שישי, 17 ספטמבר 2010 15:39

כשל הדמוקרטיה משתקף במחיר הזהב

מנהיגי הדמוקראטיות משועבדים למערכת פיננסית שאינה מאפשרת קיום של "כלכלה חופשית" אמיתית. זאת בגלל המניפולציות שעושים בנקים מרכזיים וממשלות בריבית, שערי חליפין, מחירי אג"ח ותמיכה במוסדות כושלים.

מאז תחילת המשבר הכלכלי-פיננסי בשנת 2008-2009 יש תופעה שמאפיינת מדינות רבות. ראשית מפלגות שנמצאות בשלטון מובסות בבחירות, לעיתים תבוסה מוחצת. אין הבדל אם זו מפלגה "ימנית" או "שמאלית". שנית, מפלגות שמנצחות בבחירות מאבדות בתוך זמן קצר, לעיתים פחות משנה, חלק ניכר מתמיכת הציבור. זאת כיוון שמתברר שהן אינן מקיימות את ההבטחות שנתנו לפני הבחירות. תנודות גדולות בתמיכת הציבור בנבחריו, ככל שהן נמשכות תוך כדי גידול באבטלה וירידה בהכנסות של חלק גדול מהציבור, בייחוד אלו שנחשבים למעמד ביניים, הן סימפטום לכשל הדמוקרטיה. התוצאה מכך היא בלתי נמנעת: ציבור הולך וגדל נוטש את "מפלגות האמצע" ועובר לתמוך ב"מפלגות קצה", בין מימין ובין משמאל. (או שהוא תומך ב"מנהיגי קצה" בתוך מפלגות קיימות). תופעה זו ככל שהיא גוברת, סביר שתביא לאובדן האמון בשלטון ובבנק מרכזי ומכאן גם במערכת התיווך הפיננסי. 

הבסיס למשטרים דמוקרטיים, הוא מעמד ביניים שהמצב הכלכלי שלו משתפר לאורך זמן. כאשר זה אינו קורה, חלק גדול מהציבור נעשה אדיש למציאות של שלטון קיצוני, בין מימין ובין משמאל. בשלטון קיצוני, פשיסטי או סוציאליסטי, אין מקום ל"כלכלה חופשית" ואין ערך ל"נכסים פיננסיים" שהם אופייניים ל"כלכלה חופשית". סביר להניח שמחיר הזהב ימשיך לעלות ביחס למחירי "נכסים פיננסיים" כאלו, ככל שימשך תהליך שמבטא את "כשל הדמוקרטיה". 

מדוע כשל הדמוקרטיה? 

יש קשר ישיר בין הכשל של המערכת הפיננסית-מוניטארית במדינות המערב ובין כשל הדמוקרטיה. המפלגות שבשלטון מובסות בגלל מצב כלכלי גרוע. המפלגות שזוכות בבחירות אינן מסוגלות או אינן רוצות לשנות את המצב הכלכלי, כיוון שהמנהיגים שלהן משועבדים למערכת פיננסית-מוניטארית אשר מזה ארבעים שנים, אינה מאפשרת את הקיום של "כלכלה חופשית" אמיתית. זאת בגלל המניפולציות שעושים בנקים מרכזיים בשוקי ההון בעולם. (בשערי חליפין, בשערי ריבית, במחירי אגרות חוב ובעיקר במניעת הפסדים לפעילים מרכזיים בשוקי ההון). כתוצאה מכך מתברר שאין הבדל בין מפלגות שונות והמנהיגים שלהן. כל עוד גדלו רמת התעסוקה, רמת ההכנסות וערך נכסי הציבור, הוא השתתף בתהליך הדמוקרטי על ידי החלפה עונתית בין 2-3 מפלגות שלטון. אולם ככל שמתברר/יתברר כי לגבי חלק הולך וגדל ממעמד הביניים, קטנה רמת התעסוקה, קטנה ההכנסה ופוחת ערך נכסיו, הוא נוטש מפלגות אלו ואת המנהיגים המסורתיים שלהן. עליית מחיר הזהב ביחס לערכם של נכסים פיננסיים אחרים, מבטאת הערכה כי ימשך מצב של "כשל הדמוקרטיה", עד שלא יחול שינוי במערכת הפיננסית-מוניטארית. 

"המודל האירלנדי" 

באירלנד הכשל המוניטארי-פיננסי, גרם לכשל כלכלי. הממשלה נאלצה להקטין במידה רבה את הוצאותיה, מלבד אלו שנועדו "להצלת בנקים". היא הקטינה את השכר בסקטור הציבורי והעלתה מיסים. גם בסקטור הפרטי פחת השכר ביותר מעשרה אחוזים. התוצאה הכלכלית ברורה: ירידה גדולה בתוצר הלאומי, עלייה גדולה בשיעור האבטלה לכ-14% (וזה אינו הסוף) וירידה גדולה בערך הנכסים של הציבור, בייחוד במחירי מקרקעין. למרות כל זאת, הגירעון בתקציב הממשלה הוא עדיין בשיעור של כ-13% מהתוצר וזה אינו כולל את ההוצאות "להצלת בנקים". 

אירלנד נמצאת בסחרור לתוך חור שחור כלכלי. נכון שהירידה בשכר אמורה לאפשר הגדלת כושר התחרות וכך להגדיל את היצוא נטו. אולם כאשר תופעה דומה מתרחשת גם במדינות אחרות, אז "פיחות פנימי" כזה מצד אחד אינו אפקטיבי כדי להגדיל את ההכנסות נטו מחו"ל ומצד שני הוא גורם לירידה בצריכה המקומית, בתוצר המקומי ובאיכות החובות, שגורמת לשלב נוסף בהידרדרות של בנקים ושל תקציב הממשלה. כל זאת כאשר הממשלה מתעקשת שלא יגרם שום הפסד לאלו שהלוו את כספם באמצעות "מתווכים פיננסיים", בייחוד באמצעות בנקים. 

אז באירלנד אין מהומות, עדיין אין. אבל חברות דירוג אשראי ממשיכות להקטין את דירוג האשראי של ממשלת אירלנד וזה מבטא לא רק את איכות השלטון בעיני האוכלוסייה המקומית. זהו שלב ב"כשל הדמוקרטי", שבו שלטון מבטיח שיהיה שיפור במצב האוכלוסייה "תמורת הגזירות" שהוא מטיל עליה. זאת בעוד הוא מתעקש להמשיך לקיים את השיטה המוניטארית-פיננסית, שהביאה לכשל הכלכלי. כפי שהתבטא מנהיג איגוד עובדים שם "הפחד עדיין גובר על הכעס". לכן, עדיין יש שם "ממשלה". 

"המודל האירלנדי" במדינות המערב 

יש סימנים מובהקים כי מנהיגי המפלגות "המסורתיות" (ימין, מרכז ושמאל) במדינות אלו נוטים לאמץ את "המודל האירלנדי". זה מתבטא בהצהרות כי יש לקצץ את הגירעונות בתקציבי ממשלות ולמעשה לאפשר רמת אבטלה "גבוהה" באופן קבוע. זו הסיבה שאחרי שציבור "מחליף" את המפלגה השולטת, היא בתוך זמן קצר מאבדת את התמיכה של חלק גדול מאלו שהצביעו עבור המפלגה/המפלגות השולטות החדשות. זהו חלק מתהליך "כשל הדמוקרטיה" וכאמור מקודם – מחיר הזהב משמש כמדד לעוצמתו של תהליך זה. זאת כיוון שבשיאו יגיע לקיצו הדור הנוכחי של בנקים מרכזיים במדינות המערב. 

"מודל אירלנדי" במדינות אירופה 

מלבד באירלנד מתקיים כבר מודל זה גם ביוון ובמדינות הבלטיות. כל אלו הן מדינות עם אוכלוסיה קטנה יחסית ומשקל זניח במשק העולמי. בהונגריה מפלגת השלטון הסוציאליסטית קיימה במידה מסוימת מודל זה והיא התאיידה. בבחירות שנערכו בשנת 2010 המפלגה "הימנית" שזכתה ברוב גדול, הצהירה שהיא תפסיק מדיניות זו גם אם זה אינו על דעת קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי. לא נדע, באיזו מידה הם יקיימו הצהרות אלו לפני שנת 2011. 

בספרד, הממשלה הודיעה שהיא תקטין את הגירעון בתקציב ותפחית משכר עובדי הסקטור הציבורי. מפלגת השלטון הסוציאליסטית למעשה מקיימת "ממשלת מיעוט" ויש לראות האם גם בשנת 2011 היא תוכל להתמיד במדיניות זו. פה מדובר במשק גדול יחסית באירופה. לספרד יש היסטוריה של משטר פשיסטי ועם שיעור אבטלה מעל 20%, לא צריך להיות מופתעים איזה סוג משטר יהיה בה, אלא אם גרמניה תסכים לממן את הגירעון בתקציב ממשלתה. למעשה ממשלת גרמניה כבר הודיעה שתעשה זאת במידה והסקטור הפרטי יפסיק לקנות אג"ח של ממשלת ספרד. 

בבריטניה הובסה מפלגת הלייבור בבחירות והוקמה ממשלת קואליציה בין השמרנים והליברל דמוקרטים (זו מפלגת המרכז שלהם). ראש הממשלה ושר האוצר הכריזו על תוכנית לקיצוץ גדול בתקציב הממשלה במשך 3-4 השנים הבאות. כמו כן על העלאת המע"מ בשני אחוזים ועוד. כבר כעת משאלי דעת קהל מורים על ירידה גדולה בתמיכה בשותף הקואליציוני הזוטר, שבלעדיו לא ניתן לקיים ממשלה זו. (תופעה דומה קיימת בגרמניה בה התמיכה בשותף הזוטר בממשלה ירדה בצורה חדה בתוך כשנה ממועד הבחירות ואין זה מן הנמנע שהם יתאיידו בבחירות הבאות). השוני בבריטניה ממדינות החברות באיחוד האירופי הוא שניתן היה לבצע פיחות גדול בשטרלינג לעומת הדולר ולעומת היורו. לכן, הגם שעד כה לא הייתה עליה גדולה בשיעור האבטלה שם, למעשה יש שם ירידה גדולה בהכנסה במונחי מטבעות אחרים (ושיעור האינפלציה נשאר מעל 3% בשנה בעוד שער הריבית הוא כ- 0.5% לשנה). 

העובדה ששער החליפין של היורו לעומת הדולר אינו גבוה יותר כעת ממה שהיה לפני פרוץ המשבר הפיננסי-כלכלי בארה"ב (בעוד מחיר הזהב במונחי יורו עלה בעשרות אחוזים), מראה שאירופה המערבית נמצאת בעיצומו של תהליך "כשל הדמוקרטיה". סביר שהוא יגיע לשיאו כאשר שיעור האבטלה בגרמניה, בצרפת ובבריטניה. יעלה מעל 10% - 12%. 

"מודל אירלנדי" בסין ובארה"ב 

לכאורה מה מקומה של סין בדיון זה, שהרי אין בה משטר דמוקרטי. אנחנו יודעים שהמשטר הקומוניסטי בברית המועצות התמוטט לא כאשר כוח חיצוני הכריע אותו, אלא אחרי שרמת החיים של רוב האוכלוסייה שלה הפסיקה לעלות והיא התקשתה לממן את ההוצאות הצבאיות שלה כ"מעצמה עולמית". אומנם בסין אין משטר דמוקרטי, אבל מתקיים בה משטר אשר במישרין ובעקיפין מבטיח שיפור מתמשך ברמת החיים של רוב האוכלוסייה. 

השינוי שחל במקום המגורים והתעסוקה של מאות מיליוני אנשים, מאזורים כפריים לאזורים עירוניים ומחקלאות לתעשייה, מקטין את היכולת לספוג ירידה גדולה ברמת החיים על ידי כך שהיא משפיעה בעיקר על אוכלוסיה כפרית בעלת הכנסות נמוכות. אם תקטן התעסוקה וההכנסה של אוכלוסיה עירונית גדולה, זה יהווה סיכון פוליטי גדול למשטר. הרבה יותר קל לארגן הפגנות המוניות נגד המשטר בעיר בה גרים 10 מיליון אנשים, מאשר ב"אזור כפרי" בו גרים 10 מיליון אנשים. לכן, סביר להניח כי בחירה מודעת בסין ב"מודל אירלנדי" עלולה להביא לסיומו של המשטר הנוכחי בה, כמו שקורה/יקרה במדינות בעלות משטר דמוקרטי. כל עוד לרשות המשטר עומדים יתרות מט"ח בסכום של יותר מאלפיים מיליארד דולרים, אין זה סביר שינקטו במדיניות כזו. יתכן שהם ינסו "לווסת" את שיעור הגידול בהכנסות ובתעסוקה, אולם לא "ישלימו" עם גידול באבטלה וירידה ברמת החיים של רוב האוכלוסייה. ואם בכ"ז הם ילכו בדרך זו, אז יתכן שכך "נגזר מלמעלה" כדי להביא לשינוי המשטר בסין. 

ארצות הברית 

לא כך הוא המצב בארה"ב. ההתעקשות של השלטון (רפובליקאי ודמוקרטי), שלא לשנות את השיטה הפיננסית-מוניטארית שגרמה לכשל הכלכלי (למרות הודעות כאילו נעשתה "רפורמה" בתחום זה), יש לה מחיר כלכלי. במקום שתתחדש צמיחה כלכלית שגורמת לגידול בתעסוקה ובהכנסות, מתקיים קיפאון עם נטייה לחידוש מגמת הירידה בתעסוקה ובהכנסות, בייחוד של "המעמד הבינוני". זה מתבטא כבר בנטייה שלא לבחור שוב ב"מנהיגים מסורתיים" של שתי המפלגות. נטייה זו תגבר אם יתברר ששיעור האבטלה עולה על 12% - 14% (כעת הוא 9.5% - 10%). 

השלטונות בארה"ב מגלים נטייה "להשלים" עם מצב שבו שיעור האבטלה "גבוה" ופוחתים השירותים שניתנים לציבור. זהו מחיר שיש "לשלם" (בעיקר על ידי "המעמד הבינוני"), כדי לשמר את השיטה הפיננסית-כלכלית הנוכחית. החוגים השליטים עומדים בפני שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שתהיה אינפלציה גבוהה שתגרום לציבור להפסיק להשתמש ב"כסף" ו"בתיווך הפיננסי" שהם בבסיס השיטה הפיננסית-מוניטארית הנוכחית. אפשרות שנייה היא שיהיה תהליך דפלציוני, שמאופיין בירידה בהכנסות, בתעסוקה, בערך נכסים. זה יגרום לחורבנם של "מתווכים פיננסיים" והחיסכון שנעשה באמצעותם [קשה לפרוע חובות כאשר ההכנסה יורדת]. מבחינת אלו שרוצים לשמר את המערכת הפיננסית-מוניטארית הקיימת, עדיף להם שיהיה תהליך דפלציוני ממושך על פני אינפלציה גבוהה ומהירה. בתהליך דפלציוני הם יכולים להגן על "מתווכים פיננסיים מקורבים", כפי שהם עשו מאז 2007 – 2008. בתהליך כזה לא "כל האוכלוסייה" נפגעת בבת אחת ומרגישה שהיא "משלמת מחיר". לעומת זאת בתהליך אינפלציוני שהולך וגובר במהירות בתוך 3 – 5 שנים, כפי שתמיד קורה, "כל האוכלוסייה" מרגישה שהיא נפגעת ומחפשת דרך להתגונן כדי שלא "תשלם את המחיר". בשיאו של תהליך כזה, האוכלוסייה מפסיקה להשתמש במערכת הפיננסית-מוניטארית הקיימת ומשתמשת בתחליפים. 

הבנק המרכזי בארה"ב אומנם מכריז שהוא יודע כיצד למנוע והוא ימנע תהליך דפלציוני, אבל בפועל מסתמן שהוא והשלטון יעדיפו "מודל אירלנדי" עם הסיכונים הכרוכים בו בטווח הארוך על פני אפשרות לאינפלציה שהולכת וגוברת במהירות. כל עוד מחיר הזהב ממשיך לעלות ביחס למחירי נכסים פיננסיים אחרים, הוא "אומר" לנו כי אין זה משנה באיזו דרך ילכו, בסיומה תקרוס השיטה הפיננסית-מוניטארית הנוכחית. השוני יהיה רק בקצב האירועים. ככל שניתן יהיה, בייחוד בארה"ב, ליישם את "המודל האירלנדי" בעוצמה גדולה יותר, סביר שלפחות בטווח המידי, קצב העלייה במחיר הזהב לעומת ערך נכסים אחרים יהיה קטן יותר. אחרי הבחירות לקונגרס בארה"ב בנובמבר 2010, יתכן שיתבררו התנאים הפוליטיים למימוש של שתי אפשרויות אלו. אולם אם תהיה תחושה ש"המודל האירלנדי" ייושם בארה"ב בעוצמה גדולה החל משנת 2011, יתכן ששוקי הון יגיבו על כך עוד לפני הבחירות. 

כיוון שהתקצוב הנוכחי של "התאוששות כלכלית" עומד להסתיים עד סוף 2010, עלול שיתוק פוליטי בארה"ב לגרום דה פקטו ל"מודל אירלנדי" בארה"ב. המשך ירידה בתעסוקה ובהכנסות בארה"ב יצור רקע פוליטי נוח לרפובליקאים לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012. שיתוק פוליטי הוא חלק מתהליך "כשל הדמוקרטיה". זה קורה כאשר יריבים פוליטיים אינם מוכנים לוותר על האג'נדה הפוליטית שלהם ולעסוק רק בנושאים החשובים ביותר לציבור גדול. רק אחרי שכבר קורה משבר כלכלי גדול ומפלגה וההנהגה שלה שנבחרים לשלטון, עוסקים רק בשיקום 
התעסוקה וההכנסות ולא בשום דבר אחר, חוזרת ומוכחת התבונה שבשלטון דמוקרטי. אולם, נראה כי בלי משבר כלכלי גדול, לא נוצרים התנאים הדרושים לבחירת מפלגה ומנהיגים כאלו. לכן, שיתוק פוליטי הוא שלב ב"כשל הדמוקרטיה" וזהו כנראה השלב הבא בארה"ב וגם במדינות אחרות. כל זה ידוע לזהב ולכן מחירו מסרב לרדת למשך תקופה ארוכה, למרות "ההתאוששות הכלכלית".

דר' שמואל גולדמן,

מו''ל של ''למשקיע''

עודכן לאחרונה ב שלישי, 19 דצמבר 2017 05:35

3000 תוים נשארו