כולם מסכימים עם "חלוקה מחדש של העוגה": דפני ליף רוצה חלוקה שתעניק "דיור בר השגה" בשינקין, רוחמה אברהם חלוקה שתיטיב עם הפריפריה, לפיד ידאג ל"למעמד הביניים". אף אחד לא קורא להפסיק לחלוטין לחלק את העוגה.
סורוס כמובן צודק וכולם מקשיבים לו בגלל הצלחותיו כספקולנט. אך כאשר הוא מערב אידיאולוגיה בראיה מפוקחת של המציאות - הוא טועה. הוא טועה בזיהוי הרשעים, הוא טועה כאשר הוא קורא למצב הקיים "כלכלה חופשית".
ח"כ אריה ביבי מקדם הצעת חוק: תמיכה למשוררים, מלגות, מכון לשירה עברית, מועצת המשוררים ועוד. כל חוק חדש מוסיף "רק" אגורה אחת למחיר הקוטג'. בכנסת הנוכחית אושרו עד כה 128 הצעות חוק פרטיות.
מלחמת התרבות הוכרעה כבר לפני 600 שנה, מאז תחילת הרנסנס, והתפשטות החילוניות האירופאית - המערב מאז עולה והאסלאם שוקע. אבל המדינה בינתיים מפקידה את הנושא ב"ידיים האמונות" של ש"ס, ומשיגה בדיוק את ההיפך.
חובות ממשלות האיחוד האירופאי (ושאר המערב) גדולים פי 5 מהחוב הרשמי. הממשלות לקחו את כספי הפנסיונרים והביטוח הלאומי ובזבזו אותם על "רווחה עכשיו". אין להן שום דרך לעמוד בהתחייבויות לאזרחים.
