חמישי, 09 אוגוסט 2012 07:10

ה"תיאוריה הכלכלית" לא מצליחה לאושש את שוק העבודה האמריקאי

ערב הבחירות לנשיאות, ושוק העבודה האמריקאי עדיין מסרב לשתף פעולה עם ברננקי (נגיד הבנק המרכזי) ועם הנשיא אובמה. תקוותם הייתה ששני סיבובי "הקלה כמותית" של הדפסת כסף יאוששו את הכלכלה. אולי "הקלה 3" תעזור?

5 חודשים לפני הבחירות לנשיאות, ושוק העבודה האמריקאי עדיין מסרב לשתף פעולה עם ברננקי (נגיד הבנק המרכזי) ועם הנשיא אובמה. צמד המנהיגים קיווה ששני סיבובים של "הקלה כמותית" – 1Q/2Q, במסגרתם הדפיס הפדרל רזרב מאז פרוץ "המשבר" כ- 1.2 טריליון דולר – יאושש את הכלכלה ואת שוק העבודה.
 
בנקים מרכזיים בדרך כלל מדפיסים כסף וקונים בו אגרות חוב ממשלתיות ב"שוק הפתוח" ככלי להורדת הריבית לטווח קצר במשק (הביקוש המוגבר לאג"ח מעלה את מחירן והריבית הגלומה בהן עד לפדיון – קטנה). מאחר והריבית בארה"ב כבר הייתה אפסית, קנה הפד במסגרת ה"הקלה הכמותית" ניירות ערך של חברות פרטיות, כגון אג"ח מגובות משכנתאות שערכן התדרדר.
 
הזרמת כסף "טרי" לכלכלה, היישר ממדפסות הבנק המרכזי, אמורה "לרמות" את השווקים.
 
כסף הוא אמצעי חליפין שמגיע לידנו כתוצאה מתרומה ממשית למישהו אחר – למשלם הכסף – מכרנו לו שירות או מוצר שהוא מפיק ממנו תועלת. הזרמת כסף על ידי הבנק המרכזי מתבצעת מבלי שמקבל הכסף תרם מוצר "לכלכלה" – הפד קנה ממנו אגרת חוב במחירה המלא, למרות שאינה שווה הרבה. אבל על הכסף אין סימון תמורת מה הוא ניתן, לכן כוח הקניה של "הכסף החדש", מיד עם הפצתו, זהה לכוח הקניה של "הכסף הישן" שבמחזור. תכונה זו מאפשרת לבנק המרכזי "לרמות" את השווקים בטווח הקצר ולהזרים כסף שאף אחד לא הרוויח ביושר (תמורת מכירת מוצר).
 
אבל כפי שאמר אברהם לינקולן, אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן ובוודאי שלא את השווקים. ובשלב מסוים ערכו של הכסף צריך לרדת. מתי? אף אחד אינו יודע.
 
בטווח הקצר אפשר לרמות את השווקים כי הכסף המודפס אינו "מסומן" ככזה – ולכן אמורים היו להיווצר יותר מקומות עבודה, פחות עסקים ייסגרו, והציבור אמור לחוש "הקלה" תרתי משמע. "הישג" אחד בטוח מתממש – הפוליטיקאים מרוויחים זמן, בייחוד בשלבים הראשונים של תהליך ההדפסה (לפני שמתמכרים לזה).
 
"רווח הזמן" יכול לפעמים לעזור באופן ממשי (לא רק לפוליטיקאים). כלומר, להרוויח זמן בתקווה שיקרה אירוע צפוי (או בלתי צפוי) כגון פריצת דרך טכנולוגית, או גילוי מקור אנרגיה חדש – אלה יתרמו לצמיחת התוצר, להגדלת תקבולי המיסים של הממשלה ולחיסול הגירעון. ארצות הברית, לדוגמה, צפויה להפוך בעתיד הנראה לעין למעצמת אנרגיה בעקבות מאגרי הגז העצומים שהתגלו בה, וטכנולוגיות הפקת הנפט החדשות מקידוחים אופקיים ופצלי שמן. אז אולי יש הגיון פוליטי מסוים במשחק "על זמן", לפחות באמריקה.   
 
ביוני נוצרו כ-80 אלף מקומות עבודה חדשים בארצות הברית ובחודש יולי 163 אלף משרות. סך הכול נוצרו בארבעת החודשים האחרונים מספר נמוך של משרות חדשות, שאינו מתקרב לנדרש רק כדי לספק עבודה לכל המצטרפים החדשים לכוח העבודה. בממוצע, נוצרו מתחילת השנה כ- 151 אלף משרות חדשות בחודש.
 
מידי חודש מגיעים כ- 335,000 אמריקאים לגיל 18 ומצטרפים למחפשי העבודה במוקדם או במאוחר, ולעומתם פורשים כ- 240,000 לגמלאות. כלומר, נדרשים כ-95 אלף מקומות עבודה חדשים כתוצאה מריבוי טבעי. אך מעבר לכך מצטרפים לאמריקה מידי חודש כ-83 אלף מהגרים חוקיים ועוד מספר גדול ובלתי ידוע של לא-חוקיים. כך שמספר מקומות העבודה החדשים שהמשק האמריקאי צריך לייצר רק כדי שלא להחמיר את שיעור האבטלה עומד על קרוב ל- 120-180 אלף לחודש! (יש שוני גדול בהערכות). מספר מקומות העבודה החדשים שנוצרים בקושי מגיעים למינימום הנדרש רק כדי לדרוך במקום ולהשפיע על 12.8 מיליוני האמריקאים המובטלים.
 
חסידי התכנון המרכזי של הכלכלה, שהבולט ביניהם הוא פרופ' פול קרוגמן, טוענים שאלמלא ההזרמה המצב היה גרוע הרבה יותר ועל הממשל (באמצעות הבנק המרכזי) להתמיד ולהגביר את קצב ההדפסה.
 

1296
 
התיאוריה הקינסייאנית גורסת למעשה כך: הבה נרמה את השווקים באמצעות הגדלה משמעותית של כמות הכסף, השווקים "העיוורים" ייפרשו את הגידול בכמות הכסף כצמיחה בעושר של הציבור, "כאילו" שהכסף החדש הגיע לארנקים כתוצאה מייצור מוצרים ושירותים חדשים. היצרנים יגיבו לביקושים באמצעות הגברת התפוקה והייצור, וישכרו עובדים נוספים כדי לספק את הביקוש הנוסף למוצרים. הכלכלה "תותנע" ויגיע הקץ למיתון. לאחר שהכלכלה תשגשג – הממשלה תספוג חזרה את עודפי הכספים שהדפיסה כדי להיחלץ מהמיתון.
 
שני סבבי ה"הקלה הכמותית" לא עזרו לכלכלה להתאושש, אבל הויכוח כנראה לא יסתיים בעתיד הנראה לעין. תמיד אפשר יהיה לטעון כי הטעות הייתה בהשהיית הזרמת הכסף, בעיתוי השגוי של ההזרמה או בהיקף הדפסה קטן מידי. על שאלה אחת קשה יהיה להם לענות: אם אפשר להצמיח כלכלה ללא עבודה – רק בעזרת מקלדת המחשב של הבנק המרכזי, אז למה לא ליישם את הרעיון גם בימים כתיקונם ולהעלות כך, דרך קבע, את רווחת ציבור הבוחרים?
 
כאן המקום לציין את התסריט שכבר כתבנו עליו: הדפסות הכסף הגדולות מאז תחילת "המשבר" יתממשו לקניות, הכלכלה אכן "תתאושש". פעילות-יתר זו תהיה שלב מעבר לאינפלציה גבוהה – השוק יבטל את אפקט הגדלת כמות הכסף, באמצעות שחיקת ערך הדולר. יהיו יותר דולרים בכיס, אבל כל אחד מהם יהיה שווה פחות. מקור האור הבוהק בקצה המנהרה עלול להיות ברכבת שדוהרת מולנו.
 
בשנים 1974– 1973 אמריקה "נהנתה" מחוויה כפולה – גם וגם. האינפלציה הגיעה ל-12%, אבל תוך כדי שפל כלכלי מלווה באבטלה.   
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 08 אוגוסט 2016 18:44
הוסף תגובה