רשות ההגבלים העסקיים נחשבת ל"קודש הקודשים" הכלכלי בישראל, ליבת ההסכמה הכלכלית הלאומית, אף אחד לא מערער על נחיצותה.
מעשה בשני חברים שעבדו יחד מספר שנים באותה חברה בתפקידי שיווק. לימים עבר אחד מהם לעבוד בחברה מתחרה. השניים נפגשו באירוע של חגיגת בר מצווה וישבו האחד ליד השני. במהלך השיחה והיין דיברו ביניהם בתום לב על התחום שהוא מרכז חייהם בעבודה, על אסטרטגיה, לקוחות ומחירים. הממונה על ההגבלים העסקיים רשאי לפרש את שיחתם כ"פגיעה בתחרות" ולהטיל על כל אחד מהם קנס של מיליון שקל – ללא משפט, ללא יכולת להתגונן. הקנס אישי ואסור לחברה בה הם עובדים לממן את הקנס!
מדובר ברשות ממשלתית אימתנית ורבת עוצמה המהלכת אימים על המגזר העסקי. החלטות עסקיות רבות הקשורות לשיווק, פרסום, תמחור מוצרים ושירותים, התקשרות עסקית בין חברות, ואפילו בניית סניף נוסף של סופרמרקט או רשת אחרת – כל אלה עלולים להגיע אל שולחן הניתוחים של רגולטור העל – הממונה על ההגבלים העסקיים ושם ייחתך גורלו. עורכי דין ויועצים כלכליים רבים מתפרנסים מייעוץ לעסקים כיצד להימנע מלהגיע אל שולחן הניתוחים של רשות ההגבלים בירושלים. עסק שנלכד והועלה אל אותו מוקד – נכנס למעשה להליך משפטי יקר ביותר.
רשמית, הממונה על ההגבלים העסקיים פועל אך ורק "לטובת הציבור" – כפי שמתיימרים כל שפע הרגולטורים האחרים. רשות ההגבלים מונעת מאנשי עסקים תאבי ממון ליצור קרטלים באמצעות תאום מחירים, חלוקת אזורי שיווק, תאום איכות מוצרים וכל פעולה מוסכמת העלולה לפגוע בתחרות. הרשות מפקחת על חברות שמחזיקות בנתח שוק מונופוליסטי (מעל 50% באותו תחום) שלא ינצלו את השליטה בשוק כדי לפגוע בצרכן. אם שתי חברות רוצות להתמזג לחברה אחת – הרשות יכולה להתנגד לעסקה. לרשות ההגבלים יש גם סמכות להטיל קנסות כבדים כענישה על פעילות עסקית האסורה לדעתה. למעשה, כל צעד או פעילות עסקית משמעותית בישראל נבחנים מול השאלה "מה יגיד על כך הממונה על ההגבלים"!
עסקים וחברות בסקטור הפרטי משקיעים כסף כבד ומעכבים החלטות עסקיות עד לקבלת חוות דעת משפטיות לפני כל מהלך עסקי משמעותי. כולם מנסים להעריך מראש את עמדת הממונה על ההגבלים על המהלך המתוכנן. יש ועסקים מוותרים מראש על אסטרטגיה עסקית רווחית, או צעד אחר, מחשש שיאלצו לחשוף סודות מסחריים במהלך ההתגוננות מול הרגולטור, במהלך הניסיון לקבלת אישור מראש. לא רק חברות פרטיות מאוימות – חוק הריכוזיות מחייב גם משרדי ממשלה להתייעץ עם הממונה על ההגבלים לפני כל חתימה על הסכם, רישיון או זיכיון שעלולים "להשפיע על התחרות", כלומר – כמעט בכל החלטה. תמיד אפשר יהיה לטעון שלא הייתה "התייעצות מעמיקה".
קראו את ההקדמה של עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים, בהקדמה לדו"ח 2016. עבורנו די בברכת הסיום בה היא מודה "...לעובדי הרשות אשר עושים לילות כימים על מנת לקדם את כל הנושאים...". ובכן, אין עובד ציבור שעושה "לילות כימים" למען הציבור... ואם יש, ראוי לחשוד מה הוא באמת עושה שם...
קיימת הסכמה כמעט מלאה בתקשורת, בפוליטיקה ובציבור שקיומה ופעילותה של רשות ההגבלים העסקיים חשובה ומועילה לאזרח. אף אחד לא מערער. קודש הקודשים. רשות ההגבלים נתפשת כמחסום האחרון בפני השטיקים של "הקפיטליזם החזירי".
רשות ההגבלים נגד זכויות הפרט
במדינת חופש אין מניעה ששני אנשים, או עסקים, יגיעו להסכמה ביניהם כל עוד אינם משתמשים בכוח – האחד כדי לכפות את רצונו על השני. לעסק מותר "לפגוע" בציבור (להעלות מחירים) או להטיב עם הציבור (להוריד מחירים). בעלי עסק בדרך כלל מתחרים בעסקים אחרים כדי למקסם את רווחיהם. אבל אם שיתוף פעולה ביניהם, או מיזוג שני עסקים לעסק אחד, מטיב אתם – אין בכך עבירה מוסרית, אבל כיום זו לרוב עברה כלכלית חמורה.
במדינה בה זכויות הפרט וחופש הפרט הם ערכים בסיסיים, הזכות לקניין פרטי היא בלתי מעורערת – מה ששייך לך שייך רק לך. זכותכם למכור את קניינכם לאחרים במחיר שיוסכם ביניכם. אתם לא רשאים לכפות בכוח על הזולת לקנות מכם, ואף אחד אינו רשאי לכפות עליכם בכוח למכור את ששייך לכם במחיר שאינכם מסכימים לו. במדינת חופש בעל עסק רשאי למכור את מוצריו בכל מחיר אפשרי, לתאם את מחיריו עם מי שיחפוץ, לסרב למכור, להתנות מכירה למפיץ במחיר מוסכם לצרכן, ולבסוף – למכור את כל העסק למי שיחפוץ, לאזרח ישראלי אחר או לחברה זרה.
נשמע פשוט והגיוני במישור שבין אדם לאדם – כאשר אתם מחליטים, לדוגמה, למכור את המכונית הישנה שלכם. אבל כאשר מדובר בחברות עסקיות – רבים מאתנו זונחים את עקרונות מוסר החופש. רבים מאמינים ש"הצדק" מחייב לכפות על חברה עסקית מערכת מוסר שונה: מותר לכפות מחירים בכוח, מותר להכתיב לחברה עסקית עם מי מותר או אסור לשתף פעולה. לביצוע העוול אנחנו מגייסים את הפוליטיקאים – הם כבר יודעים להפוך זכות בסיסית לעברה באמצעות חקיקה.
חברה עסקית היא ישות שהוקמה על ידי אנשים להגשמת רעיון וכישרון כדי להטיב עם עצמם. בחברה העסקית מוטמעות זכויות הפרט והקניין של בעליה. ולכן פגיעה כוחנית של המדינה בחברה עסקית היא תמיד פגיעה בזכויות האדם של קבוצת אנשים. אין לפגוע בזכויות הקניין של חברה עסקית בין אם נתח השוק שלה הוא 5% ובין אם נתח השוק שלה 80% והיא מכונה "מונופול".
תפקיד המדינה צריך להצטמצם להגנה על זכויות הפרט. הגנה מתוקפנות וכפייה בכוח, הגנה על זכות הקניין. זכויות יסוד אלה צריכות להיות מעל ל"דמוקרטיה", לשום רוב מקרי בכנסת אין זכות מוסרית לגזול את זכות הקניין של מיעוט, גם אם הרוב מפגין ברחובות למען "צדק חברתי".
מי שמקבל עקרון בסיסי זה בוודאי שלא יסכים שהמדינה תכתיב לו למי למכור את המכונית המשומשת שלו ובאיזה מחיר. לא מתפקידה של מדינה לקבוע מחירי מוצרים בשוק – מחירים הם עניין להסכמה בין מוכר לקונה – לא מתאים לכם? אל תקנו. לא מתפקידה "להגן" על האזרח ממחיר מופרז "גבוה מידי", או מחיר "טורפני" נמוך מידי. "התערבות המדינה" הוא צמד מילים יפות שמסתירות עוול: כפיה בכוח שמושפעת מלחצים פוליטיים.
אכן צריך "מישהו" שייפקח על חברות מסחריות קטנות וגדולות.
ה"מישהו" הזה בשום אופן לא צריך להיות פקיד ממשלתי, רגולטור. לא צריך את מכון התקנים הממשלתי, לא את המפקח על הבנקים ולא את רשות ההגבלים. מכוני תקנים פרטיים ומוניטין עסקי עדיפים על פקידים מושחתים עם קביעות בעבודה במכון תקנים ממשלתי. המפקח על הבנקים הוא מחסום להקמת בנקים חדשים שיתחרו בוותיקים. דאגתו העיקרית היא "יציבות הבנקים" ומכאן דאגתו לרווחיותם ולחסימת תחרות בהם.
נניח שצריך "מישהו" שייפקח. כדי "לפקח" באמת וביעילות על חברה עסקית נדרשת בקיאות עמוקה במוצר או בשרות שהעסק מעניק. נדרש ידע עמוק בתהליכי הייצור, בקרת איכות, השיווק והתמחור של קו המוצרים. צריך לחיות את היום יום של הענף על מתחריו בארץ ובעולם. בקיצור, "המפקח" צריך להיות אישיות ברמה של מנכ"ל עסקי לפחות, ומעורב בעסק המפוקח לפחות באותו עומק כמו מנכ"ל החברה המפוקחת – וגם אז הוא אינו חסין טעויות.
בעלי עסק ומנהלים הם בדרך כלל מומחים בתחומם, הם מכירים את השוק והמוצר לפני ולפנים – הם "חיים ונושמים" את העסק. האינטרס העליון שלהם היא שורת הרווח. החשש העמוק שלהם היא שורת הפסד אדומה; ולכן הם עושים לילות כימים כדי לתמרן בהצלחה בין שתי השורות.
אין שום פקיד ממשלתי שמסוגל להיכנס לנעליים של "מפקח". אילו היה כזה – הוא היה מהר מאד מוצא את מקומו המכובד באחת החברות במשק. הביטוי "עושים לילות כימים" לא מתאים לעובדי ציבור, אפילו אם הם מוכשרים ומסורים כמו עובדי רשות ההגבלים – הם לא חוששים מהפסד, והם אינם נהנים מרווח – המשכורת, הפנסיה, והכנס (המקצועי) באילת – מובטחים.
רשות ההגבלים היא זרוע של המדינה שמתפקידה להבטיח "תחרות חופשית" באמצעות צמצום החופש, הגבלת זכויות הפרט והקניין. קראו לדוגמה את גילוי דעת 1/17 של רשות ההגבלים שעניינו מהו מחיר "בלתי הוגן גבוה" (מכאן ברור שיש לדעתם גם "מחיר בלתי הוגן נמוך"). כותבי גילוי הדעת מציינים שלרשות הוגשו "מגוון דעות ועמדות שונות", הם מציינים שאפילו לבתי המשפט אין מושג איך לקבוע "מחיר בלתי הוגן". המסמך שלכאורה אמור לנסח את ההנחיות לקבלת החלטות מהו מחיר "בלתי הוגן גבוה", עמוס בעשרות משפטים סתומים כמו "אכיפה תתבצע רק במקרים המתאימים", "הרשות תיטה להתערב כאשר המרווח מעל העלויות [הייצור] גבוה במיוחד", "כאשר קיימים פערי כוחות ניכרים בין בעל המונופולין לצרכני השירות או המוצר". כמה זה "גבוה במיוחד"? איך מודדים "פערי כוחות ניכרים"? בקיצור, המשימה שהוטלה על רשות ההגבלים בלתי ניתנת לביצוע על ידי בני אנוש ובטח שלא על ידי פקידי מדינה.
אבל, יש כבר מפקח מעולה!
מוסד הפיקוח היחיד האפשרי הוא העסק המתחרה. המתחרים הם היחידים על המגרש שמסוגלים להציע לצרכן חלופה טובה יותר. למתחרים יש את הבקיאות בענף ואת כל התכונות הנדרשות לתפקיד "מפקח". קשה מאד לשחד אותם – הם לא פקידי מדינה, הם ממוקדי רווח ו"אכזריים" – מצידם, שהעסק המתחרה יקרוס מחר בבוקר. הם היחידים שמבינים ומסוגלים להצביע על כשלים אצל המתחרה ו"לחסל" אותו בלי בג"ץ ובלי "בצלם"... העסק המתחרה "מחסל" את העסק הכושל בענף ללא צורך בהתערבות פקידי ממשלה – הוא נעזר אך ורק במיליוני הצרכנים. המתחרה מציע לנו מוצר או שירות עדיפים, משכנע אותנו כצרכנים "להחליף צד". אנחנו משנים את הרגלי הצריכה שלנו והעסק הכושל מחוסל.
קאר שולץ מנכ"ל חברת "טבע" לא גרם לפיטורי אלפי עובדים. הגורם הראשוני לפיטורים הם מיליארד צרכני התרופות בעולם – הם מעדיפים משום מה לקנות תרופות אצל המתחרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ומזכיר ההסתדרות אבי ניסקורן אפילו לא ניסו לשכנע את הצרכנים לחזור ולקנות את הגלולות של טבע, להעדיף אותן על פני התרופות שמייצרים המתחרים של טבע. שולץ פועל מטעם מיליארד לקוחות פוטנציאלים בעולם בניסיון למצוא את הדרך כיצד להחזיר אותם לקנות את המוצרים של טבע.
הרגולטורים מטעם המדינה מציגים עצמם כנושאי דגל ה"תחרות". התחרות (כפי שהם מבינים אותה) היא הערך העליון. ולמען אידיאל ה"תחרות", כפי שהם מפרשים אותה – מותר לפגוע בזכות הקניין. לדעתם, מותר לפגוע בזכויות הפרט למען "מטרה ראויה". הממונה על ההגבלים ובתי המשפט הם שמחליטים מהי "מטרה ראויה" – החלטה אידיאולוגית או רגשית שאינה משפטית.
טעות. זכויות הפרט והקניין הם שצריכים להיות הערך העליון ולא "תחרות". אם יובטח החופש – תהיה גם תחרות ברוב המקרים ולא להיפך. אם יינתן חופש לייבא מוצרי חקלאות מחו"ל – התחרות תגרום לירידה חדה במחירי המזון בישראל. חקלאים ישראלים ועובדיהם (התאילנדים...) ימצאו נישות ייחודיות לתחרות בייבוא הזול.
הנה רעיון לעבודת מחקר אקדמית: הערכת הנזק הכלכלי לאזרחי ישראל שגורמת הרשות להגבלים עסקיים.
מוטי היינריך
הנזק של בנק ישראל
"הנה רעיון לעבודת מחקר אקדמית: הערכת הנזק הכלכלי לאזרחי ישראל שגורמת הרשות להגבלים עסקיים."אני לא רוצה לזלזל בנזק של הממונה על ההגבלים, אבל, השיא של הנזק הוא בנק ישראל.ה"אינטלקטואלים"
גם הממונים על ההגבלים וגם נגידי בנק ישראל באים בדרך כלל מתחום האקדמיה או מתחום הפקידות הממשלתית - דהיינו לא מהתחום העיסקי.אלה אנשים שלא עשו בחייהם דבר מלבד פטפוטי סרק וכתיבת ניירות חסרי ערך ו"מחקרים"... כלומר לא עשו פעילות של ממש, לא הקימו או ניהלו חברה מסחרית שמייצרת מוצר ממשי על בסיס תחרותי.אלה מה שמכונה "אינטלקטואלים" (אנשי רוח בעברית להבדיל מאנשי מעשה) - אנשים שמשוכנעים שניחנו בחוכמה עילאית, ואם רק יינתן בידם כוח גדול לכפות את דעתם על אחרים הם יושיעו את העולם.למעשה הם לא יודעים ולא מבינים כלום, כי חיו את חייהם במגדל השן ולא התנסו בחיים של ממש.ה"אינטלקטואלים" 2
לא חשבתי שאי פעם אצטט בחיוב את ז'אן פול סארטר - אבל - הנה:The Intellectual is someone who meddles in what does not concern him. (L'intellectuel est quelqu'un qui se mêle de ce qui ne le regarde pas.)— Jean-Paul Sartre[9]ה"אינטלקטואלים" 3
https://www.amazon.com/Intellectuals-Society-Expanded-Thomas-Sowell/dp/0465025226/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1516694690&sr=8-1&keywords=intellectuals+and+society+by+thomas+sowellhttps://www.amazon.com/Intellectuals-Marx-Tolstoy-Sartre-Chomsky/dp/0061253170/ref=sr_1_4?s=books&ie=UTF8&qid=1516695010&sr=1-4&keywords=paul+johnsonהבעיה איננה באינטלקטואל או אינטלקטואליות לשמה - אדרבא - העיסוק בדברים שברוח הוא מאד מכובד וחשוב. הבעיה היא רדיפת הכוח - כמו ה"ממונים" למיניהם שמנסים לאכוף את חזונם על אחרים באמצעות כוח - כוחה של המדינה.רשות ההגבלים העסקיים
רשות ההגבלים העסקיים עדיין לא חזקה מספיק כדי למנוע תאום מחירים בין חברות מתחרות. ובל נהיה תמימים.רשות ההגבלים חזקה?
"רשות ההגבלים העסקיים עדיין לא חזקה מספיק כדי למנוע תאום מחירים בין חברות מתחרות. ובל נהיה תמימים."ברוך השם.אבל היא מספיק חזקה כדי לגרום צרות ולהטריד, ולגרום נזקים ועיכובים (ראה מתווה הגז).מונופולים ממשלתיים
כמובן, המונופולים הכי נוראיים, הכי מזיקים, הכי פוגעניים הם המונופולים הממשלתיים - כמו חברת החשמל, הנמלים, הרכבת, המים.נגד מונופולים אלה ה"ממונה" חסר כול יכולת, הוא אימפוטטנטי לחלוטין. הוא רק דוחף את האף שלו למקומות שהוא יכול...העובדה שהיכולות שלו מוגבלות הופכת את החיים לנסבלים יותר. משהו כמו השוק השחור...פוסט רצוף דברי הבל
הפוסט הזה לכל אורכו, ובנוסף גם התגובות המוזמנות של "יעקב" רצוף בדברי הבל חסרי שחר, כמו כל האתר הנאו-ליברלי הזה מבית מדרשו של האולטרא-קפיטליסט מילטון פרידמן. עצם החשיבה שאי-קיום רגולציה ואי-קיום התערבות ממשלתית הם הפתח לשגשוג הם קשקוש מקושקש שאין לו כל בסיס וגם אין שום מדינה שיישמה או מיישמת אותו בהצלחה. כמו שדמוקרטיה אין משמעותה "שלטון הרוב" כפשוטו, כך גם קפיטליזם אינו יכול לפעול ללא מערך של מנגנוני איזון, בלימה וטיפול בכשלי שוק. הפוסט הזה למעשה מערער על עצם קיומם של כשלי-שוק מתוך חשיבה פתלתלה שהשוק יכול איכשהו לטפל בעצמו בכשלי השוק שלו. בכל העולם הנאור, לרבות במדינות הכי קפיטליסטיות, יש התערבות ממשלתית בשוק במגוון צורות וחיוני שתהיה התערבות כזו. האלטרנטיבה אינה חופש אלא אנרכיה.חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
"הפוסט הזה לכל אורכו, ובנוסף גם התגובות המוזמנות של "יעקב" רצוף בדברי הבל חסרי שחר, כמו כל האתר הנאו-ליברלי הזה מבית מדרשו של האולטרא-קפיטליסט מילטון פרידמן. "ad hominem - לא טיעון״עצם החשיבה שאי-קיום רגולציה ואי-קיום התערבות ממשלתית הם הפתח לשגשוג הם קשקוש מקושקש שאין לו כל בסיס וגם אין שום מדינה שיישמה או מיישמת אותו בהצלחה״ אני יכול לחשוב על לפחות שתי מדינות (לא בטוח ששמעת עליהם): ארה״ב ושוייץארה״ב שלפני מדניות הרווחה הגדולה ובטח לפני 1913 והקמת מס ההכנסה והבנק המרכזישויץ היא פדרציה כמו ארה״ב. מערך הכוחות בה הוא מאוד מעניין ומאפשר ממשלה חלשה שאינה מתערבת בחיי המסחר בדר״כ״כמו שדמוקרטיה אין משמעותה "שלטון הרוב" כפשוטו״נכון. דמוקרטיה היא שלטון האספסוף, ורעיון די רע כפי שמוכיחה כמעט כל מדינה בעולם כיום. רפובליקה חוקתית (ראה ארה״ב ושויץ למעלה) זה רעיון הרבה יותר טוב. stateless society זה אפילו יותר טוב, אבל אני לא בטוח שזה בר השגה בפועל״קפיטליזם אינו יכול לפעול ללא מערך של מנגנוני איזון, בלימה וטיפול בכשלי שוק.״נכון. והשוק הוא הגורם הטוב ביותר בטיפול בכשלי שוק - אם מאפשרים לו להיות חופשי. השווה שוק ממשלתי לשוק יחסית חופשי (למשל חינוך להייטק). מדהים אותי שאנשים עושים את ההשוואה הזאת ועדיין מעונינים בהתערבות ממשלתית״פוסט הזה למעשה מערער על עצם קיומם של כשלי-שוק״ איש קש. הפוסט אינו מערער על עצם קיומם של כשלי שוק. הפוסט מכיר בהם (קרא שוב), וטוען שאלימות היא לא פתרון לכשלי שוק אלו (כלומר ממשלה היא לא פתרון)״כל העולם הנאור, לרבות במדינות הכי קפיטליסטיות, יש התערבות ממשלתית בשוק במגוון צורות וחיוני שתהיה התערבות כזו. ״נכון. יש התערבות בכל העולם ה״נאור״. על זה נאמר: ״ אם כולם קפצו מהגג..״לממשלה יש את מגע האנטי מידאס. כל מה שהיא נוגעת בו הופך לחרא. הראה לי תחום עסקי אחד בו הממשלה שיפרה את המצב״אלטרנטיבה אינה חופש אלא אנרכיה.״אנרכיה היא לא חבורת ילדים בני 16 בכיכר דיזינגוף. וגם לא מצב בו כל דאלים גבר (זה מכונה ״דמוקרטיה״)פרוש המילה אנרכיה היא ״ללא שליט״. כלומר, החברה לא מקבל בריון חמוש שכופה על כולם את דעתוחוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
"שהשוק יכול איכשהו לטפל בעצמו בכשלי השוק "המונח השכיח והנפוץ "כשלי שוק" הוא דמאגוגיה, שקר ותעמולה אידאולוגית. מי ששונא את ה"שוק" (את חופש הפרט) המציא את "כשל השוק" כדי להכפיש את השוק הכפשה שבסיסה אידאולוגי.שום דבר אינו מושלם, אוטופיה לא קיימת, גם בפעולות ה"שוק" יש בעיות.אבל... הזוועות שנעשות בשם הרצון לתקן "כשלי שוק" הן הרבה יותר גרועות והרסניות מה"כשל" כביכול שהן באות לתקן.כוח בלתי מוגדר ובלתי מרוסן
"בקיצור, המשימה שהוטלה על רשות ההגבלים בלתי ניתנת לביצוע על ידי בני אנוש ובטח שלא על ידי פקידי מדינה."זה יותר גרוע: היא בלתי ניתנת להגדרה ברורה.הממונה על ההגבלים (ובתי המשפט, שדרכם עוברת כול החלטה, בהכרח) פועלים לפי אינסטינקטים ותחושות בטן. כידוע, אלה אנשים מאד חכמים וטובים, ואם הם חשים בבטן שמשהו לא בסדר, חזקה לעיו שהוא לא בסדר.זה מה שנקרא כוח בלתי מרוסן... כוחה של המדינה...פוסט מעולה והגיוני. הייתי שמח לכמה דוגמאות
הייתי שמח לקרוא על מקרים שבהם חלה התערבות מוגזמת, או נזק ממשי לא מידתי, בנוסף לעקרונות שהצגת פה. תודה על הפוסטהנה דוגמה טפחות-איגוד
בנק טפחות רכש את בנק איגוד.להקה גדולה של "שומרי טובת הציבור" (מטעם עצמם) הקימה קול צעקה גדולה: "זה פוגע בתחרות". בלהקה הקולנית נמצאים לאו דווקא ה"ממונה" אלא כול מי ומי באוצר ובכנסת, כולל מלך ישראל -ח"כ משה גפני.נכון: אין תחרותיות בבנקים בישראל, מעולם לא הייתה, הם לא "עסקים" עצמאיים, הם לא ריבון לעצמם. הם סניף של בנק יחשראל (קרי המדינה), אין להם שום יכולת פעולה אלא פלי הנחיות ברורות של בנק ישראל. המדינה שולטת על הבנקאות בארץ ביד ברזל והבנקים הם רק בגדר פקידים (לא אדיבים) ללא יכולת פעולה עצמאית. לא חשוב אם קוראים לבנק "לאומי", "דיסקונט" או "טפחות" - הם זהים לחלוטין בכול דבר חוץ מהצבע של הלוגו, כי הם סניפים בבעלות מלאה של בנק ישראל. הלוגואים השונים זה כדי להוליך שולל את הציבור עם אשלייה שיש הרבה בנקים.אבל, כול העולם ובני דודיהם, כמו כחלון או גפני, חושבים שניהול הבנקים היא מסמכותם, שהם יודעים הכול, והם יכולים להרוויח נקודות פוליטיות מהצעקה על איגוד-טפחות.זה מה שנקרא לרצוח את האבא (התחרותיות בבנקאות ע"י רגולציה) ואח"כ לבכות שאתה מסכן כי אתה יתום (כי אין תחרות).http://www.news1.co.il/Archive/001-D-394703-00.htmlhttps://www.themarker.com/markets/1.4441366https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001214668ניהול בנקאות בולשביקי
ניהול הבנקים על ידי המדינה הוא תוצאה של האידאולוגיה הבולשביקית ששלטה בעבר, וגורסת שהמדינה (קרי האלוהים) ולא הקפיטליסט הרשע, צריכה להיות הבעלים של העסקים, לפחות הגדולים שבהם כמו הבנקים.לא רעיונות כלכליים (כאלה או אחרים) גרמו למבנה הבנקאות בישראל - זו האידאולוגיה הפוליטית, ממנה אנו מתקשים להשתחרר. זו האידאולוגיה האומרת "קפיטליסט זה רע" (בעלות פרטית פסולה) אבל המדינה היא האלוהים - כלומר כליל הטוב.תחרות בתחום הבנקאות?
אי התערבות המדינה במיזוג טפחות -איגוד הוא המצב הטבעי והנכון: המדינה צריכה לכבד זכויות הבעלים ולא להתערב.האם זה יגביר או יפחית את התחרות במשק ?א. מה זה חשוב?ב. מי יכול לדעת? (בטח לא פקידי האוצר). יצירת בנק קטן גדול יותר יכול ליצור יותר תחרות נגד המונופול פועלים-לאומי.זה לא שמתנגדי המיזוג יודעים משהו - הם נתפסים לסיסמאות ולהזדמנות ליצור רעש פוליטי, להתפרסם, ל"צבור נקודות". זהו רעש ריקני לצורך פרסום עצמי.אבל - זה מאותת דבר מאד ברור למשקיעי פוטנציאליים: תברחו מהבנקאות הישראלית - אם תנסו להקים כאן בנק חדש - זכות הניהול שלו תופקע מידיכם מיד.התערבות לא חוקית
ההתבטאויות של ח"כ משה גפני והשר כחלון הן, בנוסף לכול, בלתי חוקיות.הממונה על הפיקוח על הבנקים, לפי חוקי מדינת ישראל, הוא בנק ישראל, לא גפני&כחלון. בנק ישראל הוא גוף ציבורי עצמאי שאינו נתון למרות הממשלה או הכנסת.אבל, אצלנו כול מושתן חושב שהוא מלך, והחוק הוא אני - כלומר אין להם שום מודעות לחוק ומגבלותיו או מושג שיכול להיות דבר כזה שאין לו סמכות חוקית. הוא הממשלה! מה זאת אומרת "אין סמכות חוקית"?? הממשלה היא הריבון, היא האלוהים.ארהב
לגבי איזכור ארהב כמדינת דוגמה - לפני מספר חודשים חסמו בארהב את המיזוג הענקי של att/Verizonhttps://mobile.nytimes.com/2017/11/20/business/dealbook/att-time-warner-merger.html?referer=https://www.google.at/יכול מאוד להיות שבשוק אוטופי שאין בו שום התערבות ממשלתית לא יהיה צורך בממונה על ההגבלים. עד שזה יקרה טוב שהוא קיים. קודם תפתח את השוק לחלוטין, אחר כך נראה אם אפשר בלי הממונה. לא להיפך.חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
אתה מודע לעובדה שהממשלה היא זו שיצרה ומשמרת מונופלים וקרטלים ואז באה ״להגן״ על הצרכן באמצעות ״הגבלים עסקיים״וריזון וatt הם דוגמא מצויינת. שאל את עצמך למה לוריזון att וקומקסט אין ולא יהיה מתחרה (עד שתגיע טכולוגיה שתיתר אותם)פוליטיקאים אוהבים סמכויות גם בארה"ב
כבר ב 1904 חוקקו את חור שרמן נגד הטראסטים anti-trust כדי לשבור את המונופול של רוקפלר על הנפט (קרוסן) שהפיק בשדות בפנסילבניה.אלא, שבמועד שחוקקו את החוק שרמן כבר התגלו שדות נפט רבים אחרים והטראסט של רוקפלר נפל מגדולתו, בלי קשר לחוק.אבל - פוליטיקאים אוהבים לחפש לעצמם תעסוקה וסמכויות, ולהתעלל באחרים - זה כיף שלהם.. אנשים אוהבים כוח...גם בארה"ב...הכשל האמיתי: יישויות מדומות
הכל במאמר נכון, אבל בתשתית שלו חסר חלק מהותי. להלן ...רשות ההגבלים העסקיים פועלת למען הציבור, באמצעות ניטרול כשלי שוק. זוהי תמצית פעילותה.'ציבור' ? 'שוק' ? היש יישויות כאלה במציאות ? במציאות עצמה יש פרטים. אנשים. יכול המתבונן לראות אנשים רבים ולכנותם 'ציבור'. למשל ציבור הצופים בגמר אליפות גבעתיים בדמקה. במציאות עצמה מתקיימות פעולות כלכליות שונות - יצור, מכירה, קניה - של מוצרים ושרותים רבים. יצור לחם במאפיה הוא פעולה כזו. מכירת הלחם במכולת - פעולה אחרת. קנית הלחם - עוד פעולה. יכול המתבונן "לראות" את אוסף הפעולות הללו ולכנותן 'שוק' הלחם. ה'ציבור' וה'שוק' הן יישויות מדומות (וירטואליות). הן קיימות אך ורק בעיני המתבונן. למעשה גם זה לא. אפילו המתבונן הכי חד עין לא מסוגל לראות, באמיתי (בלשון הילדים) את כ-ל ה'ציבור' ואת כ-ל השוק, שכן אלו נמצאים במקומות שונים ובזמנים שונים.אז מה, זה פסול להשתמש במונחים אלה ? לא ולא. 'ציבור' ו'שוק' הם מונחים לגיטימיים, בתנאי שהם בהקשר הנכון. למשל במדידות סטטיסטיות, במחקרים כלכליים. אבל ! כאשר מתייחסים אליהם כאל יישויות אמיתיות במציאות, מעניקים להן "זכויות", מחוקקים חוקים למענם, להגנתם - כאן מתחיל העיוות. הנה ...אם 'ציבור' איננו יישות אמיתית, על איזה בסיס יושבות החקיקה והפסיקה לטובת 'האינטרס הציבורי' ? אם 'שוק' הוא יישות מדומה, איך אפשרי שיתקיים 'כשל שוק', זה שרשות ההגבלים נלחמת בו ?כשלי שוק
אהוד: "הפוסט הזה למעשה מערער על עצם קיומם של כשלי-שוק מתוך חשיבה פתלתלה שהשוק יכול איכשהו לטפל בעצמו בכשלי השוק שלו." אני ממליץ לך על הפוסט הזה של יעקב: http://www.kav.org.il/הבלוג-המרכזי/item/2413-כשל-שוק-והבאג-הדמוקרטימאן דהו: "הייתי שמח לקרוא על מקרים שבהם חלה התערבות מוגזמת, או נזק ממשי לא מידתי, בנוסף לעקרונות שהצגת פה."בשנות התשעים מיקרוסופט לא רצו שיהיה להם לובי בממשלה, אבל לאחר שתבעו אותם על מחיר טורפני, כשהציעו את הדפדפן החדש שלהם, אינטרנט אקספלורר בחינם, הם חנכו משרדים חדשים ממש בין הפנטגון לבית הלבן... זה רק מוכיח שאנשי העסקים הם לא האשמים בהון-שלטון. לוי:לא יכולתי להסכים יותר. ברור לי שכל שלטון טוטליטרי מתחיל מהאנשה של הקולקטיב. מהאמונה בישויות כמו חברה, מדינה, ציבור, וזאת למרות שאף אחד לא ראה מדינה בחיים שלו. זה יסוד הפשיזם. אני גם לא אוהב כשאומרים שהחתירה לעושר "מגדילה את העוגה של כולם". אני מגדיל את שלי, אתה את שלך, ואין לי שום זכות לפירות העבודה של אחרים.אדם סמית - תחרות
אדם סמית הוא ההוגה המודרני הראשון שזהה את חשיבות התחרות. אמנם בתקופתו המלך הוא זה שמנע לרוב תחרות, אבל העקרונות לא השתנו. בתקופתו, היו 3 מדינות עשירות בעולם. המושבות האמריקאיות (עושר העמים פורסם ב-1775) - ששם נבע העושר מהכמות הבלתי מוגבלת של אדמות פוריות, אנגליה והולנד. הולנד, העשירה ביותר הייתה גם התחרותית ביותר - שם מתח הרווחים הממוצע היה 2% (לעומת 5% באנגליה). ההשפעה של מתח הרווחים לפי סמית גדולה יותר מההשפעה של השכר (משום שמתח הרווחים מעלה את העלויות לפי ריבית דריבית - שלבי הייצור בעולם מתמחה). כלומר נשמת אפו של הקפיטליזם הוא תחרות. לעומתו, הסוציאליזם הוא נגד תחרות.אבל מי עוד התחרות לא נוחה - החברות. בואו נקח דוגמא לא במיוחד הזויה - נניח שוריזון ו- ATT יתמזגו בארה"ב. מי ירוויח - המנהלים כמובן, ואולי בעלי המניות. מה יקרה לשוק התקשורת - אזכיר קוריוז מימי סלקום הראשונים. העלות של שיחה מסלקום ללקוח בזק מעיר אחרת הייתה זולה מעלות השיחה דרך הבזק. למה - לבזק לא הייתה תחרות ולסלקום הייתה.אז מי שחושב שזה תסריט דמיוני, נזכיר שלפני כמה שנים נסתה ATT לרכוש את TMOBILE (העסקה נחסמה ע"י משרד המשפטים האמריקאי). עכשיו נשאל - אם לא הייתה רשות הגבלים עסקיים - האם היינו רואים יותר או פחות תחרות. לי אין ספק שפחות.לסיום, אתן דוגמאות מעולם הספורט. מטרת החוקים בספורט היא לייצור תחרות הוגנת (ולהגן על בריאות הספורטאים). האם נפגעות זכויות האזרח של אורי ששון שהוא נאלץ להתמודד עם רק עם ספורטאים במשקל דומה. האם נפגעת הזכות של גולדן סטייט לבחור אחרונה בדראפט. האם גריין ביי הייתה יכולה לזכות באליפויות כה רבות אילולא חולקו הכנסות השידור באופן שוויוני. האם תום בריידי היה מגיע לגיל 40 אילולא נאסר על שחקני ההגנה לפגוע בו? מה עם הזכות להפיל את בריידי גם לאחר שכבר מסר?מטרת חוקי התחרות וחוקי ההגבלים העסקיים הינם לייצר תחרות. בלי תחרות אין ספורט ויש כלכלה קומוניסטית!תחרות בלי אלימות
ההשתלחות חסרת הרסן בכל מה שמונע תחרות מעבירה אנשים על דעתם. לחשוב במושגים שאין שם כללים לתחרות והכל מותר, וגם לקבוע שכל רוגלטור /מפקח/ הוא מכשול בפני תחרות היא איוולת מחולטת.לחשוב שלא צריך לפקח על התחרות זה להכריז על מלחמת גלדיאטורים רומאית. להלחם עד מוות לא משנה באיזה תנאים, אין כל כללים , תפוס ככל יכולתך,הכל מותר העיקר שתנצח. בזירה כזו שאין כללים ואין פיקוח אין גם תחרות. כי בסוף נשאר רק המנצח- אבל אין לו למי למכור את הסחורה כי כולם מסביבו כבר מתו.לחשוב בצורה טוטלית הכל או לא כלום - היא מחשבה אנכרוניסטית. תולדה של צרת מוחין ולא של ראיה מפוכחת. מציע לכל הרפובליקנים לחשוב במונחים מציאותיים ולא במונחים של האדם הקדמון - שבו רק הניצחון חשוב .חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
אביהבאת אפס דוגמאות , אתה לא חס וחלילה מגבה את דבירך בעובדות ולא באמת טענת שום טענה חוץ מ: "צריך ממשלה המפעילה אלימות כנגד אנשים פרטים כי אחרת כולם ימותו" או במילים אחרות slippery slope fallacyזה שאין חבורת אנשים אלימה שכופה על כולם את דעתם לא אומר שאין כללים. למעשה זה בדיוק ההפך. היום אנחנו במצב בו כל דאלים גבר. כל מי שמשחד את ה"מחוקק" מנצח.בשוק חופשי, יש כללים. הצרכנים קובעים אותם ומצביעים עליהם בכספם (במקום בעזרת הרובים שלהם)חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
"כלומר נשמת אפו של הקפיטליזם הוא תחרות. "טעות."נשמת אפו של הקפיטליזם" הוא החופש.התחרות היא תוצאה של החופש.החופש - וזכויות הפרט - הם היסוד.לא עסק שלך...
"נניח שוריזון ו- ATT יתמזגו בארה"ב. מי ירוויח?"שאלה לא טובה. "מי ירוויח" זה לא עסק שלך, וגם לא של המדינה ולא של מישהו אחר, מלבד הנוגעים בדבר (ווריזון ו ATT) , לא עסק של ה"ציבור".השאלה שהמדינה צריכה לשאול היא: "האם זכויותיו של מישהו ייפגע?"לקבל שרות טלויזייה בכבלים או תקשורת סלולרית (או כול שרות אחר) בזול זו לא זכות מזכויות הייסוד של האדם.המדינה איננה הממונה על אספקת שרותי תקשורת בזול... כאשר המדינה מתערבת, כול שירות מתייקר, כאשר היא מסירה (חלקית) מעורבותה (כמו בשוק הסלולרי בישראל) המחירים יורדים.זה לא שהמדינה (ורבנו כחלון) "הורידו" את מחירי השיחות בסלולר... מה שקרה שהמדינה הקטינה מעט את המונופול שהיא עצמה (המדינה) העניקה לסלולר - ואז המחירים ירדו.במקום שהמדינה "תוריד מחירים" על ידי הקטנה של הרגולציות שלה (רשיונות להפעלת שרות סלולרי) - אולי היא תמנע מרגולציה כולשהי, מלכתחילה?לאבי: מחשבה אנכרוניסטית
מחבל תפס 20 בני ערובה ואיים להרגם. אבל המחבל שלנו הוא נאור. לכן אמר לבני הערובה: דברו. ענו לו: הגזמת. שחרר את כולנו. ענה המחבל: מצטער. אתם רוצים משהו טוטאלי. אהרוג רק שניים מכם. מה אתם, אנאכרוניסטים, רוצים הכל ?! שבט האויב השתלט על השבט שלך. כנהוג, אתה ובני שבטך תהיו לו לעבדים. אבל הוא לא אנאכרוניסטי, חשיבתו איננה טוטאלית, לכן הוא מסתפק בכך שתהיו לו לעבדים רק יומיים בשבוע. סבבה.שודד תקף אותך בסימטה חשוכה בלילה, אך בטוב ליבו הסתפק רק ב-1,000 ש"ח מתוך האלפים הרבים שהיו בארנקך. נו, אין מה להתלונן. הוא לא אנאכרוניסט טוטאלי. סביר שלגבי חייך, חירותך וארנקך תבחר לחשוב טוטאלית, אפילו שזו חשיבה אנאכרוניסטית. נכון ?"מי ירוויח" - שאלה מסגירה!
לגבי המיזוגים (לדוגמה) בין בנק טפחות לאגוד, או בין AT&T ן Verizon - השאלה "מי ירוויח" היא שאלה מסגירה, טיפוסית, היא ליטמוס טסט להלך מחשבה נפוץ אך פסול.ההנחה הבסיסית, המרומזת, של השואל (הממנוה על ההגבלים, הפקיד הממשלתי, למשל) היא: רווח זה פויה, רווח זה פסול, רווח זה גניבה. היזם הוא רשע רודף בצע. על המדינה למנוע רווח מהקפיטליסטים חזיריים. תפקיד המדינה לדאוג שלא יהיו רווחים! כי רווח הוא הוכחה לפשע....אז, מי ירוויח מהמיזוג?כמו בכול נושא כלכלי - איש איננו יודע. החברות התמזגות חושבות, כמובן, שירוויחו, אחרת לא היו מתמזגות. ייתכן והן צודקות וייתכן שטועות... ימים יגידו. ואם אכן ירוויחו - זכותן, בשביל זה קיימות חברות - כדי להפיק רווחים. החברות אינן מפלצות אנונימיות שמאגדות את חזירי העולם. החברות הן אירגונים שהוקמו לצורכי רווח על ידי אנשים שהשקיעו בהן את כספם. אם ירוויחו סימן שהן מוכרות לציבור שירות שהציבור מעריך ורוצה לקנות.המדינה אינה צריכות לראות כיעד עיקרי לפעילותה מניעת רווחים - אדרבא - מיקסום הרווחים הוא היעד הנכסף...מאידך - אם החברה מרוויחה כתוצאה מפריוויליגיות או הטבות אחרות שהמדינה העניקה לה, על חשבון אחרים ועל חשבון הציבור - זה רווח פסול, זה שוד של הציבור. אבל שוד כזה יכול להתבצע רק על ידי המדינה, שלה הכוח (הפסול) להעניק הטבות לא' על חשבון ב'.הכוח
(תיקון שגיאת כתיב).כלומר: "הממונה על ההגבלים" - אם שם לעצמו למטרה להגין על הציבור מפני הגבלים מזיקים - עליו לחקור את הממשלה. כול הזמן את הממשלה. הוא יימצא, בקלות, מאות ואלפים של "הסדרים" ותקנות מושחתים, מגבילים, פסולים.הוכחה?
שלילת A (ממשלה / רגולטור) אינה הוכחה ל- B (חופש / ״ללא שליט״). טענת המאמר שהעסק המתחרה הוא המפקח הטוב ביותר - והשאלה העולה היא במצב של העדר רשות להגבלים עסקיים או חלופה *כוחנית* אחרת (חוק + בתי משפט), לא יעילים ככל שיהיו - האם יוכל עסק מתחרה _קטן_ להתקיים בכלל? הם לא נהפוך (ע״י מיזוגים) לחברה של מונופולים ללא תחרות כלל?שאלה אידאולוגית
"האם יוכל עסק מתחרה _קטן_ להתקיים בכלל? הם לא נהפוך (ע״י מיזוגים) לחברה של מונופולים ללא תחרות כלל?"ותשובה אידאולוגית.האם יוכל עסק קטן להתקיים בכלל? אינני יודע. איש איננו יודע. וכי אני (או אתה) אלוהים, ומינו אותנו כדי שהעסק הקטן יתקיים? האם צריך אלוהים לדאוג שיתקיימו עסקים קטנים? האם צריך אלוהים לדאוג שתהיה תחרות?האם צריך אלוהים לדאוג שיהיה אוכל? (אולי....).האם צריכה המדינה לדאוג שיהיה אוכל? וכי המדינה מייצרת אוכל? האם המדינה צריכה לייצר כול דבר? האם היא מסוגלת??השאלה שמוצגת: "מה יקרה אם חברות גדולות ישטלתו על הקטנות ולא תהיה תחרות?" היא שאלה אדיאולוגית מראש, א-פריורי, המנוסחת כך כדי לקבל את התשובה "הרצויה": צריך שהמדינה הכוחנית הכול יכולה ובעלת טוב אינסופי תושיע אותנו.אני לא יודע מה יהיה בשוק בעולם בעתיד (ואף אחד לא יודע). אם חברות גדולות או קטנות, יותר תחרות או פחות תחרות, יותר מוצרים או פחות מוצרים, יותר זול או יותר יקר. אני לא יודע "מה צריך להיות".אני יודע מה לא צריך להיות.מה לא צריך להיות הוא שאנשים יפעלו בכפייה נגד אנשים אחרים. זה כולל אנשי הממשלה.יעקב לא ירדת לסוף דעתי
לא נגעתי כלל בשאלה האידיאולוגית שהעלת.המאמר במקור טוען כי ״קיימת חלופה מעולה למוסד הרגולטר בדמות העסק המתחרה״טענה זו (קיומה של החלופה) דורשת הוכחת קיום.השאלה האם ראוי שתתקיים תחרות והאם ראוי שיתקיימו להיות עסקים קטנים היא שאלה אחרת.תשובה חלקית לשאלה האידילוגית
מכוון שהשאלה האידיאולוגית עלתה. קיימת תשובה חלקית. חלק מעבודתו של פרופ. אומן עליה קיבל את פרס הנובל הראתה (ניסוח מאד לא פורמלי) שבמשק המורכב מהרבה שחקנים קטנים (במובן של תורת המשחקים) אין לאף שחקן בודד יכולת להשפיע על המחיר. - נשמע ״שכל ישר״ - אבל לא טריוואלי להוכחה. השאלה האם רוצים בכלל שלאף שחקן לא תהיה אפשרות להשפיע על המחיר - היא שאלה אידיאוליגית אף היא. לדעתי התשובה היא כן - כי אחרת הדבר מאפשר לגרום נזק מאד ממשי לאחרים - מחירי תרופות מצילות חיים למשל.תרופות מחסלות חיים
שוב אתה מגלה גישה א-פריורי טוטאליטרית בכול שאלה שאתה שואל."לגרום נזק מאד ממשי לאחרים - מחירי תרופות מצילות חיים למשל."האם מישהו חייב לך "תרופות מצילות חיים"? האם האלוהים חייב לספק לך תרופות מצילות חיים?זה לא משנה אם זה "תרופות מצילות חיים" או תכשיטים. זה מוצר וזה מוצר.בני אדם הלכו ועבדו והשקיעו והציעו את שני המוצרים - תכשיטים ו"תרופות מצילות חיים" [להבדיל מתרופות אחרות שהן מחסלות חיים].בני אדם אחרים, אם הם חושבים שהם צריכים את המוצרים המוצעים, רוכשים אותם מאלה המציעים אותם, תמורת מחיר ששני הצדדים מסכימים לו. זו מהות החברה החופשית.זה שפיתח תרופה או תכשיט אינו חייב דבר לאיש, ואין מוטלת עליו חובה לספק את התרופה למי שזקוק לה, לא בזול ולא ביוקר.מי שזקוק לתרופה, אם אינו יכול לקנות, שייצר בעצמו.... אלוהים לא יכול להבטיח לו תרופה יש מאין. ככה זה. אלה החיים. המדינה לא ממציאה ולא מייצרת תרופות - אנשים אחרים מייצרים תרופות.המדינה יכולה (ואולי צריכה) לקנות את התרופה, ולמסור אותה (עם או בלי הנחה) לחולה. המדינה לא צריכה לקחת בכוח את התרופה מהיצרן כדי למסור לחולה המסכן. המסכנות של החולה אינה מקנה לו זכות לשדוד אחרים. המדינה גם לא צריכה להכריח את היצרן למכור בזול. כול ממציא תרופה (או תכשיט) וכול יצרן יכולים וצריכים להיות חופשיים (כמו כול אדם) למכור תוצרתם בחיר שנראה להם, ולא חשוב כמה שהחולה המסכן זקוק לתרופה.אם אתה מאד מרחם על החולה המסכן (רגש לגיטימי ואולי אף יפה), תכניס יד לכיסך ותקנה לו את התרופה.חלופות לרגולטור
המאמר במקור טוען: ״קיימת חלופה מעולה למוסד הרגולטר בדמות העסק המתחרה״.אכן, אני חושב שקיימת חלופה, ולמעשה אין מונופולים בחברה חופשית. המונופולים המזיקים היחידים הקיימים הם אלה שנוצרו עקב רגולציה ממשלתית - כלומר המונופולים שה"ממונה" לא מטפל בהם.אבל - זו שאלה משנית.הדעה (הכלכלית) הרווחת טוענת שחייבת להיות תחרות מושלמת, ועל המדינה להתערב בכוח כדי ליצור מצב כזה - למשל על ידי פירוק בכוח של [מה שהיא מגדירה] מונופולים.השאלה מה זו "תחרות מושלמת, או תחרות משוכללת" - היא שאלת סרק. אין דבר כזה.אני מציין רק שככול שחברה חופשית יותר יש בה יותר תחרות וככול שהיא יותר "מוסדרת", נתונה לרגולציה, יש פחות תחרות ויותר שוד הציבור על ידי מקורבים פוליטיים לשלטון וחברות ממשלתיות כמו חברת החשמל.דוב קוטב
אתה מוזמן לעזור, מרצונך החופשי, לתקן נזק ממשי לאחריםhttps://chuffed.org/project/step-by-step-with-kyra-the-first-hurdleחוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
דוב הקוטב אמר/ה : שנת 1990: מי יכול להתחרות בibm בטח לא מיקרוסופטשנת 2000: מי יכול להתחרות עם yahoo? בטח לא ההיפים מgoogleשנת 2005: מי יכול להתחרות בmyspace? בטח לא היהודון צוקרברגשנת 2010: מי יכול להתחרות בחברות הכבלים? בטח לא YouTube שנת 2017: ג׳נט ילין? הצחקת את סאטושי! קנו ביטקויוןחוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
אהוד אמר/ה : אהוד,הטיעון היחיד שלך הוא שמדיניות מסוימת נפוצה מאוד בעולם המערבי. יפה. עם זאת, לא כל מה שנפוץ הוא נכון.שחרורון -תודה. יעקב זו לא היתה טענתי
שיחרורון -הבאת דוגמאות טובות - תודה.עם זאת לפחות במקרה של יאהו יבמ ו-myspace - הם הוחלפו במונופול כוחני אחר - נכון שבהתחלה היתה זו בחירה חופשית של הצרכנים אבל בהמשך הופיעה התנהגות כוחנית של החברות.יעקב - היכן ראית שאמרתי שהמדינה צריכה לקחת בכוח את התרופה מאחד ולתת לאחר? לגבי תרופות הפיל שבחדר הוא זכויות הפטנט - שאלה - האם במדינה חופשית יותרו פטנטים?אתה טוען נגד התערבות המדינה - אולם מה שמחזיק את המחיר גבוה הוא כפיה של המדינה - גם אם אני יכול ליצר בעצמי את התרופה לה אני זקוק - אסור לי!ארופאי - ואתה, עזרת?...
גם אם כן, אתה מחטיא יסוד בסיסי - ביחסים בין אנשים (ולא רק אנשים - התנהגות דומה נצפתה גם אצל שמפנזים) - אנשים מוכנים לעזור, אבל הם רוצים ״שכולם יתרמו את חלקם״. אני מדגיש חזור והדגש - זו לא אידיאולוגיה זו התנהגות ניצפת של אנשים שמקורה ככל הנראה אבולוציוני - לא אותו הדבר.האתר עושה עבודה מצויינת, באמת, בחשיפת הכשלים, והשקרים של הפוליקאים והשלטון אבל כאן הוא נכשל ויוצר תדמית שגוייה (ראה ביל גייטס וורן באפט) של ״אנשים שפשוט לא רוצים לתרום את חלקם ושאחרים יעזרו״. וחבל כי זה פוגע בהשפעה של האתר.דוב, עתה, אתה לא יורד לסוף דעתי
דוב הקוטב אמר/ה : אכן השאלה אידיאולגית ומגבילה במספר התשובות ה"נכונות". במציאות חופשית, אנשים התאגדו, והפכו את שאלת המחיר להרבה פחות רלוונטית. הם יצרו פלטפורמה אשר מאפשרת לאנשים לעזור לאחרים, ולתמוך ברעיונות אשר הם מאמינים בהם וכל זאת ללא כפיה. לחברה חופשית יש הרבה אפשרויות לפתור בעיות, להתמקד בפרמטר אחד בלבד, הינו לפספס את התמונה הגדולה. וזוהי בדיוק הביקורת של יעקב וכתבה זאת, לחברה ככלל (השוק) יש הרבה יותר חזון מאשר לאדם (או דוב) חכם ככל שיהיה.דוב, עתה, אתה לא יורד לסוף דעתי
דוב הקוטב אמר/ה : מטריד ומעניין. למרות שאני אשמח אם אתה תתרום למטרות אשר אני מעריך, למה אתה משוכנע ש*אני רוצה* שכולם יעשו זאת? זה לא ברור שלא לכל האנשים אותם סדרי עדיפויות?ליעקב
כתבת ״שוב אתה מגלה גישה א-פריורי טוטאליטרית בכול שאלה שאתה שואל.״לא כך הוא. החשש שלי היא שמדינת החופש שאתה מתאר לא יכולה להתקיים. מה יקרה - איני יודע -- היסטורית בכל מקום בו לא היה שלטון מרכזי חזק (דמוקרטי או לא) לא התקיים חופש אלא מבנה פאודלי כלשהו.מה לעשות? - בדיוק מה שאתם עושים - להמשיך לחנך את האנשים, להציג את הכשלים, לשאוף ל-*הקטנת* הכוח ויכולת של הפוליטיקאים להזיק.לארופאי
ראשית התנצלותי אם לא ירדתי לסוף דעתך.אנסה להסביר דרך ניסוי חברתי/כלכלי היפוטתי:תאר ניסוי עם שלוש אפשרויות - לא דיכוטומי:1. כולם משלמים 40% מיסים בכפיה.2. אין מיסים וכל אחד תורם וולונטרית3. כולם משלמים 40% מיסים בכפיה אבל לכל אחד הזכות לצבוע את הכסף שהוא משלם (לקבוע לאן ילך הכסף).בחרתי 40% כי צריך שהסכום יהיה משמעותי.מה לדעתך יקרה בכל אחד מהמקרים כשמסתכלים על סף הגביה, ועל השוק השחור, ועל הפסיכולוגיה של אנשים (לגבי free loaders למשל)?שם לב ש-3 לא כופה סדרי עדיפויות אלא רק שה-״תרומה״ הכוללת תהיה שווה (באחוזים).לארופאי - לגבי שוק חזון וחוכמה
״לחברה ככלל (השוק) יש הרבה יותר חזון מאשר לאדם (או דוב) חכם ככל שיהיה.״הטענה ש ״בשוק של שחקנים קטנים אין לאף שחקן בודד יכולת להשפיע על המחיר״ - היא לא שאלה אידיאולוגית ולא קשורה לחזון או חוכמה - זו הוכחה מתמטית.שאלת הרצון היא אכן אידיאולוגית.free loaders
מאיפה האובססיה ל free loadersהרשה לי לנסח מחדש את השאלה ששאלתי אותך בתגובה הקודמת, בצורה, שאולי. תואמת את הנושא שהעלית.האם אתה חושב שאני אחכה עד שאתה תתרום למטרות אשר אני מעריך, לפני שאני אתרום להן?אין לי מושג מה יקרה בניסוי המחשבתי שהעלת, אני יודע את סדר העדיפויות שלי. מוצג מהמעניין יותר לפחות מעניין.2. אני אתרום ישירות למטרות שאני מאמין בהם או שמקדמות אותי ואת האנשים היקרים לי. ללא הפירוש והעמלה של המתווכים.3. לפחות כאן אני אוכל לא לתרום למטרות אשר נוגדות את ערכיי.1. אם אין ברירה, אז אין.שוב לא ירדת סוף דעתי
דוב הקוטב אמר/ה : ההתמקדות בפרמטר אחד מיני רבים הינו החלטה אידיאולוגית.לארופאי
״מאיפה האובססיה ל free loaders״ תשובה: גנטית אבולוציונית - לא רציונלית בעליל כשמדובר במשחק בודד (במובן של תורת המשחקים), אבל בהחלט קיימת נצפתה אצל אנשים ובעלי חיים אחרים.אתה בהחלט תתרום אבל כנראה לא 40%... גם אני לא. לכן ציינתי שחשוב שהסכום יהיה משמעותי.(1) - אבל יש בררה... היקף הכלכלה השחורה ב-OECD הוא יותר מ-10% בממוצע, בישראל לפי הבנק העולמי הוא יותר מ 20%.לארופאי
״ההתמקדות בפרמטר אחד מיני רבים הינו החלטה אידיאולוגית.״ לא מבחירה ... אם הייתי יודע על הוכחות מתמטיות אחרות לא משנה מה -- הייתי שמח להביאם.יתכן ואני אסכים איתך על בעיה גנטית
רק לא מהסיבה שאתה מציג :)אני תוהה זה זמן מה, מה גרם לשחיקה מתמדת בחופש הפרט במעוז חופש הפרט, ארה"ב, וזאת לאחר שנים של פירות החופש. ואני חושש שרובנו מחווטים לחפש מנהיג אשר יציל אותנו כאשר בעיות צצות.ולתגובתך.אין כל הגיון לתשובתך אם היית מקבל אחריות אישית, אך אתה לא מקבל אותה, לדעתך האחריות היא קולקטיביסטית. ללא אחריות קולקטיביסטית זה לא מעניין כמה אחוזים אני אתרום מרווחי או למי אני אתרום אותם. גם לא מעניין שקיימים אנשים אשר יהנו מתרומתי אף על פי שהם לא השקיעו שקל. אתה גם לא הייתי יוצא מגדרך להגדיר בשבילי כמה אני הייתי תורם. אני אישית לא יודע, כך שגם אתה לא. אך אני יודע שכאשר כ 2 עד 5 % מהנטו שלי מופנה למטרות חיצוניות כאשר נטל המס הינו צפונה מ 70%, אז יש מצב שבשנים מסוימות הייתי אפילו עובר את ה 40%. בכל מקרה הייתי מרגיש הרבה יותר בטוח כלכלית לתת מעמלי לאחרים, וגם זה לא צריך לעניין אף אחד.אני ממשיך לפספס אותך
דוב הקוטב אמר/ה : שימוש בפרמטר אחד בלבד במערכת מורכבת הינו בעייתי, גם כאנחנו יודעים את כל שיש לדעת על מאפייני פרמטר זה.כמו שהיצגתי בתגובתי הראשונה, המחיר גבוה ככל שיהיה, הרבה פחות רלוונטי כאשר זרים מוכנים להשתתף איתך בנטל.העניין הוא שאתה לא מאמין בנטל אישי.טעות כתיב
צפונה מ 60% לא 70בהחלט מסכים
״ואני חושש שרובנו מחווטים לחפש מנהיג אשר יציל אותנו כאשר בעיות צצות.״אני חושב שאתה צודק בחששך.--אחריות אישית מול קולקטיבית היא שאלה לא פשוטה - באופן אישי אני משלם הרבה מאד כסף מכיסי על ביטוח רפואי בארה״ב, אני גם משלם על ביטוח סיעודי שאני לא בטוח שאקבל אי פעם... וכן ביטוח אובדן כשר עבודה (כנ״ל) - כך שאני מקבל אחריות אישית לגבי עצמי וזה עולה לי הרבה מאד כסף. עם זאת אני מכיר בכך שלא כולם בני מזל כמוני ולא כולם יכולים.לגבי תרופות - כשהחברה נותנת חרב בידיים של מעטים (פטנט הוא חרב משפטית) - מוטלת עליה לדעתי אחריות מסוימת כלפי מי שנפגע מהחרב.אני מקבל כל מה שנאמר באתר על חוסר היעילות השחיתות של המערכת הפוליטית - ואני בהחלט לא משוכנע שפוליטיקאים הם הפתרון - בד״כ הם הבעיה. אבל לא הייתי רוצה לשפוך את התינוק עם המים ולהשאיר אנשים למות כי ״הם לא השכילו לקבל אחריות אישית על עצמם״ זה נורא לדעתי - אני גם יודע כמה המערכת בארה״ב לפחות היא rigged נגד ציבורים מסויימים שלמזלי איני נמנה עליהם.במילים אחרות - אני מייחל לפתרון טוב יותר מהמערכת הפוליטית הקיימת - אבל לא הייתי רוצה לחיות בחברה בה יש רק אחריות אישית.מסכים גם עם זה...
״שימוש בפרמטר אחד בלבד במערכת מורכבת הינו בעייתי״מסכים וציינתי מראש שהתשובה היא חלקית.ֿ ומדברת רק על קביעת המחיר ולא על המכלול.מאד קשה להוכיח דברים מתמטית על מערכות מוכבות. ---״העניין הוא שאתה לא מאמין בנטל אישי״ אם נטל אישי משמעו להותיר אנשים שלא מסוגלים לדאוג לעצמם לאוכל או לתרופות למות - אז אני לא מאמין בנטל אישי.אם נטל אישי משמעו שכל אדם שמסוגל לכך צריך לדאוג לעצמו מראש עד כמה שאפשר ולכך שלא יפול כנטל על אחרים - אני מאד מאמין בנטל אישי .. :)על נטל אישי
בעיה להשתמש במושג שלא הגדרתי :)הרעיון היה בקונטקס חברתי.ואני חוזר לשאלה שלא ענית עליה להבהרה, אין צורך לענות.האם אתה באמת משוכנע שאני, או כל אדם אחר, לא יתרום לתיקון/יצוב/שיפור/קידום החברה בה הוא חיי, על פי אמות המידה שלו/ה, לפני שהוא יודע שכולם ישאו בנטל?אם כן, הבעיה שלנו הרבה יותר גדולה מאשר גודל הממשלה.להגנתי, אני לא צריך לנפנף בתרומותי, מספיק להצביע על דבר ששנינו מודעים לו האתר הזה הינו פרי של מאמץ וכסף ושנינו פה free loadersבעית ה-scaling
המושג ״נטל אישי״ צוטט מתשובתך, אם כי לא הוגדר במדיוק :-)לבקשתך לא אשיב לשאלתך רק אציין שהיא שאלה מצויינת ומהותית. נשאיר את השאלה פתוחה, יהיה בהחלט מעניין לשמוע דעות של אנשים נוספים.---שאלת ה-scaling (יש מילה מתאימה בעברית? הרחבה?) נוגעת לדוגמה שהבאת בתגובתך הראשונה. מדי פעם אנו רואים בקשות לתרומות בעיתון או ברשתות החברתיות. הרבה פעמים אלו מקרים עם הד תקשורתי טוב - ילדים בד״כ ואלו מקרים בודדים.השאלה היא: does it scale? - האם כשמדובר בהרבה אנשים, חלק ניכר מהם קשישים המודל הוולנטרי יעבוד או שיש צורך בכפיה?עצם העלאת השאלה מעידה על כך שאני חושש, לצערי, שלא. אולם האמת היא שאני לא יודע את התשובה.מכל מקום חובת ההוכחה מוטלת על מציעי ההצעה, ואם ניתן להראות שאמנם המודל הוולונטרי scales יהיה בזה תמיכה לא קטנה במטרת האתר.לדיון בין דוב הקוטב ואירופאי
להלן הערות לנקודות שונות שהועלו בדיון 0המרתק) ...זכויות פטנט במדינת החופש - בהנחה שמוסכמת נקודת המוצא בדבר זכות הקניין, האם פטנט שפלוני המציא, או יצירה מוזיקלית שאלמוני חיבר - אינם בגדר קניין (גם אם אינם מוחשיים אלא 'רוחניים') ? התנהגות נצפית שמקורה אבולוציוני - האם מאחורי טענה זו מסתתרת הקביעה שלאדם אין חופש בחירה ? אם יש חופש בחירה -איזו רלבנטיות שהיא יש לטענת האבולוציה ? ואם אין חופש בחירה - אז מה כולנו מבזבזים את זמננו באתר זה ?חיווט לחפש מנהיג שיציל אותנו -1. אותה שאלה שבסעיף הקודם.2. וה"המנהיג" עצמו, הוא לא מחווט כנ"ל ? בעצם התשובה ניתנה במקור, והיא: "רובנו". כלומר, לא כולנו. כלומר, לחלק מ"איתנו" אין חיווט כזה. איזו זכות יש למחווטים לכפות על הלא מחווטים ?שלטון מרכזי חזק וחופש - האמנם הם חייבים לסתור האחד את השני ? במדינת החופש יהיה שלטון חזק (היא איננה אנרכיה), שעוסק רק בזאת: הגנה על הזכויות לחיים, חרות וקניין. מדינה כזו לא היתה מעולם ? אכן. זה החזון שלנו, כשם ש'מדינת היהודים' היתה החזון של הרצל, שב"ה התגשם. אחריות אישית - איננה רק של אדם לעצמו. היא יכולה להיות מורחבת גם לזולתו. קוראים לזה 'צדקה' ו'גמילות חסדים'. אלו מצוות דתיות, ועבור הלא דתיים הן "מצוות" הומניות. אבל ! מדוע נדרשת התערבות כפייתית של השלטון ? האם זה מתפקידי השלטון להכריח אותנו לקיים מצוות ?נניח שזה לא scaling up
וגם לי אין לי מושג מה המינוח המתאים בעיברית, ואם ה"פיתרון" הוא scale able או אפילו אם נוכל איי פעם להגיע להסכמה מה הוא ה scale-ability האופטמאלי בהינתן שאנו חיים בעולם בעל משאבים מוגבלים.אך אני מניח שהבעיה שלך היא תועלתנית, תקן אותי עם אני טועה. מבחינתך הבעיה המוסרית של שלילת חירויות הפרט היא משנית לתועלת אשר תופק מזאת, לאומת הדיעה הרווחת באתר אשר רואה בשלילת חירויות הפרט לישות לא אנושית "טובת הכלל" כלא מוסרית. וכאן אתה נכנס לפרדוקס הקרונית ומנקודת מבט האחרונה חובת ההוכחה חלה עליך. אתה צריך להוכיח ששימוש בכלים לא מוסריים יביא את התוצאות הרצויות ולא יתדרדר.1. איזה גוף מסוגל לקחת החלטות ל"טובת הכלל" ללא משוא פנים ואשר יתן תוצאות יותר טובות מה scaling של האלטרנטיבה?2. ברגע שוויתרת על חלק מחירויות הפרט, איפה גבול עובר? מי מחליט (ראה 1) ? איך נמנע שחיקה עתידית בחירויות נוספות? להמציא גבול קשה יותר מאשר להזיז אותו ( פעם מיסים לא היו מעל 60 אחוז)האם אתה עדיין מעדיף לדחוף את האיש השמן ?נניח שזה לא scaling up
@ לוי. אמר/ה : במקרה שלי יש הסבר הסבר אבולוציוני לשהיתי באתר כרגע. Procrastination .חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
"יעקב - היכן ראית שאמרתי שהמדינה צריכה לקחת בכוח את התרופה מאחד ולתת לאחר? ""לגבי תרופות הפיל שבחדר הוא זכויות הפטנט - שאלה - האם במדינה חופשית יותרו פטנטים?"1. כתבת שיש בעיה עם תרופה "מצילת חיים". [ב"ה שאין בעיה עם תרופות אחרות...] מה הבעיה? מה הרגולציה הדרושה לדעתך? כול רגולציה כמוה כהחרמת התרופה.2. זכויות קניין רוחני (פטנטים) מוכרות על ידי המדינה ומוגנות בדיוק כמו זכויות קניין פיסי (למשל על הבית שלך) מוכרות על ידי המדינה ומוגנות על ידיה. בואו לא נרחיב את היריעה מעבר לנושא הספציפי של התפקיד "כביכול" של ה"ממונה על ההגבלים"לדב הקוטב
הנה מה שהבנתי מהטיעון שלך - אם אני טועה - תקן:חברות התרופות הם רשעים כי המציאו וייצרו תרופה מצילת חיים אבל מסרבים למכור אותה בזול למסכן העני והחולה. הם גם רשעים כי הם מחזיקים פטנט (בלעדיות) על התרופה ואינם מאפשרים למתחרים לייצר ולמכור את התרופה בזול.לכן אנו זקוקים לממונה על ההגבלים העיסקיים, שיפקיע את הפטנט מידי הממציאים הרשעים, ויציל את חייו של החולה המסכן.יש פה רשע (חברת התרופות שהעזה להמציא ולייצר תרופה, ולמכור ביוקר), ויש פה מסכן (החולה) שהכול מגיע לו, והאיש הטוב, נציג ה"חברה" שמתקן את העוול על ידי שוד הזכויות לתרופה מידי הממציא הרשע...ובא לציון הגואל.לאירופאי (#59)
קיימים 2 מגרשים: המוסרי והקיים בפועל.הבסיס המוסרי של מדינת החופש הן הזכויות הטבעיות. אם במציאות לא קיים חופש בחירה, אין רלבנטיות לבסיס המוסרי.במציאות הקיימת - אם יש לחלק מן האנשים חופש בחירה, הרי שזוהי תכונה אנושית, ועל כן היא קיימת לכולם. רק הטענה היא שחלק מן האנשים, אולי רובם, ויתרו על השימוש בה. האם זה משנה את הבסיס המוסרי ? המוסר תלוי ברוב ? והאם במגרש מציאות הקיימת, זה אומר שהמוותרים לא יכולים לחזור בם ולהתחיל כן לבחור ?ובכלל, הטענה שכאילו רוב האנשים ויתרו על חופש הבחירה נסתרת מיניה וביה ע"י העובדה שכל אחד בוחר "מיליון" בחירות בחייו: חלקן זוטות כגון האם לצאת מהמיטה או לא, האם לצחצח שיניים או לא, האם ומה לאכול בארוחת הבוקר, וחלקן הרות גורל כגון האם להתחתן ועם מי, האם להביא לעולם צאצאים, וכו'.במדינת החופש - מי מפריע למי שחפץ בכך לבחור ב"מנהיג" שיקבל עבורו החלטות ? מדוע זה מחייב שההחלטות תהיינה 1) בכפיה ? ו-2) תחייבנה גם את מי שלא חפץ בכך ?לשאלה המרתקת מדוע, דומני לראשונה במערכת הבחירות בארה"ב, מועמד הניף בגלוי את דגל הסוציאליזם ולא נזרק מכל המדרגות - הייתי נותן, בלי אחריות, את התשובה הבאה: באג רציני בחוקה האמריקאית שניסחו אבות האומה. אגב הקורלציה בין המיקום בפירמידה והתרומה לחברה - האם נגדיר כתורמים לחברה את ראשי הפירמידה הבאים: סטלין, קד'אפי, מאו, אסאד, פול פוט ?יעקב - קניין רוחני
נושא הראוי לדיון נפרד.עובדתית קניין רוחני (פטנטים) שונה מקניין אחר, כמה דוגמאות:החל מ-2013 (בארה״ב) אפשר לתבוע על הפרת פטנט גם אם אני יכול להוכיח שהקניין הרוחני היה ברשותי קודם ל-priority date של הפטנט של מישהו אחר (first to file) תוך גזילת זכותי לפירות עבודתי - האם זה מוסרי?פטנט חל ל-20 שנה - למה? מי קבע ובאיזו זכות? אם יפקיעו ממך את ביתך אחרי 20 שנים תתרעם ובצדק.בתי המשפט בארה״ב נוטים לפסוק היום נגד ״טרולים של פטנטים״ - באיזו זכות? הם קנו את הפטנטים וזכותם לעשות בו כרצונם - כמו בית.פטנטים הם יציר המדינה. פטנט הוא מונופול הנכפה בכוח ע״י המדינה לתקופה קצובה וזה נעשה מתוך מחשבה על טובת הכלל ולא על זכות הקניין של הפרט - עובדתית זה נכון אפשר לבדוק את ההסטוריה של הפטנטים ולוודא זאת.כיוון שפטנט הוא מונופול בתקופת הפטנט הוא נופל תחת המטריה של הממונה על ההגבלים העסקיים כמו כל מונופול אחר.אין כאן עניין של ״רשעים״, ״ומסכנים״ אלא של אינטרסים, שאלות של מי קובע את החוקים ומי מצליח למשוך את השמיכה לכוון שלו וכמה(למה copyright הוא 70 שנים מיום פטירת היוצר ופטנט רק 20 מתאריך הפטנט?) זה תמיד יהיה כי גם במדינת חופש יש חוקים.מדינת החופש היא אוטפיה פילוסופית. אני לא מזלזל בה חלילה כי היא מראה כוון, היא מאירה עוולות קיימות ומאפשרת לתקן לפחות את חלקן.התשובות שלי הן גם ללא אחריות
מסכים איתך על רוח הדברים, אין משמעות למוסר אם אין חופש בחירה. ואני כנראה גם מסכים אתך על קיומו של חופש בחירה. אך לא רציתי להכנס לדיון זה, לא מחוסר עניין אלא מחוסר פלטפורמה מתאימה לנושא מרתק זה.ואני עדיין חושב שהתיזה המפוקפקת שלי יכולה לעמוד עם קבלה מרומזת של בחירה חופשית ללא דיון מעמיק עליה. למשל ממצאי ניסוי מילגרם. כך שאני עדיין לא שולל על הסף באג אנושי. יתכן גם באג רציני בחוקה אך איך אפשר לצפות מיצור לא מושלם ליצור מוצר מושלם?!"במדינת החופש - מי מפריע למי שחפץ בכך לבחור ב"מנהיג" שיקבל עבורו החלטות ? מדוע זה מחייב שההחלטות תהיינה 1) בכפיה ? ו-2) תחייבנה גם את מי שלא חפץ בכך ?"1 לא יודע,2 ולא יודע.כל שיש לי הן אנקדוטות סוביקטיביות, והן לא תומכות בהיפותזות שהעלת. על אף שהייתי מאוד רוצה בזאת, כך שאני מוצא עניין בנושא זה.אני מוכן לוותר לך על הנקודה סטלין ושות'. מאהבתי הגדולה אליהם. רק להבהרה, הנקודה הייתה , שבחברות אשר המנוהלות ע"י עריצים לעריצים יש מונופול על ההגדרה של תרומה לחברה.לוי - חופש הבחירה
עובדתית הרוב המוחלט של העולם אנשים מאמינים באמונה התואמת את האמונה של הוריהם *גם בבגרותם* - זה בולט בעיקר בחברות דתיות, אבל גם בכאלה שלא.זו לא דעה - אנשים בהחלט חולקים על דעות הוריהם במקרים רבים לא באמונה. אמונה היא גם לא דבר שקל לשנות - זה חזק בהרבה מהחשיבה הרציונלית (דוגמה: שני מדענים דתיים משתי דתות הסותרות אחת את השניה - כל אחד סבור שהשני טועה) וזה דבר עם השפעה מהותית מאד על החיים הכלכלה ועוד.אם היה לנו חופש בחירה אפשר היה לצפות מאנשים בוגרים שישוו אמונות שונות כפי שהם משווים מניות להשקעה ויבחרו בדרך הנראה *להם* הטובה ביותר - כולל אי-אמונה. זה כמעט שלא קורה. למה?היית גם מצפה שבחירות לכנסת יהיו מתוך שיקולים רציונלים - הם הרבה יותר שיבטיים ממה שנדמה - כן - כמו קבוצת כדורגל.למה זה? המוח האנושי אינו יחידה אחת רציונלית כפי שנדמה לנו - חלקים במוח למשל המערכת הלימבית קדומים יותר (קיימים אצל הרבה בעלי חיים) פרימיטיבים יותר ובעלי הרבה יותר השפעה עלנו ממה שנוח לנו לחשוב. מה שיש לנו והרבה זה חופש רציונליזציה ... החופש לתרץ באופן רציונלי את ההחלטות שכבר קבלנו באופן ממש לא רציונלי ״בבטן״.בחירה, ורציונליות.
הבלונדינית המהממת והג'ינג'ית המשגעת, שתיהן חיזרו אחריך. בחרת ב... ג'ינג'ית. האם בדקת את הצהרת ההון של הוריה ? את הפרופיל הגנטי של משפחתה ? לא. הלכת אחרי צו ליבך. האם נהגת ברציונליות ? כנראה שלא. האם בחרת ? בוודאי שכן.בחירה היא דבר אחד, ורציונאליות - משהו אחר.בחירה היא ... בחירה. מה ה'מנוע' באמצעותו אתה בוחר ? ישנם כמה 'מנועים': שכל, רגש, אמונה, וכו'.נניח שהוכחת שאנשים, אולי רובם, לא פועלים עם 'מנוע' רציונאלי, אולי בדרך כלל. אז מה ? האם אינם בוחרים ? האם זה מחייב לשלול מהם את זכות הבחירה ? האם זה מקנה לאדם כלשהו, או לקולקטיב, זכות לכפות עליהם ?האם למדינה זכות לאסור עליך את בחירת ליבך הג'ינג'ית, ולכפות עליך את הבלונדינית ?לוי - מקבל את האבחנה שלך
מקבל את אבחנך שבחירה היא דבר אחד, ורציונאליות - משהו אחר.השאלה היתה האם קיים מצב בו המנוע הוא חיוט אבולוציוני - שאז אין אומנם כפיה אבל גם לא חופש בחירה אמיתי. אין להסיק מכך כמובן שלקולקטיב יש זכות לכפיה.להיפך הטענה היא שגם הכפייה של הקולקטיב עצמה - נובעת כנראה משורשים אבולוציונים - היא נצפת גם אצל בעלי חיים חברותיים אחרים.חוזר: ערעור על עצם נחיצותו של המוסד הכלכלי המקודש בישראל
השאלה היא יש, או אין בחירה.אגב, אבקש לתקן טעות ניסוח שלי: אין צורך לציין בחירה ח-ו-פ-ש-י-ת. כל בחירה היא חופשית. לא יכולה להיות בחירה לא חופשית. כאשר אין חופש, כאשר יש כפיה - אין בחירה.מהגדרת ה'מנוע' כמחווט, עשוי להשתמע שלאדם כלל לא קיים מנגנון של בחירה. זה לא המצב הדיקטטורי בו מנגנון הבחירה קיים, אבל השליט אוסר להשתמש בו. זהו מצב בו האדם הוא אוטומט. במצב כזה לא רלבנטי לדבר על מוסר. אם האדם איננו אוטומט, אם קיים לו מנגנון בחירה, ולא משנה על איזה 'מנוע' הוא פועל (שכל, רגש, אמונה, וכו') - אזי יש לאדם בחירה. אז האם יש, או אין לאדם בחירה ?בחירה חופשית "אמיתית" עלולה להיות טענה מאד מסוכנת. מי יקבע מהו "אמיתי" ? ואילו פעולות מעשיות מי שקובע יוציא מזה ?דוגמא אקטואלית: החוק להפללת לקוחות זנות. יוזמות החוק טוענות שהבחירה של העוסקות בזנות איננה "אמיתית". מכאן פעולתן של המחוקקות: להפליל את הלקוחות. ולגבי הקולקטיב הכופה -היות והקולקטיב איננו יישות אמיתית, הרי מי שכופה הוא השליט של הקולקטיב, שמשווק עצמו כמייצג את הקולקטיב.איני יודע
מצד אחד ההגדה שלך לבחירה מאד הגיונית.מצד שני בפועל אמונה דתית והבחירות הנובעות ממנה בבגרות - מוכתבים במידה מכרעת ע״י אמונת ההורים -ומתקבעת בילדות - אין כאן חופש בפועל.מסכים ש״אמיתית״ היא הגדרה בעיתית - לא הרגשתי נוח כשכתבתי אותה, אבל אין לי הגדרה חלופית.קולקטיב - יכול להיות מצב של הצבעה בקבוצה קטנה ואז אין שליט ובכ״ז יש כפיה.הכתבת אמונות ע"י ההורים / חינוך
האם הכתבת אמונה ע"י ההורים היא בהכרח רעה ? מבט מזוית שונה דווקא יראה בזה טוב: זהו חינוך. כהורה, האינך רוצה לחנך את ילדיך ? האינך רוצה שיהיו בעלי ערכים טובים כמוך ? הערכים יכולים להיות דתיים, הומניסטיים, וכו'. אפילו לאהוד את מנצ'סטר יונייטד.פטנט עניין נפרד
ההגנה על פטנטים וזכויות יוצרים אכן עניין נפרד לחלוטין, ובכול מקרה לא קשור לעניין המונופולים שהממונה הגיבור נלחם בהם. אז למה אתה מערב את זה? ולמה הדמגוגיה הזו "תרופה מצילה חיים"???תרופה "מצילה חיים" מצדיקה שוד? ולמה שוד על ידי "הממונה"? והאם זה מוגבל ל>רופה מצילה חיים"???בקיצור - קירקטס.אגרסיבות לא תורמת
יעקב - זכורה לי היטב התגובה הראשונה שלי באתר לפני מספר שנים - חשבתי אותי למתחזה (מטבע הדברים מכוון שרק נכנסתי לאתר באותה עת לא היה לי מושג על מי אתה מדבר) ותקפת אותי בזעם רב וללא כל הצדקה.אם רצונך באתר למשוכנעים בלבד זכותך - אני לא חושב שזה תורם לשכנע את המשוכנעים מעבר לטפחיה על האגו.יש הרבה מאד דברים באתר שאני מסכים איתם במלא 100 האחוזים ויש דברים שלא. לשאלתך - כן - מבחינה מוסרית כמעט כל אדם שתשאל יגיד שחיים קודמים לזכות הקיניין ופגיעה *מידתית* בזכויות בעל הפטנט מוצדקת - מי יכול לקבוע מהי פגיעה מידתית? - המחוקק ובתי המשפט. פנטנט יוצר מונופול ע״י כפיה של המדינה - אין כאן ווכוח. ואם הממונה מחריג את הפטנט מהמונופולים בהם הוא מטפל זו בעיה של הממונה. אני יודע שזה מנוגד לדעתך - אבל דווקא הקיצוניות היא זו שגורמת לאנשים רבים להתייחס לאידיאולוגיה של האתר כאל אנשים הזויים במקרה הטוב וכאל אנשים שלא אכפת להם גורלם של אנשים אחרים במקרה הפחות טוב - וחבל.אתה יכול לחסום את חשבוני אם רצונך בכך - מבטיח לך לא אתחזה לאחר כפי שאף פעם לא התחזתי לאחר. תודה.הזכות לחיים
פלוני חולה קשה. ללא קבלת תרופה מתאימה - ימות. אבל ידו איננה משגת לרכוש אותה. האם מוסרי לכפות על הזולת לממן עבורו את התרופה ?מה השאלה ?! כאשר הזכות לחיים מתנגשת עם זכות הקניין, ברור, ללא צורך בהוכחה, שהזכות לחיים קודמת. וכי אין זה הבסיס לתפיסה של 'קו ישר' ?ובכן..., רגע ..., הבה נבדוק ...דרושה הבהרת המושג "זכות". זכות לחיים, או לחרות, או לקניין. משמעות הזכות לחיים היא שלאיש אין זכות ליטול את חייך (או חרותך או קניינך). הזכות היא אך ורק ביחס לאנשים אחרים. כמובן שאין "זכות לחיים" מול מחלה חשוכת מרפא, או מול מכת ברק או צונאמי.הזכות לחיים, אין משמעותה שאם חייך בסכנה, אוטומטית חלה חובה על הזולת להצילך. רבים יראו בהצלת החיים ע"י הזולת מעשה נאצל, אך הוא יהיה מרצון, ולא בכפיה. שוב, משמעות הזכות היא איסור לפגוע, לא חובה לעשות. מכאן נובע שלא תיתכן התנגשות בין הזכות לחיים לבין זכות הקניין. ולא בין הזכות לחיים של פלוני לעומת הזכות לחיים של אלמוני. ובכל זאת, לי מוכר מקרה אחד בו אכן מתנגשות זכויות החיים של א' וב'. כאשר אשה הרה ולדעת הרופאים המשך ההריון מסכן את חייה. אם לא תפיל - תמות (כמובן בהסתברות, אבל גבוהה). דילמה מוסרית איומה. ההלכה היהודית פוסקת שהזכות לחיים של האם קודמת לזכות החיים של העובר. ההלכה הקתולית פוסקת הפוך.ללוי
ראשית כן - קימים מצבים בהם קיימת חובת עשיה (ר. ס. 491 חוק העונשין וכן חוק לא תעמוד על דם רעך, 1998) - אבל זה חורג מאד מנושא הכתבה ולא אכנס לכך. אתייחס אך רק לפטנט.ראשית יש להבהיר את ההבדל בין פטנט לקֿניין רוחני. קניין רוחני הוא פרי עמלו של אדם. כמו כל קניין אפשר לגונבו והיסטורית הוא ההגנה היתה באופן של סוד מקצועי העובר מאב לבן או בתוך גילדה - או בגלגולו המודרני סוד מסחרי.פטנט במהותו הוא דבר שונה מאד - פטנט לא נועד לשמור על קיניינו אל אדם - להיפך! - פטנט הוא הדרך של החברה לקחת את הקניין הרוחני מידי היוצרים ולהעבירו לחזקת הכלל... ה-disclosure הוא חלק מהותי בפטנט. פטנט הוא הסכם בין הממציא לחברה, בו הממציא מגלה את כל הסודות, וגם מוותר על קיינו הרוחני לטובת הכלל - ובתמורה החברה מעניקה לממציא מונופול לזמן קצוב שבו *לדעת החברה* הוא מספיק כדי לאפשר לממציא להרוויח מהשקעתו רווח ״סביר״. זו הכלה. זה מהות הפטנט.אם הפטנט היה מיועד לשמור על זכות הקיניין הוא היה מורכב (structured) באופן אחר לגמרי! שם לב גם לכך שבניגוד לסוד מסחרי - החברה אוסרת על אחרים לפתח את נשוא הפטנט באופן עצמאי - זה הכרחי בשל ה-disclosure.עכשיו נעבור לדוגמה קונקרטית - ב-2015 מרטין שקרלי רכש את הזכויות ליצור דרפרים - תרופה מצילת חיים (כן יש דבר כזה). הוא העלה את המחיר מ-$13.5 ל-$750 לכדור. תוך ניצול ההסכם שביסוד הפטנט, והמונופול שהחברה מעניקה לו.עכשיו האם זה מוסרי להכפיל את המחיר ל-$27 כדי להחזיר את ההשקעה (שתומכת גם בממציא)?לדעתי רוב האנשים עם הבנה מינימלית יגידו שכן.האם זה מוסרי להעלות את מחיר התרופה - שריווחית כבר ב-13.5$ ל-10,000$ לכדור בידיעה שאנשים רבים ימותו? - **תוך כפיה של הפטנט ע״י המדינה**. (אם אין כפיה אז אין בעיה יקום יצרן אחר וייצר את התרופה).לדעתי רוב האנשים יגידו שלא.עכשיו כמו בסיפור על ג׳ורג ברנארד שאו - אנחנו כבר יודעים במה מדובר - נשאר רק להתווכח על המחיר...ללוי - תיקון טעות ועדכון
במקרה הספציפי של שקרלי - הפטנט כבר פקע. אבל לא היה עדין יצרן גנרי - כחלק מההסכם שקרלי דאג שהיצרן ״ינקה את התרופה מהמדפים״ לפני המכירה. הבעיה אכן נפתרה בכך שיצרנים אחרים - כולל בתי חולים (לא מסובך ליצר את התרופה) יצרו את התרופה - כשאין כפיה של המדינה (הפטנט) הבעייה אכן נפתרה ע״י השוק. (דוגמה טובה לחופש).השאלה המוסרית עדיין תקפה.