שבת, 08 נובמבר 2008 15:44

חוכמת הרגולטור

אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.

ההיסחפות לרגולציה בנויה על האמונה הבסיסית ברוע של הקפיטליזם. לפי אידיאולוגיה זו, ששמה מרקסיזם – כי מקורה בקארל מארקס – הקפיטליסטים הם הרשעים. תאווי בצע, לא איכפת להם מכלום, מלבד כספם. הם מתעשרים על ידי ניצול העמלים המסכנים, וכך משחיתים את החברה והסביבה. כאלה הם, אין מה לעשות, כך הטבע ברא אותם.

''אז נכון, אין לנו ברירה אלא לתת להם להקים מפעלים לייצר סחורות, כי כאשר ניסינו והלאמנו את כל המפעלים, וניסינו לנהל אותם בחוכמת פעילינו טהורי הלב והקומיסרים החכמים והטובים שלנו, נכשלנו כשלון חרוץ, וגזרנו עוני מחפיר על מאות מיליוני בני אדם [וגם רצחנו, ברוב טוב ליבנו, כמה עשרות מיליוני בני אדם]. 
הקפיטליסטים טובים בהקמת מפעלים ובייצור סחורות וחייבים לאפשר להם לעשות את העבודה. אבל בכל זאת, אנו האנשים הטובים, החכמים, והבלתי מושחתים – צריכים לפקח ולהסדיר את פעילותם כדי למנוע מרשעים טיפשים אלה לדרדר את הכלכלה למשברים תכופים. אנו [בדרך כלל אנשי אקדמיה] ניחנו בתבונה עילאית, וגם במוסר גבוה, הרבה מעבר לקפיטליסטים הרשעים. אנו מחוסנים ממגרעות הקפיטליזם: מרשעות, טיפשות, רדיפת בצע והסתכלות צרה על האינטרס האישי. אם רק יופקד הכוח בידנו, אנחנו ננווט את הכלכלה לחוף מבטחים ללא משברים ובעיות. נעזור לקפיטליסטים לעזור לעצמם ולא להיקלע למשברים. נעזור באמצעות הפעלת כוח הכפייה הממשלתי, כי הקפיטליסטים הרשעים והטיפשים מסרבים לעזור לעצמם, ולא יודעים מה טוב בשבילם ובשבילנו, ללא עזרתנו.'' 

השקפת עולם זו שגויה. 

הקפיטליסט אינו רשע ובוודאי אינו טיפש. הוא לא יוצר משברים בגלל טיפשותו או רשעותו. הוא אינו מחפש הפסדים ופשיטות רגל. הוא עושה כמיטב יכולתו כדי למנוע משברים. הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לייצר תמיד כמה שיותר סחורות שאנשים צריכים, למכור כמה שיותר ולהרוויח כמה שיותר. הרגולטור הממשלתי אינו אדם עליון, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה שכלית. אין לו יותר שכל או יותר מוסר מאשר לקפיטליסט. הרגולטור הממשלתי אינו אדם שונה מהקפיטליסט, במקרה הטוב. במקרה הרע, הוא אדם יותר טיפש ויותר רודף כוח, אבל נניח לזה. די אם נניח שהרגולטור הוא חכם וישר לא פחות מהקפיטליסט – אבל בטח שהוא לא יותר חכם וישר – הוא אדם כמו כולם. 

העניין הוא שהמערכת הכלכלית מאד מסובכת וגדולה, ואינה ניתנת לשליטה. יכולתנו כבני אדם לצבור מידע ולשלוט בה מוגבלת. אין לרגולטור שום חוכמה יתירה, שום כלים מיוחדים, שום מקור חוכמה נסתר, שיאפשרו לו לנהל את הכלכלה בצורה עדיפה על יזמים ומנהלי עסקים. אין לרגולטור פתרונות קסם. יש לו רק כלי אחד – הכוח, וכלי זה מאד מסוכן. 

הרגולציה קיימת לא פחות זמן מהקפיטליזם. מאז ומתמיד ניסו מלכים ושליטים לכוון ולשלוט בתהליך הייצור של העושר, בדרך כלל במטרה לשדוד, לטובת עצמם. אבל הרגולציה במובן המודרני, קיימת לפחות מסוף המאה ה- 19. ומאז, ממשלות מנסות לתקן את מגרעות הכלכלה ולכוון אותה יותר טוב. כל המשברים של 150 השנים האחרונות לא פרצו בחלל חסר-רגולציה, אלא בסביבה נשלטת על ידי רגולטורים ממשלתיים. הרגולטורים פעלו וניסו אך לא הצליחו למנוע משברים. ובכל זאת, חסידי הרגולציה טוענים: ''אולי לא פעלו מספיק, אולי טעו, אולי היו נגועים בשחיתות – אבל אנחנו שונים, עכשיו נגביר את הרגולציה, ולא נטעה – נצליח''. 

זו תקוות שווא. אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. 
התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית. 

יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 04:59
הוסף תגובה