האם מעורבות ממשלתית הכרחית בהסדרת חוקי תנועה? למה כמעט כל הדרכים בבעלות ציבורית? שאלות איתן מתמודדים כל חסידי הכלכלה החופשית.
המשברים הצפויים בסין לא יעיבו על ההישג חסר התקדים של הכלכלה הסינית בעשורים האחרונים – העלאת רמת החיים של מאות מיליוני סינים מרמה של אפס לרמת חיים סבירה ואף גבוהה.
איך הופכת מדיניות רווחה לקש ששובר גב גמל, ומפוררת "אחוות עמים". כיצד דווקא מדיניות "חברתית", המתיימרת לייצר "סולידאריות" ו"צמצום פערים" מעמיקה את הקיטוב עד לפירוקה של מדינה. בלגיה כדוגמה ייחודית.
ניסיונות ניקוי כתם הנפט שדלף במפרץ מקסיקו נתקלו במכשול "בלתי צפוי": חומת הרגולציה האמריקאית. מסתבר שהרגולציה שמשבשת את הפעילות הכלכלית משפיעה גם בתחומים אחרים. והפעם, על שיקום הסביבה שנפגעה מהדליפה.
כל ניסיון לרפורמה מבנית מתנפץ במבחן ההיתכנות הפוליטית. קבוצות לחץ ואינטרסים כיתתיים בולמים שינויים. לכן, הדרך הקשה ליישום רפורמות חייבת להתחיל בשינוי שיטת המשטר. אבל איזה שינוי ואיך יבוצע?
