נראה שנדרש תואר פרופ' למדעי אלימות נגד נשים ותקציבי מחקר נכבדים, כדי להגיע למסקנות חכמות כאלה. לדעת הפרופסורית צריך גם חוק מיוחד לאלימות נגד נשים. יש לה רעיונות טובים נוספים כמו "...יש... מקרים במגזר הבדואי, אז צריך... להתחיל לעבוד בקרב הבדואים". פרופ' וייל – הרי את מוזמנת לעבוד בקרבם.
לפי אותו הגיון של הפרופסורית ("החוקרת הבכירה" – במקור, בכתבה) אפשר להסיק שנדרש גם חוק נגד אלימות במגרשי כדורגל, חוק נגד לינץ', חוק לטיפול באלימות בהפגנות אתיופים ונכים באמצע נתיבי איילון, חוק נגד אלימות של ועדי עובדים וכמובן – חוק נגד אלימות באמצעות חסימת כבישים ב"הפגנות צודקות" השוללות החלטות ממשלה כגון "רפורמה משפטית".
האם לא פשוט יותר להכביד עונשים על כל אלימות שהיא? עבירת אלימות ראשונה: 6 חודשי מאסר, אלימות חוזרת: שנתיים בכלא, אלימות שלישית: 15 שנים בפנים (הרחקה מהחברה)! האם לא פשוט יותר שההפגנה הבאה בה מפגינים חוסמים בכוח נתיב תחבורה תיתקל בתגובה "לא-מידתית" של המשטרה? תגובת משטרה כה תקיפה כך שבפעם הבאה אף אתיופי, אף נכה, אף ערבי בוואדי-ערה או חרדי בבני ברק ואף "מפגין צודק" בנתיבי איילון – לא יעזו להפעיל אלימות נגד אדם או רכוש!
נדרשת אמנה חוצת-מפלגות: מי שרוצה להיות חבר ב"מועדון" שנקרא מדינת ישראל מתחייב להשאיר את האלה, הסכין והאגרוף מחוץ לדלת הכניסה למועדון. אין "הכלה", אין "סלחנות", לא ל"נסיבות מקלות".
חופש הפגנה? מותר להפגין עם שלטים על המדרכה לאורך הכביש. מותר להפגין מול הכנסת. סוף להכלה – תחילת עידן האחריות האישית.
מאיפה יגיע התקציב לתוספת בתי כלא? מהר מאד האלימות תדעך ויידרשו פחות מתקני כליאה. בכל מקרה, אפשר לחסוך בסעיפים אחרים, כמו סגירת "מחלקות למדעי הכלום" באוניברסיטאות. אפשר להשאירן, אבל מי שירצה ללמוד תחומים אלה – ישלם מחיר מלא. בעצם, צריך שכולם ישלמו מחיר-שוק על לימודיהם...
הפרופסורית תוכל להמשיך במחקריה על אלימות נגד נשים – ככל שיימצאו תורמים למחקרים שלה, היא תוכל להמשיך להרצות מול סטודנטים – ככל שיהיו כאלה שישלמו מכיסם עבור הרצאותיה.
מוטי היינריך