התקשורת מימין ומשמאל מלאה עצות לממשלה איך לפתור את "בעיית הבדואים": לתכנן, לבנות, להעניק, לשפוט, לחנך, להעניש, להרוס. פאטה מורגאנה במדבר. פנטזיה. במסגרת "מדינת הרווחה" הישראלית אין פתרון לבעיה.

לכבוד כ"ט בנובמבר: סיפור מופלא על מוישה כהן, שנעלם מדפי ההיסטוריה היהודית, אך מוכר בסין. יהודי הנושא תואר "גנרל" סיני. הזר היחיד בסין, ששני היריבים מאו צה-טונג וגם צ'אן קאי צ'ק נתנו בו אמון מלא.

עם פרישתו של עופר עיני מראשות ההסתדרות כתבו "מבקריו" כי הוא העדיף להתמקד בייצוג הוועדים הגדולים. העובדים בוועדים הגדולים, חזקים מספיק לקבל החלטות בעצמם ואינם זקוקים למייצג. עיני לא היה הבוס העליון.

למה מתנדבת חברה גדולה לתרום סכומים אדירים למדינה? הרי יכלו גם לא לשלם – אי אפשר להכריח לחלק דיבידנדים. כדי לשפר תדמית של חברה אפשר לתרום לצדקה עשרות מיליונים, אבל 2 מיליארד? מה נלחש לחברות באוזן?

מדינה, בה מערכת כלכלית מצליחה ומוניטין מקצועי מעולה – הופכים ל"אויב הציבור" – היא מערכת חולה, מעוותת. שירותי מרפא ליצוא יהפכו את ישראל למרכז רפואי עולמי ולענף יצוא שישווה וישיג את תעשיית ההי-טק.

אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך לשלם עבור "חופשת האבהות".

הפרשנויות בתקשורת למצב המוזר נעות בין האשמת ציבור הבוחרים "הנבער" ועד לאלה שרואים בכך "לא הצבעה בעד ראשי הערים, אלא הצבעה נגד הבג"ץ השנוא על דתיים וימניים". יש הסבר אחר, של "קו ישר".

במקום לשנות את הסביבה העסקית המציאו את החוק לעידוד השקעות הון. במסגרתו קיבלו המאושרים כ-60 שנה של הטבות ומענקים. ממשלה ש"מעודדת" תעשייה מפרסמת ברבים שלא כדאי להקים תעשייה בישראל, אחרת לא צריך "לעודד".

הצעת חוק חדשה תחייב את גוגל לשלם מידי שנה 7% מהכנסותיה בישראל לגופים שנקראים "יצרני תוכן" (ידיעות, מעריב, הארץ ואחרים). ועדה ממשלתית תחלק את הכסף... שר התרבות והספורט יקבע את התקנות. שוד חוקי נוסף.

מעטים חוששים באמת לחדלות פרעון קרובה של ארה"ב, גם הבורסות לא מתרגשות. לראשי 2 המפלגות אין שום כוונה לקיצוץ אמיתי בתקציב הנדיב של הממשל. שוקי ההון מניחים שתימצא גם הפעם הדרך להמשך מימון גירעונות הממשל.