תקציב הביטחון הוא תמונת ראי של הסוויטה בה גר אהוד ברק במלון אינטרקונטיננטל בפריס בעלות של כ- 20 אלף שקל ללילה. יש להניח שאם היה מסתפק בחדר מפואר בעלות של 7,000 שקל "בלבד" ללילה – מעמדו כשר הביטחון של מדינת ישראל ותפקודו המקצועי במהלך הסלון האווירי לא היו נפגעים. חיסכון של שני שליש מתקציב האירוח.
ברק, שטען להגנתו כי "המערכת" היא שהזמינה את חדרי המלון ולא הוא אישית, הצביע שלא במתכוון על מקור המחלה: מערכת הביטחון בה צמח, גדל והתחנך. יש להניח שבגוף ענק וחסוי שעומדים לרשותו למעלה מ-50 מיליארד שקלים לשנה – תסמונת הסוויטה בפריס היא כפי הנראה הנורמה בתחומים רבים. הסוויטה היא "רוח המפקד" וחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית שעוברת מדור לדור, ואולי אף מתעצמת. איש אינו יודע, אפילו לא "שותפי סוד", כמה באמת ניתן לחסוך במערכת. הייתכן ששני שלישים מהתקציב מיותרים? ואם לא, אז כמה כן מיותר? גיא רולניק (דה מרקר 22/10/09) ניסח זאת במדויק: "למעט הלוחמים ביחידות השדה, חלקים רבים ממערכת הביטחון הישראלית שוכנים בסוויטות באינטרקונטיננטל".
כל שר ביטחון או רמטכ"ל שינסו לקצץ, יתקלו מייד בהסברים משכנעים מדוע משלחת הרכש הקבועה בנפאל חשובה, מדוע הפרויקט הסודי המתמשך חיוני ולמה מפקדת ענני הקיץ הכרחית. לכן, הדרך המעשית היחידה לקיצוץ לא-שרירותי היא בבניית מנגנון, חיצוני לצבא, לייעול מתמשך של מערכת הביטחון שיהיה לו מידע פנימי אמין וגם תמריץ כספי משמעותי לביצוע הקיצוצים. איך עושים את זה?...
המידע הפנימי האמין יכול להגיע מקצינים שפרשו מהצבא. סרן שעמד בראש פרויקט בזבזני או סגן אלוף שעמד בראש מחלקה מיותרת במטכ"ל – הם שיודעים להצביע בביטחון מלא ומנומק היטב מאיפה נוזל הכסף. המידע הפנימי שברשותם יכול להיות בסיס אמין ליישום חיסכון משמעותי. חסרה התשתית החוקית והארגונית שתתרגם את צבר המידע למכרה זהב עבור המדינה. חסר גם התמריץ.
נניח שקצין שפרש מצה"ל זה מכבר מקים חברת ייעוץ ארגוני שכל תכליתה לבצע ייעול ביחידה, בפרויקט מסוים או בנוהל שנהוג מזה עשרות שנים בצה"ל. חברת הייעוץ תקבל מינוי לביצוע המחקר בכפוף לאישור הסיווג הביטחוני של עובדיה. כל חברת ייעוץ תקבל מינוי לפרויקט אחד בלבד ולא תקבל כל מימון מהמדינה לביצוע המחקר. עלויות הפרויקט הן סיכון של היוזם. תפקידה של חברת הייעוץ יהיה צמצום תקציב הביטחון עליו היא ממונה באמצעות המלצות לשינוי מבני, ביטול כפילויות, צמצום תקנים, ביטול מחלקות ויחידות. רווחיה של חברת הייעוץ ינבעו מבונוס על חיסכון חד-משמעי וניתן למדידה שהושג בפועל. לדוגמה: החברה תזכה למענק בגובה 10% מכל חיסכון שיושג בפועל כתוצאה מיישום המלצה, לאורך 10 שנים מיום ביצוע ההמלצה והשגת החיסכון. הצליחה החברה לצמצם תקציב, על ביקורתו היא ממונה, ב- 50 מיליון ₪ לשנה, תקבל כמענק 5 מיליון ₪ למשך מספר שנים. התמריץ הכספי לחברת הביקורת חייב להיות גבוה, בגלל הקושי הצפוי בהתמודדות מול המערכת. על החברה יהיה להוכיח, מעבר לספק, שהמלצותיה נכונות ומבוססות והקיצוץ מעשי. עליה להציע דרכי יישום ולוחות זמנים וכן ליווי התהליך של הטמעת השינוי במערכת. המלצותיה חייבות להיות מבוססות ברמת אמינות כה גדולה שיקשה לערערן.
לאחר תקופת מעבר מסוימת תתמסד תופעה של פרישת אנשי קבע, בעלי מידע פנימי מהימן כיצד לחסוך במנגנונים המוכַּרים להם. ניתן לצפות שהקצינים יצטרפו לחברות הייעוץ מייד לאחר פרישתם מהצבא. להמלצותיהם יהיה משקל רב... וגם רווח נאה בצידן... "דילים" חיוביים.
הבונוס הגבוה לא ישולם עבור "הגשת המלצות"... אלא רק לאחר יישומן והשגת חיסכון ממשי בתקציב השוטף כתוצאה מהיישום. שיטה זו תמסד שגרת צמצום עלויות קבועה בתקציבי הביטחון אשר, עם השנים, יתכנסו להיקף אופטימאלי. השיטה תהיה משקל-נגד מאזן לנטייה הטבעית של כל תקציב ביטחון – צמיחה קבועה.
שיטה זו פחות ישימה בתקציבים ציבוריים אחרים, מחוץ למערכת הביטחון, שגם שם קיים בזבוז ודאי. מערכות ממשלתיות אזרחיות "מוגנות" מפני ייעול באמצעות חוקי עבודה ושכר, וועדי עובדים, הסכמים קואליציוניים ואידיאולוגיות "חברתיות". כדי לייעל אותן נדרש מהפך חוקתי של ממש שאינו מעשי מבחינה פוליטית.
מוטי היינריך