חברת ג'נרל אלקטריק (GE) היא החברה התעשייתית הגדולה בארצות הברית. שנת 2010 הייתה שנה טובה לחברה: המכירות הסתכמו ב- 152 מיליארד דולר, הרווח הכולל מעסקיה בעולם הסתכם ב- 14.2 מיליארד דולר ומתוך סכום זה נבעו 5.1 מיליארד דולר מרווח על פעילותה בתוך ארצות הברית. רווח לפני מס. כמה מס הכנסה שילמה החברה בארצות הברית? כלום, אפס. מדויק יותר, הממשל הפדראלי עוד חייב ל-GE כסף... הם הגישו בקשה להטבות מיסוי בסך 3.2 מיליארד דולר... הטבות שיצטברו כנגד רווחים עתידיים.
הכתבה הארוכה והמלאה מופיעה בניו יורק טיימס. חברת הענק מייצרת אלפי מוצרים שונים – ממוצרי חשמל קטנים כמו מכונות כביסה ועד למוצרים ענקיים כמו מנועי סילון, טורבינות לתחנות כוח, טורבינות לתחנות רוח וכורים גרעיניים. מדובר בחברה גלובלית שמעסיקה למעלה מ-300 אלף עובדים ורוב עסקיה מחוץ לארצות הברית. מסתבר שעיקר רווחיה אינו ממכירת מוצרים, אלא מעסקי הליסינג והאשראי בעולם (למעלה ממחצית הרווח). מורכבות עסקיה בעולם תורמת לניצול הזדמנויות כיצד להימנע ממיסים.
מחלקת המיסוי (לא הנהלת החשבונות) של החברה מעסיקה קרוב לאלף עובדים מוכשרים שכל תפקידם מתמקד באיתור הזדמנויות לפטורים ממס בארצות שונות וניתוב רווחי החברה אל מקלטי המס. ניתן לראות מחלקה זו כחברת ייעוץ מס הטובה בעולם – בראשה עומד, כמובן, בכיר לשעבר במשרד האוצר. המחלקה מעסיקה מאות מומחי מס וביניהם בכירים לשעבר ברשות המיסוי הפדראלית. לחברה בינלאומית אין בעיה להחליט כמה מס היא מוכנה לשלם – ונראה ש-GE מצטיינת בכך. החברה משלמת מיסוי נמוך ביותר בארצות אחרות בעולם. פעילות המחלקה אינה מצטמצמת לאיתור קומבינות חוקיות, הם הרבה יותר אקטיביים ומנצלים כל כלי שהדמוקרטיה מעמידה לרשותם. החברה משקיעה הון רב בהעסקת לוביסטים שמקדמים חקיקה מיטיבה ודואגים לבטל הצעות חוק מזיקות. לוביסטים יודעים איך לדבר בארבע עיניים עם פוליטיקאים. הם יודעים לארגן לפוליטיקאי תרומות וגם לאיים עליו בעת הצורך. בכתבה יש דוגמה ל"תרומה" של 30 מיליון דולר להקמת בתי ספר במדינת ניו יורק ("התרומה הגדולה בהיסטוריה לבתי ספר בניו יורק" לדברי ראש העיר מייקל בלומברג) – ובמקרה, ממש "במקרה", רוב בתי הספר שזכו לתרומה ממוקמים באזור הבחירה של חבר קונגרס בשם צ'רלס רנגל, יו"ר וועדה חשובה שמחליטה על הרכב תקבולי המס (Ways and Means Committee) שניהל מו"מ עם GE על איזשהו פטור. כך קידמה החברה חקיקה להכרה בפחת מהיר על מנועי סילון, להטבות מס למיזמים של "אנרגיה ירוקה" וסובסידיות לתחנות רוח.
GE אומנם המצטיינת בעסק, אך היא לא היחידה בתכנוני מס יצירתיים ואגרסיביים. בשנות החמישים נבעו כ-30 אחוז מהכנסות המיסים של ממשלת ארצות הברית ממס חברות. כיום עומדת ההכנסה ממיסים על תאגידים על כ- 6.6 אחוז בלבד מהכנסות המס. כך נוהגות חברות בכל העולם וגם בישראל. היזמים והמנהלים הפרטיים לעולם יהיו יותר חכמים ויעילים משלטונות המס.
ואצלנו...
הכתבה מחזירה אותנו לפרק המיסים באתר קו ישר. גם בישראל פקודת מס הכנסה מלאה ב"חורים". רוב הפקודה היא רשימת פטורים והקלות. הפוליטיקאים מחליטים על גודל החורים ומי יהיו ה"עכברים" שייהנו...
מס על הכנסה ורווחים הוא מס מעוות וקשה לגביה. כדי להגדיר מהם "רווחים" צריך קודם להגדיר מהן "הוצאות מוכרות". שיעורי המס השונים של מס הכנסה משמשים כלי ל"הגדלת השוויוניות" ולהשגת מטרות "ראויות" בעיני הפוליטיקאים (לדוגמה: זיכוי מס לתושבי עיירות פיתוח, פטורים למפעלים באזורי "עדיפות לאומית", מס מופחת על סוגי הכנסות ועוד). הטבות המס והפטורים מאפשרים הסוואה והסתרה של העברת הכנסות לקבוצות שונות באוכלוסיה באופן שקשה לעקוב מי מקבל וכמה מקבלים. כלי נוח לפוליטיקאים שמשתדלים שלא "למשוך אש" – אלה שמקבלים כבר יודעים איך להודות.
ללא קשר לרעיונות קו-ישר ולאידיאולוגיה המיוצגת כאן, גם לשיטתם של הדוגלים ב"ממשלה גדולה" מעורבת ואקטיבית בכלכלה ובחברה – ראוי להפריד לחלוטין בין מערכת המיסוי לבין מערך התמיכות. מס (לאו דווקא מס הכנסה) צריך לגבות מכולם ובשיטה אחידה – ללא אפליה וללא הנחות. מוצדק שבעלי רכוש ישלמו יותר כי המדינה מספקת להם יותר שירותים. הצבא והמשטרה מגינים גם על רכושם הרב.
אם המדינה מחליטה לתמוך בסקטור מסוים אז צריך לשלם זאת בגלוי מתוך צד ההוצאות שבתקציב המדינה, תחת סעיף מיוחד עם כותרת גדולה ומוארת – גילוי נאות, שכולם ידעו מי מקבל וכמה מקבלים. אם רוצים לתמוך במפעל בדימונה אז שהמפעל ישלם מיסים כמו כולם, אבל יקבל צ'ק מידי שנה עבור "תמיכה בתעשייה בנגב". זאת במקום "הנחה במס". כך צריך להיות אפילו עם תקציבי בריאות וחינוך. בתי החולים ובתי הספר צריכים להיות עצמאיים ומחיר השירותים שלהם צריך לשקף עלויות אמיתיות. אם המדינה רוצה לסבסד חינוך ובריאות, אז כל הורה צריך לקבל צ'ק לחשבון הבנק שלו וכל משפחה צריכה לקבל צ'ק סיוע לתשלום עבור ביטוח בריאות. ההורים יוכלו לבחור את בית הספר כפי שהחולים יכולים לבחור את קופת החולים. ייאסר כל סבסוד שהוא לשירותים על ידי מוסדות מדינה, או על ידי מוסדות נתמכי מדינה כולל רשויות מקומיות. לעיריות אסור יהיה לתת הנחה בארנונה לסטודנטים, ולאגד אסור יהיה לתת הנחה לקשישים בתחבורה ציבורית (קואופרטיב שנתמך כבר על ידי המדינה). משרדי הממשלה לא יוכלו לחלק הטבות, פטורים והנחות מתקציב המשרד – כל התמיכות לסוגיהן יועברו ישירות לאזרח ובכסף מלא. קצבת הזקנה תביא בחשבון נסיעות בתחבורה הציבורית, וקצבת הילדים את הוצאות החינוך. כך נוכל לקבל בספר תקציב המדינה סעיף גדול, כבד ואמיתי תחת הכותרת "העברות ותמיכות באזרח" – הכול יהיה שקוף וידוע. רק עסקים פרטיים יוכלו לתת הנחות למי שהם חפצים.
תכלית המס צריכה להיות אחת: מימון השירותים שהאזרח מקבל מהמדינה. אם השירותים יהיו מצומצמים בהרבה, כפי שאנחנו מציעים – אז המס יהיה נמוך מאד, אם השירותים יהיו נרחבים כפי שהם כיום – אז נטל המס יהיה גבוה, אבל כולם יראו מדוע הנטל גבוה.
אסור שיהיו פטורים והנחות מתשלום כפי שאין פטור מחשבון חשמל. אם המס הוא תשלום עבור שירותים, ואם כולם זוכים לשירותים שהמדינה מעניקה – אז התשלום עבורם לא צריך להיות מותנה בשיעור הרווח שלנו (כמו במקרה של מס על הכנסה כיום), או במספר הילדים במשפחה.
צריך להתייחס אל המס שמשלמים למדינה כמו אל כל הוצאה הכרחית אחרת. אנחנו קונים חשמל מחברת החשמל ולא מעלים בדעתנו להתנות את התשלום ברווח שלנו השנה. חברת החשמל תדרוש את שלה גם אם אנחנו מובטלים, או בעלי עסק שהפסיד השנה. כך גם העירייה: נמשיך לשלם ארנונה גם אם הכנסתנו נמוכה, או אפילו אם העסק שלנו מפסיד. הארנונה היא תשלום עבור השירותים שאנחנו מקבלים מהעירייה ולא חשוב כמה הרווחנו או הפסדנו השנה.
בתנאים אלה, של שקיפות התמיכות וההעברות, הויכוח הציבורי על "צדק חברתי" יקבל מימד שונה לחלוטין: מי שיתמוך בריפוי שיניים חינם לילדים יצטרך לרשום סעיף הוצאה גלוי שיכיל את מלוא התקציב לכך (שיועבר ישירות לחשבון הבנק של ההורים, או אולי בקופונים שניתן לממש אותם רק אצל רופא השיניים). בשיטה הנוכחית – עלות רפואת שיניים "חינם" לילדים מסתתרת תחת מספר סעיפים שונים ואפילו בתוך "תשלומי האיזון" שמשרד הפנים מעביר לרשויות מקומיות גירעוניות. אף אחד לא יודע כמה זה באמת עולה. יש סיכוי טוב שאם תקציב התמיכות וההעברות יהיה מאוחד וגלוי – יסתברו מימדיו המפלצתיים, והלחץ הציבורי יופעל לכיוון צמצומו יחד עם הקטנת נטל המס. הקשר יהיה ברור וחד משמעי.
לא נכנסנו כאן לסוגיה מהו המס האידיאלי, אך בפרק "מיסים" שבאתר זה מומלץ לבטל את כל סוגי המיסים ולהחליפם במס בודד אחד – מס מחזור שיוטל על כל תשלום מכל סוג שהוא. בסיס המס יהיה רחב מאד ולכן שיעורו יוכל להיות נמוך מאד.
מוטי היינריך
