שלישי, 22 נובמבר 2016 03:34

עבירה גוררת עבירה (*)

התנהלות מערכות המדינה לרוב מנוגדת לעקרונות חופש הפרט וזכות הקניין. ההתלבטות: האם להציע "צעדי ביניים קטנים" לייעול המציאות, או לדבוק בפתרונות החופש הנכונים לדעתנו, אך אינם ניתנים ליישום "מחר בבוקר"? 

                                                                                    בס"ד                                                                                                                           

(*) מסכת אבות, משנה ד: "בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר... ועֲבֵירָה גוֹרֶרֶת עֲבֵירָה".

לעיתים קיים במציאות מצב מאד בעייתי. למשל הדיור. תומכי רעיונות 'קו ישר' מבינים מהי הבעיה (אידאולוגית, כפי שמוטי הגדיר זאת), ויודעים להציע את הפתרון הנכון והצודק (סילוק התערבות המדינה). דא עקא, שבמציאות הקיימת, הפתרונות שלנו הם חלומות באספמיא. אז מה עושים?

הבה, בינתיים, נציע צעדים קטנים לתיקון המציאות, שאולי יש להם אפשרות להתקבל, אפילו במסגרת המציאות הקיימת.

הנה דוגמאות...

בעיה 1: עובדים בגופים ציבוריים ש"יושבים על השאלטר" סוחטים לעצמם משכורות עתק. מקביליהם בסקטור הפרטי התחרותי יכולים רק לחלום על תנאי שכר והטבות דומים. לא צודק. מאד מקומם.

»  הפתרון: הגבלה בחוק של השכר וההטבות. ו/או איסור שביתה בגופים כאלה, שממילא כל מטרתה, ותוצאתה – סחטנות.

בעיה 2: הרפואה הציבורית לא מצליחה לספק שרותי אישפוז בהיקף וברמה הראויים. תורים, שרות רע, שוחד. 

»  הפתרון: הגבלות על טיפול ואישפוז חולים מחו"ל, ש"תופסים את המיטות שלנו".

בעיה 3: רשתות השיווק הגדולות סוחטות מחירים גבוהים. קשה לגמור את החודש. מעודד ירידה מהארץ.

»  הפתרון: רגולציה. חוק המזון.

בעיה 4: משכירי דירות מנצלים את כוחם העודף מול השוכרים החלשים, וקורעים להם את הצורה. לא צודק. מקומם.

»  הפתרון: רגולציה. חוק השכירות ההוגנת.

בעיה 5: תושבי חוץ רוכשים דירות שעומדות בשיממונן, "דירות רפאים". הם "לוקחים לנו את הדירות".

»  הפתרון: מיסוי חריג על "דירות רפאים".

אפשר להמשיך עוד ועוד...

האם הפתרונות המוצעים גרועים?

כאשר נקודת המוצא היא המציאות הקיימת – הפתרונות כלל לא רעים. כמובן, אפשר להתווכח נקודתית על פרמטר כזה או אחר. למשל, האם עדיפה תכנית מע"מ אפס על דירות (לפיד), או תכנית מחיר למשתכן (כחלון). אבל ככלל: לנוכח הבעיה במציאות, באה הממשלה להתמודד איתה, ומציעה פתרון.  מה רציתם? שהממשלה תשב בחיבוק ידיים?!

האם אסטרטגית "הצעדים הקטנים תחת המציאות הקיימת" תתקבל באהדה ע"י קוראי 'קו ישר'? ספק. מדוע? כי 'קו ישר' יוצא מנקודת המוצא שלכל אדם זכות על חייו, חרותו וקניינו. כל הבעיות שהוצגו נובעות מפעולות המדינה שפוגעות בזכויות אלה. לכן, לכתחילה נדרש להסיר את הפגיעה. ואז, ממילא, לא תהיינה הבעיות. וזהו הפתרון.

אסטרטגיית "הצעדים הקטנים תחת המציאות הקיימת" מעמיקה עוד יותר את הפגיעה. כל חוק, כל רגולציה, מצמצמים עוד ועוד את החרות ואת זכות הקניין.

ניתן להדביק לפתרונות אלה את דברי חז"ל: "עבירה גוררת עבירה", וזאת משני טעמים:

1. הפגיעה בחרות ובקניין היא שהולידה את הבעיה במציאות הקיימת. היא אבי אבות העבירה. פתרון "הצעדים הקטנים" מעמיק את הפגיעה. הוא התולדה של העבירה. והרי לנו... עבירה גוררת עבירה.

2. אם 'קו ישר' מציע "צעדים קטנים" הפוגעים בחרות ובקניין, לבעיה א' – למשל הגבלת שכר, איזו הצדקה תהיה לנו להתנגד "לצעדים קטנים" בבעיה ב' – חוק המזון, או בבעיה ג' – מיסוי דירות רפאים. והנה לנו שוב... עבירה גוררת עבירה.

לעיתים, לנוכח קשיי המציאות ועוולותיה, מתעורר פיתוי להציע פתרון ברוח "צעדים קטנים". בבחינת עדיף משהו על לא כלום.

לזה אין צורך ב'קו ישר'. ל"צעדים הקטנים" יש עתיד בליכוד הבית היהודי.

לוי.

עודכן לאחרונה ב שלישי, 22 נובמבר 2016 03:48
תגובות  
+3 #1 בעיה של כיווניםיעקב 2016-11-22 10:43
לוי, אתה לא מבחין בכיוונים.

אתה מבקש לחיות בעולם של אוטופיה. אפשר להתווכח עד כמה העולם האידיאלי (שלנו) הוא אכן נכון, ובעיקר אפשרי ומעשי, אבל זה במישור האוטופי -וויכוח תלוש מהמציאות, בספירות של עולם אחר.

במציאות יש (או אין) רק התקדמות בצעדים קטנים. צעדים גדולים - מהפכה - זה דבר החביב על יריבנו הקומוניסטים. מהפכות תמיד נגמרו באסון - לא רק המהפכה הרוסית אלא גם הצרפתית. אני נגד מהפכות, בייחוד מהסוג האלים (אין מהפכות אחרות).

אז, במציאות הבלתי מושלמת שלנו יש רק צעדים קטנים. וכאן השאלה העיקרית - שאתה מתעלם ממנה - היא - באיזה כיוון? יש כיוון נכון, ויש כיוון לא נכון, ויש כיווני ביניים.

למשל: איסור שביתה במגזר הציבורי וקביעת תקרות שכר בחקיקה או תקנות (במגזר הציבורי) - זה צעד בכיוון הנכון. (המעסיק הציבורי המוציא כסף ציבורי שאינו שלו - אינו בעל אותן הזכויות שיש למעסיק פרטי המוציא כסף פרטי מכיסו).

הגבלת טיפולים לחולים מחו"ל (בתשלום) זה צעד בכיוון הבלתי נכון כלומר כיוון הפוך.
אז השאיפה היא להתקדם בצעדים קטנים אן גדולים, לפי האפשרויות - אבל בכיוון הנכון.
ציטוט
0 #2 ... ומהו הכיוון הנכון ? (1)@ לוי. 2016-11-24 09:20
א. הגבלות על חולי חו"ל היא כיוון "לא נכון". מדוע ? האם בית חולים ציבורי לא נועד לשרות אזרחי ישראל ? וכי מיטה שתופס חולה חו"ל לא דוחקת את האזרח לעומק התור ? דווקא קדימות לישראלי היא היא כיוון "נכון", לא כך ?

ב. הגבלות על עובדי המגזר הציבורי... מה הגדיר את הכיוון כ"נכון" ? הקריטריון "המעסיק מוציא כסף ציבורי שאינו שלו". עובדתית זה נכון. אז מה ? מדוע זה גוזר קביעה ערכית "נכון" או "לא נכון"? האין זו דעה סובייקטיבית של הכותב ? הנה קריטריון נוסף: עובדי המגזר הציבורי "מספקים שרות לציבור"- עובדה זו צריכה דווקא להקנות להם זכויות יתר, לא ? בטח יש כאלה שזו דעתם הסובייקטיבית. במה היא נחותה מהדעה הסובייקטיבית הקודמת ?

ג. נטען: "כסף ציבורי" הוא קריטריון אובייקטיבי. אז מדוע להגבילו בחקיקה רק ביחס לעובדים "סחטנים" ? הבה נחיל חקיקה גם על ה"דפוקים" במגזר הציבורי – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים. האם נחייב בחקיקה השוואת שכר פסיכולוג ציבורי לפסיכולוג פרטי ?
ובכלל, "כסף ציבורי" מוציאים רק על שכר ? כל תקציב הסקטור הציבורי (ממשלה, עיריות, גופי ציבור אחרים) עונה לקריטריון זה. האם נטיל עליו חקיקה מיוחדת ? מדובר על כ- 50% מהתל"ג.
ציטוט
+1 #3 ... ומהו הכיוון הנכון ? (2)@ לוי. 2016-11-24 09:20
המשך ...

ד. ננסה לקבוע קריטריון אובייקטיבי. אם זה תואם את דת השינטו – הכיוון "נכון". מגוחך ? לא למאמיני השינטו. טוב, אז ננסה את זה: אם זה של המפלגה, הכיוון "נכון". קישקוש? לא במדינה קומוניסטית, לא בישראל של שלטון מפא"י.
אז במקום לרעות בשדות זרים, נתבסס על תפיסת העולם המוצגת ב'קו ישר'. רגע... מהי ?
האם היא זו: כיוון "נכון" הוא הקטנת הפגיעה בחרות ובקניין. כיוון "לא נכון" הוא הגדלת כח השלטון.
או שתפיסת העולם של 'קו ישר' היא זו: גם הגדלת כח השלטון היא "כיוון נכון". לא נורא. אפילו מומלץ.

ה. צעדים קטנים, או מהפיכה ? זו שאלה טכנית, ללא רלבנטיות למהות – "נכון", או "לא נכון". בהתאם לנסיבות, ניתן לחתור ולפעול להקטנת כח השלטון, ולהגדלת החרות וזכות הקניין, גם ב"צעדים קטנים".
ואגב, בניגוד לאסון המהפיכה הרוסית, המהפיכה האמריקאית הנחילה זכויות לחיים, חרות וקניין לשנים רבות.

ו. האשמה: זוהי תפיסה אוטופית. עדיף 'חזון', אבל נזרום ... כן. תפיסת העולם המקדשת את החרות והקניין היא כיום אוטופיה. אז מה ? "אלטנוילנד" לא היתה אוטופיה ? מדינה עברית לא היתה חזון ?
ציטוט
0 #4 רק על עצמי לדבר ידעתישוכר ממונמך 2016-11-24 17:14
ומהפוזיציה הסובייקטיבית שלי אני ממש מייחל כבר לאיזה חוק סוציאליסטי טוב "כמו פעם"
שיאפשר לי לגור בשכירות בצורה רגועה ולטווח ארוך בלי להיתקל בחוזים איומיים ודרקוניים
ודרישות מופרכות מצד בעלי דירות (התחלתי לקרוא להם "שיילוקים") המתחדשות אחת לשנה.

מה שגורם לי לעתים לשאול את עצמי בשקט בשקט (בחושך) אם אני באמת כזה קפיטליסט גדול
או שאני כזה רק עד שזה מגיע לכיס שלי? טרם עניתי לעצמי תשובה חד -משמעית...
ציטוט
0 #5 לשוכר, אין חוק סוציאליסטי טוביאיר 2016-11-26 15:55
לעיתים נדמה כאילו יש חוק שכזה, אך זה רק עבור מקרה פרטי בטווח הקצר. בטווח הארוך למשל בדוגמא שהבאת של שכר דירה מונמך בחוק - יביא לכך שבעלי הדירות לא יתחזקו אותן, והן תתפוררנה, ודוגמאות לכך לא חסרות.
שכר דירה מונמך יביא לתור ארוך של מבקשי דיור מסובסד, תור ארוך פירושו סבל לרבים המצפים לשווא. וכמובן שאילוץ של בעלי הדירות להשכירן במחיר נמוך יביא לכך שהן יעדיפו להשאיר אותן ריקות וההיצע יקטן עוד יותר.
הפתרון למצוקת הדיור הוא הפוך לחלוטין, לסלק את רוב ההגבלות והבירוקרטיה. לאפשר לפצל דירות גדולות, לאפשר להשתמש בקרקע חקלאית ולהפכה למגורים, לאפשר לבנות בכל מקום ובכל דרך ושיטה
, כל עוד אינה פוגעת באופן ישיר בהיקף העולה על התועלת ממנה.
אם כך יעשו, אם יסלקו את מרבית החוקים, תוך שנתיים שלוש יכול יהיה כל זוג צעיר להתגורר בבית צמוד קרקע עם פיסת דשא וצל עץ במחיר של כרבע ממחיר דירה דומה כיום.
ציטוט
0 #6 חוזר: עבירה גוררת עבירה (*)יעקב 2016-11-29 13:40
"אם זה תואם את דת השינטו – הכיוון "נכון". מגוחך ?"

אינני יודע מה הבעיה שלך ואיך הגעת לדת השינטו.

אנו מדברים על בסיס תפיסת העולם שלנו שהיא בעד העמדת האדם, כפרט, במרכז (אינדיבידואליסם) ולא ה"חברה" או הקולקטיב, או הקהילה או הגזע (קולקטיביסם). אנו מדברים על אירגון חברה סביב מושג "זכויות האדם הטבעיות" (של הפרט), ללא "זכויות" סוציאליות שמסופקות על ידי אחרים.

הדבר נראה לי מובן מאליו ואינו זקוק לפירוט ברחל בתך הקטנה. אז, הנה הסרנו ספק אחד מספקותיך, והגדרנו קריטריונים שהם ברורים מאד.

באשר לדוגמאות שאתה מביא - כבודן במקומו מונח, ויש אולי מקום לדון בכול אחת מהן לגופה, אבל זה לא העניין כאן, צריך להבין את העיקרון.
ציטוט
0 #7 ללוי - המשך - הפרינציפיעקב 2016-11-29 13:56
נניח שאנו ממציאים אינדקס שבעזרתו אנו יכולים למדוד את מידת הדבקות בקריטריונים שלנו בחברה או מדינה כולשהי, אינדקס מ 0 עד 100. (באיזה מידה זכויות הפרט מוגנות). האינדקס אמור לשקלל את כול האספקטים - ביטחון אישי, הגנה על זכות הקנין, חופש הדיבור, חופש העיסוק, חופש פוליטי וכ'.

צפון קוריאה תקבל 0 (אפס), סומליה אולי 20, מצרים אולי 30-35, סין אולי 50-60, ישראל אולי גם כן 60-50, ארה"ב אולי 70. אלוהים מקבל 100.

כול מדינה מתנהל על ידי חוקים ורגולציות, והחוקים והרגולציות משתנים מדי פעם, פעם לכאן ופעם לכאן.

אני המלצתי על חוק חדש (חוק איסור שביתות במגזר הציבורי, וקביעת שכר בחקיקה במגזר זה).
החוק הזה משפר (לדעתי) את המצב, לעומת המצב הקיים, ויכול להעלות את האינדקס, נניח, מ 56 ל 58.

מה הבעיה שלך עם זה? מדוע את קורא לזה "עבירה"? (בניסוח עבירה גוררת עבירה). בגלל שהחוק הזה לא מביא אותנו למצב של אינדקס 100? כול מה שפחות מ 100 הוא בירה בעיניך?

אני מבדיל בין צעד שמגדיל את אינדקס החופש לבין צעד שמקטין אותו. אתה חושב שאיסור שביתות (במגזר הציבורי!!!) מקטין את רמת החופש בחברה?
ציטוט
0 #8 האם אנחנו ציונים כלליים ? (1)@ לוי. 2016-12-01 16:46
ה"מנוע" המוצע: איסור שביתות במגזר הציבורי והגבלת שכר בחוק.

א. למנוע זה 2 בעיות הנדסיות:
1) לישות "מדינה" ידיים רבות. אחת מהן היא החקיקה. אחרת - הממשלה המבצעת. חוק להגבלת שכר בסקטור הציבורי משמעו שהמדינה מחוקקת חוק נגד ... המדינה ! זה מגוחך.
יש הגיון (שהוא כמובן לא מוסרי) שהמדינה תגביל בחקיקה את השכר בסקטור הפרטי. אבל שהמדינה תגביל בחקיקה את ... עצמה ? לשם מה צריך לזה חוק ? אם המדינה לא מסכימה לשלם שכר מופקע, פשוט שלא תשלם. לשם מה צריך לכך חוק ?!

2) בשעה טובה הסכמנו על תפיסת העולם שבמרכזה האדם, וזכויותיו הטבעיות. על בסיס קריטריונים ברורים אלה בנינו אינדקס היפוטתי. יופי.

כעת להצעות החוק לאיסור שביתה והגבלות שכר. הבה ניישם, לרגע, את החוק על שחקני הכדורגל בליגת העל, או על עובדי ההיי-טק - זה בוודאי לא היה מקדם אותנו באינדקס, אלא דווקא מסיג אותנו בכיוון ההפוך. מוסכם ?

כן, אבל ההצעה האמיתית מתייחסת לעובדי הסקטור הציבורי. אז רק בגלל שהמעסיק הוא השלטון, כיוון האינדקס התהפך משלילי לחיובי ? אם כן, עלינו לחזור לנקודת המוצא של הקריטריונים שעיצבו את האינדקס, כי כרגע הגדרנו קריטריון נוסף, חדש - זהות המעסיק.

אם גם זהות המעסיק היא קריטריון באינדקס, מדוע לא להציע קריטריונים נוספים, בעלי איפיון דומה - גיל העובדים, מוצאם האתני, נטייתם המינית (מאד מודרני כיום) ? וכדאי גם לא לשכוח את הג'ינג'ים (דוד המלך היה כזה. גם הווארד רוארק).

תחת הבעיות הללו, לא בטוח שה"מנוע" יסחוב.
ציטוט
0 #9 האם אנחנו ציונים כלליים ? (2)@ לוי. 2016-12-01 16:46
ב. הבה נניח שהבעיות ההנדסיות לא קיימות, וה"מנוע" סוחב. נעבור, איפוא, אל הבעיה העקרונית שבהצעה:

ל"סחטנות עובדי המגזר הציבורי" 2 הורים: 1) עצם היותם מגזר ציבורי ולא פרטי, 2) דיני העבודה, שהם הרגולציה על שוק העבודה (לעניינינו: חופש העובד לשבות, בניגוד לשלילת חופש המעסיק לפטר).

שני "ההורים" מהווים עבירה על תפיסת העולם של מדינת החופש. על כן, במדינת החופש 2 ההורים יוצאו לפנסיה. ממילא, לא תוכל להיווצר "הסחטנות".

דומני, יעקב, שעל כך איננו חלוקים. אז על מה המחלוקת ? על הטקטיקה, על הדרך.
לטעמי קיימת רק דרך אחת: ביטול הרגולציה. אתה מציע דרך אחרת: קונטרה-רגולציה.

מהי הבעיה העקרונית עם קונטרה רגולציה ? ובכן, גם קונטרה-רגולציה היא רגולציה. מכאן שאם רגולציה היא עבירה על תפיסת העולם של מדינת החופש, אזי בהכרח גם הקונטרה-רגולציה היא עבירה כנ"ל.

קצת לעומק הרגולציה ...
כל יזם רגולציות בא לתת פתרון למה שהוא מזהה כמצב בעיתי. כך ביחס לרגולציה על שוק השכירות או המזון, וכך ביחס לסמים והימורים.
הרגולציה היא פתרון טכני-הנדסי. המדינה תחייב לעשות, או תאסור עשיית, כך וכך - ונשיג שיפור של הפרמטרים.
מאחורי כל רגולציה נחבאת הנחת יסוד בסיסית: התערבות המדינה היא בסדר מבחינה ערכית-מוסרית. אולי יותר מכך - היא לא רק בסדר בדיעבד, אלא לכתחילה היא נכונה ערכית-מוסרית, שכן קולקטיב המדינה עומד מעל הפרט.

תפיסת העולם של מדינת החופש שונה. הפרט הוא העליון. המדינה היא כלי, מכשיר, להגנה על זכויותיו הטבעיות.

רגע. אבל אנו רוצים מדינה, לא אנרכיה. ובמדינה חייבים להיות חוקים, לא ?
נכון. אבל האם כל חוק הוא רגולציה ? לא תרצח, ולא תגנוב אינם רגולציה. תכליתם להגן על זכויות החיים והקניין של הפרט, כנגד הזוממים לפגוע בהן. רגולציה היא התערבות כפייתית של המדינה ביחסים חופשיים שבין א' לבין ב'. כך הם דיני העבודה למיניהם, וכך היא הרגולציה על השכר במגזר הציבורי.
ציטוט
0 #10 האם אנחנו ציונים כלליים ? (3)@ לוי. 2016-12-01 16:46
לו היה 'קו ישר' האתר של מפלגת הציונים הכלליים (ה"ה שמחה ארליך ואלימלך רימלט, ע"ה) - הרגולציה המוצעת שבבסיס הדיון היתה פתרון הנדסי נכון. והם אכן הציעו זאת.

לציונים הכלליים, ולכלכלנים מקצועיים, אין בעיה עם קונטרה-רגולציה. מטרתם היא אחת - תוצאות. אם יש להם תפיסת עולם, היא איננה של מדינת החופש, וממילא יש בה סתירות פנימיות.

אלא ש'קו ישר' איננו מבית הציונים הכלליים. מטרתו איננה להציע פתרונות הנדסיים, אפילו הם יעילים, שמנותקים מתפיסת העולם הערכית-מוסרית.

האם אנחנו ציונים כלליים ?
ציטוט
0 #11 "מדינה" זה אבסטרקטיעקב 2016-12-02 09:18
"1) לישות "מדינה" ידיים רבות. אחת מהן היא החקיקה. אחרת - הממשלה המבצעת. חוק להגבלת שכר בסקטור הציבורי משמעו שהמדינה מחוקקת חוק נגד ... המדינה ! זה מגוחך."

לא מגוחך כלל.
למדינה אספקטים רבים. הפרדת רשויות. "המדינה" היא מפלצת אבסטרקטית. במציאות קיימים הרבה גופים שמרכיבים את הייצור הדמיוני "מדינה". קיימת הפרדת רשויות, רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. חז"ל אמרו שהפרדת הרשויות ומלחמה ביניהן לבין עצמן היא הערובה להגבלת כוחה של ה"מדינה". יש בזה משהו - למרות שזה לא תמיד עובד כמקווה.
כן. הרשות המחוקקת (הכנסת) צריכה להגביל את השתוללות השכר של הרשות המבצעת (הממשלה) השולטת (לכאורה) על חברות ממשלתיות. והכנסת, שחוקקה את חוקי העבודה שיצרו את "זכות השביתה" צריכה לתקן אותם, כדי לאפשר תפקוד תקין של הגופים הציבוריים ושרותי המדינה.

המצב האידיאלי הזה שמשסים רשות אחת (המחוקקת) נגד האחרת (החברות הממשלתיות) לא תמיד עובד במציאות, אבל בהחלט כדאי לנסות - אולי אפשר במקרה זה או אחר להצליח.

לכן - הטלת איסור שביתה והגבלת שכר על גופים ציבוריים היא בהחלט דבר רצוי. ייתכן ולא יצלח, והרעיון ייכשל, אבל הוא בהחלט רצוי.
נניח, ולו לרגע, שאכן התקבלו כללים אלה: אני הייתי פורץ המחיאות כפיים סוערות.
זה שאולי אתה לא מאמין שהדבר אפשרי אינו הופך צעדים אלה לפסולים מבחינה עקרונית.
ציטוט
0 #12 שני גופים שוניםיעקב 2016-12-02 09:22
"פשוט שלא תשלם. לשם מה צריך לכך חוק ?!"

כי זה שמשלם וזה שמחוקק הם שני גופים שונים.
ציטוט
0 #13 זכויות המעסיקיעקב 2016-12-02 09:31
"הבה ניישם, לרגע, את החוק על שחקני הכדורגל בליגת העל, או על עובדי ההיי-טק"

זאת הטעות העקרונית שלך. אני לא מציע להטיל מגבלה על העובד (בכדורגל או היי-טק) - אלא על המעביד.
המעביד הציבורי אינו מעביד פרטי.http://kav.org.il/components/com_jcomments/im ages/smilies//shocked.gif חלים עלי כללים שונים. אין לו "זכויות" שיש למעביד פרטי.

המעביד (הממשלתי) יאמר לעובד: אלו החוקים שלי - אין שביתות, והשכר מוגבל לפי החוק. אם אתה מסכים, תוכל לעבוד אצלי, ונחתום חוזה עבודה בהתאם. אם לא מתאים לך אז לא עשינו עסק.

כול מעביד רשאי לקבוע כללים ותנאים בחוזה שלו עם העובד (והעובד רשאי להסכים לתנאים או להימנע מלחתום על חוזה).

אני מציע להטיל הגבלות על המעביד, ולא העובד - ובאופן ספציפי, על המעביד הממשלתי שאינו אדם פרטי בעל זכויות אדם, אלא נציג של הציבור שחלות עליו המגבלות שהציבור חושב לנכון להטיל עליו.
ציטוט
0 #14 חוק השביתותיעקב 2016-12-02 09:38
השביתה אינו חלק מזכותו הטבעית של האדם.
כול אדם זכותו לעבוד או לא לעבוד.
אבל אין לו זכות לא לעבוד וגם להטיל איסור על המעביד להפעיל את העסק עם עובדים אחרים (זו "זכות השביתה"). אין לו זכות שהמעביד ישמור לו את מקום התעסוקה כאשר הוא מסרב לעבוד.

ה"זכות" הזאת - זכות השביתה - אינה זכות טבעית אלא יצירה של התחיקה הסוציאלית ה"מתקדמת" לה אנו מתנגדים. ביטל התחיקה השגויה הזו היא המטרה הנכספת של השקפת עולמנו.

ביטול חלקי של התחיקה (במקרה של מעביד ציבורי) היא בוודאי צעד לכיוון הגדלת אינדקס החופש. צעד קטן יותר מהביטול המוחלט של ה"זכות" הזאת, אבל, בוודאי צעד לכיוון הנכון.
ציטוט
0 #15 ביטל חלקייעקב 2016-12-02 09:48
"ביטול הרגולציה. אתה מציע דרך אחרת: קונטרה-רגולציה."

לא נכון.
אני מציע תיקון הרגולציה. רגולציה יותר נכונה.

כול הרגולציה וכול חוקי העבודה הם תוצאה של פעילות ממשלתית ותחיקה. כול תיקון, בכול כיוון שהו (יותר חופש או פחות חופש) לא יכול להיעשות אלא בדרך של רגולציה נוספת או חקיקה נוספת.

אין מצב שאנו קופצים פתאום מהמצב הקיים למצב הרצוי שלא בדרך הרגולציה והתחיקה. אין מצב שבאים פתאום המהפכה או המשיח ומבטלים את כול החוקים והרגולציות והמוסדות הממשלתיים הציבוריים, ויוצרים, יש מאין, מדינה אידיאלית. אין מצב.
כול תיקון נעשה בדרך של תחיקה ורגולציה.
הבעיה היא לאמץ את התחיקה והרגולציה הנכונים, שמגבירים את החופש ולא מקטינים אותו.

גם במדינה היאדיאלית (המינימלית) שלנו יש תחיקה ורגולציה. אין מדינה בלי זה. המדינה היא חוק ורגולציה.
ציטוט
0 #16 המדינה עובדת באמצעות רגולציהיעקב 2016-12-02 09:58
"תפיסת העולם של מדינת החופש שונה. הפרט הוא העליון. המדינה היא כלי, מכשיר, להגנה על זכויותיו הטבעיות. "

זה העיקרון המנחה. זה לא תכנית עבודה מפורטת. כדי להוציא את הרעיון אל הפועל דרושה תכנית מפורטת. האימפלמנטציה (התכנית) - זו הרגולציה. המדינה פועלת באמצעות חוקים ורגולציה.

כיצד מגינה המדינה על זכויות הפרט? היא צריכה קודם כול להגדיר (בחוק או חוקה) מהן זכויות הפרט, ואח"כ לקבוע, בחוק וברגולציה, כיצד מוצאים לפועל את התכנית הזו, ביום-יום.

אתה חזק בתיאור מצב אידיאלי דמיוני, אבל מתעלם מהפרטים המעשיים של הגשמת רעיון זה.
ציטוט
0 #17 חוזר: עבירה גוררת עבירה (*)יעקב 2016-12-02 10:18
"מאחורי כל רגולציה נחבאת הנחת יסוד בסיסית: .... קולקטיב המדינה עומד מעל הפרט."

לא נכון. הרגולציה אינה דבר פסול כשלעצמו, אינו פסול באופן עקרוני (מבחינת זכויות הפרט).

כמו שה"מדינה" אינה דבר פסול באופן עקרוני. ההיפך: המדינה הכרחית כדי להגן על זכויות הפרט. במקומות שאין מדינה (נניח בסומליה) אין מצב אידיאלי מבחינת זכויות הפרט. (כלל לא).

וה"מדינה" - פירושו חוקים ורגולציה. אין דרך אחרת.
השאיפה היא שיהיו חוקים ורגולציות נכונים.

דרך אגב: מהו כול התלמוד והגמרא - אם לא רגולציה של עקרונות התורה? האם יש דרך לקיים את המצוות התורה ללא הגמרא?
ציטוט
0 #18 בלי פתרון הנדסי שום דבר לא עובדיעקב 2016-12-02 13:55
"מטרתו איננה להציע פתרונות הנדסיים, אפילו הם יעילים, שמנותקים מתפיסת העולם הערכית-מוסרית."

שום דבר לא עובד בלי פתרונות הנדסיים (חוץ מהדמיון).
להציע תפיסה ערכית-מוסרית זה טוב אבל לא מספיק.

צריך גם להציע דרך - איך מגיעים מפה לשם. דרך הנדסית. (אין אחרות).
אתה יכול להגיד: "לא מעניין אותי להתעסק בדרכים הנדסיות". זכותך. כול אחד בוחר לעצמו את תחומי התעניינותו. אבל במקרה זה אינך יכול לפסול דרכים הנדסיות רק בגלל שהן אינן בתחומי התעניינותך.

אם אתה רוצה להתייחס ספציפית ל"דרכים הנדסיות" עליך לבחון אם הן מובילות לאינדקס יותר גבוה או יותר נמוך.
ציטוט
0 #19 הפרדת רשויותלוי.. 2016-12-07 19:22
הפרדת רשויות היא עקרון חשוב ביותר.

איך זה עובד במדינת ישראל ?

1) בישראל, מספר השרים וסגני השרים הוא כ-30 (בממשלות היותר מנופחות המספר התקרב ל-40). כולם חברי כנסת. כלומר, כ-1/4 מהרשות המחוקקת = הרשות המבצעת.

2) בישראל נהוגה משמעת קואליציונית. כלומר, כאשר עוסקים בחקיקה, כל חברי הקואליציה מחוייבים לתמוך בממשלה. ח"כ סורר המפר משמעת קואליציונית הוא חיה נדירה ביותר. היות ולקואליציה יש מעל 60 חברי כנסת, לעיתים הרבה מעל 60, הרי שמעל מחצית הרשות המחוקקת = הרשות המבצעת + עושי דברה ללא עוררין.

3) הצעות חוק פרטיות, שאינן מטעם הרשות המבצעת, יש למכביר. אבל כמעט לעולם הן לא מגיעות לכדי חוק שנחקק. כמעט כל החוקים שנחקקו בפועל הם ביוזמת הממשלה, ובתמיכת הקואלציה הממושמעת.

סיכום: בפועל לא קיימת בישראל הפרדה אמיתית בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

מכאן שאם תהיה חקיקה מגבילה על הסקטור הציבורי היא לא תיישם הפרדת רשויות אמיתית, אלא תייצג את רצונה של הרשות המבצעת, יוזמת החוק. כלומר, הרשות המבצעת מחוקקת חוק נגד... הרשות המבצעת.

זה עדיין לא נראה מגוחך ?
ציטוט
0 #20 רגולציה... מה זה, לעזאזל ?לוי.. 2016-12-07 19:24
רגולציה בעברית זו 'הסדרה'.

השוואה של ה'רגולציה' להלכה היהודית שגויה. ההלכה רוויה הסדרה, אבל של מה ? של עבודת ה'. של היחסים בין האדם לאלוקיו. לא בין האדם למדינה. הערך העליון של הדת הוא אלוקים, אותו האדם עובד. הערך העליון של מדינת החופש הוא האדם.

ובמדינת החופש, האין רגולציה ל'לא תרצח' ו'לא תגנוב' ? בוודאי שיש כללי הסדרה. אבל האם זו ה- ר ג ו ל צ י ה בה אנו עוסקים ?

הבה נלך למקורות:
- ויקיפדיה: "... מטרתה של הרגולציה בכללותה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה מן ההיבט של התנהגות הפירמות וחיי המסחר ...".
וכן "...פעילות שיטתית של גוף מנהלי ברשות המבצעת של המדינה, לגיבוש וביצוע של מדיניות להכוונת שווקים,...".
- המכון הישראלי לדמוקרטיה: "החוקים והתקנות המשליטים סדר ביחסי החליפין של סחורות ושירותים".

כלומר, הרגולציה בה אנו עוסקים היא במגרש הפעליות הכלכלית.

למה מכוונת הפעילות הכלכלית ? בשורה התחתונה, היא מכוונת למטרה אחת: למכור מוצרים ושרותים לצרכן הסופי.

בפעילות זו מתקיימות אינטראקציות שונות בין גורמים רבים: יזמים, משקיעים, יצרנים, מגדלים (בחקלאות), סוחרים, בעלי מקצוע חופשי, יבואנים ויצואנים, עובדים שכירים, וכמובן צרכנים.

לכל אינטראקציה יש 2 צדדים. למשל, יזם מגייס כסף ממשקיע, מגדל קונה חומר גלם מסוחר, יצרן מעסיק עובד שכיר, יבואן מוכר מוצר לסוחר, יצרן / סוחר / מגדל / בעל מקצוע חופשי מוכרים מוצר או שרות לצרכן.

מהי נקודת הפתיחה של כל אינטראקציה כזו ? הרצון של צד א' לקנות מצד ב' את מה שיש לו להציע, ומנגד, הרצון של צד ב' לקבל עבור זה תמורה מצד א'.

מתי אינטראקציה תתממש ? כאשר שני הצדדים הגיעו להסכמה. נכון ?

לא בהכרח ! נוגש עבדים "קונה" מהעבד עבודה, אך לא משלם לו דבר בתמורה. שודד "מקבל" מהנשדד את כספו, אך לא נותן לו בתמורה מוצר או שרות.
הרי לנו אינטראקציות שהתממשו ללא הסכמת שני הצדדים. כאסח אמיתי.

אפשרית גם אינטראקציה תחת כאסח מרוכך. למשל, "הצעה שאי אפשר לסרב לה" נוסח דון קורליאונה. הדון קיבל את מלוא מה שרצה. וצד ב' ? הוא לא הופשט עירום ועריה. גם הוא קיבל בכל זאת משהו. אבל, לו העסקה היתה תלויה ברצונו החופשי - צד ב' היה מסרב לה.
ציטוט
0 #21 רגולציה... מה זה, לעזאזל ? (המשך...)לוי.. 2016-12-09 17:30
במדינת החופש, הסוג הלגיטימי היחידי של אינטראקציות הוא מרצון חופשי של 2 הצדדים. רצון חופשי איננו שיוויון בכוחות. צד א' עשוי להיות ענק רב כח, לעומת צד ב' הגמד החלשלוש. אז כיצד בא לביטוי הרצון החופשי של צד ב' ? פשוט מאד: הוא תמיד יכול לסרב לעסקה. לצד א', ככל שיהיה בעל כח, אסור לכפות עליו את העסקה.

בהקשר זה, מטרת מדינת החופש היא להגן על הצדדים מפני כפיה. למנוע מנוגש העבדים הפוטנציאלי להפוך את זולתו לעבד, למנוע מהשודד ל"קנות" את רכוש הנשדד, למנוע מדון קורליאונה להגיש הצעות שאי אפשר לסרב להן.

מה עושה הרגולציה ? היא מגישה ל-2 הצדדים, או לאחד מהם, הצעה שאי אפשר לסרב לה. אם המעביד לא ישלם לעובד דמי חופשת לידה, אם משכיר הדירה לא יתקין מזגן, אם חנות הספרים תציע הנחה, וכו' וכו' - יבוא דוד שוטר ויעניש את העבריין.

גם כאשר הרגולציה כופה התנהלות על צד א' בלבד, היא רלבנטית, בפלוס או במינוס, גם על צד ב'. לכן לא תיתכן רגולציה רק על המעביד. גם העובד נמצא עמוק במשחק.

היש הבדל בין הרגולציה לבין פעולתו של דון קורליאונה המאפיונר ? כן. יש הבדל: הרגולציה נעשית בחסות החוק.

האם כל חוק שווה אוטומטית "טוב", "צודק", "מוסרי" ? כבר לימדונו רבותינו שזה לא תמיד כך.

לביריון השכונתי יש רק את כח שריריו. לדון קורליאונה יש יותר כח - חיילי המאפיה הסרים למרותו. למדינה יש הכי הרבה כח: בחזקתה הרשות המחוקקת, המשטרה ובתי הסוהר.

רגולציה היא כלי העבודה של מדינה ששוללת את ההסכמים מרצון. של מדינה שמקדשת את הכפיה על פני החרות. של הביריון.

לכן רגולציה מנוגדת לחרות. לכן הרעיון של רגולציה המקדמת את החרות הוא תרתי דסתרי.

לכן הטיפול הצודק היחידי ברגולציה הוא אחד: לבטל אותה.

זה לא מעשי בתנאים הקיימים ? זה חלום באספמיא ? נכון, אבל מה הרבותא ?! כל הרעיונות של מדינת החופש, המתבטאים ב'קו ישר' הם כאלה. לבטל את מס הכנסה זה כן מעשי ? ולסגור משרדי ממשלה מיותרים - תקשורת, תעשיה, חקלאות, שיכון, וכו' - זה כן מעשי ? ולתקן חוקה המגנה על זכויות הפרט זה מעשי ?
ציטוט
0 #22 שנים אוחזיןיעקב 2016-12-10 22:10
שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
מה עושים?
דרושה רגולציה.
וזו לא רגולציה בעיניינים שבין האדם למקום, אלא בין אדם לאדם.

יש לי עץ תפוזים שגדל בחלקה שלי סמוך לגדר של השכן. ענף אחד צמח מעל לחצר של השכן. של מי הפרי? שלי או של השכן?

אפשר להמשיך בדוגמאות וקושיות עד אינסוף.

אין כזה דבר "ללא רגולציה" או כיבוד זכויות הקנין ללא רגולציה המפרטת מהן בדיוק הזכויות בכול מקרה ומקרה.

רגולציה מגדירה לעיתים קרובות פשרה למקרה שהזכויות שלי מתנגשות (לכאורה) עם הזכויות שלך.

דוגמה אחרונה: אדם נפטר ולא השאיר צוואה. מי הם היורשים של רכושו - לפי תורת ה"זכויות הטבעיות"?

אני מקווה שאתה קולט את הפרינציפ: אין מציאות ללא רגולציה.
ציטוט
0 #23 מהי רגולציה ? זוהי ר-ג-ו-ל-צ-י-ה !@ לוי. 2016-12-11 08:24
- מויקיפדיה: "... מטרתה של הרגולציה בכללותה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה מן ההיבט של התנהגות הפירמות וחיי המסחר ...".

וכן "... פעילות שיטתית של גוף מנהלי ברשות המבצעת של המדינה, לגיבוש וביצוע של מדיניות להכוונת שווקים, ...".

- מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "החוקים והתקנות המשליטים סדר ביחסי החליפין של סחורות ושירותים".
ציטוט
0 #24 לשאלות התפוזים והצוואה ...@ לוי. 2016-12-11 08:24
השאלות מרתקות. ואכן ניתן להעלות עוד רבות כמותן.
הנה עוד כמה:
- א' פיתח טכנולוגיית חפירה באלכסון. מהשדה שלו חפר באלכסון אל מתחת לשדה חברו, ומצא נפט. למי הבעלות על הנפט, לא' או לב' ?
- ג' המציא שיטה להקמת בית מרחף. בנה ומיקם את ביתו 22 מטרים מעל הגג של ד'. האם הוא פוגע בזכות הקניין של ד' ?
- אם מטוס סורי יחדור לתחומי מדינת ישראל, הוא פוגע בריבונותנו, ומן הסתם צה"ל יפעל. עד איזה גובה באטמוספירה חלה ריבונות של מדינה ?

המשותף לכלן - הן נמצאות בשטח האפור. ברור שאינן 'כן' או 'לא' מובהקים.

1) האם מהצגת שאלות מהשטח האפור דווקא (תפוזים, צוואה), ניתן להסיק שלא קיימת כל מחלוקת על כך שחוקי המזון, שכירות הוגנת, דוגמניות, מתווכים, וכיו"ב - הן בתחום הברור של ר-ג-ו-ל-צ-י-ה פסולה ? ושהפיקוח על הבנקים ועל התקשורת הוא בדיוק אותו דבר ?
האם קיימת הסכמה שדיני העבודה הם ר-ג-ו-ל-צ-י-ה ?

2) במה עוסקות שאלות התפוזים, צוואה, ודומותיהן ? בשאלה למי זכות הקניין.
למי הבעלות על התפוז מן העץ - שהוא בוודאי קניינו של א', אך הוא צמח על ענף ש"פלש" לחצר - שהיא בוודאי קניינו של ב' ?
למי הבעלות, מכח ירושה, על נכסים של נפטר שלא ציווה אותם לאיש ?
האם זכות הבעלות על מחצבים בעומק הקרקע היא אך ורק בזווית ישרה, או שגם בזווית "עקומה" תתקיים בעלות ?
במישור - זכות הקניין והריבונות ברורות. ובתלת המימד - עד איזה גובה היא חלה ?

האם סוס יאור הוא סוס ? האם גמל שלמה הוא גמל ? האם פרת משה רבנו היא פרה ?
האם התשובה לכל אי בהירות, או לכל מחלוקת, לגבי מימוש זכות הקניין היא ר-ג-ו-ל-צ-י-ה ?
ציטוט
0 #25 לשאלות התפוזים והצוואה ... (המשך)@ לוי. 2016-12-11 08:25
3) מדינת החופש היא מדינה. לא אנרכיה.
יש לה חוקה המגדירה, ברמה העקרונית, את הזכויות המוגנות, ואת גבולות המגרש של המדינה. יש לה מערכת חוקים המפרטת את יישום העקרונות. יש לה שלטון המיישם בשטח את החוקים. יש לה בית משפט הפוסק האם חוק או פעולת השלטון הפרו את הזכויות שבחוקה.

וישנה גם המציאות. מהיותה דינמית, היא מחייבת מעת לעת לרענן את החוקים. למשל, הגברת ההגנה בעקבות השתלטות דעאש על ירדן וסיני, או צימצום ההגנה עקב חזרתם בתשובה של אסאד ופוטין.

4) מהי זכות הקניין ?
השאלה איננה ברמה העקרונית, שם התשובה אמורה להיות ברורה ומוסכמת. השאלה היא ברמה היישומית במציאות. אותה מציאות הכוללת מקרים ברורים של 'כן' ו'לא', אך גם מקרים 'אפורים'.

ועוד ברמה היישומית: מהי פגיעה בזכות לחיים ?
רצח (כן) והתאבדות (לא) הם מקרים ברורים. ובקשת חולה סופני שיהרגו אותו ? וברזולוציה יותר חדה: יהרגו אותו בצורה אקטיבית ע"י הזרקת רעל, או בצורה פאסיבית ע"י ניתוקו ממכשירים מחזיקי חיים ?

המציאות דורשת תשובות ברורות. מי אמור לספק אותן ?
או המדינה באמצעות חקיקה, או בית המשפט. נראה כי לעולם לא תהיה חקיקה המכסה מראש את כל המצבים האפורים, כי הדינמיות של המציאות מייצרת מצבים אפורים חדשים מעת לעת.

האם חקיקה כזו, או פסיקת בית משפט, הן ר-ג-ו-ל-צ-י-ה ?

האם חקיקה רשאית לסתור את הזכויות הטבעיות, שמעוגנות החוקה, שהיא הבסיס לחקיקה, או שחקיקה כזו צריכה להיפסל, גם אם יהיה לה רוב קולות עצום, מהיותה בלתי חוקתית ?
ציטוט
0 #26 נ.ב. שניים אוחזין ...@ לוי. 2016-12-11 08:29
יישר כח על המובאות מהמקורות שלנו.
ציטוט
0 #27 חוזר: עבירה גוררת עבירה (*)יעקב 2016-12-13 12:34
"הרשות המבצעת מחוקקת חוק נגד... הרשות המבצעת.

זה עדיין לא נראה מגוחך ?"

לא.
התסבוכת בממשלה גדולה מאד והיא אינה מתפקדת כמו שרשות מבצעת צריכה לתפקד בתיאוריה.
למשל: חברת החשמל היא לכאורה חברה ממשלתית ולכן - היא צריכה לבצע את הוראות הממשלה. למעשה היא לא. היא מין גוף שנשלט על ידי וועדי העובדים ולא על ידי הבעלים הרשמיים (הממשלה).
למה הממשלה לא משתלטת על חברת החשמל? אחת הסיבות לכך היא תחיקת העבודה שנותנת כוח יתר בידי וועדי העובדים.
לכן - אם הממשלה רוצה למלא תפקידה בצורה טובה, ולנהל את חברת החשמל לטובת הציבור ולא לטובת הוועדים, צריך לשנות את התחיקה קודם.

האם פירושו שהממשלה מחוקקת חוק נגד עצמה? לא, פירושו שהיא מתקנת חוק מעוות שהיא חוקקה נגד עצמה, בעבר.
האם אפשרי שהממשלה תחוקק חוק נגד עצמה? האם זה לא אבסורד? אבסורד אולי כן, אבל עובדה.

המערכת כפי שהיא קיימת במציאות אינה אותה מערכת תיאורטית שאתה מדמיין.
ציטוט
0 #28 רגולציה ותחיקהיעקב 2016-12-13 12:45
אתה מנסה בכוח להלביש תוכן שלילי, א-פריורי (מראש) למושג "רגולציה". אתה טועה.

כול עיקרון, ואפילו היפה ביותר ("לא תרצח" - למשל), דורש פירוט מעשי מעבר להכרזת העיקרון לבד.
צריך לפרט מה ייחשב לרצח, מה לרצח דרגה ראשונה (רצח בכוונה תחילה) ומה רצח בדרגה שנייה (רצח מדחף רגעי), ומה "הריגה", ומה "הריגה מתוך רשלנות", ואיך דנים ואיך מחליטים, ואיזה ראיות קבילות ואיזה לא.

בקיצור: בין הכרזה על עיקרון [נעלה] לבין הוצאתו אל הפועל במציאות המעשית - הדרך ארוכה, ודרושה תחיקה מפורטת ומעשית ורגולציה. הדבר אמור לגבי כול עיקרון (בין אם עיקרון טוב או רע).

רגולציה היא מושג ניוטרלי מבחינה ערכית. רגולציה יכולה להיות טובה או רעה - לפי שני קריטריונים: 1. האם היא נאמנה לעקרון אותו היא אמורה ליישם?, ו 2. האם היא יעילה ביישום העיקרון?

מה שאי אפשר לטעון הוא שרגולציה לא נחוצה במדינה חופשית. טענה כזו מקורה בנתק בין עולם הרעיונות לעולם המציאות.
ציטוט
0 #29 רגולציה ותחיקהיעקב 2016-12-13 13:04
"3) מדינת החופש היא מדינה. לא אנרכיה.
יש לה חוקה המגדירה, ברמה העקרונית, את הזכויות המוגנות, ואת גבולות המגרש של המדינה. יש לה מערכת חוקים המפרטת את יישום העקרונות. יש לה שלטון המיישם בשטח את החוקים. יש לה בית משפט הפוסק האם חוק או פעולת השלטון הפרו את הזכויות שבחוקה."

זה תיאורטי. זה בדמיון, בתיאוריה.
מיותר לציין שזה לא מה שקיים אצלנו. מותר לדון על האירגון של המדינה האידיאלית, אבל אני מדבר על המדינה הקיימת אצלנו, לא על האידיאלית. האם אנו דנים בשאלה מה אפשר לעשות כדי לשפר את המציאות שלנו, כפי שהיא קיימת, או שמא אתה מסכים לדון רק בסוגייה כיצד תיראה או תאורגן המדינה האידיאלית לכשתקום?

נחזור לנושא הראשון.
אני טענתי שדרושה חקיקה לאיסור שביתה במגזר הציבורי וקביעת תקרות שכר, לכול העובדים, במגזר הציבורי. אתה מסתייג מטענתי.
מדוע?
כי במדינה אידיאלית אין חוק המכיר בזכות השביתה, ולכן אין צורך בחוק האוסר שביתות במגזר הציבורי, במדינה שלנו?

אתה מתנגד לקביעת שכר (במגזר הציבורי) בחוק. למה? כי במדינה אידיאלית אין מגזר ציבורי?

יש לי רושם עז שאתה מתעלם מהמציאות כפי שהיא קיימת אצלנו ומוכן לדון רק על מצב הרצוי במדינה אידיאלית דמיונית. הדיון על האירגון במדינה האידיאלית כבודו במקומו מונח, אבל אני מדבר על משהו אחר.
ציטוט
0 #30 "עד עלות השחר ..."@ לוי. 2016-12-14 08:22
בראשית פרק ל"ב, פסוק כ"ה: "... ויאבק עימו איש עד עלות השחר."

ובעלות השחר נותרנו עם שתי מחלוקות:

1) מחלוקת טקטית: מהי המטרה של 'קו ישר'.
האם מטרת 'קו ישר' להציג "מבנה חלופי למדינת ישראל המבוסס על כלכלה חופשית וחירות הפרט" (ציטוט מהפסקה הראשונה של דף הבית של האתר) ?

או להציע : "מה אפשר לעשות כדי לשפר את המציאות שלנו, כפי שהיא קיימת" - (ציטוט מן התגובה האחרונה, 29#) ?

דעתי: הצעות לשיפור המציאות מתאימות לאתר של מפלגת ה'ציונים הכלליים'.


2) מחלוקת עקרונית, על הבנת המושג 'רגולציה'.

דעתי: אין כל בעיה עם עומק המושג. אז מה נשאר ? או קוצר המשיג, או דלות הממשג.


בראשית פרק ל"ב, פסוק כ"ז: " וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר ..."

לדידי, עלה השחר.
ציטוט
הוסף תגובה