דה מרקר מדווח על ספרו החדש של דוד קליין שהיה נגיד בנק ישראל בין 2000-2004, לפני פישר.
הנה למשל:
קליין תוקף בספר את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל שהביאה להפסדי ענק לבנק. סך הפסדי הבנק מגיעים, עד סוף 2013, ל-44.5 מיליארד שקל. ב-2010 בלבד רשם הבנק הפסד גדול של 17.9 מיליארד שקל... לדברי קליין בספר, רכישות המט"ח של פישר "כרוכות עם שמירת ריבית ריאלית שלילית תקופות ארוכות, שגרמה לניפוח המחירים בשוק הנדל"ן, שכפתה עיוותים על מדיניות הפיקוח על הבנקים בהנחה שהיא דרושה כדי לשמור על יציבותם, וחיזקה את נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט".
שימו לב במיוחד למשפט: "נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט". כלומר, קליין אומר מה שכולנו יודעים – פישר (בדומה לקודמיו) מנע תחרות בין בנקים על ידי שלא מאפשר הקמת בנקים חדשים. מעניין מה קליין עשה למען התחרות בין הבנקים בתקופת כהונתו. מה שנחוץ אינו "לקדם תחרותיות בענף הפיננסים", אלא רק להימנע מלחסום את הקמתם של בנקים חדשים.
עוד מדגיש קליין את ההיסטוריה של בנק ישראל ומשבח את העובדה שהפך ממוסד הכפוף למעשה לאוצר למוסד עצמאי, כלומר מוסד שמתנהל על פי הגחמות השרירותיות של הנגיד, ללא שום ביקורת או מגבלות.
אני לא קראתי את הספר, אני רק מדווח על מה שכתב דה-מרקר מצא לנכון לספר.
המצב שיש לנו מוסד בו הגחמות של אדם אחד, לבד, (פישר) הפועל לפי מיטב הבנתו – כלומר, לפי שרירות ליבו והשקפותיו האידיאולוגיות, יכול לגרום להפסדים של עשרות מיליארדי שקלים לריק – זה בוודאי לא מצב תקין או משובח. הכוח המוחלט שבידי הנגיד הוא מסוכן מאד. ומעל לכול לא נחוץ.
אנו לא צריכים את בנק ישראל עם מדיניותו השרירותית והמוזרה. עכשיו החליפה את פישר הנגידה קרנית פלוג בעלת ההשקפות "החברתיות" המקדמת הגדלת "יעד הגרעון" (ביחס להצעת האוצר) למען מטרות חברתיות, ומדגישה בדוחות בנק ישראל את הפערים החברתיים. התפקיד המסורתי של הבנק (המוצהר) היה לדאוג ליציבות המטבע, מלחמה בגירעונות ממשלתיים (על ידי "יעוץ" לממשלה – כלומר הטפות מוסר) וקידום הצמיחה הכלכלית. זה משתנה כעת והופך ל"מניעת פערים" – כלומר – מיעדים פיננסיים ליעדים "חברתיים" לפי האידיאולוגיה האישית של הנגיד.
יש לבטל את בנק ישראל, ואת השקל (הבייבי שלו). שניהם לא ממלאים שום תפקיד מועיל.
יעקב
אתה מגן על פישר - שוב ללא תוכן רק דיבורים סתמיים ,כול העולם מעריך אותו". מעניין את הסבתא. צריך לבדוק מה עשה. הפסיד 44 מיליארד שקל.
אני לא חושב שקליין או פישר עשו משהו מועיל. כאמור בנק ישראל מוסד מזיק נטו ובעיקר - מיותר.
אם אתה רוצה לאמור משהו לעניין - בבקשה, אבל דיבורים ריקים על כמה פישר "היה גדול" נשמעים כמו תעמולה אישית מטעם...
בנק ישראל לוקח הלוואות לזמן קצר מהציבור באמצעות מכירת אגרת חוב ששמה מק"מ (מלווה קצר מועד). כדי שהציבור יקנה - הבנק משלם ריבית. את הדולרים שהבנק קונה בכסף זה הוא "משקיע" בריבית אפסית בעולם, ובשנתיים האחרונות גם במניות בעולם. ספקולטור-על בכספנו.
בגלל הפרשי הריבית (משלם הרבה ומרוויח מעט) מצטבר הפסד ענק.
רשמית התהליך שונה: הבנק מדפיס שקלים לקניית דולרים ו"סופג" אותם באמצעות המק"מ כדי למנוע אינפלציה.
העניין עקרוני ומוסדי: הנסיון של הממשלה לנהל מטבע - השקל - הוא מיותר ומזיק (לא חשוב מי הנגיד).
המעשה של ניהול מערכת הבנקאות על ידי הממשלה (דרך בנק ישראל) הוא פסול ומזיק. הוא מתבטא בעיקר במניעת תחרות והבטחת רווחים גדולים לבנקים והטלת הפסדיהם על הציבור.
הבעיה היא במישור המוסדי העקרוני, ולא בשאלה אם נגיד זה או אחר טוב או רע, או אם פישר משרת את האינטרסים של ישראל או ארה"ב. (הוא משרת קודם כול את האינטרסים של עצמו, ושל מעמד פקידי הממשלה).
1. מיסוי יתר על רווחי הון שנוצרו מאינפלציה ולא מעליית ערך ריאלי
2. החוב הלאומי הריאלי קטן לאורך זמן
3. האדם הממוצע נוטה להרגיש טוב יותר בסביבה אינפלציונית מתונה מאשר בסביבה דפלציונית.
4. הגנה על הבנקים מפני חדלות פירעון מפני שהלווים יכולים לשלם חזרה בסביבה אינפלציונית.
5. הממשלה משלמת פחות ביטוח לאומי ותשלומי העברה שונים שצמודים למדד בצורה ריאלית.
אל תסמוך על הנתונים הרשמיים על אינפלציה מפני שיש לשלטון את כל הסיבות להחביא את האמת. אם תמדוד בעצמך כמה עולה לך לחיות באותה רמה, תגלה שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שהנתונים מספרים.
בתקופת קליין הכיוון העיקרי היה הפחתת רגולציה.
אמנם הייתה התערבות חדה מבחינת הריבית - אבל לאחריה היה תיקון.
המשמעות היא שקליין יצר פחות נזקים שהנגיד אחריו היה צריך להתמודד איתם.
תקופת פישר מאופיינת בהימור משמעותי. הימור שהכלכלה העולמית תשתקם או לחלופין שכלכלת ישראל תעמוד בפני משבר דומה.
ההימור הזה היה נראה סביר אי שם בתחילת המשבר. אבל ככל שההפסדים הצטברו - ההימור גדל.
והיום נראה - שהוא הפסיד בהימור.
עכשיו המחליפה שלו צריכה להחליט:
להמשיך בהימור
או להכריז שההימור כשל, ולפעול לתקן במחיר של משבר כלכלי שירשם על שמה.
לגבי ההפסדים: כמו בפנסיה, גם פה ההפסדים הם "על הנייר" עד שצריך אותם.
כאשר כתוצאה מהמניפולציות יש רווחים - הם מועברים לאוצר.
כאשר יש הפסדים, הם ימנעו העברת רווחים - כי קודם צריך לקזז את אותם הפסדים.
אז אם יום אחד יהיה משבר ויצטרכו את ה"יתרות מטח" - לא יהיה מהם רווח.
אבל יש משמעות נוספת. מכיוון שכל שנה יש לך גם הפסדים עקב הפערים וגם ריבית על החוב, כל שנה הפער בין יתרות המטבע לחובות הבנק גדל.
בסופו של דבר יצטרכו לתקן את המצב הזה - ע"י העברה מהאוצר לכיסוי החוב.
וזה כבר ירד מכספי מיסים.