שבת, 19 דצמבר 2009 15:41

כמה שווים נתוני החשבונאות הלאומית? יחס חוב-תוצר, לדוגמה

ככל שהחוב של המדינה גדול יותר ביחס לתוצר (שווי כל המוצרים והשירותים שמפיקים תושביה) – עתידה הכלכלי נחשב לרעוע יותר. האם אנחנו באמת יודעים את המספרים האמיתיים?

חוב לאומי של מדינה נתפש, ובצדק, כנטל מזיק לכלכלתה. ככל שהחוב גדול יותר ביחס לתוצר של המדינה (שווי כל המוצרים והשירותים שמפיקים תושביה) – עתידה הכלכלי נחשב לרעוע יותר. הקריטריון, יחס החוב לתוצר, אינו נתון סטטיסטי "יבש", אלא יש לו השלכות מעשיות על רמת החיים שלנו, על חוזקו המטבע, על גובה הריבית שדורשים בנקים זרים שמלווים לישראלים, ובעיקר על המרחק היחסי של מדינה מפשיטת רגל. 

התוצר השנתי של מדינת ישראל נאמד ב- 770 מיליארד שקל (2008). שיטות המדידה המקובלות לתוצר כלכלי של מדינה מתעלמות מהכלכלה השחורה שאינה מדווחת בחשבוניות וקבלות. כלכלה זו מורכבת מעסקי עולם הפשע ומעסקים לגיטימיים שאינם מדווחים על הכנסותיהם לרשויות. ההנחה הסבירה היא שעיקר הכלכלה השחורה מתבססת על עסקאות בין אנשים "נורמטיביים" שומרי חוק – אנחנו והשכן ממול. "אנחנו" זה כולל גם את חברי הכנסת ואת שלל המורמים מעם שמטיפים מוסר, מחוקקים ושופטים. קשה להאמין ששופטי בית המשפט העליון נמנעים מתשלום במזומן וללא קבלות לאינסטלאטור, למנקה, או למורה הפרטי לאנגלית של הילד. נזכיר בהקשר זה את המנקה הפיליפינית של אהוד ברק... אם כך, מה היקפו האמיתי של התוצר הלאומי? 

חלקו השני של היחס שכה מרבים לדבר עליו הוא "החוב הלאומי", כמה כסף חייבת המדינה. החוב בגין מלוות פנים ומלוות חוץ עומד בערך על 590 מיליארד שקל (2008). גם כאן רב הנסתר. חברת החשמל לדוגמה, שהיא חברה בבעלות רשמית של ממשלת ישראל (הבעלות המעשית היא של ועד העובדים...), סוחבת על גבה חוב של כ- 40 מיליארד שקל. חוב שגדול בהרבה מחובותיו של טייקון ישראלי ממוצע. האם מישהו מעלה בדעתו שחברת החשמל תפשוט רגל ולא תפרע את אגרות החוב שלה? ברור שחוב זה הוא למעשה חוב של מדינת ישראל. עשרות מיליארדים אלה לא נכללים בהגדרה של "חוב לאומי". לפני שנה, בעיצומו של המשבר, הועלה הרעיון שהמדינה תרכוש את אגרות החוב שהנפיקו גופים עסקיים (טייקונים) כדי להציל את קרנות הפנסיה שמושקעות בהן. ההצעה תחזור ותעלה מן הסתם במשבר הבא. כך שגם החובות של הגופים העסקיים הגדולים (גופים "שגדולים מכדי לפשוט את הרגל") הם בהחלט פוטנציאל סביר להיות חלק מהחוב הלאומי, כפי שהוכח לאחרונה בארצות הברית ובאירופה. אם כך, החוב הלאומי הרשמי הוא הקצה הקטן והגלוי של הקרחון. רובו של הקרחון נסתר מהעין והוא החוב הבלתי סחיר של המדינה: התחייבויות בגין פנסיה תקציבית מובטחת לסקטור הציבורי כולל גמלאי מערכת הביטחון, הכסף שהמדינה חייבת לביטוח הלאומי, ההתחייבויות לקרנות הפנסיה הותיקות שהולאמו מידי ההסתדרות ועוד. כל אלה התחייבות לתשלום של למעלה מ-780 מיליארד שקלים מבלי שאיש "שם כסף בצד" כדי לשלם חוב זה. אם כך, מה היקפו האמיתי של החוב הלאומי? מעטים יודעים. 

למרות שאין לנו מושג מהו התוצר הלאומי האמיתי ומה היקפו האמיתי של החוב הלאומי – לא מפריע לנו לחלק את שני המספרים האחד בשני ולדון בכובד ראש ביחס שביניהם – והאם ישראל עומדת בקריטריון של מדינות OECD – יחס חוב לתוצר שלא יעלה על 60%... הבעיה אינה רק ישראלית, אלא נחלת כל מדינות העולם שמפרסמות סטטיסטיקות. האומדנים בארצות הברית לדוגמה, של החובות הנסתרים בגין תוכניות הביטוח הלאומי, תוכניות סעד ובריאות, מגיעים לכ- 100 טריליון דולר (פי 7 מהתוצר האמריקאי). מפחיד. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 05 דצמבר 2017 06:03
הוסף תגובה