חמישי, 27 נובמבר 2014 15:53

האדם הרציונאלי אינו קיים - האמנם?

פוליטיקאים והשמאל "קפצו על המציאה" - מדע ההתנהגות מוכיח שהאדם לא רציונאלי. לכן, צריך להנהיג, לכוון ולהגביל את האדם. הבעיה: גם השלטון מורכב מבני אדם עם אותם חסרונות. אז מה מזיק יותר?

כאשר מלמדים ומנתחים תהליך כלכלי (נניח: העלאת שכר מינימום, או העלאת שיעור מס ההכנסה) מניחים הנחות שונות כדי להמחיש את הניתוח הלוגי. אחת מהנחות הבסיס, במקרים רבים, גורסת שבני האדם רציונאליים. האדם מעדיף לבחור אפשרות שמטיבה את מצבו מאשר בחירה שתרע את מצבו. הנחה זו מלווה כמעט את כל ספרי הלימוד בכלכלה. מהנחה זו נובע שהאדם יעדיף את האפשרות היעילה ביותר כדי להגיע או להשיג מטרה מסוימת. נובע גם שאנשים מעדיפים החלטות צרכניות התורמות לאושרם, על פני בחירה שעלולה לגרוע מאושרם.

"האדם הכלכלי" (Homo economicus) יעדיף תמיד פעולות שיספקו כמה שיותר מצרכיו, שיסבו לו את מירב הנוחיות והנוחות, ושפע מרבי ככל שניתן – כל זאת בהשקעה הנמוכה האפשרית של מאמצים ועבודה. כמובן שכל אדם הוא פרט בפני עצמו עם העדפות שונות וסולם ערכים שונה באשר לתועלת ולאושר.

1508 

אנחנו מקבלים מאות או אלפי החלטות קטנות מידי יום: האם לקנות לחם עכשיו או בערב? לחצות את כביש כאן ולא שם? להתעכב לשיחת חולין עם השכן או לחלוף על פניו? האם לאכול עכשיו שווארמה או פלאפל? החלטות ברמה זו הן לרוב הגיוניות – ניתוח מהיר, על סמך ניסיון מצטבר, מנחה אותנו לברך את השכן בהנהון שלום ולא להתעכב כי אנחנו ממהרים לעבודה. לפעמים אנחנו טועים, לרוב משלמים על הטעות, הטעות נצברת לדיסק שבראש ואנחנו מבטיחים לעצמנו תיקון התנהלות "בפעם הבאה".

ישנן החלטות מורכבות יותר, כמו בחירת מכשיר טלפון חדש. גם כאן אנחנו מביאים בחשבון את האילוצים שלנו, מתייעצים, קוראים ביקורות ומקבלים החלטה שנראית לנו כטובה ביותר על סמך הידע שהספקנו לרכוש ממספר מקורות. לפעמים אנחנו טועים.

לעיתים קרובות אנחנו מתמודדים עם החלטות ממש "כבדות" כגון השקעת חסכונות, טיפול רפואי, בחירת מקצוע, או אפילו בחירת בן/בת זוג לחיים. גם כאן אנחנו משתדלים לחשוב רציונאלית, למרות שאנחנו מתקשים לעבד את הנתונים שקלטנו ומתקשים, להעניק משקל שונה לכל גורם ולשקלל אותם יחד להחלטה. ככל שההחלטה "כבדה" יותר ואי-הוודאות גדלה, תסתמך ההחלטה, במידה רבה יותר, על אינטואיציה – אנחנו "חשים בבטן" שזו ההחלטה הסבירה. אנחנו עדיין רציונאליים, אך משלימים מידע חסר (או קושי לעבד נתונים) באמצעות האינטואיציה, תחושות עמומות. ייתכן שהאינטואיציה נובעת משנים רבות של ניסיון מצטבר ששוכן במקום כלשהו בתת ההכרה.

בתהליכי המחשבה שלנו אנחנו מושפעים מגורמים רבים שלפעמים לא קשורים לנושא עליו אנחנו צריכים להחליט – אלו הן "הטיות קוגנטיביות" (לדוגמה: "אפקט העדר" – לעשות מה שכולם עושים, או דעות קדומות) שמכניסות "שגיאות" לתהליך קבלת  ההחלטות. לכן התוצאות לעיתים קרובות מוטעות, לא תמיד הגיוניות ולפעמים אפילו מזיקות לנו. האדם משתדל בדרך כלל להיות רציונאלי, אך במקרים רבים קשה לנו.

רציונאליות למרות הפגמים

האנושות מורכבת מלמעלה מ-7 מיליארד פרטים שנחלקים לאלפי חלוקות משנה על פי דתות, אמונות, גזעים, מדינות, מסורות, משטרים וכו'. האנושות לא יכולה הייתה להגיע לרמת ההישגים המטאורית של 200 השנים האחרונות, אלמלא הייתה רציונאלית ככלל. אי אפשר להתמודד בהצלחה עם המציאות ללא הפעלת השכל. להחלטות שגויות שמתעלמות מהמציאות ומתבססות על פנטזיות יש לרוב תוצאות שגויות. התוצאות לא תמיד ניכרות מיידית, לא תמיד מיוחסות לפעולות השגויות שגרמו להן.

ההתפתחות האנושית המזהירה שהאריכה את תוחלת החיים, את עושרו של האדם, את חברת השפע, זו שמייצרת מחשבים ותרופות, סמארטפון וקניון ענק, ספרים וסרטים – לא יכולה הייתה להיווצר אלמלא היינו הומו-אקונומיקום. אלמלא העדפנו, ככלל, את הטוב על פני הרע, את המשופר על פני המפגר.

יש תקופות בהן קבוצות-אדם פועלות ללא הגיון ומפרות זכויות אדם של קבוצות אחרות ובכך מתירות את דם בני קבוצתם (יפן וגרמניה במלחמת העולם). מיליארדי בני אנוש לא פועלים תמיד בהיגיון, פוליטיקאים מבטיחים יצירת יש מאין (לא צריך לעבוד כדי להתקיים), שודדים מפרים את זכות הקניין שלנו ומסתכנים בתגובת נגד. יש רעים. אבל אם הרעים, אם חסרי ההיגיון, אם הבוזזים – היו הרוב הקובע והמכריע של בני האנוש – האנושות הייתה נכחדת מזמן.

אנחנו ורבים אחרים פועלים לעיתים ללא היגיון, כך גם עמים וארצות. אבל השורה התחתונה, לאורך זמן, מוכיחה שהסיכום רציונאלי. השכל גובר, אחרת היינו תקועים בחשכת ימי קדם.

הומו פסיכולוגיקוס

מדענים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה מתחומים שונים טוענים ומוכיחים באמצעות ניסויים פסיכולוגיים שהאדם אינו רציונאלי, לא בוחר בחלופה ההגיונית. לטענתם "האדם הרציונאלי" הוא פיקציה שאינה קיימת. רוב ההחלטות שלנו לא הגיוניות, מוטות קוגנטיבית. רבים מאתנו חשים כך, בייחוד אחרי שהפסדנו בבורסה...

הניסויים הפסיכולוגיים של פרופ' דניאל כהנמן (פרופ' עמוס טברסקי ואחרים) אינם שגויים. הם מוכיחים את החלק הלא-רציונאלי שבנו. הם לא מעידים על הסך הכול של התנהלותנו לאורך שנים, ולא על התוצאה הכוללת של התנהגות מסגרות גדולות של בני אנוש לאורך זמן. מכתביהם של המדענים ניתן להסיק שההומו-פסיכולוגיקוס גובר על ההומו-אקונומיקוס. כולנו תמיד לא רציונאלים וכלל לא דומים ל"אדם הכלכלי" הדמיוני.

מסקנות מסוכנות

פוליטיקאים ואנשי שמאל קפצו על המציאה. אי אפשר לסמוך על האזרחים שיקבלו החלטות "נכונות", הם הרי לא-רציונאלים. אנשים גם סובלים משפע הטיות קוגנטיביות (מי שעדיין לא פתח את הלינק למעלה – מוזמן). מכאן נובעת המסקנה שאפשר לעשות באנשים מניפולציות ולהטות אותם לכיוון פעולה מסוים תוך ניצול ההטיות הקוגנטיביות.

עכשיו יש "הוכחה מדעית" שהעם הנבער, הלא-רציונאלי, חייב בהכוונה מלמעלה. הכוונה זו אפשרית אם השלטון ייבחר בכלים הנכונים בעזרת מומחים שונים (פרסומאים, פסיכולוגים, מומחי שיווק, מומחי תכנון אסטראטגי). המומחים ישתמשו בחוכמה בכלים של הטיה קוגנטיבית וישכנעו את הציבור לפעול "נכון".

ואכן, מפעילים עלינו את המניפולציות כל הזמן. מי יכול להתנגד לחוק או לקמפיין שכותרתו החיובית פועלת חזק על ההטיות הקוגנטיביות שלנו, כמו: "חוק השכירות ההוגנת", או הקמפיין הנוכחי של ההסתדרות: "חייבים להעלות את שכר המינימום".
אם האנשים לא רציונאלים, אז השלטון צריך להציב לאדם "יעדים", מטרות ומגבלות לטובת ההמון הנבער שאינו יודע מה טוב עבורו. זה הבסיס לדיקטטורה צבאית או סוציאליסטית.   

מיהו החכם?

המתנגדים לכלכלה חופשית משתמשים תדיר בנימוק שהאדם אינו יצור רציונאלי ולכן "המדינה" צריכה לשלוט ולכוון את הכלכלה. "המדינה" היא כמובן הפוליטיקאים. האם הפוליטיקאים אינם חלק מאותם בני אנוש "לא רציונאלים"? האם תהליך הסינון הפוליטי במרכזי המפלגות מקדם לשלטון מלאכים חכמים בעלי כישורי על?

הביטו אל הטיפוסים שסביב לשולחן הממשלה (כל הממשלות), הביטו אל ספסלי הכנסת – האם אלה המלאכים החכמים והרציונאלים, חסרי ההטיות הקוגנטיביות? לא קשה לערער הנחה זו.

לכן מסוכן למסור לקבוצת בני אנוש ("המדינה"), שפועלים לעיתים באופן לא רציונאלי, את הכוח להתערב בחיינו. מסוכן למסור להם סמכויות וכלים להתערב בכלכלה. החלטות לא-רציונאליות שלהם מוטות אינטרסים צרים שגרועים מהטיות קוגנטיביות מהן כולנו מושפעים. ההחלטות שלהם, שסובלות כמו אצל כולנו מאי-רציונאליות, עלולות לגרום לנזקים כי הן נכפות ומיושמות על מיליוני בני אדם. כשאדם בודד טועה – הוא בדרך כלל משלם את מחיר הטעות. כאשר מנהיג טועה – מיליוני אנשים ניזוקים.   

כלכלה חופשית

חופש כלכלי אינו מותנה ואינו תלוי ברציונאליות של אנשים, או בזרימת מידע באופן "שווה" לכולם. חופש כלכלי נובע מזכות אדם בסיסית – הזכות לקניין פרטי, לאחריות אישית על מעשיך, ליהנות מפירות הצלחה ולחתירה לאושר על פי הבנתו של כל אדם ובתנאי שאינו פוגע בזכות זהה של הזולת. השמאל מתנגד לזכויות אדם אלה, בין היתר, כי "האנשים אינם רציונאלים". נציגי השמאל, להשקפתם, כן רציונאלים. ולכן לנציגי "החברה" הרציונאלים שמורה הזכות לכפות את רצונם על ההמונים הנבערים ולכוון את מהלך חייהם באופן שיועילו ל"חברה".

כל האנשים טועים בחלק מהזמן, משלמים "שכר לימוד" על הטעות, מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה. ולהיפך – אנשים מתוגמלים במקרים רבים על החלטות רציונאליות, גם אם הן מקריות או נובעות מאינטואיציה. אנחנו לא מושלמים. מציאות "מצערת" זו לא יכולה להיות תירוץ לפגיעה בזכויות הפרט על ידי חבורת לא-מושלמים אחרת שבשלטון.

חופש כלכלי כולל את החופש לשגות. כוח רב לשלטון אינו התרופה לחוסר הרציונאליות של בני האנוש. כוח רב לשלטון דווקא מעצים נזקים של העדר רציונאליות כי הוא משולב ומגובה בכוחו הרב של השלטון המרכזי.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 26 אפריל 2016 16:43
תגובות  
0 #1 הללויה! אלו המילים!יגאל 27/11/2014 2016-05-16 02:52
כבר זמן רב שאני שומע ומקשיב למחקרים על אי הרציונאליות, רואה ספרים מאוד פופלאריים בנושא וחוטף תחושת קבס.
לא יודע למה, כל הזמן זה מריח לי כסוג של קמפיין, לאו דוקא מתוזמר, נגד השוק החופשי.

מוטי, ישר כוח שננת בראש לכל הנ"ל.
ציטוט
0 #2 המצפןלוי 27/11/2014 2016-05-16 02:54
הבה ניקח אדם "טוב". אחד שרעיונות 'קו ישר' חביבים עליו.
עם זאת, אין הוא מומחה ברמה גבוהה כמוטי, ואפילו לא ברמה חלקית, בהבנת המנגנונים המורכבים של הכלכלה החופשית, ודרכי הפגיעה בה. למען האמת, הוא מתייגע מכל הפרטים הטכניים, ולרוב מדלג על קריאתם.

והנה, קם ח"כ או שר, ומציע חוק - שכירות הוגנת, חוק הספרים, וכו' - המנומק במעלות מוסריות. לצידן שיקולים כלכליים בעלי משקל, הנשמעים הגיוניים. ההצעה מגובה בנימוקי כלכלנים-מומחים, וזוכה לתמיכה גורפת של כותבי מאמרים, פרופסורים, ומטקבקים מהציבור הרחב, ובכללם בני המשפחה וחברים.

נו, אומר האדם ה"טוב", אז אולי בכל זאת יש בזה משהו, אפילו שזה איכשהו "מריח" בניגוד לרוח 'קו ישר' ?
אולי אנו לא צריכים להיות כל כך דוגמטיים באידאולוגיה שלנו ?


להלן מצפן. פטנט נהדר שבאמצעותו ניתן תמיד למצוא את הצפון ... הזכויות הטבעיות לחרות ולקניין (וכמובן לחיים).
זוהי נקודת המוצא האכסיומטית. אם החוק המוצע פוגע בזכות לחרות, או בזכות הקניין - אופס ! החוק מפספס את הצפון.

כל טענה, ואפילו הוכחה אמפירית, על היעילות הכלכלית (תיקון "כשל שוק"), על הגנה על האדם מאי הרציונאליות של מעשיו - כל אלה, עם כל כובד משקלם, נחותים לזכות החרות והקניין.

שכן, נקודת המוצא היא מוסרית-אידאולוגית, לא כלכלית.

כדאי להבין, כלכלנים אינם מוסריים (גם אינם לא-מוסריים). כלכלנים הם מהנדסים טכניים. מבחינתם, הארכת תוחלת החיים היא בעיה (!), כי מחלות הזקנה דורשות משאבים מרובים. מבחינתם עבודת זקנים היא בעיה (!), כי היא "גוזלת" את מקומות העבודה של הצעירים.
ציטוט
0 #3 תומך ברעון של מצפןשמוליק 27/11/2014 2016-05-16 02:55
ההגנה על האדם מאי הרציונאליות צריכה להתבסס על הרעיון מוסרי ולא טכני (רווח \ הפסד).
רק מוסריות של כלכלה חופשית יכולה להבטח קיומה, לא הבטחה של רווח או\ו הפסד.
ציטוט
0 #4 המטרה היא אושר האדם לטווח ארוךבתיה אבן 27/11/14 2016-05-16 02:55
לא פולחן דתי כזה או אחר, לא דת העבודה ולא דת "הכלכלה החופשית". אלו (כמו דתות אחרות) הם כלים האמורים להקל ולשפר את אושרו של האדם ואינן אמורות להפוך למטרות בפני עצמן.
הפנאטיות היא ההופכת את הכלים החיוביים למטרות על, והיא המשעבדת ופוגעת לעיתים באושרו של האדם המתועל להתמסר לדתות אלו.
היתרון של הפוליטיקאים המחליטים עבורנו אינו בכך שהם "חכמים יותר" יש לראות בהם כעין רמזור ותו לא. כלי טכני שמיועד למנוע את הנזקים הסביבתיים והעצמיים הנגרמים בשל הראייה קצרת הטווח של הנהג המקרי הנמצא בלחץ להגיע מהר הביתה או לעבודה.
יש לתת לרמזור ולתמרור רק את הזכויות למנוע תאונות ופקקים, אסור לתת להם את הזכות לבחור את צבע המכונית או את בחירת הזמר המפזם ברדיו המכונית
ציטוט
0 #5 לא רציונאלי, ולא במקרהאיציק 27/11/14 2016-05-16 02:56
אני מסכים עם המסקנה הסופית, אבל לא עם הניתוח המוביל אליה. רובנו מקבלים את רוב ההחלטות בצורה לא רציונאלית. בדרך כלל אנחנו מונחים על ידי הרגלים, אינסטינקטים, הטיות קוגניטיביות, ושאר מרעין בישין. למשל. כשאנחנו עומדים ליד רמזור אדום זו לא תוצאה של שיקול רציונאלי אלא של הרגל. יחד עם זאת, התוצאות הסופיות הן כאילו היינו רציונאליים, כי מי שלא קונה את ההרגל לעצור באדום עלול לשלם על כך ביוקר. בסך הכל האדם הרציונאלי הוא מודל לא מציאותי שמביא לתוצאות מציאותיות. זו תופעה מאד מקובלת במדעי הטבע (שמהם יונקים מדעי הכלכלה): יותר חשוב לחזות נכון את התוצאה מאשר לתאר נכון את הדרך המובילה לתוצאה. לכן, מבחינתי, הטענה שדיור "בר השגה" תמיד נכשל היא טענה יותר חזקה לדעתי מכל ההסברים מדוע הוא צפוי להיכשל.
אין שום סיבה להניח שחופש כלכלי הוא הדרך הקצרה ביותר לרווחה אנושית. פשוט, עדיין לא נמצאה דרך קצרה יותר. לכן, גם מי שלא מקבל את אהבת החירות שבבסיס האידיאולוגיה של השוק החופשי, חייב לקבל את הפרקטיקה, פשוט בגלל שמבחינה אמפירית, לא נמצאה אפשרות טובה יותר
ציטוט
0 #6 הכלל הראשון במצפן של לוייעקב 27/11/14 2016-05-16 02:57
צריך להיות "לא תרצח". (ציית זאת בסוגריים - הזכות לחיים).
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל האידיאולוגיה הכי מצליחה, המונית והרסנית של כול הזמנים - האידיאולוגיה המרקסיסטית-קומוניסטית הפרה כלל פשוט זה וגרמה למאות מיליוני הרוגים במאה ה 20. גם אחותה הקטנה - הנאציזם - גרמה עשרות מליונים של קורבנות. ועכישו יש לנו את האיסלמיסטים שרוצחים בני אדם בכיף ובעונג רב...
הטוענים שהאדם איננו ייצור רציונאלי יש להם יותר ראיות מוצקות מאשר הסטיות הקוגניטיביות שעליהן מדבר קהנמן.
יש הרבה דוגמאות בהיסטוריה של מנהיגים שסבלו לא מ"סטיות קוגניטיביות" (שגיאות בחשביה) אלא מטירוף חולני עמוק.
ציטוט
הוסף תגובה