ראשון, 22 ינואר 2012 18:10

תיקון ה"פער העדתי" מחייב להשתחרר מ"נאותות פוליטית"

מלחמת התרבות הוכרעה כבר לפני 600 שנה, מאז תחילת הרנסנס, והתפשטות החילוניות האירופאית - המערב מאז עולה והאסלאם שוקע. אבל המדינה בינתיים מפקידה את הנושא ב"ידיים האמונות" של ש"ס, ומשיגה בדיוק את ההיפך.

אכן צריך להשתחרר מ"נאותות פוליטית", כי זה לדעתי לב הבעיה – העדר דיון אמיתי, שנוגע בעצבים החשופים. כולם נבהלים מהשיח – אשכנזים ומזרחים – וישר דוחפים את "השד העדתי" בחזרה לבקבוק. הנתון המדהים בכתבה של מוטי על שלמה מעוז, הוא על הפילוח העדתי של הזוכים בפרס נובל. הנתון מיטיב להמחיש את העניין. יש כאן עיוותים אדירים מהבחינה העדתית, ולצערי מדינת ישראל פשוט לא מוכנה להודות בעומק הבעיה. 

הכתבה היטיבה להרחיב את היריעה, וכמי שהנושא בוער בעצמותיו ("גילוי נאות": אני תימני שגדל בראש העין), קראתי בשקיקה את הכתבה עד הפסקה האחרונה... כי הפערים לא רק שאינם מצטמצמים – הם מחריפים. ילדים "מעורבים" אמנם נחלצים מ"גורל" המזרחיות משום שילדים בוחרים לעצמם זהות, ובד"כ יעדיפו כמובן את זו החזקה – אבל מה זה אומר למזרחים – התחתנו עם אשכנזים וייטב לכם?

נתקלתי בכמה משפחות "מעורבות" שלדעתי הן או דומותיהן יהיו טרנד חדש של ריאליטי מתישהו: רוב ילדיהן נראים ומתנהגים כאשכנזים, ומיעוטם – "הכבשות השחורות" – הופכים להיות מזרחים "אסלים". כדי להתרחק עוד מכבלי הנאותות הפוליטית, צריך לדעתי להחליף כמה מושגים מיושנים, והייתי בוחר בשלושה בשלב ראשון: גזענות, אפליה, ומלחמת תרבות. את השניים הראשונים אני רוצה להוציא מהשיח פשוט כי הם לא פרקטיים – יהודים אינם יכולים לחיות בשלום בסביבה של מילים כאלה, ושיח שנפתח בהן סופו לגווע מהר (אין להם בעיה לחיות במציאות כזאת... אבל את המילים הם לא מוכנים לסבול).

אשר למלחמת תרבות – היא הוכרעה כבר לפני 600 שנה, מאז תחילת הרנסנס, והתפשטות החילוניות האירופאית - המערב מאז עולה והאסלאם שוקע – אבל זה לא מפריע למזרחיים בארץ להילחם בכל כוחם במזלזלים במוזיקה המזרחית. להישבע משום מה שאייל גולן לא נופל ממתי כספי, לדוגמה, ושלא יבלבלו אותם עם העובדות. לא מזיז להם כהוא זה שחוקרים ויוצרים מזרחים מובילים דוגמת אבי עילם-אמזלג ואביהו מדינה למשל, גם הם לא אוהבים את המוזיקה הזאת וטוענים שהיא מין מוטציה מקומית שאין לה דבר עם מוזיקה מזרחית אותנטית.

המזרחים נלחמים בעצם על כבודם – כישראלים גאים הם אינם יכולים לנפנף במוזיקה ערבית ממש, מה גם שבמסגרת "טקס החניכה" לתוך הישראליות הם אולפו לתעב ולהוקיע מוזיקה ערבית. זה הרובד הפולקלוריסטי של מלחמת התרבות בארץ, אבל לצערי יש לה היבט מהותי יותר ומסוכן.

רוב המזרחים בארץ בורחים מהשכלה; כל עניין ההשכלה לשמה כמעט זר לטעם המזרחי הרווח. מצטער על ההכללה, אבל אין מנוס ממנה כאן. המזרחי ה"ממוצע" יכול להבין למשל לימודי משפטים, רפואה או חשבונאות, אבל לא מבין למה אנשים לומדים אמנות או פילוסופיה אם זה לא מקצועם. באקדמיה, למשל, ככל שמתרחקים מהמרכז למקצועות האזוטריים, מוצאים פחות ופחות מזרחים. הסיבה לכך היא אותה מלחמת תרבות – הם מזהים השכלה עם אשכנזיות. ובעצם, אם לנסח משיטתם מניפסט: מי שעושה כסף לא צריך ללמוד (זו גם הסיבה שאייל גולן, אם הזכרנו אותו, לא טרח מעולם ללמוד דבר... אפילו מוזיקה).

אז הנה לכם קיצור תולדות האסון. עלייה אחת שהתערתה היטב בארץ, ובנתה לעצמה זהות ישראלית חדשה תחת היהודית; והשנייה, שלא צלחה את העקירה, שמאמצת סממני תרבות מסולפים ומתבצרת בבערות. זו דרך אגב גם הסיבה שהמחאה לא קיבלה רוח גבית מהפריפריה, כי זו אינה מחאתם של המסכנים ביותר בארץ, אלא של בעלי הקול שאמנם נפגעו, אבל משפחותיהם במצב טוב יחסית... מחאת החפים משפע. אין ספק כמעט שאם המדינה לא תבין שיש כאן בעיה קיומית – צפויה בעתיד מחאה גדולה פי כמה, והיא לא תהיה "נחמדה"... דובריה לא יתנסחו יפה בטלוויזיה. אפשר כבר לשמוע את הקולות – איך לא ידענו? ואיפה היינו? אז זהו שזה כאן, ומבעבע מלמטה... ומי שלא רוצה לא רואה. זאת הסיבה שכל פעם קם שלמה מעוז אחר ומייצר כזאת תבערה... ראו את כמות טוקבקים המדהימה לכתבות בנושא.

ויש מה לעשות, החל וכלה בחינוך כמובן – דרושה העדפה מתקנת וגורפת של חינוך בפריפריה, אבל המדינה בינתיים מפקידה את הנושא ב"ידיים האמונות" של ש"ס, ומשיגה בדיוק את ההיפך.

עופר זהר

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:05
הוסף תגובה