מדוע טקסס פורחת וקליפורניה "על הקרשים"? הסבר ציורי של ריצ'ארד פישר, נשיא הסניף של הפדרל רזרב בדאלאס, טקסס. תיאור יוצא דופן שאינו מתאים לנגידי בנקים מרכזיים מאופקים וזהירים...
הרגולציה הכי טובה היא הרגולציה הטבעית – בנק שכשל צריך לפשוט את הרגל ולהיעלם. "הצלה" של בנקים בכספי ציבור היא חטא (בזבוז כסף) ופשע – מנציחה את הכשלים במערכת הכלכלית – מנציחה את הריקבון.
ככל שחוב הממשלה יצמח, הדור הבא יירש כלכלה פחות יעילה ופחות מפותחת. הדרך להגדלת רווחת האזרח אינה ב"הצבעה על מקורות להגדלת המיסוי", אלא להיפך – הקטנה מתמדת ועיקשת של הוצאות הממשלה והקטנת המיסוי.
ערב הבחירות לנשיאות, ושוק העבודה האמריקאי עדיין מסרב לשתף פעולה עם ברננקי (נגיד הבנק המרכזי) ועם הנשיא אובמה. תקוותם הייתה ששני סיבובי "הקלה כמותית" של הדפסת כסף יאוששו את הכלכלה. אולי "הקלה 3" תעזור?
בתחילת המאה ה-19 הוקמו באירופה פי חמישה חברות גדולות מאשר בארצות הברית. בשלושת העשורים האחרונים הוקמו בארצות הברית פי עשרה חברות גדולות מאשר באירופה. שקיעת אירופה.
הבעיה אינה באריה שרואים ושקל להבחין בו. הבעיה באריה שרובץ מוסתר בעשבייה שבסוואנה – הוא עלול להיות הפתעה לא נעימה. היכן מסתתר האריה במשבר באירופה?
המשבר הכלכלי במערב משקף את השינוי המבני בעולם בכושר יצירת העושר. אין שום חשיבות ל"ניירות העבודה" שיימרחו בכנס זה או אחר - כל עוד לא יהיה שינוי בתפישת העולם שגורסת ניהול ממשלתי של הכלכלה והחברה.
שוק ההון הפרטי מסרב לממן את הפעילות של בנקים ושל ממשלת ספרד. הפוליטיקאים שוב בחרו להרוויח זמן בדרך ש"אינה עולה כסף" למשלם המיסים: הלוואה של 100 ביליון יורו בכסף מודפס מאוויר...
הטענה שהרגולטור (בנק ישראל) שומר על יציבות הבנקים לטובת המפקידים היא אידיאולוגית ושגויה. הרגולטור דווקא מסכן את יציבותם, ויגרום בהכרח לקריסתם. את הקריסה מסתירים באמצעות "חילוץ" - העברת ההפסדים לציבור.
המיתוס: דרושה רגולציה ממשלתית על הבנקים כדי למנוע משברים ופשיטות רגל. צריך לרסן את הבנקאים תאבי הבצע. המציאות הפוכה - הרגולציה היא שגורמת למשברים. הרגולטור הוא פוליטיקאי - יציבות הבנק אינה מדאגותיו.