רביעי, 22 אוקטובר 2008 15:44

חקיקה ''חברתית'' למען ניצול העובדים הזרים

חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים.

כתבה של חנה זוהר ב- ynet מספרת על ניצול פועלים זרים ומקומיים על ידי חברות כוח האדם, בחסות חוקי הממשלה [זאת אגב כליאת מנהלים ישראליים על ידי הפועלים הסיניים של חברת אשטרום באיים הקאריביים]. מסתבר שהפועלים הסיניים נדרשו לשלם 20,000 דולר לחברה שהביאה אותם מסין. את הכסף הם לקחו בהלוואה שהיו אמורים להחזיר מתוך שכר העבודה שלהם. גם בישראל משלמים הפועלים הסינים שעובדים בבנין והפועלים התאילנדיים בחקלאות בין 6,000 ל 12,000 דולר עבור קבלת העבודה, עבור הזכות לבוא ולעבוד. את הכסף משלמים בחו''ל [כי בארץ זה מנוגד לחוק], לכל מיני מתווכים, שכנראה מעבירים חלק נכבד של הכסף לחברות שהולכות להעסיק את הפועלים. פועל שלא משלם, לא מקבל עבודה. אולם, פועלים נאבקים על הזכות לבוא לעבוד בחו''ל, כי כנראה, חשבון מפוקח מראה להם, שגם אחרי תשלום כל העמלות הם ירוויחו הרבה יותר מאשר הם יכולים להרוויח בארץ מולדתם.

מה שחנה זוהר לא מספרת [וכנראה גם לא מבינה] הוא שכל השערורייה הזו קמה לתחייה בגלל החוקים ה''סוציאליים'' שממשלת ישראל חוקקה בלחץ ''הגורמים החברתיים''. חוקים שנועדו ל''היטיב'' עם העובד, אבל עולים לעובדים [ולמעבידים] מאד ביוקר, ומיטיבים רק עם המתווכים והפוליטיקאים.

זה מתחיל מעצם החוק הדורש רישיון לעובד זר, והגבלת מספר הרישיונות. כך נוצר מצב שהרישיון הוא מצרך מונופוליסטי יקר ערך שהן העובד והן המעסיק מוכנים לשלם עבורו. החוק הממשלתי יצר שוק שחור במקום שלא היה צריך להיות כזה. יש מפעלים וחברות ''מאושרים'' שקיבלו רישיונות לעובדים זרים, כנראה תמורת שוחד או שוחד פוליטי [''מקורבים'']. לפוליטיקאים נוצרה ''הטבה'' חדשה לחלק לחבריהם.

היה צריך להתיר יבוא חופשי של פועלים זרים, אך במגבלות קלות: למשל להגביל את התקופה שמותר לפועל זר לשהות בישראל ל 4 או 5 שנים, ולהטיל את האחריות להחזרתו למולדתו על החברה שהביאה אותו.

תקנה ממשלתית ''סוציאלית'' אחרת היא זו המחייבת תשלום ''שכר מינימום'' ישראלי לעובד הזר. כך קורה שעובדים, בענף הסיעוד לדוגמה, שעובדים בארצות אחרות תמורת 300 דולר לחודש [ומרוצים מכך] – חייב המעביד הישראלי לשלם להם לפחות 600 דולר לחודש. ההפרש הזה הוא הפער המאפשר קיום מתווכים נצלנים. לעובד כדאי לבוא לעבוד תמורת 300 דולר, המתווך יודע זאת, אז הוא אומר לעובד, בחו''ל – ''אתה תרוויח 600 דולר, 300 בשבילך, ו300 בשבילי – וזאת כדי לשלם את המחיר של הרישיון שאני נותן לך''. העסק כדאי לכולם. חוק שכר המינימום שנועד להיטיב עם העובד מיטיב עם המתווך, ובעקיפין עם הפוליטיקאי, אך לא עם העובד. הכול על חשבון המעביד – במקרה של העובדים הסיעודיים – על חשבון הזקנים החולים.

השוק החופשי הוא המיטיב הגדול עם העובדים. כך היו יכולים העובדים לקבל שכר לפי עבודתם, ולשלם את דמי התיווך רק עבור שירותים ממשיים שהמתווך נותן, ולא עבור רישיונות ו''טובות'' שמחלקים הפוליטיקאים. הזקנים או החקלאים יכולים היו ליהנות מעבודה במחיר סביר, ללא צורך לממן פוליטיקאים ומתווכים.

חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים. הפעילים הסוציאליים, שבאמת רוצים לעזור לפועלים המסכנים [באמת], היו מיטיבים לעשות אילו היו דורשים הפסקת ההתערבות הממשלתית בנושא, ולא העמקתה, כפי שהם תמיד דורשים, בגלל השקפתם האידיאולוגית.

יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 05:01
הוסף תגובה