על פי הערכות שונות מדינת ישראל צפויה לגבות תמלוגים מצטברים של למעלה מ-50 מיליארד דולר ממכירות של גז שיופק מבארות בים התיכון ב-30 השנים הבאות. סכום מכובד, אך אם מחלקים אותו על פני התקופה הארוכה, נראה שמדובר בהכנסה של פחות מ-2 מיליארד דולר לשנה. גם זה מכובד.
בינתיים מתווכחים במקומותינו על חלוקת "עור הדוב" בטרם ניצוד ובטרם נאמרה המילה האחרונה. הירוקים מתנגדים, כרגיל, להקמת מפעלי קליטת גז יבשתיים בסמוך לחופים בגלל גזילת שטחי מחיה של לטאות, ראשי ערים מתנגדים להקמת מפעל להנזלת גז בתחומם, וחברת חשמל מתנגדת לאפשר יצוא גז. לבסוף כל אחד יקבל משהו ממבוקשו ולחציו – על חשבון "עור הדוב" שטרם ניצוד.
אך קיימת בעיה נוספת: העולם מוצף בעתודות גז. שטחי הגז הפוטנציאלים של קפריסין גדולים מאלה של ישראל ושם מתחילים לקדוח בקרוב. גם חברות ישראליות יקדחו במי קפריסין. לבנון ועזה צפויים גם הם להצטרף לחגיגה; המצרים תקועים עם כמויות גז גדולות כי אין שם עדיין מנהיג שיחליט למי מראשי חמולות הבדואים בסיני צריך לשלם פרוטקשן כדי שיאפשרו את זרימת הגז בצינור היבשתי לישראל ולירדן. יש מאגרי גז עצומים ברוסיה, איראן, צפון אמריקה ועוד. זו הסיבה שמחיר הגז בעולם נמצא בירידה עד כדי פגיעה בכדאיות ההפקה ( המחיר בארה"ב – פחות מ-3 דולר ל- mcf – יחידת מידה של מיליון רגל מעוקב כאשר ב-2010 המחיר נשק ל-6 דולר). לא פלא שחברות הפקת גז בארצות הברית מודיעות על צמצום ההפקה.
עודפי הגז הצפויים באזורנו מעמידים בספק את רווחיות יצוא הגז בעתיד. משהופק הגז, תלויה רווחיות מכירתו במרחק לשוקי היעד – קשה יהיה לגז ישראלי להתחרות אפילו בגז רוסי שנמכר לאירופה דרך תשתית צנרת שכבר קיימת. גם משדות הגז העשירים בקווקז נבנה צינור גז דרך גיאורגיה וטורקיה עד לים התיכון. מציאות זו הופכת את השוק הישראלי ליעד העיקרי, או כמעט יחיד, לשדות הגז שבקרבתנו. כמויות הגז שכנראה נמצאות בשטחי הים הקרובים הם מעל ומעבר לצריכה הצפויה בישראל, כך שבתנאי תחרות חופשית – מחיר הגז בישראל צפוי להיות נמוך מאד. ואם מחיר הגז יהיה כה נמוך, אז מהיכן תגבה הממשלה תמלוגים של 60 מיליארד דולר? על כך כבר נאמר: "עור דוב שטרם ניצוד".
הממשלה לא תוכל לגבות תמלוגים גבוהים מיצוא גז, אם בכלל. ממשלת ישראל תעמוד בתחרות מול התמלוגים שממשלת קפריסין או ממשלת רוסיה יטילו על הגז שלהן. די אם ממשלת קפריסין תגבה תמלוגים נמוכים ב-10 אחוזים כדי שלקוחות יעדיפו גז קפריסאי.
אז מהיכן בכל זאת יגבו את התמלוגים? לא קשה לנחש: התמלוגים ייגבו במלואם כמס על אזרחי ישראל. הממשלה חייבת לאפשר לחברות ההפקה רווח סביר, אחרת הן ינטשו את הבארות ויעדיפו השקעות בתחומים אחרים, רווחיים יותר. אפילו ממשלה אינה יכולה להכריח אנשי עסקים להשקיע ולהפסיד. איך יוצרים "רווח סביר" למי שהשלטון חפץ ביקרו? בזה ה"סוציאליסטים" טובים ועשירים בניסיון. סוגרים את שוק הגז הישראלי ליבוא זול של גז מקפריסין ומרצועת עזה (בעתיד) ומעמיסים את מלוא התמלוגים על הצרכן הישראלי.
ה"תמלוגים" יהיו מס לכל דבר על האזרח הישראלי. אלמלא התמלוגים, התחרות הקשה הייתה מוזילה את המחיר לצרכן. כאן ראוי להדגיש שלא קיימת חלופה מציאותית של "הלאמת חברות הגז" – קריאה שבוודאי תצוץ בשלב כלשהו בעתיד. "הלאמה" תיצור בישראל את הגז היקר בעולם עוד לפני שנביא בחשבון את השביתות מידי מספר חודשים. יקר כמו רכבת ישראל, דואר ישראל, חברת אגרסקו (ליצוא חקלאי) זיכרונה לא לברכה ועוד. "שאלטר" של הזרמת גז בידי ועד עובדים של "החברה הלאומית להפקת גז" הוא מכרה זהב.
נניח שבעזרת המיסוי הקרוי "תמלוגים" ובעזרת השם, יצטברו לממשלה עשרות מיליארדי דולרים ב"קרן הגז הלאומית" המתוכננת. יודגש, שהרעיון להקמת קרן חרום באמצעות מיסים (סליחה – "תמלוגים"), או באמצעות יצירת עודף תקציבי – חיובי ביותר, בייחוד לאור מצבנו הביטחוני. הרעיון חיובי הרבה יותר מאגירת יתרות מט"ח על ידי בנק ישראל באמצעות הדפסת כסף ולקיחת הלוואות (הנפקת אגרות חוב קצרות מועד – מק"מ).
על פי ההצעות המתבשלות, 4 אחוזים מסכום הקרן שתצטבר יוקצו מידי שנה למטרות "מועילות" כפי שהממשלה תחליט עליהן. "מטרות מועילות" הן שם קוד מקובל לחלוקה על פי מפתח פוליטי. עם השנים יתפחו אותם 4 אחוזים יכפילו וישלשו עצמם, כי הגדלת הסכום ל"מטרות מועילות" יוכל לפתור משברים קואליציוניים בעתיד. "שלמות הממשלה" אינה מטרה מועילה?
משרד האוצר רצה לנהל בעצמו את כספי הקרן, פישר רצה שבנק ישראל ינהל – פישר ניצח.
קרן לאומית לא צריכה להתנהל על ידי פקידי מדינה (זה גם תוארם הפונקציונאלי של פקידי בנק ישראל ) שמגיעים לעבודה בתשע בבוקר ועובדים במסירות עד ארבע אחר הצהריים. קרן לאומית אינה צריכה להתנהל על ידי פקידים שיש להם קביעות בעבודה, משכורת ופנסיה שמנה מובטחים – אפילו אם "ועדת איתור" בראשות הרב ליצמן תצרף אליהם שלושה "מומחים".
השימוש בכספי הקרן, בעת חרום לאומית (מלחמה או אסון טבע), יתבצע אך ורק באישור רוב מיוחס מאד בכנסת. חוק הקרן צריך להיות חלק מחוקי היסוד במדינת ישראל. הקרן צריכה להתנהל על ידי עשרות רבות של ברוקרים עצמאיים. כל ברוקר יפקיד ערבות בנקאית גבוהה במשרד האוצר ויקבל גישה לחשבון בנק סגור, דרכו ינהל חלק קטן של כספי הקרן הלאומית. לברוקרים לא ישולמו דמי ניהול קבועים, אלא חלק מהרווחים – אבל הם גם יישאו בחלק מההפסדים. הברוקרים יקבלו רק מקדמות על רווחים – התחשבנות סופית תיערך מידי תקופה ארוכה (נניח שלוש או חמש שנים). כמה אחוזים הברוקרים ירוויחו? כמה אחוזים יקוזזו להם אם יפסידו? מה יהיה אורך תקופת ההתחשבנות הסופית? איזה רמת ביצועים תגרום לפיטורי ברוקר? אלה כבר נושאים למומחים בתורת המשחקים. הקרן הלאומית חשובה מכדי להיות מנוהלת על ידי פקידי מדינה.
מוטי היינריך