שבת, 29 אפריל 2023 18:35

1 במאי – יום הזיכרון לקורבנות הקומוניזם במאה ה-20

ביום הזיכרון הזה ננסה להבהיר, מזווית שונה, מדוע ניסיונות ליישום סוציאליזם מביאים בהכרח לעוני המוני לעם עליו נכפית האידיאולוגיה האדומה. העדר "מחירי שוק" למוצרים ולגורמי ייצור תחת שלטון סוציאליסטי מביאים בהכרח לקריסת הכלכלה.

2641

ב-1 במאי אנו מציינים את קורבנות הקומוניזם במאה ה-20. למעלה מ-100 מיליון בני אדם נהרגו – לא במהלך מלחמה נגד אויב חיצוני תוקפן, אלא נרצחו בידי ממשלתם, בני עמם – "מדינתם".

הם נרצחו בשם ניסיון-שווא ליישם אידיאולוגיה קולקטיביסטית שמתעלמת מחופש הפרט, מזכות האדם לקניין פרטי, ומזכותו לחיות על פי העדפותיו.

רבות כתבנו על עריצות הקומוניזם והסבל שגרם, על אי-המוסריות שבבסיס הרעיון הסוציאליסטי, על חוסר התוחלת שבניסיונות השווא להגשימו וכי לא קיימת דרך לנסות להגשימו ללא הפעלת כוח, גדרות תיל ומשטרה חשאית.

ביום הזיכרון הזה ננסה להבהיר, מזווית שונה, מדוע ניסיונות ליישום סוציאליזם מביאים בהכרח לעוני המוני לעם עליו נכפית האידיאולוגיה האדומה.

חשיבותו של מנגנון מחירים חופשי

במודל האידיאלי של מדינת חופש, לכל משאב יש בעלים פרטי, כל גורמי הייצור בבעלות פרטית: קרקעות (חקלאות, אוצרות טבע, מקורות מים ועוד), גם מוצרי הון בבעלות פרטית (מכונות, תעשיה, מכרות, נמלי ים ואוויר), שוק העבודה גם הוא חופשי והשכר בו נקבע בהסכמה בין עובד למעסיק (בניגוד ל"הסכמים קיבוציים" שנכפים על הפרט).

בתנאים אלה של חופש, כל אחד ממיליוני המשתתפים ב"כלכלה" פועל מתוך רצון חופשי וללא כפיה. כל אחד מוכר למישהו אחר את פירות עבודתו. חלקנו מוכר מוצרים, אחרים מוכרים שירותים. הרוב הם שכירים שמוכרים את פירות עבודתם תמורת שכר חודשי או שעתי לאנשי עסקים שיוצרים את מקומות העבודה. אנשי עסקים (ויזמים) הם אלה שמוכנים להסתכן, לחבר מספר גורמי ייצור, ליטול הלוואות ולהקים עסק. העסק הופך חומרי גלם (בעזרת הון ועבודה) למוצרי צריכה. העסק מייצר מוצרים שאנשים קונים מרצונם החופשי לתועלתם – קונים לפי העדפותיהם וצרכיהם.

כך מתבצעות מיליוני עסקאות קטנות וגדולות מידי יום או מידי שעה – החל מרכישת עגבניות ועד למכירת מטוס על ידי היצרן לחברת תעופה. לכל אחת ממיליארדי העסקאות יש שני צדדים: קונה ומוכר. התנאי להתממשות עסקה – כל צד מצפה שמצבו ייטב אחרי העסקה יחסית למצבו לפניה. אחרת, בתנאים של חופש וללא כפייה – העסקה לא הייתה מתבצעת. נכון, לא תמיד הציפיות לשיפור מתממשות – לפעמים אנשים טועים. טעויות קטנות – קנייה יקרה מידי של העגבניות (לא ידענו על המחיר הזול בחנות האחרת), או טעויות גדולות – חברת התעופה קנתה מטוס נוסעים גדול ויקר ולא צפתה את הירידה בביקוש לטיסות.

לפעמים הטעויות גדולות מידי, מנהלי העסק לא העריכו נכון את הסביבה העסקית – ההוצאות גבוהות מההכנסות לאורך זמן, העסק לא מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו – הוא חדל-פירעון ונמחק. גורמי הייצור שלו (מבנים, מכונות, עובדים, תהליכי ייצור, פטנטים ועוד) לא עוברים מהעולם, לא מתחסלים. הם נרכשים על ידי יזמים אחרים שיודעים לנצלם טוב יותר ולייצר מהם ערך עבור הלקוחות.

כך פועל עולם של מיליוני עסקאות מרצון שמטיב את מצבם של מיליוני הפרטים שבו. עולם מופלא שמתקן טעויות באופן תמידי של ניסוי וטעיה, עולם בו האחד לומד מניסיונו של האחר.

כך מתגבשים, במהלכן של מיליוני עסקאות, המחירים – המחיר המוסכם בו מתבצעות עסקאות. גם משכורת היא "מחיר" תמורת שירותי עבודה, יכולת וכישרון.

כך נוצרים "מחירי שוק" לכל שרות, מוצר, או משאב טבע. מנגנון המחירים החופשי מאפשר לפרטים ולעסקים להשקיע ולהעריך כדאיות צפויה של עבודה או השקעה. לא יתכן היווצרות של "מחיר" ללא חופש לבצע עסקה או חופש לסרב לבצע אותה. אם קיימת כפיה לא יהיה מפגש של "תועלת הדדית" בביצוע העסקה ולא ייקבע ה"מחיר".

העברת כסף מאדם לאדם תוך כפיה וללא חופש אינה מחיר אלא "תשלום". אין לו כל קשר ל"מחיר". שודד שדורש את ארנקכם אינו מציע לכם "מחיר". הוא כופה עליכם תשלום. מצבכם לא השתפר בעקבות "עסקת" השוד יחסית למצבכם לפני ה"עסקה".

המחירים מהווים מנגנון איתות ליזמים היכן כדאי להשקיע את גורמי הייצור. מנגנון המחירים אינו סטטי – מחירים משתנים תדיר: יש לפעמים עודפי היצע של מוצרים, מחסור, מוצרים משתפרים ומשתנים, יש שינויים בחוויית הקניה.

היזמים הם שמביאים מוצרים לעולם. למוצלחים שביניהם יכולת ותעוזה לחזות התפתחויות, לחזות שינויים בהרגלי הצריכה, להמר על התועלת הטמונה במוצר חדש להמוני צרכנים. יש שנכשלים ב"משימתם". המצליחים מתעשרים כי הם מביאים תועלת למיליוני צרכנים שקונים את מוצריהם.

המנגנון המופלא שתיארנו אינו נשלט על שליט כל יכול, ועדה מרכזית, או ממשלה דמוקרטית. הסנכרון בין מיליארדי האנשים שנוטלים בו חלק מתבצע אך ורק על רקע חופש, ברמתו הבסיסית ביותר, בו שני צדדים לעסקת חליפין מסכימים על מחיר בו שני הצדדים מרוויחים. מצבם לאחר העסקה צפוי להשתפר יחסית למצבם לפניה. העסקה מניבה תועלת לשני הצדדים, כאשר "תועלת" נמדדת באופן סובייקטיבי-אישי על ידי כל צד לעסקה על פי העדפותיו בזמן ביצוע העסקה.

במשטר סוציאליסטי אין מחירים

שלטון סוציאליסטי מַלְאִים את כל אמצעי הייצור, את ההון; את הנמלים, הרכבות, שדות התעופה, מפעלים ותעשיות אחרות, חברות שיווק, בנקאות – עד לרמה של מוניות או סופרמרקט. הבעלות אינה יותר בידי אנשים פרטיים, בעלי מניות או יזמים – כל אלה הופכים לבעלות משותפת (קולקטיבית), של "העם".

בתהליך זה מתפוגג מנגנון המחירים. אנשים ממשיכים לשלם, אבל לא את מחיר המוצר, אלא "תשלום" שנקבע שרירותית על ידי פקידי מדינה ומנגנון המפלגה. למוצרים אין "מחירים" כי החופש למכור, לקנות, לייצר וליזום – לא קיים יותר. בתנאים אלה לא יכול להיווצר "מחיר" שמשקף את העדפות מיליוני האנשים.

בהעדרו של "מחיר" לכל אורך שרשרת הייצור והשיווק – אין דרך לחשב את עלותו האמיתית של המוצר. אין דרך לדעת אם התשלום שמקבלים בתמורה למוצר, גבוה או נמוך מהמחיר של חומרי הגלם והעבודה המושקעים בתהליך הייצור. אין דרך לדעת אם בתהליך נוצר ערך או מושמד ערך.

פקידי המדינה שמתיימרים להחליף בהחלטותיהם את מנגנון המחירים יוצרים עיוותים מצטברים בכלכלה, מגוון המוצרים ואיכותם מתכווץ, מתרבים האזרחים שכלל לא יוצרים ערך בעבודתם למרות שהם קמים כל בוקר והולכים ל"עבודה". התשלום עבור העבודה אינו "מחיר", לכן גם לפרי עבודתם אין "מחיר". אין דרך לגלות אם מאמצי עבודתם היו מניבים תועלת רבה יותר במקום אחר. אין דרך לדעת אם ניצול של מכונה או אוצר טבע למטרה מסוימת יוצר ערך גבוה או מופחת בהשוואה לניצול חליפי.

התוצאה הבלתי נמנעת של העיוותים המצטברים גורמת למחסור תמידי במוצרי צריכה, לירידה באיכותם – רובם נעלם מהמדפים, פשוט לא קיים. נוצר פיגור מתמשך ברמת החיים, באיכותם ובבריאות האוכלוסייה – תוחלת החיים נפגעת.

לאורך כ- 70 שנים, רוסיה הקומוניסטית לא הצליחה לייצר שום מוצר צריכה שניתן היה למכור לצרכנים במערב (אולי קוויאר, אולי קצת נפט...). כדי למנוע בריחת אזרחים או התקוממות חייב השלטון שמנסה להגשים סוציאליזם להפעיל כוח ברוטלי אכזרי. נדרש ק.ג.ב. ברוסיה, צריך סקיוריטטה ברומניה, אין מנוס משטאזי במזרח גרמניה. צריך גדרות תיל, חומת ברלין וגולאגים.

זו אינה "טעות" בדרך להגשמת סוציאליזם – זה סוציאליזם.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב שבת, 29 אפריל 2023 18:59
מילטון
איפה אנחנו על הסקאלה?
הי מוטי, מעניין אותי, לתפיסתך הסובייקטיבית, היכן מדינת ישראל על הרצף שבין סוציאליזם טהור (0) לבין מדינת חופש מלאה (100)?
היכן ארה"ב?
ברור שאנו רחוקים מאד ממדינת חופש, אך גם לסוציאליזם טהור איננו קרובים כלל.
בין אם אנו בסוציאל-דמוקרטיה כפי שטוענים חלק ובין אם אנו בנאו-ליברליזם כפי שטוענים אחרים, הרי אנו היכן שהוא על הרצף.
תודה מראש. מילטון.

0

3000 תוים נשארו