שבת, 10 דצמבר 2011 00:00

עליהום* על הסופרמרקט – לאן נעלמו הכלכלנים?

נוח לפוליטיקאים לכוון את זעם ההמון אל הסופרמרקט. כי מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – מולנו ניצבת רק הקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים ליבואן, למכס או למכון התקנים. למה "פער התיווך" תמיד גדול?

(*עליהום – קריאה משלהבת של המון ערבי, מוסת הדדית, בעת הסתערות על אויב. קריאת שלהוב להרג, טבח, וביזה.)

בעוד הזרקורים מופנים אל ועדת טרכטנברג שניסתה לרצות את ההמונים בשדרה, מתנהלת בשקט יחסי ובשולי הבמה – "ועדת קדמי". ועדה שמונתה "לבחינת שוק המזון". המשותף לועדות שבוחנות את יוקר המחיה בישראל הוא ההימנעות מבחינה לעומק של עיוותי הכלכלה בישראל, הסירוב לרדת לשורשים ולבחון שאלות יסוד כמו: הגנה וסבסוד של חקלאים, מגבלות בירוקרטיות על יבוא, מחירי מים אחידים בכל הארץ שמעוותים את תחשיבי הכדאיות בחקלאות, קבלת מיתוסים כעובדות ("פער התיווך" הקמעונאי ברשתות השיווק), והוספת תפקידים למדינה כגון קביעת נתח השוק של עסקים (הרעיון המתבשל לפצל חברות גדולות). 

איך נקבעים מחירי מוצרים?

מחיר אינו נקבע לפי כמות העבודה שהושקעה בייצור המוצר או השירות, או מספר השנים שהעובד הסוציאלי או הרופא השקיעו בלימודים. גם הסופרמרקט אינו יכול לדרוש מחיר למוצריו בטענה כי "השקיע הון רב" בהקמת הרשת. את הקונה לא מעניין כמה "הושקע" – הוא מתעניין במחיר המוצר ובחלופות שעומדות לפניו לסיפוק תועלתו. התועלת ההדדית שמפיקים מיליוני קונים ומוכרים (שמתבטאת בתחרות) קובעת את המחירים בשוק.

מסגרת המחירים מושפעת כמובן מכללי המשחק במשק. מסגרת זו נקבעת על ידי מכסים, מיסים, דרישה לרישוי ועוד. אבל בהינתן כללי משחק מסוימים – המחיר הסופי תמיד ייקבע על ידי היצע וביקוש. אם הממשלה, לדוגמה, תעלה את שיעור המכס על מוצרי מזון – מחיר המזון יתייקר, אבל גם המחיר היקר החדש ייקבע על ידי היצע וביקוש למוצר ולחליפיו. 

כתבנו כבר בעבר שממשלה אינה יכולה לקבוע מחירים למוצרים. אפילו ממשלת רוסיה הקומוניסטית, על כל זרועות הרשע שלה: רשת המלשינים, המשטרה החשאית, הצבא וגדודי המפקחים – לא שלטה במחיר האמיתי של המוצרים. המחיר תמיד נקבע על ידי השוק שהתעלם מ"המחיר הרשמי" – אפילו בשוק סוציאליסטי מפוקח ומעוות. השוק השחור וסחר החליפין התעלמו מהמחיר הממשלתי. 

התחרות בין המשווקים על הארנק של הקונים גורמת להם למצות את כישרונם היצירתי כדי למקסם את התועלת ללקוחות. זו הדרך היחידה שפתוחה לפניהם לשרוד עסקית. "התועלת ללקוחות" אינה רק כספית, אלא מורכבת גם מאיכות, משירות, מנוחיות, מחוויית הקניה, מקלות החניה והגישה לחנות ועוד גורמים רבים. רשתות המזון נלחמות אחת בשנייה באופן בלתי פוסק כדי לשכנע אותנו להגיע לפתחן. 

רשתות המזון מתמודדות באחד השווקים התחרותיים ביותר בישראל

התחרות "הרצחנית" בין רשתות השיווק גורמת להן להציע את המחיר הנמוך ביותר האפשרי בכל אזור ובכל תחום מוצרים. כולם יוצאים מגדרם למקסם את התועלת לצרכן כי בשוק תחרותי יש רק דרך אחת להתעשר – להביא כמה שיותר תועלת לכמה שיותר צרכנים. זו ה"סולידאריות" המופלאה של הקפיטליזם – המרוץ המתמיד לרווח האנוכי עובר דרך סיפוק תועלתם של ההמונים. 

בחזית הקמעונאית, בשרשרת השיווק של מוצרי צריכה ומזון, מתמודדים מתחרים רבים: שופרסל, מגה, AM PM, טיב טעם, רמי לוי, כמעט חינם, חצי חינם, אושר עד, ויקטורי, הריבוע הכחול, עשרות רשתות מזון קטנות של מינימרקטים ומאות (אולי אלפי) מינימרקטים עצמאיים. המלחמה ביניהם קשה ומיליוני שקלים מושקעים מידי חודש במלחמת מודעות וקמפיינים בתקשורת. אפילו המינימרקט היחיד במושב טל שחר ("המונופוליסטי") מתמרן ללא הרף במחירים ובמגוון המוצרים כדי לספק את הדרישה של מספר קטן של מאות לקוחות. ה"בלעדיות המונופוליסטית" שלו ביישוב אינה מקנה לו חסינות מתחרות. טעות בתמחור או בתמהיל המוצרים עלולה לגרום ללקוחות לוותר על הקניה ולקנות את המוצר בעיר הסמוכה "בבוקר בדרך לעבודה"...

אין כיום בישראל כלכלן ישר דרך, שיכול לטעון שבשוק קמעונאי כה תחרותי, ייתכן מצב בו מחיר מוצרי המזון בשלב הקמעונאי, על מדפי הסופרמרקט, אינו המחיר הנמוך האפשרי. להזכירכם, הטיעון דן ברובד האחרון של שיווק המוצרים לצרכן. 

שר התמ"ת שלום שמחון תוקף את "פערי התיווך האפלים בין רשתות המזון לספקים". בדרך כלל אין לצפות מפוליטיקאים ליושרה, אבל במקרים רבים התבטאותם אינה נובעת מזדון אלא מהבנה שגויה של המציאות. "פערי תיווך" הם שק חבטות נוח לפוליטיקאים, אבל גם רוב הציבור אינו מבין את שרשרת השיווק שמורכבת בדרך כלל מיצרנים, מפיצים, יבואנים, סיטונאים וקמעונאים – עד לביתו של הצרכן. 

"פערי התיווך האפלים" בשרשרת השיווק

היצרן מתמחה בייצור המוני של מוצר בודד (או קו של מוצרים בודדים). המפעל שמתחרה ביצרנים אחרים, מייצר מיליוני מוצרים זהים בחודש או בשנה. הכמות הגדולה מאפשרת לו להרוויח "מעט", אך על נפח מוצרים ענק. מכפלת המחיר הנמוך בנפח הייצור העצום מאפשרת ליצרן תשואה נאותה על ההשקעה בייצור. 

המפיץ של אותו יצרן סיני רוכש חלק קטן יותר ממוצרי היצרן ומשווק אותם לסיטונאים במזרח התיכון – "מתח הרווחים" של המפיץ גבוה מזה של היצרן, אך כמות המוצרים שהוא מפיץ מכל סוג נמוכה יותר. 

הסיטונאי, מחזיק במחסן באזור התעשייה בראשון לציון מגוון קטן יחסית של מוצרי מפעלים שונים. בין היתר הוא מחזיק כמות עוד יותר קטנה ממוצריו של אותו יצרן סיני. "מתח הרווחים" שלו, לכל מוצר, גבוה מזה של המפיץ או היבואן – וזאת כדי להגיע להכנסה כוללת סבירה. 

הסופרמרקט, האחרון בשרשרת השיווק, הוא תמונת הראי של היצרן הסיני: הוא מחזיק מגוון עצום של מוצרים שונים אך בכמות זעירה מכל מוצר. הכמות הקטנה מכל מוצר ייחודי בקצה הקמעונאי של הפירמידה מכתיבה מתח רווחים גבוה לכל יחידת מוצר. מתח רווחים שגבוה יותר מאשר בכל שלב אחר של שרשרת השיווק.

פער התיווך של חנות הספרים גבוה בהרבה מזה של הסופר הבודד שצריך למכור כמות ספרים גדולה אך במחיר נמוך; חנות התכשיטים מרוויחה על כל תכשיט פי כמה מאשר מרוויח היהלומן בבורסה ברמת גן על יהלום בודד שמכר. החנות מוכרת מעט תכשיטים ב"מתח רווחים" גבוה – היהלומן מוכר כמויות גדולות של יהלומים ב"מתח רווחים" נמוך. 

זו דרכה של שרשרת השיווק של המוצר הבודד – פירמידה תלולה שבבסיסה הרחב היצרן. רוחב הפירמידה מייצג את הכמות הגדולה המיוצרת – כמות עצומה אך במחיר נמוך. ככל שעולים לראש הפירמידה מצטמצם רוחבה (הכמות הנמכרת מהמוצר) וגדל המחיר לכל יחידה. מבנה זה, שנוצר על ידי השוק, מאפשר לכל גורם בשרשרת השיווק להשיג תשואה נאותה על השקעתו בעסק. שום ממשלה לא יכולה להילחם בשוק ולהכתיב "פערי תיווך", ואם תילחם "בהצלחה" – לא יגיעו מוצרים אל ראש הפירמידה, אל הצרכן.

אז מי בכל זאת אשם?

מחירי המזון גבוהים (יחסית למקומות אחרים בעולם) אך לא בגלל רשתות השיווק. כל ניסיון של השר שמחון לכפות מחירים או לפצל בכוח רשתות (כדי "לעודד" תחרות), חייב להיות פחות יעיל מהמבנה שנוצר באופן טבעי על ידי השוק הקמעונאי התחרותי ולכן יגרום למחירים גבוהים מאשר עכשיו. 

הצרכנים משפיעים בהעדפות הקניה שלהם על המחירים מידי יום, הם "מחרימים" מוצרים יקרים ופחות איכותיים ומעדיפים חלופות. "חרם צרכנים" מאורגן וגורף, בשוק קמעונאי תחרותי, יכול להשפיע על המחירים באופן שולי וזמני בלבד – במקרה הטוב (להוריד את מחיר הקוטג' ולהעלות את מחיר הגבינה הצהובה). אם "תנועת המחאה" תעמיד משמרות מחאה ותטיל חרם על רשת שיווק בודדת, נניח רשת השופרסל – הם עלולים להצליח ב"חרם" כי לרשות המוחים עומדים תקציבי מחאה גדולים ממקורות עלומים. הרשת כנראה תוריד זמנית מחירים כדי לצאת מהמערכה "בשלום". שום חרם "מוצלח" לא יוכל לאלץ את הרשת להפסיד כסף לאורך זמן, היא תאלץ "לסגור את הבסטה" ולקרוס כלכלית. "העונש" לא יגרום לירידת מחירים כי התחרות דווקא תקטן – יהיו פחות שחקנים משמעותיים על המגרש. תחרות חופשית היא למעשה "חרם צרכנים" מתמשך.

בשנת 2005 קרסה רשת קלאבמרקט בעלת 114 סניפים בפריסה ארצית. הרשת, שצברה חובות בסך 1.4 מיליארד שקל, קרסה כי לא הצליחה לעמוד בתחרות המחירים הקשה. כאשר המחירים יורדים למינימום האפשרי – הניהול היעיל אומר את המילה האחרונה. קלאבמרקט נרכשה על ידי השופרסל שהעריך כי יוכל להפעיל את רוב סניפי הרשת הקורסת במסגרת הוצאות הניהול והתקורה הקיימות כבר בשופרסל. 

לפני כעשר שנים, בעיצומה של התחרות בין הרשתות הגדולות, כאשר נדמה היה שאין מקום למתחרה נוסף, הוקמה רשת PM/ AM באזור תל אביב ולאחר מכן נפתחו גם עשרות סניפים של "טיב טעם בעיר". בשוק תחרותי תמיד יימצאו היזמים שיחפשו נישה נוספת להתחרות בה. אין צורך בשר התמ"ת שלום שמחון ש"יפצל" רשת גדולה ו"יעודד תחרות". אין צורך במשרד שלו בכלל...

פלח השוק של עסק לא צריך להיקבע על ידי הפוליטיקאים ולא על ידי "המומחים לשיווק וניהול" של הרשות להגבלים עסקיים. אין להם שום כישורים שיוכלו לקבוע את הגודל האופטימאלי של עסק, אין להם שום נוסחה סודית שעוזרת להם לקבוע אם המחירים או מתח הרווחים "גבוה" או "נמוך". אפילו לדר' ירון זליכה אין כישורים להחליט לכמה חברות צריך לפצל את שופרסל כדי ל"עודד תחרות". כל החלטה שלהם רק תקטין את התחרות, תקטין את היעילות ותגרור דווקא עליות מחירים.

ה"עליהום" על הסופרמרקט נוח – קל להפנות אליו את זעם ההמונים. מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – אנחנו כצרכנים נתקלים רק בקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים לסיטונאי, או ליבואן, או למכון התקנים – גורמים אלה "שקופים" לצרכן. לפוליטיקאים נוח מאד שהאש מופנית, למטרה השגויה – אל רשתות המזון, והם דואגים ללבות אותה. כי אם האשמה אינה ברשתות המזון – אז האשם החלופי היחיד בשטח הם הפוליטיקאים. הם האחראים למכס, הם שקובעים את החוקים המגבילים יבוא, את האיסורים על יבוא מקביל, את הבדיקות של מכון התקנים, את אישורי משרד הבריאות וחותמת משרד הדתות, את השכר והשביתות בנמלים, את "זכויות החקלאים", את עלויות ההובלה הגבוהות ואת מחירי המים והחשמל, את הליכי רישוי העסקים המסובכים, את הקושי לבנות חנות ומרכול, את עלויות השכירות הגבוהות, את התערבות המדינה בסידור מדפים ובגובה הכסא של הקופאיות, את הצמיחה בשכר המינימום.

למה נדם קולם של הכלכלנים באקדמיה? 


מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 03 ינואר 2018 18:51
אפרים
ונניח שהמחירים בסופר "יקרים מדי"נניח שהשוק לא יעיל כמתואר במאמר, נניח שמחירי המזון גבוהים בגלל "תאוות הבצע" של רשתות השיווק, אז מה? זו בעיה של הצרכנים , שיתמודדו, הממשלה לא צד לעניין.השוק לא תמיד מצליח להביא את המחירים לרמה אופטימלית, בדיוק כשם שמחירי המניות ברמה היום יומית אינם ברמה אופטימלית. תמיד יהיו עסקים ( הרבה ) שינצלו את בורות הציבור. אלה החיים. בדיוק כשם שמחירי המניות ברמה היום יומית אינם ברמה אופטימלית. בכל מקרה , לממשלה אין מה לחפש בשוק, אלא אם היא צריכה לקנות בורקסים לישיבה... ובמחיר הבורקס, מגישת התה במשרד מבינה יותר מכל שרי הממשלה.קוריוז קטן : בחברות התעופה בארה"ב ,קיים מושג שנקרא AOG קיצור של AIRCRAFT ON GROUND . כשקורית תקלה במטוס נוסעים ויש צורך לרכוש חלק חילוף שלא נמצא במלאי, מתקשרים הקניינים של חברת התעופה לספקים השונים ואומרים : יש לי מקרה AOG ואני זקוק לחלק מסוים. שיחה כזו מכונה בפי הספקים LICENSE TO STEEL , כי הלקוח ישלם עבור חלק שעולה 100$ גם 1000$ כי עלות הקרקוע של המטוס הרבה יותר יקרה. חלק מהספקים מנצלים את הסיטואציה וחלק, שרוצים לקוח לטווח ארוך מתאפקים. בכל מקרה , כולם מתייחסים להפקעת המחיר כאל דבר לגיטימי - גם אם לא בהכרח חכם.בכל מקרה, בשלב זה לפחות הממשלה שם לא מתערבת.ועוד סיפור מתחום התעופה - יש בעולם שתי יצרניות מטוסי נוסעים - בואינג ואיירבאס . לפי תאוריות הריכוזיות - הן היו אמורות לעשוק את הלקוחות ולהציג רווח "חזירי" .בפועל, הן נלחמות מלחמת חורמה זו בזו, ולפעמים אפילו מציגות הפסדים בדו"ח השנתי.
0
אפרים
כמה הערות1. נאמר במאמר :" התחרות "הרצחנית" בין רשתות השיווק גורמת להן להציע את המחיר הנמוך ביותר האפשרי " לדעתי צריך להיות " המחיר הגבוה ביותר שעדיין יאפשר להם למכור ולהרוויח".2. "תפקיד" הצרכן הוא לנסות להוריד מחיר זה ככל האפשר : דרך סקר שוק, דרך משא ומתן ואפילו באמצעות חרם צרכנים מאורגן. זו זכותו. בשום מקרה הממשלה אינה שחקן בהליך הזה. כל שעליה לעשות הינו לבטל את המיסים, התקנים ושאר מרעין בישין שמייקרים לנו את החיים, ולצאת מהמשחק.3. התפקיד היחידי שאולי נותר לממשלה לאחר ביטול מעורבותה, הינו לפנות לצרכנים ולהסביר להם שכללי המשחק השתנו והאחריות עליהם. במסגרת תהליך הסברה כזה, הממשלה יכולה אפילו לספק לצרכנים נתונים ( באופן זמני ) , לגבי רווחיות יחסית למחזור בענפים השונים, על מנת לתת להם כלים בסיסיים לדעת איפה כדאי/צריך להילחם. באופן זמני, כי אחרי 60 שנה של משטר פטרנליסטי, הצרכנים אינם מודעים לשוק.ה"עליהום" על הסופרמרקט מותר ואולי צריך שיהיה נחלת הצרכנים. הממשלה צריכה להפסיק מעורבות, הן במיסים השונים , בפיקוח ובכלל. זה לא תפקידה. מחאת קוטג' אפשר וצריך לעשות בלי ממשלה.
0
אביתר
זה בסדר לא להסכיםאבל מה שמפליא אותי זה המשפט :"הקופונים שגוזרים "שופרסל", "מגה" ודומיהם הם גבובים מידי, ברוב המקרים,"כנראה שיש איזושהי נוסחה מדעית שקובעת מה אחוז הרווח שהחברות האלו צריכות להרוויח. אם תאווי הבצע האלו עוברים על הכללים, למה אתה לא פותח סופרמקט שיציע מחירים זולים יותר ?
0
טוביה החולב
ממש ממש לא מסכים!לעניות דעתי הענייה, מלבד היותך לא צודק, יש לך המון שגיאות הן בנקודות ההשקפה והן בהכללות והשוואות (מה הקשר של AM PM לעניין? זו הרי רשת "נוחות" שפתוחה 24 שעות ביממה בעיקר באזורי צעירים ובילוי, כמו רשת פיצוציות מורחבות). גם עניין המחירים בשוק השחור, איתו התחלת, אינו כל כך פשוט ואף פעם לא מגיע לאיזון אמיתי כתוצאה מהיצע וביקוש, כי תמיד יהיו צרכנים בפוטנציה שרוצים חזק, אך ידם אינה משגת... (אפשר, אגב, להשוות לשוק הסמים). מהכרותי את ענף הקמעונאות לעומקו, הריני לגלות לך (מה שידוע לרבים) שהתמחור, בעיקרון, לוקח בחשבון את כל הסחורה שעל המדפים ובמחסנים - אך תמיד יש סחורה מבוקשת שלא מספיקה להתחמם על המדף אפילו (וזה ברור - מוצרי מזון בסיסיים ומה שמסביב). הקופונים שגוזרים "שופרסל", "מגה" ודומיהם הם גבובים מידי, ברוב המקרים, ואמורים גם לספק הוצאות כבדות של שכר והטבות לבכירים ודיבידנדים לבעלים - כדי שיוכלו לפרוע הלוואות שלקחו - כולל כאלה לרכישת העסק עצמו.
0
איתמר
מחיר / ערךאתה לא מבדיל בין המושגים "מחיר" ו "ערך" ? זה קצת מבלבל
0
טוביה החולב
ל"אביתר" מ -2-טוב לי במקומי, ואין לי כל כוונה לפתוח סופרמרקט , ובכלל, איני רוצה וגם לא יכול להתחרות בנוחי או דודי..... מה לעשות. לי לא היה אבא עשיר.אבל אני מתפלא עליך, "אביתר". לא אלאה עצמי ולא אטרח להסביר ולהבהיר לך פרק או שניים בהלכות מסחר הוגן ותקין ודינמיקה של שוק, רק אציין שתי עובדות: במכולת שלי (הסופר השכונתי הקטן) מחיר הקוטג' (זה באופנה כיום) תמיד היה זול בכ-5 אג' מאשר בשופרסל הגדול הסמוך, וכך גם מחיר לחם מיוחד מחיטה מלאה, ועוד........ לכולנו ברור שהמכולתניק משלם יותר לספק, אך הוא לא צריך לשלם 200,000 ש"ח לחודש לסוללת הבכירים ולמשוך דיבידנד עתק כדי להחזיר הלוואות שלקח כדי לרכוש מניות CS...... ולגבי גודל הקופון, אביתר: אתה בטח מכיר את הסיפור על ההוא עם התיק המלא בזהב שנתקע במדבר בלי מים וגו'. הסיפור יפה וחכם, אך השאלה היא (ולא מוסרית בלבד) אם זכותו של הקמעונאי היחיד באזור לנצל ולעשוק את הצרכן השבוי , רק בגלל שהוא יכול... העובדה היא שהוא כבר לא בדיוק יכול, וראה את הרשתות הזולות הפורחות כיום באזורי התעשיה מחוץ לערים.
0
לטוביה החולב
השוק מאפשר למצוא חלבנים זוליםציטוט מדבריך : "העובדה היא שהוא כבר לא בדיוק יכול, וראה את הרשתות הזולות הפורחות כיום באזורי התעשיה מחוץ לערים"אז מה בדיוק הבעיה?
0
טל
לטוביה החולבגם אני לא כ"כ מבין את הטענה שלך.לקחת מחיר גבוה מספיק עבור סחורה כך שתוכל להחזיר את ההלוואות שלקחת להקמת העסק זהו מעשה לגיטימי ביותר, וכל בעל עסק משקלל את כל עלויות הקמת העסק למחיר הסופי.האלטרנטיבה היא לא לעשות את זה ולהגדיל את ההסתברות שתגיע למצב שאתה לא יכול להחזיר את ההלוואות, ולפשוט רגל (לרוב האנשים אין אפשרות לבקש bail out מאובמה או האיחוד האירופי).זה נכון גם לגבי דיבידנדים (הבעלים הקים עסק על מנת להרוויח, לא על מנת לראות שטרות כסף נערמים בחשבון החברה עד קץ הימים) וגם לגבי שכר בכירים. אם בעל עסק יכול להעסיק עובדים בכירים טובים יותר בעלות נמוכה יותר, אין סיבה מיוחדת שלא יעשה את זה. נכון, הרבה פעמים יעשו טעויות, והבעלים ישלמו הרבה כסף למי שלא מספק את הסחורה (כמו גם במקרה של עובדים לא בכירים), אבל זו קודם כל בעייה שלהם, כי זה אוכל להם את הדיבידנדים. התחרות בשוק החופשי היא זו שמגבילה אותם ביכולת לגלגל את עלות הטעויות שלהם הלאה, אל הצרכן.
0
טוביה אבן
יותר לא מגיב. רצוי שתלמדו לקרוא...ראשית: לא הבנתי מהיכן הגעתם לעניין של - להחזיר הלוואות שנלקחו לשם הקמת העסק????? - אני כתבתי מפורשות שחברים כמו נוחי צריכים לממן עשרות משכורות של מאות אלפי ש"ח בחודש לבכירים (ואם אינכם מבינים: אני מתכוון גם לשרשרת של הפירמידה בחברותיו...). כמו כן כתבתי - בסרקסטיות, כמובן - שהחבר הזה צריך להחזיר הלוואות שלקח לרכישת מניות CS = קרדיט סוויס (למי שהגיב אך לא הבין), ששם "כור" ,כאילו, מופסדת (כשהיה רווח - נוחי הרוויח .). רציתי עוד לספר לכם חביבים, שזה נורא נפלא ונהדר וקל לפגוע בחקלאי - הרפתן שמגדל ומטפח את הפרה - ולקצץ לו את הכנסותיו (ר"ע תנובה), ואז להתנפל על היצרן תנובה (כן, כן - זה שמייצר מיליוני יחדות זהות) ולחתוך גם לו, אך בקמעונאי הסופי, הוא בעל ההון והשררה אסור לגעת והס מלהזכיר. ולמגיב -7- שלועג לי משום שסתרתי, כביכול, טענותי, אומר כך: זה שאתה ואני נוסעים בסובארו-מאזדה-מיצובישי שלנו לקניות פעם בשבוע-שבועיים באזור התעשייה, זה לא אומר שכולם יכולים. העניין הוא שדוקא אלה הלא ממונעים וקשי היום מנוצלים ע"י השופרסל או המגה העומדים לתפארת בצמתי הרחובות הראשיים או בפאתי השכונה. ל"רמי לוי" או "חצי חינם", עם כל הכבוד, אין הרי עשרות או מאות סניפים המפוזרים ברחבי הארץ .
0
גלאי מתכות
יחימוביץ'? מזמן לא התראיינת, כמדומנ
0
יגאל
טוביה, באמת יותר טוב שלא תגיבלא הבנת לחלוטין את הטענות של האחרים והרציונל מאחרויהם.אם שופרסל ומגה ימקמו סניפים בתוך השכונות וברחובות הראשיים אבל רמת התמחור בהם תהיה "עושקת" ו"נצלנית" כלפי אלה שלא יכולים לנסוע לאזורי התעישיה, אז מה יקרה לדעתך?נכון! אף אחד לא יהיה פראייר. אנשים יעדיפו פעם בשבועיים לקחת מונית הלוך-חזור לרשת זולה ורחוקה ולא לקנות במחירים גבוהים מידי בסופר השכונתי.לכן, ואני אומר את זה מהשטח כמו שאומרים, גם בסופרים השכונתיים עושים מאמצים עילאיים כדי להוריד מחירים ולמכור. ברור שעדיין יש דברים יקרים. אבל זה כל היופי - כל אחד עושה את החשבון המתאים לו ופועל בהתאם.
0
טוביה
בכל זאת נכנסתי והגבתי, יגאל...קראתי את דבריך, יגאל, וזה ברור: אני לא הבנתי וברור שגם הראציונל נשגב מבינתי.... לי דווקא ונראה, יגאל, שאתה או תמים-תמים, או עיוור-עיוור או סתם חי במקום אחר לגמרי...... הסופר בשכונה תמיד מלא באנשים קשישים, למשל, המשלמים עוד 10% או יותר על קנייתם (ועל האחרים עוד לא כתבתי, כדי שלא אזכה גם לכינוי "גזען"...). נראה לך שזוג קשישים הקונים ב-250 ש"ח לכל היותר (300 בסופר) מקצבתם, יקחו מונית הלוך ושוב (70-100 ש"ח כולל הסלים)?...
0
אזרח
טוביה, הסופר במרכז העיר מספק שירותטוב יותר (חוסך לך את הנסיעה(=זמן וכסף), מאפשר לך לעשות קניות תכופות יותר בקלות במקום להגביל אותך לקניות גדולות במרווחים גדולים, או "להשלים" קניות קטנות בין הקניות הגדולות), מצד שני נושא בהוצאות גדולות יותר (שכירות יותר גבוהה בגלל המיקום המרכזי, ועלויות קבועות שמתחלקות על מחזור קטן יותר בגלל גודל הסניפים והיקף התעבורה בהם), וגובה, בהתאם, מחירים גבוהים יותר.אני לא מבין מה הבעיה במצב הזה.
0
יגאל
טוביה, ובקשר לרציונאל...הגיון של שוק תחרותי. זה כל הרציונאל.
0
טל
לטוביה: אני אמנם עיוור,אבל לראות אני דווקא רואה לא רע :)כמדומני שהמשפט האחרון בתגובה הראשונה שלך הוא: "כדי שיוכלו לפרוע הלוואות שלקחו - כולל כאלה לרכישת העסק עצמו".משם הבאתי את עניין ההלוואות לרכישת עסק. מעבר לכך התייחסתי בדברי גם לשכר הבכירים.
0
רחמני
לכל הלוקחים חלק בדיון1.כשסוחר גובה מחיר גבוה במיוחד רק בגלל שהוא יכול, כאילו מנצל מצבים, זה נקרא עושק ולא רציונאל.......2. כשזקנים או עניים לא נוסעים לרמי לוי בגבעת שאול לקנות בזול זה בגלל שאין להם אוטו ולא בגלל הוצאות דלק ואחזקה.
0
יגאל
קצת הבהרות"1.כשסוחר גובה מחיר גבוה במיוחד רק בגלל שהוא יכול, כאילו מנצל מצבים, זה נקרא עושק ולא רציונאל......."אז זהו, שבעיניך זה עושק (ואפשר להסכים לתפיסה הזו) אבל בעיני הסוחר זה רציונאל טהור.הרציונאל שלך כלקוח הוא פשוט: אם הסוחר מייקר את מוצריו מעבר ל"סביר", אז לא יהי כדאי לקנות אצלו. כבר באמת עדיף יהיה לנסוע במונית לרמי לוי.על קניות מרוכזות שמעת?"2. כשזקנים או עניים לא נוסעים לרמי לוי בגבעת שאול לקנות בזול זה בגלל שאין להם אוטו ולא בגלל הוצאות דלק ואחזקה."ולמה אין להם אוטו? נכון ידידי, רק כי זה יקר לתדלק ולתחזק אותו.הם לא נוסעים לרמי לוי בגבעת שאול כי בחשבון אחרון זה לא כדאי להם.ואם יש עושק מורשה (לא טעות) בשכונה, אז זה נותן פתח למישהו אחר לבוא ולהתחרות על אותם לקוחות בשכונה (זקנים ועניים כדבריך, אבל זה לא חייב להיות כך), ואפילו למשוך לקוחות מאיזורים אחרים (בר-אילן מכיר?)חוץ מזה,רחמני, תעשה מאמץ להבין את מה שאתה כותב.מה זה "מנצל מצבים"? שמעת על סוחר שלא מנצל מצבים?טוביה החולב, אם תקרא טוב את הפוסט ועוד אחרים באתר הזה תוכל להבין שהמטרה היא להרחיב את התחרות ולהסיר הגנות שונות ומשונות על כל מיני שחקנים בשוק. בדיוק כדי שלא נתלונן על "אלה שאי אפשר או לא רוצים לגעת בהם".במילה "רציונאל", רק כדי להבהיר התכוונתי לכלל התפיסה של שוק חופשי שמתקיימת בו תחרות ***הוגנת***.הוגנת = אף אחד לא מקבל יתרונות שלא בזכות השקעתו, חכמתו או חריצותו. רוצה לומר, שהשלטון המרכזי או המקומי לא דואג לתעדף (בדרכים שונות ומשונות) את המתחרה שלי, מה שלא משאיר לי סיכוי להתחרות בו.אחד האמצעים המרכזיים להגינות הזו הוא שחרור הכלכלה מכמה שיותר התערבות ומעורבות של המדינה על מוסדותיה.
0
דביל
לסופרמרקט חלק לא מבוטל ב...ביוקר המחיה.לא כי הוא גובה את הרווח הכי גבוה, אלא כי לגביו יש התחושה שהרווח לא מוצדק.לא כי הוא מנסה למשוך לקוחות בדרכים יצירתיות, אלא כי לגביו יש התחושה שהוא מרמה את לקוחותיו. הכל סובייקטיבי, והדרך של הצרכנים להתארגן, היא במצעות הממשלה הנבחרת שלהם שתשמור על מה שהם מגדירים כאינטרסים שלהם (שלנו). זה היה יכול להיות גם ארגון צרכני עם הרבה חברים- כשכל הסופרים נאלצים להיות חברים בו.
0
יגאל
טוביה, דבריך רק מחזקים את שלימה שאתה אומר על הקשישים הרי מראה שבכלל לא היה להם כלכלי לנסוע אפילו ברכב שלהם (אחזקה ודלק!) לסופר מרוחק ע"מ לקבל מחירים נמוכים יותר.אז זה כבר יותר משתלם להם לקנות בסופר השכונתי בניגוד לטענותיך הקודמות.והסופר השכונתי, כאמור, צריך לכסות על הוצאות גדולות יותר מהסופר המרוחק ועדיין אינו יכול להעלות מחירים יותר מידי כי אז אף אחד, כולל הקשישים, לא יקנה ממנו.
0

3000 תוים נשארו