דו"ח מכון טאוב גילה ש-80 אחוז מהמשפחות בישראל נמצאות באוברדראפט כרוני שצומח מידי חודש. מבחן הסבירות.

פועלים ערבים, עם רישיונות עבודה בישראל, מבזבזים למעלה משליש יום עבודה בעמידה בתור משפיל. אפשר אחרת.

מה הסיבה שנבואות חורבן אפוקליפטיות על קריסת מדינות צפויה – נדחות מידי פעם?

נוחי דנקנר מואשם בימים אלה, במזימה של "הרצת" מניות איי.די.בי. בבורסה. האם "הרצת מניות", או "מניפולציות" במניות היא תרמית לא-מוסרית שהמדינה צריכה לאסור?

פוליטיקאים והשמאל "קפצו על המציאה" - מדע ההתנהגות מוכיח שהאדם לא רציונאלי. לכן, צריך להנהיג, לכוון ולהגביל את האדם. הבעיה: גם השלטון מורכב מבני אדם עם אותם חסרונות. אז מה מזיק יותר?

הוויכוח על "חוק ישראל היום" אינו ממוקד בבעיה. מי שמסכים שהשלטון רשאי להחליט מי רשאי לשדר, ומי להוציא עיתון – לא יכול להתנגד לחוק המקומם. ל"מדינה" מותר להוסיף עוד קריטריון לרגולציה - לא בחינם.

הדרבי התל אביבי הסתיים בפריצת אוהד מטורלל למגרש ובתקיפת שחקן מכבי - "החשוד מוכר למשטרה". יש בישראל אלפי "חשודים שמוכרים למשטרה" שמסתובבים בינינו - למה?

הצעות החוק לפתרון "המחסור בדירות" זוכות לתמיכה גורפת של התקשורת. "הצלחתן" תירשם כפרק מזיק בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל. השפעתן הרסנית ככל שהזמן יחלוף, אבל קשה יהיה בעתיד לבטל חקיקה "חברתית".

המנגנון המורכב, לפיו השוק קובע מחירים של מוצרים ושירותים, מנקז לתוכו את כל העיוותים של הכלכלה המקומית. עול מכביד של יוקר מחייה הוא מעין עונש שה"כלכלה" מטילה על כלל האזרחים בגלל הצטברות עיוותים.

למרות שמחירי הדירות יכולים לעלות ולרדת, וכך גם בתל אביב – הרי שהגורמים "היציבים" שמלבים את הביקוש בתל אביב ומצמצמים את ההיצע בעיר – ימתנו ירידות מחירים ויאיצו עליות. רק בתל אביב.