חמישי, 12 פברואר 2009 15:43

החשבון היהודי עם הקפיטליזם

יהודים תמיד היו מיעוט במדינות בהן התארחו. כמעט בכל מקום הגיעו היהודים לצמרת הכלכלית של המדינה. כך בעיראק, כך בספרד וגרמניה וכך בארצות הברית.

''שתי מסורות סותרות נהוגות בישראל... זו הסוציאליסטית, בת המאה, וזו היהודית, בת האלפיים. האחרונה התפתחה כשהיהודים הבינו שעליהם להצליח למרות הממשלות, ולא בעזרתן, והיא זו שעשויה להפוך את ישראל למדינה מובילה בעולם''. עד כאן מדברי פרופ' מילטון פרידמן ז''ל, חתן פרס נובל לכלכלה. 

ממשלות הגויים לא עזרו ליהודים להגיע למעמדם בצמרת הכלכלית 

יהודים תמיד היו מיעוט במדינות בהן התארחו. כמעט בכל מקום הגיעו היהודים לצמרת הכלכלית של המדינה. כך בעיראק, כך בספרד וגרמניה וכך בארצות הברית. המיעוט היהודי בכל מקום זכה להצלחה כלכלית יוצאת דופן, הרבה מעבר לחלקו היחסי באוכלוסיה. 

לאורך מאות רבות של שנים, שלטו בעולם משפחות מלוכה, אריסטוקרטים, משפחות אצולה פיאודליות – העושר בדרך כלל התחלק ביניהם. יהודים לא יכלו כמובן ליצור קשרי משפחה עם הגויים הגבירים ולהתעשר בדרך המקובלת של קשרי משפחה. גם התחום הכלכלי הבסיסי, בעולם של טרום המהפכה התעשייתית, היה חסום בפניהם – חקלאות ובעלות על קרקעות. לכן, נאלצו היהודים ליזום ולאמץ חידושים בכל תחום אפשרי שלא היה נחלה מסורתית של משפחות האצולה – בעיקר מסחר ובנקאות – ובהם הצליחו. קשה לנו להתמודד כאן עם חקירת מלוא הגורמים להצלחה הכלכלית היהודית, אך עובדה אחת ברורה: ממשלות הגויים לא עזרו. יהודים הגיעו לעושר בולט בזכות עבודה, כישרון ותחרות בשווקים שאפשרו תחרות ולא היו חסומים מלאכותית בפני יהודים, שווקים ללא ''רגולציה'' או חסימת תחרות ענפית [גילדות וכדומה]. בגרמניה לדוגמה, ערב עליית היטלר לשלטון, מנו 600 אלף יהודי גרמניה פחות מאחוז אחד של האוכלוסייה, אך מיזמים ועסקים יהודיים מילאו את שורות צמרת הכלכלה הגרמנית. 490 בנקים יהודים פרטיים [מתוך 1,053 בנקים שהיו בסך הכול בגרמניה] – הזרימו הון לעורקי הכלכלה הגרמנית. רוב מימון סחר החוץ של גרמניה נשען על בנקים יהודים. מאה ומאתיים שנים קודם לכן כבר מימנו בנקים יהודים הוצאות של בתי מלוכה באירופה, מימנו מלחמות וגם פרויקטים של מסילות ברזל. 

המסורת האוטופית של הכלכלה הישראלית 

מדינת ישראל מתקשה להשתחרר מהמסורת הסוציאליסטית האוטופית בת מאה שנים, מיסדה את התלות בשלטון בתחומים רבים, סיבכה עצמה ברגולציה מסובכת ובביורוקרטיה מעיקה. ה''ממשלה היהודית'' גדולה מידי – כשליש מהשכירים מועסקים בסקטור הציבורי [כ-900,000 מועסקים] – רובם לא מייצר שום מוצר או שירות שמישהו מוכן לקנות, שכרם משולם ממיסוי מיותר על הסקטור שיוצר עושר. מיליוני אחרים סמוכים אל שולחן הממשלה כמקבלי קצבאות – העול ממומן באמצעות מיסוי מעיק ומצטרף למשקולת הכבדה שנגררת על צוואר המשק. מעולם לא חיו יהודים כה רבים על חשבון ממשלה. 

ככל שהמיתון מעמיק, גדל החלק באוכלוסיה שהכנסותיו לא נובעות מעבודה אמיתית אלא ממיסוי על הסקטור שמייצר עושר. לא מדובר רק במאות אלפי העובדים המיותרים במשרדים ובמוסדות מיותרים, או בכוח אדם מיותר במוסדות הכרחיים. מדובר גם באותו חלק של השכר [רובו] שאותם עובדים סוחטים מהציבור בשם אידיאלים סוציאליסטים: ''קביעות בעבודה'', ''הזכות לשבות'', כוח ''העבודה המאורגנת'' ואיסור על ''הרעת תנאים''. בתוקף ''זכויות'' אלה מרוויח, לדוגמה, נתב בנמל אשדוד 70,000 שקלים לחודש, כאשר מאות מועמדים אחרים לתפקיד כזה היו וודאי מסתפקים ב- 15,000 שקלים לחודש – כל אגורה במשכורת זו מעבר לסכום זה אינה תמורת עבודה, אלא דמי חסות בצל האיום להזיק לנו על ידי חנק סחר החוץ בנמל. 

פרזיטיות וסחיטת דמי חסות מקופת המדינה לא היו המקור לעושר היהודי בגולה, אלא רק עבודה קשה והתמחות מקצועית. יהודים בודדים התעשרו גם תחת משטרים דיקטטוריים אך ההצלחה בלטה והתרחבה בתנאים של חופש כלכלי. משקים קפיטליסטים תחרותיים – הטיבו עם יהודים ואפשרו לכישרונם לפרוץ קדימה. אילו היו היהודים בישראל מצליחים יחסית כמו יהדות גרמניה – הייתה ישראל כיום המדינה העשירה בעולם, עם תוצר לנפש גבוה בהרבה מאשר בארצות הברית או באירלנד. 

הייטק ישראלי – דוגמה לענף שחמק מרגולציה ממשלתית 

ענף ההייטק המוצלח בישראל הוא דוגמה לתחום שחמק מהאידיאולוגיה והרגולציה הסוציאליסטית: הענף החדש לא היווה חזקה מסורתית של שום קבוצה ותיקה ולא איים על אף סקטור. לכן, לא נוצר לובי של ותיקים שעלול היה ללחוץ על הממסד לחקיקה להגנת הותיקים. חדשנות הענף וגילם הצעיר של מועסקיו מנעו את השתלטות הממסד. לא התפתחו לחצים ל''הסדרת הענף, ל''הגנה על האזרח'', או להסכמי עבודה ''קיבוציים''. הפוליטיקאים בממשלה, בכנסת ובהסתדרות נרדמו. כך ניתנה הזדמנות לענף ההייטק להתפתח כמעט באין מפריע. 

לא קשה לתאר היכן היינו היום, אילו כבר בשנות השמונים כל מתכנת היה צריך להצטייד ב''תעודת מתכנת מורשה'' מטעם משרד המדע [שלמזלנו טרם הוקם אז], כל בית תוכנה וחברת סטארט-אפ היו נזקקים לרישיון ולרישום במשרדי ''רשם התוכנה והמחשוב'' הממשלתי. שיווק תוכנה ומוצרי הייטק לחו''ל היה נתון בידיה הבלעדיות של ''מועצת המחשוב הלאומית''. כל השקעה בהייטק הייתה צריכה אישור של המועצה [כדי למנוע כפילויות וכדי לדאוג ל''שיוויוניות''...] ובמליאת המועצה היו יושבים נציגי מפלגות ו''נציגי ציבור''... בזמן קצר יחסית, תוך כ-20 שנים, הפך הענף ל''קטר המוביל'' של הכלכלה הישראלית. 

הדרך להיחלצות מהבוץ הכלכלי 

הדרך היחידה ליציאה מהמיתון העמוק העומד בפתח היא עבודה אמיתית – להפוך את המשק הישראלי לתחרותי בעולם בכל תחום אפשרי, הצעדים המוצעים על ידי המפלגות השונות הן חיקוי של הצעדים הננקטים ב''מדינות מערב הנאור''. שם זה לא יעזור וכאן הן יתגלו כ''ישראבלוף'': ''תוכניות חילוץ'' לקבלנים, לתעשיינים, ולטייקונים – יזרימו את כספי משלם המיסים אל כיסי המקורבים ויאריכו את חייהם של עסקים כושלים שאין קונים למוצריהם ושירותיהם. השקעות ''ירוקות'' מסובסדות כמו תחנות כוח סולריות בנגב ייצרו חשמל יקר פי כמה מאשר תחנות הכוח הרגילות ורק יעמיקו את המשבר הכלכלי. ה''צעדים'' המוצעים מובילים להדפסת כסף על ידי הממשלה – כי לא יהיה ממי לגבות מיסים בהיקף כה גדול, להיפך – גם הכנסות הנוכחיות של הממשלה ממיסים יורדות. הדרך בה הולכים מובילה להיפר-אינפלציה ותוהו ובוהו כלכלי. 

הדרך להיחלצות מהבוץ בו אנו שוקעים היא לשנות את כללי המשחק הכלכלי בישראל: הקטנת הסקטור הציבורי והגדלת הסקטור שמייצר עושר אמיתי. פחות פרנסות אוויר שממומנות על ידי הממשלה, וביטול החקיקה שבגללה נוצרות פרנסות האוויר – כלומר, רוב הרגולציה הקיימת בתקשורת, בנייה ועוד; חוקי עבודה שמגינים על בטלה, ביטול רוב תשלומי התמיכה בקבוצות באוכלוסיה ש''מגיע להם'' ועוד. צעדים אלה ורבים אחרים יאפשרו הקטנה דרסטית במיסים. רק כך יהודים יוכלו להצליח כאן לפחות כמו שהצליחו בכל מקום אחר בעולם החופשי במקום לחיות על חשבון מיסים שגןבים מיהודים אחרים. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב ראשון, 03 דצמבר 2017 06:02

3000 תוים נשארו