שבת, 12 אפריל 2008 15:45

הבעיה אינה בשוק המשכנתאות אלא בבנקים המרכזיים ובממשלות

משבר בכלכלת ארצות הברית [ובמערב כולו] אינו במשכנתאות הסאב-פריים שניתנו ללווים ''לא ראויים'' בעלי כושר החזר נמוך.

המשבר בכלכלת ארצות הברית [ובמערב כולו] אינו במשכנתאות הסאב-פריים שניתנו ללווים ''לא ראויים'' בעלי כושר החזר נמוך. המקור למשבר: כמות המוצרים והשירותים שהמשק האמריקאי מוכר אינם מספיקים כדי לתמוך ברמת החיים הנוכחית בארצות הברית. הגירעון המסחרי העצום מזה מספר שנים הוא הביטוי לכך. כדי למנוע ירידה ברמת החיים [שאינה נוחה מבחינה פוליטית] יצרו הבנק המרכזי וממשלת ארה''ב הכנסות פיקטיביות שהן למעשה הדפסת כסף. דר' שמואל גולדמן מסביר זאת בקטע הבא: 

אילו ''הבעיה'' במשק בארה''ב הייתה ''פיננסית'', אז הבנק המרכזי [ביחד עם הממשלה] היה יכול לטפל בה, שהרי הוא אמון לטפל בבעיות ''פיננסיות''. הבנק המרכזי יכול ''לטפל'' רק בבעיה ''פיננסית'', כיוון שהכלים בהם הוא משתמש הם כלים ''פיננסיים''. הבנק המרכזי אינו יכול ''לטפל'', לא במישרין ולא בעקיפין, בשום בעיה ''ריאלית''. הוא אינו יכול לגדל ולו עגבנייה אחת, להפיק ולו חבית נפט אחת. הוא יכול, באמצעות ''מתווכים פיננסיים'' לתת ''כסף'' לאלו שיגדלו עגבניות, שיפיקו נפט וכדומה. כדי שיקרה כך צריכים להיות ''מתווכים פיננסיים'' שיסכימו להלוות ולווים שיסכימו ללוות. ואכן יש תקופות שבהן אין קושי למצוא גם כאלו וגם כאלו. כך היה בשנים 2002-2007. 

אולם בסופו של יום, כל פעילות ריאלית שמבוססת על הלוואה, צריכה להצדיק את עצמה מבחינה כלכלית, אחרת נגרם הפסד גם למלווה וגם ללווה. כאשר קורה כך בממדים לאומיים, יש קושי למצוא מתנדבים ''פרטיים'' שיסכימו להלוות וללוות. אז נקראת הממשלה להגדיל את הוצאותיה על ידי לקיחת הלוואות [מהבנק המרכזי] ויצירת פיקציה של פעילות ריאלית בעלת ''ערך כלכלי''. כך יקרה ככל הנראה בהמשך 2008. 

הצורך ליצור פיקציה של פעילות כלכלית, בין על ידי מתן אשראים באמצעות הסקטור הפרטי ובין על ידי הגדלת הוצאות הממשלה, נובע מהצורך של פוליטיקאים ואינטרסנטים כלכליים, לקיים את רמת ההכנסות של אוכלוסיה מסוימת. זאת בגלל חששם לאבד את השליטה הפוליטית/כלכלית באזור מסוים [במדינה]. הצורך הזה נוצר, כאשר שנויים כלכליים כלל עולמיים גורמים לשנוי בחלוקת ההכנסות בין מדינות שונות והאוכלוסיות שלהן. כאשר יש אפשרות לעליה ברמת ההכנסה במדינה ''מתפתחת'' בלי שזה יפגע ברמת ההכנסה במדינה ''מפותחת'', לא קיים צורך כזה. אולם כאשר עלייה משמעותית ברמת ההכנסה במדינה/מדינות מסוימות אינה יכולה לקרות בלי ירידה ברמת ההכנסה במדינה ''מפותחת'' גדולה [בגלל מגבלות על כמות גורמי ייצור], חשים הפוליטיקאים במדינה זו צורך לשמור על רמת ההכנסה של האוכלוסייה שלהם [למעשה של האינטרסנטים שהם משרתים אותם]. אז נקרא הבנק המרכזי לפעולה עם/בלי פעילות ממשלתית. 

מה שעשה הבנק המרכזי בארה''ב [ולמעשה גם אלו באירופה וביפן] היה ליצור פעילות כלכלית פיקטיבית, על ידי מתן אשראים לפעילות שאין לה ערך כלכלי בטווח הארוך. זאת על ידי הפחתת שער הריבית ומתן ''יד חופשית'' למוסדות פיננסיים להגדיל את כמות האשראי במשק בממדים עצומים ולמעשה ללא שום מגבלות מצד השלטונות. פעילות זו יצרה בארה''ב ''הכנסות'' אשר פיצו על ירידה אפשרית בהכנסות בה, בגלל הגדלת ההיצע של מוצרים תעשייתיים בייחוד ממדינות אסיה. העובדה שחלק גדול מאשראים אלו ניתנו כ''משכנתאות'' לא הייתה אלא ביטוי לטכניקה שבה מוסדות פיננסיים הצדיקו מתן אשראים ללווים, אשר מראש לא הייתה להם יכולת לפרוע את ההלוואות. באותה מידה בנקים היו יכולים גם לתת אשראים למיליוני לווים אשר הבטיחו כי ילמדו חזירים לעוף. אולם, זה כנראה היה מוגזם עבור הדירקטוריונים של מוסדות אלו. ''המשכנתאות'' לא היו אלא ''תירוץ'' להגדלת אשראים בצורה ''אחראית'', דהיינו על ידי קבלת ''בטחונות'', אשר אפילו החברות לדירוג אשראי טענו שהם שופרא דשופרא. 

אז מדוע כל מה שעושה הבנק המרכזי כעת אינו ''פותר את הבעיה''? כיוון ש''הבעיה'' אינה באי היכולת של לווים שהבטיחו ללמד חזירים לעוף לפרוע את הלוואותיהם. הבעיה היא שלארה''ב יש גירעון מסחרי של כשמונה מאות מיליוני דולרים בשנה וזהו ביטוי לכך שיש סכנה מוחשית ומידית לירידה גדולה בהכנסות בארה''ב, אלא אם נמצאת הדרך לשלם עבור הגירעון העצום הזה. בשנים 2002-2007, התשלום נעשה בעיקרו על ידי מתן אשראים ללווים שהבטיחו ללמד חזירים לעוף [משכנתאות, קרנות גידור, קרנות להשתלטויות על חברות, יזמים להקמת מגדלי בבל, מימון הפלגות לאלסקה ולקריביים וכדומה]. כיוון שחזירים אינם יודעים לעוף והלווים לא יכלו/אינם יכולים/ לעולם לא יוכלו לפרוע את ההלוואות שמטרתן ללמד חזירים לעוף, נותרה ''הבעיה'' כיצד לממן את הגירעון המסחרי העצום של ארה''ב. במילים אחרות, כיצד לקיים את רמת ההכנסה של מיליוני אנשים שעסקו בללמד חזירים לעוף. 

אם תקטן רמת ההכנסה שלהם, יקטן הגירעון המסחרי של ארה''ב במאות מיליארדי דולרים בשנה! זה יגרום למשבר פיננסי הן בארה''ב והן במדינות אחרות. משבר פיננסי פירושו משבר במוסדות הפיננסים הגדולים, כיוון שהם היו המקור העיקרי למתן אשראים עצומים מזה 5-6 שנים. כפי שהסברנו מקודם, היכולת של הבנק המרכזי בארה''ב [ובאירופה] לקיים את רמת ההכנסות על ידי הגדלת אשראים בסקטור הפרטי כנראה הגיעה למבוי סתום ולכן תדרושנה כעת הממשלות לעשות זאת על ידי הגדלה עצומה בהוצאותיהן [הגדלת הגירעון בתקציב]. באיחוד האירופי קיים מכשול בירוקראטי לעשות זאת, בגלל המחויבות לקיים גירעון תקציבי מוגבל. זאת כדי לאפשר את המשך קיומו של היורו כמטבע יחיד במדינות אלו. בארה''ב לכאורה אין ממגבלה כזו. אולם יתכן שקיימת המגבלה של השוק החופשי, דהיינו כל ניסיון של הממשלה לקיים רמת הכנסה, רק יגרום לעליה באינפלציה ביחד עם ירידה ברמת ההכנסה. 

...הגענו למבוי סתום הן מבחינת היכולת של בנק מרכזי והן מבחינת היכולת של הממשלה לקיים רמת הכנסה, שמאפשרת קיומו של גירעון מסחרי בסכום של כשמונה מאות מיליארדי דולרים בשנה! כלומר, אין מנוס משינוי בחלוקת ההכנסות בין המדינות ''המפותחות'' והמדינות ''המתפתחות''. התופעה של צמיחה סימולטאנית בהכנסות כפי שהייתה עד 2007, אינה אפשרית יותר בעתיד הנראה לעין. הגדלת שיעור האינפלציה במדינות ''מפותחות'' כדי למנוע קריסה של מוסדות פיננסיים, לא תמנע ירידה בהכנסות בהן, שתגרום לירידה באיכות הלווים, שתגרום להגדלת ההפסדים של מוסדות פיננסיים, שתגרום לצורך להגדיל את מס האינפלציה, שתגרום... 

במילים אחרות, כאשר השלטונות החליטו להטיל את מס האינפלציה, זו שטות לנסות לנחש את משך התהליך ו/או את עוצמתו. לכן, זו שטות לנסות לנחש את עוצמת השנויים שיהיו במחירי סחורות, מניות ואג''ח כביטוי לשנוי הנדרש בחלוקת ההכנסות בין מדינות ובין סקטורים. חלק משנויים אלו אינו אלא שנוי נומינלי בגלל ההתעקשות של שלטונות לקיים רמת הכנסה במדינה מסוימת.... השנוי המשמעותי הוא השנוי הריאלי במחירים, שמבטא את השנוי בחלוקת ההכנסות. 

כל מי שאין לו תבן בין האוזניים יכול להבין שהבנק המרכזי בארה''ב [בחסות הממשלה] החליט להטיל את מס האינפלציה... השנוי בהכנסות אינו רק בין מדינות, אלא גם בין סקטורים במשק. בייחוד יבלוט השנוי בין הכנסות הסקטור הפיננסי ונספחיו [כולל נדל''ן במקומות מסוימים] וסקטורים יצרניים [ריאליים] שיש ביקוש כלל עולמי למוצריהם. זה יתבטא וכבר מתבטא בשנוי הערך היחסי של מניות בסקטורים אלו. 

מפורסם באדיבות דר' שמואל גולדמן, כלכלן, עורך החוברת ''למשקיע''.

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 05:52

3000 תוים נשארו