבה על סוס באמצעות רכבת או מטוס; אפשר להעביר מסרים מהר ורחוק מאשר במכתב שנשלח בכרכרה ואפשר לייצר לחם בכמות גדולה באלפי מונים מאשר ייצר האיכר בכפר בזכות מכונות, דשנים, הדברה ואחסון. יצירתיות המוח האנושי על רקע התרחבות הדרגתית של חופש הפרט מעריצות משטרי דיכוי משעבדים, הביא לזרם מואץ של המצאות טכנולוגיות. הגנה על זכות הקניין אפשרה לאנשים לסחור בתוצר עבודתם ולצבור את פירות עמלם. קפיטליזם.

הפיתוחים הטכנולוגיים, המסחר הבינלאומי והתחרות הקפיטליסטית על ליבו וכיסו של הצרכן מוזילים באופן קבוע מוצרים ושירותים בקצב גובר והולך. אם לפני מאתיים שנים יכול היה בעל מלאכה באנגליה (נגר, מסגר וכד') לרכוש כ- 26 ככרות לחם (של 400 גרם) תמורת שכר של שבוע עבודה, הרי שכעבור מאה שנים אפשרה הכנסתו השבועית רכישה של 240 ככרות לחם. כך גם כיום: מחירו של מסך טלוויזיה LCD התכווץ ל-1/3 ממחירו לפני 6 שנים. אנחנו מפיקים כיום יותר תועלת ממחשב שעולה כ- 1,000 דולר מאשר ממחשב ענק שעלה מיליוני דולרים רק לפני 40 שנה.

אנחנו נמצאים מזה זמן רב בעידן של מחירים יורדים עבור מוצרים ותיקים, ומסוגלים לקנות יותר מוצרים תמורת פחות שעות עבודה. דפלציה טבעית ומבורכת שמעלה בקביעות את רמת החיים ותוחלת החיים של האוכלוסייה על פני כדור הארץ.

הדפלציה הטבעית שנובעת מצמיחה כלכלית אמיתית אינה מקטינה בהכרח את שכר העבודה. להיפך, השכר עולה בזכות הגידול בפריון העובד שמסוגל לייצר בעזרת חידושי טכנולוגיה יותר מוצרים באותה שעת עבודה. יש כמובן גם תקופות בהן היצע העובדים בתחומים מסוימים גדל באופן שאינו מאפשר הגדלת שכר. לדוגמה: הסרת כבלי הקומוניזם הסיני והגדלת חופש הפרט בסין לפני כ- 30 שנה, הגדיל את היצע פועלי הייצור בעולם ולא אפשר העלאת שכר לפועלי ייצור במדינות אחרות. התרחבות החופש בסין תרמה לדפלציה והניבה ברכה לעולם. מחירי המוצרים שיורדים העלו את רמת החיים גם מחוץ לסין. למה זה רע?

דפלציה שנובעת מחסכנות

"מומחים" מתריעים לאחרונה על הנטייה הגוברת של צרכנים במערב (בייחוד בארצות הברית) לחסוך בהוצאות ולהגביר את רמת החיסכון. הממשלות מדפיסות טריליוני דולרים אבל הציבור אינו משתף פעולה וחוסך את הכסף. כלומר, הצרכן מעדיף לשמור כסף מזומן במקום מוצרים. אם בגלל חשש מימי סגריר ורצון לבנות "כרית ביטחון" או בגלל הערכה שהמחירים ירדו ואז יוכל בעתיד לרכוש יותר מוצרים בכסף שנחסך.

ה"מומחים" טוענים שהעדפה רצונית זו של הציבור הרסנית לכלכלה כי הקטנת הביקושים גורמת לפשיטת רגל של תעשיות שנתקעות עם מלאים גדולים. יצרנים לא מסוגלים לעמוד בהורדת המחירים הנדרשת על ידי השוק, פושטים רגל ומגדילים את האבטלה. ריבוי מובטלים מקטין עוד יותר את הצריכה ומעודד את הדפלציה. אבל המומחים לא שואלים את השאלה המתבקשת: מדוע נוצרת אבטלה כאשר הצרכנים מגדילים את החיסכון?

הרי הנהלת המפעל יכולה להוריד לכאורה את שכר העבודה, אשר יחד עם הירידה במחיר חומרי הגלם – תאפשר למפעל להמשיך לייצר ולמכור את המוצרים במחיר הנמוך שהשוק דורש. כלומר, החסכנות של הצרכן צריכה לגרום לירידת מחירים ובמקביל גם לירידת שכר כללית. התוצאה במקרה כזה (אם הממשלה לא הייתה מדפיסה כסף) היא הגדלת ערכו של הכסף שבידנו. במקרה זה, גם אם שכרנו ירד, נוכל עדיין לרכוש את אותה כמות של מוצרים ושירותים כי גם המחירים ירדו. שינוי העדפות של ציבור הצרכנים שגורם לביקוש גבוה לכסף למטרת חיסכון אמור בסך הכול לגרום לעליה בכוח הקניה של המטבע (אפשר לקנות באותו סכום יותר מוצרים). התהליך אמור היה לגרום לשיווי משקל חדש עד שהגידול בפיקדונות הציבור בבנקים וירידת הריבית הטבעית (בגלל היצע גדול של חסכונות) תעודד יוזמות ופיתוחים חדשים וסיבוב חדש של צמיחה בריאה. צמיחה על בסיס מינוף נמוך של הבנקים שעשירים בפיקדונות. מה רע?

האבטלה שנוצרת בתהליך זה לא נגרמת "בגלל הדפלציה", אלא בגלל חוקי העבודה שלא מאפשרים הקטנת שכר: הסכמים קיבוציים, חוקי שכר מינימום, האיסור על "הרעת תנאים", ריבוי עובדי ציבור שמועסקים על ידי הממשלה ובמונופולים ממשלתיים (נמל, חשמל, מים), חקיקה שהעניקה כוח כפיה לוועדי עובדים ועוד.

חוסר היכולת הפוליטית להילחם בקבוצות הלחץ הכלכליות והעדר אפשרות כלשהי לשנות את חוקי העבודה "המתקדמים", מאלצים את הפוליטיקאים "להילחם" בדפלציה. מלחמה ללא צורך אמיתי. הדרך בה "נלחמים" בדפלציה היא באמצעות הדפסת כסף והורדת ערכו – יצירת אינפלציה "ברוכה". כלומר, הדבקות ב"הגנת העובדים" גורמת בסופו של דבר לפגיעה כלכלית בכל האזרחים למעט במספר מצומצם של סקטורים חזקים באמת כגון עובדי נמל, חשמל (ואולי גם עובדי בנק ישראל...) שמצליחים להדביק את קצב האינפלציה בעזרת תוספות שכר.

דפלציה בגלל הפחד של הבנקים להלוות כסף

בשנים האחרונות חזינו כיצד הבנקים המרכזיים בעולם ניצלו את יכולתם "לשלוט בריבית" והנהיגו ריבית נמוכה במיוחד כדי לסייע לממסדים הפוליטיים לדחות משבר כלכלי או "להיחלץ" ממשבר קודם. הריבית הנמוכה יחד עם החקיקה הסוציאלית (בארה"ב) שחייבה בנקים להלוות גם ל"שכבות החלשות" הרחיבה את היקף האשראי ועודדה נטילת סיכונים על ידי יזמים ועל ידי הציבור הרחב. כל אחד בנה על ההנחה שיימצא מישהו שיקנה ממנו את הבית או המיזם במחיר גבוה יותר. עד שמישהו אמר: "אני לא קונה" ואז התחילה ההתמוטטות.

כאן התחיל תהליך בו משקיעים וצרכנים איבדו את האמון בתעשיות ובמוסדות מסוימים. במקרה כזה דואג השוק לחלוקה מחדש של המשאבים הכספיים האמיתיים. כלומר, למכור מניות של חברות בהן איבדנו את האמון, לשמור על הכסף ולאחר מכן לקנות מניות של חברות יציבות יותר. בתהליך זה חייבים להימחק מהשוק חברות ועסקים שאין הצדקה לקיומם, שאף אחד לא מעוניין במוצרים שלהם, או כאלה שלא מכרו מוצרים אמיתיים אלא בלופים. הבנקים המלווים סופגים הפסדים ומצמצמים את האשראי. בתנאים אלה אמורה הריבית לרדת ללא "סיוע" של הבנק המרכזי כי הביקוש להלוואות יורד וגם מידת הזהירות במתן אשראי של הבנקים היציבים עולה. לא הדפלציה היא הגורם למשבר, אלא הריבית הנמוכה מלאכותית וההגדלה המטורפת של כמות הכסף על ידי הממשלות. כעת, שלב התכווצות האשראי מזין דפלציה אשר "מנקה" מהשוק את העסקים המלאכותיים שמלכתחילה לא היה להם זכות קיום. מה רע?

הפחד מדפלציה

מעורבות הבנקים המרכזיים והממשלות בכלכלה (ובחוקי העבודה) אינה מאפשרת דפלציה "ברוכה" ומעוותת את התהליך. ירידת מחירים נומינלית גורמת לכך שעולה הערך הריאלי של חובות שחלקם הגדול נוצר ב"עידוד" ממשלתי. התהליך מלווה גם בירידה בהכנסה הריאלית בגלל אבטלה שגדלה (כי אסור להקטין שכר). צרוף העיוותים גורם לירידה ביכולת הפירעון של חובות ומביא להתמוטטות הסקטור הפיננסי שעוסק בתיווך בין חוסכים ללווים. סקטור זה פועל ברמת מינוף גבוהה במיוחד (בחסות הממשלות). פוליטיקאים יודעים כי אם הציבור ייווכח שחסכונותיו ירדו לטמיון זה יביא לסופה של המערכת הפוליטית והעסקית שמקושרת אליה.

במשטר של כלכלה חופשית, בו גם שוק העבודה חופשי ממגבלות, דפלציה אינה "רעה". מדובר בתהליך התאמה ותיקון של השווקים – במסע ארוך לשיפור רמת החיים של כולנו בין אם כתוצאה של שכלולי טכנולוגיה או בין אם בתהליך שמכווץ בועות כלכליות לגודלן הטבעי.

המשטרים בעולם כיום אינם חופשיים כלכלית, וכאשר אי אפשר להקטין שכר עבודה (בגלל "הרעת תנאים" וחוקי שכר מינימום) אז עומדת בפני התעשיין רק אפשרות אחת – לסגור את העסק. נוח להאשים את הדפלציה ולא את משטר מדינת הרווחה ואת חוקי העבודה "המתקדמים".

דפלציה אמורה להזיק יותר ל"רעים" – לקבוצות לחץ מקושרות בבנקאות ובתעשייה שבנו עסקים על אוויר ועל מינוף גבוה, לבנקים שמתקשים לגבות חובות, לעסקים שלא השכילו לייצר מוצר תחרותי. דפלציה אמורה להטיב עם ה"טובים" – בעלי חסכונות שערך חסכונותיהם עולה, צרכנים שמסוגלים לקנות מוצרים זולים יותר. דפלציה היא תהליך כלכלי טבעי בעוד שאינפלציה היא מעשי ידי אדם – פוליטיקאים שמדפיסים כסף. לא מפתיע שעיקר הסובלים מדפלציה נמנים עם "בכירי המשק" ולכן אנחנו מרבים לשמוע על "הסכנות שבדפלציה". הם אלה שקוצרים את פירות "המלחמה בדפלציה" – כספי הסיוע שהפוליטיקאים מדפיסים מגיעים קודם כל אל סקטור זה.


מוטי היינריך










+- הוסף תגובה חדשהתגובות: (צפה ב- תגובות בעמוד זה) בטעינה...

עודכן לאחרונה ב שלישי, 05 דצמבר 2017 05:43
תגובות  
0 #1 אליהו חיפה 2009-10-08 00:00
מקור הדיפלציה
נתחיל בשאלה מהי דיפלציה - דיפלציה היא עליה בשווי המזומן שביד שלך. זה לא משנה כלל מה הסיבה - יצרן מזגנים חדש ויעיל במיוחד, ירידה בשער הדולר או ירידה בביקוש למתכת צהובה כלשהי.

באופן "טבעי" יש דיפלציה של אחוזים בודדים בשנה בגלל התייעלויות שונות, התפתחויות טכנולוגיות, ומעבר לתחומים יותר רווחיים - והכל טוב ויפה.

ואז המדינות עושות סיבוב קטן על הדיפלציה ומדפיסות כסף "כדי לאזן אותה" ולהראות "חברתיים" כי יש יותר כסף לביזבוזים, וארגוני העובדים תופסים על זה טרמפ כדי לסחוט עליית רמת חיים לעובדים חזקים ומקומבנים.

אבל מאיפה הפחד? מאותו מקום שמגיע הפחד מאינפלציה

הפחד הוא לא מדיפלציה "טבעית". הפחד הוא מדיפלציה מלאכותית.
באופן טבעי השוק מסוגל פחות או יותר לאזן את עצמו, אבל זה לא מספיק.

אפילו אם יש אינפלציה "בינונית" של 10% בשנה - אנשים סובלים אבל מסתדרים, מתחילה מסחרה של "תוספת יוקר", ואין משבר. המשבר מתחיל כשיש אינפלציה גבוהה ומהירה. כשאנשים בהיסטריה לקנות כי כסף שלהם מאבד ערך.

בצורה דומה, אין בעיה עם אותה דיפלציה "טבעית", אבל כשיש כלכלה אחת (ארה"ב) שגורמת באופן מלאכותי (הדפסת כסף) לדיפלציה מהירה אצל כולם, כולם מפחדים.

למה מפחדים? כי השוק מגיב לאט, יש הרבה הזמנות מראש ותוכניות לעתיד, אבל כשהוא בסוף מגיב, הוא מגיב בצורת משבר חריף והיסטרי.

אז מה עושים?

ממתנים את הדיפלציה המלאכותית. אם הם מדפיסים הרבה, אנחנו גם נדפיס קצת.

אבל זה "לא טהור"
ציטוט
0 #2 אזרח 2009-10-08 00:00
למה הריבית אמורה לרדת?
"בתנאים אלה אמורה הריבית לרדת ללא "סיוע" של הבנק המרכזי כי הביקוש להלוואות יורד וגם מידת הזהירות במתן אשראי של הבנקים היציבים עולה"

נראה לי בדיוק הפוך, במצב של משבר, ללא התערבות ממשלתית, הריבית דווקא אמורה לעלות - כי פרמיית הסיכון עולה (אי-אפשר לדעת מי יקרוס מחר, ולמי בטוח להלוות) והביקוש להלוואות דווקא גדל (כי הרבה חברות נקלעות למצוקת נזילות, וצריכות אשראי בשביל להמשיך לממן את הפעילות שלהן בטווח הקצר, עד שצעדי ההתייעלות שבהם הן נוקטות יבואו לידי ביטוח בשורה התחתונה).
ציטוט
0 #3 יעקב 2009-10-08 00:00
יבילבול בין שתי דיפלציות
אני חושב שאתה מבלבל בין שתי דילפציות, או שני תהליכים שרק אחד מהם הוא דפלציה.
התהליך הראשון הוא תהליך ההתיעלות באמצעי הייצור כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית. התייעלות זא גורמת לירידה במחירי רוב המוצרים הוותיקים, ולהופעת מוצרים טובים חדשים. תהליך זה איננו דפלציה.

דפלציה הוא רק התהליך המוניטרי, בו המחירים של מוצרים זהים (לא מוצרים חדשים) יורדים בגלל ירידה בפעילות הכלכלית והביקוש, ולא בגלל חידושים והמצאות טכנולוגיות של שיפור תהליכי ייצור.
אתה מבלבל בין שני דברים שאינם דומים וקורא לשניהם "דפלציה".
גם הדפלציה האמיתי אינה אסונית כפי שמתארים אותה, אבל לא צריך לבלבל את הדיון על ידי הכללת תופעות שאינן קשורות לעניין.
ציטוט
0 #4 יעקב 2009-10-09 00:00
לא כל ירידת מחירים היא דפלציה
בחיים יש תהליכים טבעיים של עליה ורידה במחירים. מחירי הדירות עולים (בדרך כלל), ולפעמים יורדים. צחירי המחשבים הטלפונים הניידים והמצלמות יורדים כל הזמן, מחירי החיטה עולים לפעמים, ויורדים לפעמים. מחירי הפירות, הירקות והשמלות עולים ויורדים באופן עונתי. לא כל תנודת מחירים מעידה על אינפלציה או דפלציה, אלא על שיגרת חיים - החיים נתונים לשינויים מתמידים.
אינפלציה ודפלציה הם עלייה (או ירידה), חדה בכל המחירים. אני חוזר: תנודה חזקה בכל המחירים לאותו כיוון בזמן יחסית קצר, תנודה שנובעת מהיחס בין הסחורות לאמצעי התשלום (המטבע) ולא מתנועות טבעיות, רגילות.
אפשר לאמור שאינפלציה ודפלציה הם ירידה (או עליה) חדה, תוך זמן קצר, של המטבע, ולא של שאר הסחורות.
ציטוט
0 #5 דוד 2009-10-09 00:00
למוטי היינריך או למי שיכול להרחיב.
מה אתה יכול לספר לנו על הסטגפלציה?
ציטוט
0 #6 X 2009-10-09 00:00
חובות
"הבנקים המלווים סופגים הפסדים ומצמצמים את האשראי" - למה בעל עסק צריך להפסיד מפני שמאן דהוא גנב ממנו? (אי החזר הלוואה כמוה כגניבה). אינך חושב שהמדינה צריכה להיות ערבה לחובות אזרחיה, מתוקף תפקידה כשומרת חופש הקניין? כלומר להחזיר לבנקים את החובות ואז לרדוף בכל העוצמה את החייבים עד להחזר מלא של החוב? הרי גם בעל מכולת לא אשם אם מישהו לוקח ממנו סחורה בלי לשלם.
ציטוט
0 #7 אילון 2009-10-10 00:00
יעקב, בלבלת קצת
פשוט יותר לומר:
אם אינפלציה היא גידול בהיצע הכסף משמע, דפלציה היא ההיפך- הקטנת היצע הכסף
חשוב לזכור! - אפילו אם היצע הכסף נשאר כמו שהוא, עדיין יכולה להיות דיפלציה- שכן מדובר בהיצע הכסף, אך באופן יחסי(!) לכמות המוצרים בשוק. (אותה כמות כסף על פי 2 מוצרים, מחזקת את המטבע פי 2).

הדיפלציה תורמת לחסכונותינו ומאפשרת לנו לצרוך יותר מוצרים באותו סכום כסף. אם הפקדנו כסף בבנק לפני כך וכך שנים, אז לכשנמשוך אותו, נוכל לקנות בו יותר מאשר כשהפקדנו אותו.
ציטוט
0 #8 אפרים 2009-10-11 00:00
דפלציה היא רעה
הדפלציה רעה, כי הדפלציה במשק נובעת ממיתון, ובמקביל לירידת המחירים, חלה ירידה גדולה ב"כמות הכסף במשק".כך שכח הקנייה הכללי של האוכלוסיה קטן למרבה הפלא.
הואיל ובמקביל בתקופת דפלציה "השווי הנקי" של כל האוכלוסיה יורד, ויותר קשה לממש נכסים, רמת החיים יורדת, וזה מה שק'רה בארצות הברית בשנים בין נובמבר 29 למאי 35 - מדד המחירים לצרכן ירד ב 28%.
למיטב זכרוני הצרכן האמריקאי לא חגג בתקופה ההיא.
ועוד דבר: ירידת מחירים כתוצאה מהגדלת היצע ו/או תחרות נמרצת אינה דפלציה.
בדפלציה יש ירידה חדה בביקושים, כשהקטנת ההיצע מפגרת אחרי התהליך עד שנפטרים ממלאים קיימים.
ציטוט
0 #9 אזרח 2009-10-11 00:00
ל14: מה שהממשלה עשתה היא לשדוד
7 מליארד דולר ממשלמי המיסים, ולחלק אותו לבעלי מניות הבנקים.

אפשר לתווכח על השאלה האם היתה לה ברירה או לא, אבל אני חושב שכולנו מסכימים על כך שהיה עדיף להימנע מראש מלהגיע למצב שבו השאלה הזו בכלל עולה.
ציטוט
0 #10 דוד 2009-10-11 00:00
לאזרח (13)
אז מה שהממשלה עשתה ב-1983 -- בוויסות מניות הבנקים ובהסדר הקיבוצים -- הוא פשע?

http://he.wikipedia.org/wiki/ויסות_מניות_הבנקים

http://he.wikipedia.org/wiki/הסדר_הקיבוצים#.D7.94.D7.A1.D7.93.D7.A8_.D7.94.D7.A7.D7.99.D7.91.D7.95.D7.A6.D7.99.D7.9D

"יום השנה - 6 באוקטובר 1983"
http://www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?ArticleId=3655&CategoryId=
ציטוט
0 #11 אזרח 2009-10-11 00:00
ל4: ממש ממש לא
הלוואה נושאת בחובה סיכון, את הסיכון לאי-פירעון.
חלק מהריבית, היא פיצוי על אותו סיכון, ולכן ככל שההלוואה נתנת ללווה מסוכן יותר - כך הריבית גבוהה יותר.

אם המדינה תהיה ערבה לכל ההלוואות, אז הבנקים (וכל אחד שיש לו כסף, למעשה) יחלקו הלוואות בלי שום חשבון לאנשים חסרי כל יכולת החזר, כי מה אפכת להם? משלם המיסים ישלם...

הדבר הראשון שאני אעשה אם חוק כזה יעבור, זה ללכת להומלס ברחוב ולהלוות לו את כל כספי בריבית של מליון אחוז לשנה. כעבור שנה, אתבע מהמדינה את כספי, ואהיה מולטי-מליארדר.
אחר-כך, שהמדינה תלך לחפש את ההומלס הזה ו"לגבות" ממנו את החוב, אולי עוד יישארו לו כמה מטבעות בכיס שיהיה אפשר לחלט.
ציטוט
0 #12 אזרח 2009-10-12 00:00
לX: ראה גם
סיכון מוסרי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%99

וביתר פירוט:

http://en.wikipedia.org/wiki/Moral_hazard
ציטוט
0 #13 אזרח 2009-10-12 00:00
ל X
ההנחה שלך, כאילו **כולם** פועלים בצורה הגיונית, ולא ייקחו ממני הלוואה ב (10 בחזקת 100) אחוז ריבית כשהם יכולים לקחת מהמתחרה הלוואה ב 2 אחוז ריבית, פשוט לא מתקיימת במציאות.

אין לי שום בעיה אם זה שאנשים מתנהגים בצורה לא הגיונית שדופקת אותם, שיהיה להם בכיף. אבל מה שאתה מבקש זה שאני אשלם על ההתנהגות של אותם אנשים, וזה לא יעלה על הדעת.

ננתי בכוונה דוגמאות קיצוניות (למרות שאפשריות לחלוטין), ולא צריך סכום גבוהה, מספיק להלוות שקל אחד בריבית של (10 בחזקת 100) אחוז ל*ליום*, לחכות יום, ואז לתבוע מהמדינה לשלם את החוב, ולהביא אותה לפשיטת רגל (בוודאי אם זה יהיה תקף גם על חוזים שלא נקובים בשקל...).
הנקודה היא שגם בדוגמאות פחות קיצוניות, וגם עם כל מנגנון שתיקח - עדיין ייצא שכאשר *לא ניתן* לגבות את החוב מחייב (כי אין לו, או מכל סיבה אחרת) - הוא ייפול על משלמי המיסים.

אתה בעצם יוצר פה מנגנון שמעודד הלוואות לא אחראיות, כי מה שאני רואה בתור מלווה זה שתי אפשרויות:
1.הלווה יצליח להחזיר את הכסף - הרווחתי.
2.הלוואה לא יצליח להחזיר את הכסף - משלמי המיסים הפסידו.
אני, בתור מלווה, בכל מקרה מרוויח, ולכן אתה נותן לי תמריץ לקחת כמה שיותר סיכון, והלוות בריבית כמה שיותר גבוהה, גם על חשבון יכולת ההחזר (במקום להלוות למישהו אמין בריבית נמוכה, אני הלוואה לאדם הזוי שאין שום סיכוי שיצליח להחזיר לי את הכסף, בריבית גבוהה בהרבה, ומשלמי המיסים ישלמו את החשבון).
אין שום מנגנון שאתה יכול להציע שינטרל את העיוות הזה, אתה יכול רק למתן אותו - אבל הוא תמיד יישאר תחת ההצעה שלך, של ערבות מדינה לחובות פרטיים, ולכן הצעה כזו היא אסון.

המדינה צריכה לספק לאזרחים מסגרת חוקית שבה הם יוכלו לפתור סכסוכים, היא צריכה שיהיה לה מנגנון משפט יעיל שיאפשר לבעל החוב לאלץ את החייב לשלם לו במהירות (בלי סחבת משפטית), והיא צריכה מערכת הוצאה לפועל שתחלט את כל נכסיו של החייב בזריזות וביעילות על מנת להעבירם לבעל החוב. אבל היא *לא* צריכה לחייב אותי ואת שאר האזרחים לכסות את חובם של מי שלא מסוגלים לשלם. בדיוק כמו שהיא לא צריכה לחייב אותי לכסות את הפסדיו של מי שהשקיע הון בעסק כושל.
ציטוט
0 #14 דוד 2009-10-12 00:00
אין דרך להסדיר הכל בחוקים ובאכיפה..
...עובדה.

הבן/בת אדם (לרבות הילדים בהתאם לגילם) צריך להיות אחראי למעשיו ולהיות מסוגל להבחין איפה הוא "מכניס את ראשו". הממשלה לא יכולה להיות שמרתף של הכל ושל כולם.
ציטוט
0 #15 X 2009-10-12 00:00
נ.ב.
במצב הקיים גם ככה בעלי הפקדונות והבנקים דורשים את הכסף מהממשלה במקרה של חובות אבודים. ובצדק, כי לא ייתכן שתהיה אנארכיה כזאת כמו שלא כל אדם נדרש לשמור על הבית של עצמו עם רובה, והמשטרה מטפלת גם במקרה שמישהו משאיר דלת לא סגורה. פשוט זה עניין שצריך לעגן ולהסדיר בחוקים ובאכיפה.
ציטוט
0 #16 X 2009-10-12 00:00
ל-21
קודם כל אתה צריך שיהיה לך כסף פנוי להלוואה ובכמות משמעותית, דבר שאין אצל מרבית האנשים. דבר שני אתה צריך להציע ריבית אטרקטיבית כדי שילוו ממך ולא ממישהו אחר, כך שאתה לאיכול להלוות בסכום אינסופי ולא בריבית אינסופית.

דבר שני אתה מתעלם מכך שמין הסתם יהיו חוקים שאם לא יענו עליהם אז המדינה לא תכיר בהסכם ההלוואה. למשל אולי חוק ביטוח חיים חובה להלוואה מעל סכום של השכר הממוצע לאורך שנה אחת.
ציטוט
0 #17 אזרח 2009-10-12 00:00
ל17: אבל **בפועל** משלם המיסים ישלם
בפועל, במציאות, יהיו אנשים לא אחראיים שייקחו על עצמם חובות בלתי אפשריים. (ע"ע ההומלס מההודעה הקודמת).

יהיו אנשים נצלנים (כמוני) שישמחו להלוות סכומים עצומים בריביות מטורפות לאותם אנשים לא אחראיים מהסעיף הקודם .

משלמי המיסים יצטרכו, לפי המודל, לכסות את החובות האינסופיים האלו, ואחר-כך לרדוף אחרי החייב ולגבות ממנו את הכסף. הם לא יצליחו לגבות ממנו את הכסף (אין לו), הם יעבידו אותו בעבודות כפייה עד סוף ימיו? סבבה, אין לי שום בעיה, חוץ מהבעיה הקטנה שכל הערך שהוא יצליח לייצר בעבודות הכפייה האלו, לא יגרד אפילו קצת את הסכום העצום שמשלמי המיסים שילמו לי (לא סתם הוא הומלס).

אתה מציע הצעה, שמאפשרת לי אישית לקבל לידי את כל תקציב המדינה לשנה העוקבת לאחר קבלת ההצעה שלך. וכל מה שהמדינה תצליח להשיג חזרה מהכסף הזה הוא את כמה שהומלס מסוגל לייצר בעבודות כפייה פשוטות במהלך חיים שלמים...לא מציאה גדולה.
יכול להיות גם שההומלס ברח לחו"ל בכלל, או מת (אולי הוא לווה בתנאים כאלו כי ידע שהוא חולה סופני וימיו ספורים?), ואתה לעולם לא תשיג אפילו אגורה אחת מהכסף הזה.

בן-אדם אחד, טיפש/לא אחראי/שלא אכפת לו לעבוד בפרך כל החיים בכלא או שלא מבין מה זה אומר / או שיבחר לחו"ל / או שימות, יכול לעלות לך בסכום אינסופי.

נשמע לך הגיוני? נראה לך שאפשר באמת לנהל מדיניות כזו?
ציטוט
0 #18 דוד 2009-10-12 00:00
ל- X: "אשרי המאמין".
נראה לך שמי שהפקיד כסף אצל ברנרד מיידוף, או אצל אלן סטנפורד, או אצל לא מעטים "ויפים" אחרים, ידע מה הוא/היא עושה?/יקבל את כספו חזרה?

וראה:
http://he.wikipedia.org/wiki/ברנרד_מיידוף
http://en.wikipedia.org/wiki/Allen_Stanford
http://he.wikipedia.org/wiki/הונאת_פונזי
ציטוט
0 #19 X 2009-10-12 00:00
ל-18
"לא חסר מסוממים, שיכורים, מכורים להימורים וכו' " - זה דבר ידוע שאנשים כאלו, שאינם צלולים בדעתם אין לאיש את הרשות לחתום איתם על חוזה כלשהו, לא רק הלוואה אלא כל הסכם בכלל. ולגבי השוק האפור, הוא מתקיים רק בתנאים הקיימים היום, ואינו רלוונטי למצב עתידי. לגבי הכליאה, יש חשיבות לכך שהחייב לא יברח או יסתתר.
ציטוט
0 #20 אליהו, חיפה 2009-10-12 00:00
ל17: מדובר במהפכה ענקית באכיפת החוק
שכרגע נמצאת בקריסה טוטאלית,
מעבר לכך - אין אף מקום בעולם המערבי שבו הצליחו להקים מערך כליאה שאינו עול אדיר על משלם המיסים, ולכן רק במעט מדינות מערכת הכליאה ממלאת את ייעודה.
המקומות שכן הצליחו בעשרות שנים האחרונות היו מעין "גולאגים", עם אחוזי תמותה משמעותיים של האסירים, ולא סביר שיקימו דבר כזה, לא בישראל, ולא בארה"ב.


כך שההצעה כלל לא רלוונטית. אם ניתן להקים מערך כליאה כזה, זה מאוד עוזר מהרבה בחינות אחרות.


מעבר לכך - עדיין זה לא פותר דבר. לא חסר מסוממים, שיכורים, מכורים להימורים וכו' שיקחו הלוואה ענקית ללא כיסוי רק כדי לסדר אותם לעוד כמה חודשים.
אתה רק מציע להפיל אותם לבור שהם לא יוכלו לצאת ממנו, ולסבסד את הרווחים של השוק האפור שמלווה להם.


אם כבר, ניתן אולי להפריט כליאת בעלי חוב למעין מנגנון "עבד עברי", שבו בעל חובות יילקח תחת חסות מעביד שידאג לתנאיו והמשכורת בניכוי הוצאות תלך לבעל החוב כאלטרנטיבה לכלא.
ציטוט
0 #21 X 2009-10-12 00:00
ל-13
אז זהו, שלא משלם המסים ישלם, החייב ישלם, בכל אמצעי, כולל מאסר ועבודות כפייה עד להחזר החוב. ההומלס יצטרך לחשוב טוב טוב אם הוא רוצה בכלל לקחת הלוואה שהוא לא יוכל להחזיר בריבית גדולה.

זה כל העניין הסיכון לא צריך להיות על המלווה אלא על הלווה, כי שום בעל עסק לא צריך לקחת בחשבון שמישהו לא ישלם לו את שכרו, בעל מכולת לא חייב לשים מצלמות לנעול דלתות וכדומה כי אם יש גניבה הוא לא האחראי - הגנב אחראי.

והמלווה הוא כמו בעל המכולת, יש לו סחורה והוא נותן אותה למישהו בתמורה שהמישהו הזה יחזיר לו את אותו הערך פלוס ערך מוסף. אם המחיר שלך גדול מדי האדם ילך לקחת את הסחורה ממישהו אחר.

כך שאתה אולי תרצה לתת להומלס הלוואה במליון אחוז ריבית, אבל ההומלס לא ירצה לקחת, הוא יעדיף לחפש מישהו אחר שיתן לו פחות ריבית והוא מראש יקח סכום סביר תוך שהוא יודע שהוא עלול להגיע למאסר עם עבודות כפייה.

וזה נכון אגב לא רק להומלס אלא גם לבעלי חברות שנכנסים לחובות של מליונים. אחרי פירוק החברה, ואם הרכוש הפרטי שלהם לא יספיק גם הם יגיעו למאסר עם עבודות כפייה.
ציטוט
0 #22 דוד 2009-10-13 00:00
מיתון, שפל, דפלציה.
האם הם כולם טובים לאזרח? האם הם כולם טובים ל"כלכלה"?
ציטוט
0 #23 דוד 2009-10-13 00:00
בקיצור, שוד על ידי הממשלה !!
"...לעלייה חסרת גבולות בסיכון של ההלוואות, ולרישוש משלמי המיסים, לטובת רווחיהם של ספקולנטים פרטיים...."
ציטוט
0 #24 אזרח 2009-10-13 00:00
גם כשאתה נותן הלוואה
אתה לא יודע מראש אם תרוויח או תפסיד, זה כל הקטע.
הלוואה זה הימור בדיוק כמו השקעה, פשוט הימור עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר (ורווח צנוע יותר במקרה של הצלחה, בהתאם).

הריבית היא לא *רק* פיצוי על כך שאתה לא יכול להשתמש בכסף, אלא *גם* פיצוי על הסיכון של אי-פרעון, זו הסיבה שהלוואות לבעלי יכולת החזר שונות נושאות ריבית שונה.

הבעיה בהצעה שלך היא לא עניין של לקונה בחוק, היא בעיה *מובנית* של הפרדת הסיכון מהרווח - אתה רוצה להטיל את הרווח על המלווה, אבל את הסיכון על שאר האנשים, וזה דבר שגורר אוטומטית, תמיד, לקיחת סיכונים מופרזים ומיותרים, שלא היו נלקחים במצב רגיל. זה מביא לכך שלכל מלווה יש אינטרס **מובנה** להגדיל את הרווח כמה שיותר, בלי להתחשב בכלל בסיכון (במקום לבחור את ההלוואה בעלת היחס רווח/סיכון הטוב ביותר). האינטרס הזה לא תלוי במנגנון המדוייק שתתפור, אלא הוא מובנה בהצעה, זו הבעיה.

המדינה צריכה לספק מנגנון לגביית חובות, שימנע מצב בו אדם/חברה *יכול* להחזיר את חובו אבל לא עושה זאת (ומנגנון כזה אומנם קיים, והוא טעון שיפור), ולא עבור מצב בו אדם *לא יכול* להחזיר את חובו - זהו הסיכון שבהלוואה, ותמורת סיכון זה המלווה כבר קיבל פיצוי.
מי שלא מעוניין בסיכון, ולא מעוניין בפיצוי על הסיכון - שיקנה אג"ח ממשלתי נקוב במטבע המקומי.

גם אם אתה גונב, או שאתה מזמין מוצר ולא משלם עליו, המדינה לא תסייע לך לגבות את חובך *מעבר ליכולת ההחזר של החייב*. במקסימום, ההוצאה לפועל תחרים את כל רכושו והכנסתו ותעביר אותם אליך, אבל בכל מקרה אתה לא תקבל שקל ממשלם המיסים.

ה"מנגנון" היחיד שיכול לאפשר את מה שאתה מאתר הוא, שהלוואות פרטיות ייאסור לחלוטין, כולם יהיו מחוייבים "להלוות" את כספם רק למדינה ולקבל הלוואות רק מהמדינה. בכל מצב אחר, בו קיימות הלוואות פרטיות - ההצעה של מפרידה בין הסיכון לרווח, ולכן תגרום בהכרח לעלייה חסרת גבולות בסיכון של ההלוואות, ולרישוש משלמי המיסים, לטובת רווחיהם של ספקולנטים פרטיים כמוני.
ציטוט
0 #25 X 2009-10-13 00:00
אתה יודע מה ההבדל?
אתה יודע מה ההבדל בין השקעה בעסק כושל לבין הלוואה אבודה? בהשקעה בעסק אתה לא יודע מראש אם העסק ירוויח או יפסיד, אתה שם כמות של כסף ואם העסק מרוויח הרווחת ואם הוא מפסיד הפסדת, ואתה גם לא יודע מראש בכמה. הלוואה זה שונה, הלוואה זה הסכם שבו אתה שם כמות כסף מסויימת עם פיצוי על זה שאינך יכול להשתמש בכסף עד שיוחזר, אתה יודע מראש כמה כסף יוחזר ומתי כי זה מעוגן בהסכם. זה בפירוש לא כמו השקעה בעסק. זה יותר דומה להזמנת שירות או סחורה. אם נניח אתה יושב בבית קפה ומזמין אוכל ושתייה ואז בסוף הארוחה מבקש את החשבון, החשבון הזה קבוע אתה יודע אותו מראש, אתה מזמין אתה לא משלם, הסיכוי שאתה לא תשלם הוא אפילו לא אופציה, בעל הבית יודע שהכסף יגיע אליו בוודאות אחרת יקרא למשטרה ויתבע בבית משפט, הוא לא צריך בטחונות המדינה היא הבטחון שלו.

יש סיכון מסויים במתן הלוואה, מעצם העובדה שכסף שאתה נותן לאדם אחד אתה לא יכול לתת גם לאדם אחר, כלומר אתה עצמך לא יכול להשתמש בו בינתיים, לאורך הזמן הקבוע בחוזה ואולי יכול להפסיד הלוואה טובה יותר או השקעה או משהו ועל זה אתה מפוצה בריבית. אבל אי פירעון לא צריך להיות בכלל אופציה. זה תפקיד המדינה לדאוג לכך, זה חלק אינטגרלי משמירה על חופש הקניין, אתה מניח את קיומן של לקונות בחוק שזה לא בלתי סביר לחלוטין, אך אם יש לקונות יש אנשים שתפקידם לאתר אותן ולסתום אותן עם חוקים מתאימים, והאופציה לקיומן של לקונות היא כשלעצמה איננה שוללת את העיקרון הבסיסי שהמדינה צריכה להבטיח את החזרי החובות ולהיות ערבה למעשה לחובות אזרחיה.
ציטוט
הוסף תגובה