כמה מידידי הטובים שייכים אידיאולוגית למחנה השמאל הכלכלי. הם מאמינים, כמו רוב מכריע של "האנשים החושבים", שתפקידה של הממשלה לתכנן, לווסת, לפקח ולנהל במידה רבה את חיי האזרח. הם שבויים בקונספציה השלטת, הם דבקים באינרציה המחשבתית של מאה ומשהו השנים האחרונות.
"האנשים החושבים" אינם הרוב בציבור. הרוב אינו "שובר את הראש" בנושאים המעסיקים אותנו כאן באתר - הם לא בעד ולא נגד. רוב האנשים חיים את היום-יום ומפעילים שיקולים לוגיים, כמיטב יכולתם, בעיקר באירועים של שגרת החיים היומית: עבודה, לימודים, משפחה, חופשה וכו'". כך טבעו של עולם.
בימים האחרונים, לאור "המצב", נתקלתי בטענה של ידידי כי מצבה הביטחוני הייחודי של מדינת ישראל "מוכיח" סופית שבמדינת ישראל לא תיתכן כלכלה חופשית. "המצב" מחייב מעורבות ממשלתית גבוהה.
האומנם?
הוצאות הביטחון הן אכן עול כבד שמחייב גביית מיסים למימונו. דווקא בגלל עול זה – על יתר המשק להתנהל ביעילות ובחסכון מרביים – כדי ליצור את המקורות הכלכליים הנדרשים למימון עול הביטחון. מעורבות ממשלתית במשק ומשטר של בחישה פוליטית – יוצרים משק לא יעיל, תוצר נמוך, ומגדילים את עול הביטחון על האזרח. אילו התוצר לנפש היה כפול, לדוגמה, כי אז עולו הכלכלי של הביטחון היה פחות מורגש.
ובאשר למקצועיותו וליעילותו של הצבא. אין להסיק מהצלחתה של "כיפת ברזל" לדוגמה, או הצלחת חיסול ממוקד – על רמתו המקצועית של הצבא, או על נורמות של תהליכי קבלת ההחלטות. צבא הוא ארגון ממשלתי שסובל, מטבע הדברים, מכל הרעות החולות של משק ציבורי גדול. ככל שתקטן פעילות הממשלה במשק, יעלה פריון העבודה ומוסר העבודה. הציבור העובד (שגם משרת במילואים) יתרגל למצב "נורמאלי אחר". נורמות אלה יחלחלו גם אל הסקטור הציבורי המצומצם וישפיעו על התנהלותו.
יש לשער שלא יכול להתקיים פער גדול מידי בין נורמות עבודה בצבא לבין הרגלי עבודה וביקורת אזרחיים. במילים אחרות: צבא לא יכול להיות שונה בהרבה מהתנהלות נמל אשדוד, חברת חשמל, מערכת הבריאות או מערכת החינוך. לכן, נורמות של סקטור פרטי גדול, דומיננטי ויעיל – יחלחלו בהכרח גם אל הצבא וישפיעו לחיוב על התנהלותו.
דווקא מצבנו הביטחוני המיוחד מחייב, אם כך, לבחור את הדגם היעיל ביותר להתנהלותה של כלל המדינה.
מוטי היינריך